התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר
סימן פו
ראיתי מגאון אחד שהקשה (עיין נוב"י בשם בנו הגאון) האיך יליף הגמ' בבכורות דף ז' ע"ב דחלב חידוש הוא משום דדם נעכר ונעשה חלב אעפ"כ התירו התורה הלא להסוברים דם שבשלו מדרבנן, וכיון שנעשה חלב נשתנה יותר מדם שבשלו והוה מותר מן התורה ומאי חדושי'. ונ"ל ליישב דלכאורה קשה לי מאוד למה יהי' דם שבישלה מותר מה"ת אם אמנם כתיב כי הדם הוא הנפש ואני נתתי' לכם לכפר על המזבח וכיון שבשלו אינו ראוי לכפרה מ"מ לא יהי' גרוע מדם האברים שאינן ראוי לכפרה (דרק דם הנפש ראוי לכפרה וחייב כרת עליו ואעפ"כ דם איברים בלא תעשה ולמה יהי' דם איברים שבישלה רק מדרבנן הלא אדרבה מצינו שרק ע"י בשול חייב כגון חלב חי, ובשר בהמה חי אם אכלו פטור משום שהוא שלא כדרך אכילתן והנאתן ורק ע"י בשול חייב מכש"כ דם בעיני' שאינו ראוי כ"כ לשתיי' אם מבשלו הוא טוב יותר, וי"ל דלמדו דבר זה מדגלתה התורה דחלב מותר הגם שהוא מדם, ומוטב ומוטעם יותר החלב לשתותו משתיית הדם כידוע ואעפ"כ התירה התורה דם זה מפני שנשתנה ונעשה חלב הגם שנשתנה מאוד לשבח כיון שאין הדם בעין כי טבעו שנוצר ה"ה אם נתבשל הדם שנשתנה מטבעו שנוצר ג"כ מותר ומחלב גופי' שנעשה מדם איברים ג"כ, שמותרת למדו ג"כ שדם שבישלו שמותר. והנה כל זה למ"ד דם נעכר ונעשה חלב אבל למ"ד איברים מתפרקין החדוש שהוא בחלב שנפרש מהבהמה שעודנה חי' והוא אבר מן החי והתירו התורה כדאי' בגמ' שם, ולמ"ד שסובר איברי' מתפרקין ולא באה החלב מהדם אין לנו למוד שהוא דם שנשתנה מותר ולא באה החלב מהדם ובאמת דם שבישלו אסור מה"ת ומכש"כ מבשר וחלב שחייב עליהם רק אחר שנתבשל. והנה הרמב"ם פסק כאותו מ"ד איבריה מתפרקין ושפיר פסק לשיטתי' שדם שבשל מה"ת אסור אבל להלפתא צריך עיון שאנן פסקינן בהלכות נדה כמ"ד איברי' מתפרקין שאפילו אינה מניקה כל כ"ד חודש אין לה ווסת קבוע ואעפ"כ נקטו הפוסקים שדם שבשלו מדרבנן וצ"ע.