התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר
סימן עט
שאלה אם מומר לחלל שבת בפרהסיא אם הוא בכלל אין מורידין ואין מעלין לפ"מ דמבואר בחו"מ סי' תקכ"ה וביו"ד סי' קנ"ח ס"א.
תשובה לכאורה קשה לי הנה כתיב ולפני עור לא תתן מכשול פשוטו של מקרא שאין להניח לפניו עץ או אבן וכדומה שיוכל להכשל בו וחכמז"ל אמרו שאסור להשיא לו עצה שאינו הוגנת למי שהוא סומא בדבר וגם שאסור להכשיל בדבר איסור ופשוט בגמ' ופוסקים שאסור להכשיל לגוי בז' מצות שלו כדאי' בפ"ב דפסחים שהמושיט אבר מן החי לבן נח עובר על לפני עור לא תתן מכשול, ופשוט שגם אסור להכשילו בגופו כסתמא דקרא ובלי ספק כיון דכ' סתם לפני עור ולא כתיב אחיך או בני עמיך קאי גם על אוה"ע כדאי' בסמ"ק ובריטב"א פ' גיד הנשה בסוגיא דמכריזין מדכתיב לא תגנובו באתנחתא ילפינן דקאי גם על נכרי א"כ מאי האי דאחז"ל הגוי לא מורידין ולא מעלין כדפסק הרמב"ם וטוש"ע חו"מ סי' תכ"ד ס"ה כיון דאפילו ליתן לפניו עץ או אבן להכשל בו אסור מה"ת מכש"כ שאסור להורידן או לסבב להם המיתה ואין לומר דלפני עור קאי על גוי שאינו עובד ע"ז הגם שאינו מגר תושב שקבל עליו ז' מצות והא דתנינן אין מורידין קאי על עובד ע"ז דהא גם במכשיל בשבע מצות לגוי עע"ז ג"כ עובר על לפני עור כמבואר לרוב במס' ע"ז ובשו"ע יו"ד סי' קנ"א ס"א ובש"ך שם סק"ג וסק"ו וז' ודוחק לחלק שלהכשיל באסור חמור טפי דמנ"ל לחלק בלאו לפני עור ע"כ ויעויין בתוס' ע"ז כ"ו בד"ה ולא מורידין ורב אחד נ"י השיב לי שהחילוק הזה להכשיל אותו בדבר עבירה חמיר מלהכשיל גופו, והביא ראי' מש"ך יו"ד סי' קנ"ט ס"ד בשם הב"ח שכתב אע"פ שהוא מן המורידין אין להלוות לו ברבית מש"ך סק"ה שם דכותים הרי הם כגוים גמורים לכל דברים לכן מותר להלוות מהן ג"כ בריבית, נראה בישראל להכעיס הגם שמותר להרגו אעפ"כ אסור להכשילו להלוות ממנו ברבית (יעויין בטו"ז שם סוף ס"ג משא"כ בכותי שהוא גוי לכל דבר מותר להלוות ממנו ברבית, אבל באמת טעמא בעי כיון דכתיב סתם לפני עור לא תתן מכשול מנ"ל לחלק בין גופו לנשמתו, לכן נלענ"ד שבאמת אסור להכשילו לא בגוף ולא בנפש והא דמורידין אותו היינו משום דטובה עושין לו שלא יוסיף לחטא עוד, ומפני טעם זה גופו שאסור להכשילו מותר להרגו כלשון המחבר בחו"מ, מצוה להעבידן ואם יש בידו להעבידן בפרהסיא מעבידין (ובש"ך שם סקט"ז דהמצוה להעבידן לעין כל שהנשארים ישמעו ויראו) ואם אין יכול להעבידן בפרהסיא יסבב מיתתן, ובגוי עע"ז שאין מסבבין להן המיתה לפ"מ שהובא בש"ך יו"ד שם סק"ב ובטו"ז שם סק"א שאסור להורידן כתב בתוך דבריו שרק מדרבנן אסור (אולי הטעם כיון שאין לנו עמהם מלחמה אסרו משום איבה ומשום דרכי שלום) ובישראל מומר להכעיס שמצוה להרגן הייני משום ערבות שאנו מחוייבין