התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר
סימן עב
נלענ"ד שאם יש לאחד כוס גדול המחזיק הרבה ואין בו אלא רביעית יין יכול לקדש עליו פשיטא שלכתחלה צריך להיות מלא, אבל אם אין לו למלאות אינו מעכב הגם שהיין הוא מעט וכמעט שאינו ניכר כיון שהוא שיעור כוס יפה וראיי' מדברי תוס' פסחים דף ק"ה ע"ב וז"ל בד"ה שמע מינה טעמו פגמו מיהו קשה היכי מוכח טעמו פגמו מדלא טעם העודף אכתי תיקשי לי' אמאי לא טעים לי' בידים או בכלי אחר, כדאמר באלו דברים, וי"ל בכוס חובה כגון הבדלה ובה"מ וקידוש צריך לשתות מכוס שיש בו רביעית, מוכח מקושייתו דהא מיירי בשאין לו כוס אחר להריק ממנו וכי שופך מכוס זה לידו וטעים לא נשאר עוד הכוס מלא כבתחלה כי חסר מלא לוגמיו והאיך יכול לברך עליו אח"כ בהמ"ז דהא קיימינן השתא דשו"מ ברכה טעונה כוס מוכח דיצא בדיעבד גם אם אין הכוס מלא אבל יש לפקפק אולי לכה"פ צריך להיות רובו מלא ורובו ככולו אבל אם רובו ריקם איננו יוצא ויש להביא ראיי' קצת שיוצא מדברי תוס' פסחים דף צ"ט בד"ה לא יפחתו שהוכיחו שבני בית אין צריכין לכל א' ד' כוסות כי יוצאין אם שומעין הגדה וברכות מבעל הבית כמו בקידוש מדקאמרינן לקמן ק"ט ע"ב השקה מהן לבניו ובני ביתו יצא והוא דשתה רובא דכסא מוכח דאין צריכין כל אחד כוס דהא לא מגיע לבני ביתו לכל אחד לשתות שיעור כיון דשתה בעל בית רובא דכסא והשעור הוא רובא דכסא משמע דאם הי' כוס גדול שהי' מגיע לכל אחד שעור רובא דכסא (של רביעית) שהוא מלא לוגמי' הי' יוצאין ידי ארבע כוסות הגם שנקט סתם ובני ביתו רבים ואם יגיע יין לאחרונים כבר נשתה רוב יין של הכוס ויש לחלק ולומר כיון שהוה כוס מלא ושיורי מצוה יוצאין בשתיית השעור גם אם כבר נשתה רוב הכוס והנה בשו"ע או"ח סי' תע"ג ס"ט מבואר להדיא וז"ל אם יש בו הרבה רביעית שותין ממנו כל כך בני אדם כמנין רביעית שבו ומג"א שם וז"ל משמע דלכתחלה מותרין הרבה לצאת בכוס אחד ולפ"מ שכתבנו י"ל שגם מזה אינו ראיי' כיון שהי' מלא בשעה שמברכין עליו והמה שותין שיורי מצוה, ומתירוץ התוס' אשר הבאנו לעיל מוכח אם לא שתה מכוס של מצוה עצמה אשר בירך וקידש עליו אפילו בדיעבד לא יצא דאם לא כן לא תירצו מידי כיון דבדיעבד יצא לשפוך לידו ויטעום ותמי' רבה על השו"ע סי' רע"א סט"ו וז"ל אם נשפך הכוס קודם שיטעום ממנו יביא כוס אחר ומברך עליו בפה"ג ואינו צריך לחזור ולקדש הלא מוכח מתוס' אלו דצריך דוקא לשתות מכוס של קידוש ומעכב בדיעבד והט"ז שם סקי"ט והמג"א סקל"ב פלפול שם באריכות ולא עורר על דברי תוס' אלו ולפ"מ שכתב הטו"ז בסוף אותו ס"ק מתשובת מהרי"ל שאם הי' בשעת הקידוש יין על השולחן או על הספסל אצלו מוכן לשתות אז וודאי אינו צריך לא בפה"ג ולא לקידוש שנית:
אלא ישתה המוכן לפניו כמ"ש ברמ"א סי' ר"ט והוא מתשובת מהרי"ל דהוה כאלו קידש על יין ההוא ובזה אמרינן כולהו נבגי דברכתא נינהו עכ"ל אתי שפיר כיון דהוה כאלו קידש על יין ההוא א"כ אם שותה ממנו הוה כאלו שותה מכוס של קידוש עצמה אבל לפ"ז צריך לשתות מאותו קנקן הצלוחית עצמה שיש בו היין ולא לשפוך תחלה אותו על כוס.