לראות שלא יחטא וכיון שנהרג לא יחטא עוד, אבל בגוי עע"ז הגם שטובה לו שיהרג שלא יחטא עוד בע"ז מ"מ כיון שאין לנו ערבות עמו אין מצוה עלינו להרגו כי מה לנו בכך, ועוד יש ליתן טעם לפ"מ שכתב הרי בתוס' ספ"ג דפסחים דף מ"ט בד"ה ויש אומרים דהא דעם הארץ מותר להרגו וז"ל דמיירי במכיר וכופר להכעיס דהו"ל הריגתו כמו פקוח נפש שהוא לסטים וחשוד על הדמים דאל"ה האיך מותר להרגו ביוכ"פ שחל להיות בשבת הלא אפילו נכרי אסור וכו' עכ"ל כן כתב הרא"ש וכן הסכים הר"ן לפירוש ר"י לפ"ז נראה מדברי' כי ה"ה כל העושה עבירות להכעיס כיון שמורד בממ"ה קב"ה להכעיס ואין פחד ממנו הוא עלול בסתר להרוג ולאבד אנשים מפני הנאתו או דבר שבממון וכדומה כיון שאין לו פחד ושום דבר והריגתו פקוח נפש ממש לכן מותר להרגו ולא משום טובתו שלא יחטא עוד אבל גוי עע"ז ומאמין בה הוא אינו עלול לזה כיון שיש לו פחד מע"ז שלו לעשות כזאת לכן אין מצוה להרגו. והנה רועי בהמה דקה בארץ ישראל בזמן שהיו רוב השדות של ישראל וכיוצא בהן שאין מסבבין להן המיתה ואסור להצילן אם נטה למות לטעם התוס' שחכמים עשו חיזוק לדבריהם כדי שיתנו לב לשוב אבל גזלנים דאורייתא מעלין והובא שם בש"ך סק"ג א"כ טעם זה לא שייך במחלל שבת בפרהסיא ולטעם הסמ"ע שם בחו"מ סקכ"א דרועה גוזל וחוטא לחבירו ישראל לכן החמירו בו גם זה לא שייך בחילול בין אדם למקום אבל לפ"מ שהביא המחבר ביו"ד ובחו"מ הטעם ברועה בהמה דקה שעומד ברשעו ושונה בו תמיד שפקרו בגזל והם הולכין באולתן אבל ישראל בעל עבירה שאינו עומד ברשעו תמיד אלא עושה עבירות להנאות עצמו כגון אוכל נבילות לתיאבון מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו א"כ אם זה המחלל שבת איננו תמיד עומד ברשעו יהי' מצוה להצילו, אבל יש לדקדק למה נקט דוקא הרמב"ם והשו"ע בלשונם אוכל נבילות לתיאבון משמע דוקא באיסור לאו אבל לא בכריתות ומיתות ב"ד ואולי כי מי שעבר על איסור כרת שנים או שלשה פעמים ב"ד מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו לחם שעורים כדי שימות כדאי' בגמ' סנהדרין וברמב"ם הל' ממרים אסור להצילו והנה מי ששומר שבת בשאר מלאכות רק מה שנוגע לענין פרנסתו בזה מחלל שבת בכל שבת ושבת יש לדון בו לפ"מ שכתבנו וכיון שספיקא הוא פשיטא שאסור להורידו ופשיטא שאם ב"ד רואין למגדר מלתא בזה יכולין לענשו כמבואר בחו"מ סי' קכ"ה ברמ"א שם והנה ביו"ד ס"א כתב המחבר עע"ז וכו' אין מורידין שאין בינינו וביניהם מלחמה, ובס"ב כתב האפקורסין והם העובדין הע"ז מצוה להרגן וצ"ל בס"א קאי על גוי עע"ז ובס"ב שכתב האפקורסין מיירי בישראל ובאמת כן מבואר בלשונו בחו"מ.... האפקורס מישראל והם העובדי ע"ז אבל אם עשו תשובה הוא ככל ישראל הכשירים (עיין בהתעוררות תשובה סי' רכ"ב.)