אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר

סימן סה

סימן סד

נ"ל *) ליישב פסקי שו"ע שבסי' נ"ז סי"ח נקט המחבר שסימן לספק טריפה בעוף שתמתין כ"א יום ותטיל ביצים מוכח שדווקא צריכה להטיל ביצים אז הוא סי' שכשירה, ובסי' פ"ז *)יעוין תחילה בסוגיא שיחלא קמא פ' א"ט דף... ס"ט פסק אם יטעון פעם אחרת כשירה משמע שבטעינה לבד בלי הולדה דשרי ובאמת בש"ך שם כתב שמיירי ג"כ שתטיל ביצים ורמיז על מה שכ' המחבר בסי' נ"ז, רק תחלה נבאר ליישב דקדוק עצום בגמ' פ' א"ט דף נ"ט ע"א הלכתא בזכר כל ששהא י"ב חודש ובנקיבה כל שאינה יולדת, וכ' בתוס' לעיל אע"פ שהרבה בהמות אינן יולדות ולא מחזקינן בספק טריפה הכא קאמר כל שיולדת בוודאי אינה טריפה ע"כ א"כ קשה מאי קאמר הש"ס בנקיבה אינה יולדת לדברי תוס' איננה יולדת אינו סימן טריפה, אלא כשהוא יולדת הוי סימן כשירה, ועוד קשה מתחיל הגמרא בזכר כל י"ב חדש והוא סימן כשרות, ומסיים בנקיבה כל שאינה יולדת שהוא סימן טריפה. ונלענ"ד דהא אם אינה יולדת יוצאת מן הרוב דיולדות אבל הלא רוב בהמות כשירות הן והתרי רובות אינן מתנגדות דהא היא מן הרוב הכשירות וממיעוט האינן יולדות ועוד דהא רוב בהמות כשירות רובא טבא דלא תלי במעשה, אבל יולדות רוב גרוע הוא דתלוי במעשה אם עלה עליה זכר כדמפורש בבכורות דף כ"ד אבל היכא דאנו מסופקין על ספק טריפה דנעשה מעשה ספק ואיחליש הרוב אי צריך בירור אם עודנה היא מן הרוב כשירות ואינן יולדות (ובוודאי היכא דעלה עליה זכר דידעינן לא הוה תלוי במעשה) מוכח כיון דאינה יולדות דהוה מן הרוב טריפה דאינן יולדות דאיננו עומד לנגדינו רוב כשירות בזה, דהנה יש לדקדק למה נקט הגמ' והלכתא בזכר כל י"ב חודש ובנקיבה כל שאינה יולדת הא לדברי הש"ך בנקיבה י"ב חודש נמי סי' הוא, לינקוט סתם כל י"ב חודש ובנקיבה גם כל שאינה יולדת ועוד למה נקט בזכר צד היתר, ובנקיבה צד איסור, וניחא בזה דהא רוב כשירות לא מועיל בבהמה זו דעל זה אנו דנין עכשיו הואיל דנעשה בה מעשה טריפה ומסופקין אנו בה והשתא כיון דרוב בהמות כשירות יולדות וזו אינה יולדות מוכח מלתא דע"כ טריפה היא דאין עוד כלום נגד זה הרוב והשתא אם גם חיתה י"ב חודש לרשב"א די"ב חודש מועיל רק לספק טריפה וליש"ש דרוב טריפות אינן חיות י"ב חודש אבל בוודאי טריפה לא מהני י"ב חודש דאנו אומרין ממיעוט הוא וכן הוא ברש"י דהלכתא קאי אספק טריפה אם אינה יולדת מוקמינן רוב נגד רוב, הא דחיתה י"ב חודש הוא רוב להכשיר, אבל הא דלא ילדה הוי רוב להטריף, ורוב נגד רוב ונשאר בספק טריפה וספק כשירה, דרוב כשרות אזדא מהכא כדפרשינן, והשתא ניחא דנקט הגמ' דווקא בזכר י"ב חודש ונקט ואשמעינן חידוש בצד אסור דאם אינה יולדת אסורה ממילא והא דלא נקט כל שיולדת כשירה דהוה אמינא יולדת לחוד כשירה וזה אינו בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא אי עיברה ואח"כ ילדה שיחלא קמא אסור דטריפה יולדת, ולא נקט כל שטענת יולדת דהוה אמינא דווקא טוענת ויולדת, ואמינא לה דהא רבינא נקט אי הדרא וטענה שריא דבאמת רוב בהמות טריפות אינן מתעברות אך מעוטא הוא שכחן חזק. אי נמי נטרפות והולכות ומתנוונת יכולין להתעבר כמו מיעוט חיות יותר מן י"ב חודש ואי הדרא וטענה שריא ספק טריפה דרובא הוא כמו חיתה י"ב חודש אבל אי אתרעי והמתין וראה שלא ילדה שמסוכנת ואינה יכולה להוליד או הפילה מחמת חולשתה (או מתה ואנו דכין על הביצים הראשונים) איתרעי האי רובא דהא רוב כשרות יולדות והאי דאינה יולדות אי אינה יכולה לילד אגלאי בהתייהו דממעוט טריפות דמתעברות היא ונאסרה כמו בכל התורה שאנו הולכין בתר רוב, ואי אשתכח טריפות דממעוט הוא נאסרה ושתיהם אמת אי הדרא וטענה שריא וכל שאינה יולדת בשחלא בתרא טריפה, ניחא שפיר, ולהלכתא לל"ק צריכה דווקא יולדת ולהפוסקי' דהדרא וטענה שריא כדמשמע משו"ע סי' פ"ו ניחא. ובזה יש לפרש בזכר כל י"ב חודש ובנקיבה הגם שחיתה י"ב חדש מ"מ כל שאינה יולדת טריפה כיון דחיותה י"ב חודש אינו מועיל רק מצד הרוב, ונגד רוב זה הוא רוב בהמות יולדות וכיון שאינה יולדת הוי רובא להדיא רובא, שלפי הרובא שיולדת טריפה היא כיון דאינה יולדת שהגם כנגד רוב זה יש רוב להכשיר כיון שחיתה י"ב חודש הוי רובא להכשירה והוי רובא נגד רובא ונשארה בספק טריפה כמקדם. ועי"ל דבאמת רובא דיולדת רובד דתליא במעשה אי עלה עליה זכר כמבואר בבכורות, והנה אי רבינא סבר שמה לתירוצו רובא דתליא במעשה לאו רובא הוא אפילו לרבנן א"כ כל ספק טריפה שאינה יולדת לאו מוכח מכח דרוב כשרות יולדת שוודאי טריפה היא דהא הוא רוב גרוע ונשאר בספק טריפה כמו שהיתה מעיקרא שבאנו לדון עליה לכן נקט אי טענא וודאי כשירה, וגמ' דידן סבר כתירוצו דרבא שם דר"י כר"מ סבר דחייש למעוטא אבל רובא דתליא במעשה רוב גמור הוא לכן כל שאין יולדת שפיר מוכח מכח רוב דטריפה וודאי היא ונכון ועפ"ז א"ש פסקי שו"ע בסי' פ"ז פסק המחבר עד שתתעבר ותטעון ותלד פירושו שצריך גם להוליד אם המתין עד אחר הטעינה עד שעת שיוכל להוליד ובסי' פ"ו פסק בטעינה לחוד סגי והש"ך שם דצריכה גם להטיל ביצים כבסי' פ"ז, והנה מפשיטות הגמ' מוכח דבטעינה לבד די כן אמר אמימר בל"ב אליבא דרבינא דאי חזרה וטענה שרי ולא קאמר טענה ויולדת וכן נראה לשון הטור בסי' פ"ו וכן כ' הב"ח להדיא בסי' נ"ז על הטור בד"ה ומ"ש והנקיבה וכו' וז"ל אע"ג כשחוזרת "ומתעברת" לאחר שנדרסה יצאה מידי ספק דרוסה מ"מ כיון שא"א לנו לידע שחוזרת ומתעברת אלא כשתלד לאחר כ"א יום שהפסיקה להוליד אחר שנדרסה לפיכך אמר רבינו עד שתתעבר ותלד עכ"ל וכן משמע מלשון ב"י שמביא בשם ארחות חיים בשם הר"ר שם טוב עיין שם, ולענ"ד י"ל שמגמ' אינו הכרח שבטעינה לבד די דהא רבינא אליבא דאמימר קאי על עוף שנתעברה ונטרפה צריכין להמתין עד שתטיל ביציה ואי חזרה וטענה כשירה א"כ כיון שהטילה ביצים הראשונים לאחר שנולד בה ספק טריפה א"כ ראינו שיש לה כח להוליד ולהטיל ביצתה וכיון שחזרה וטענה נתברר לנו שיש לה כח להוליד ולהטיל ביצתה וכיון שהיה לה כח להוליד ולהתעברה מוכח שכשירה אבל אם נולד ספק טריפה בעוף סלא נתעברה צריכין אנו להמתין כ"א יום עד שתתעבר "ותלד" כדי שיראה שיש לה כח העיבור וכח ההולדה ולפ"ז מובן לשון המחבר סי' פ"ז ס"ט שבתחלה כתב אם יטעון פעם אחרת כשירה ולא הזכיר שצריכה להוליד ג"כ ובסוף אותו דיבור כתב שאם "ילדה" אחר כ"א יום כשירה משמע שצריכה להוליד דווקא ולפ"מ שכתבנו ניחא ברישא שכתב וז"ל עוף שהוא ספק טריפה והטיל ביצים משהין אותו עד שיטיל כל ביצי' שטוען כבר ואם "יטעון" פעם אחרת כשירה עכ"ל היינו כיון שאחר שנולד בה ספק טריפה הטילה הביצים שהי' לה כבר א"כ הראתה שיש לה כח להוליד וכיון שטענה הראתה שיש לה כח להתעבר וכשירה ובסוף דבריו וז"ל וה"ה לתרנגולת שלא ילדה מעולם שנולד בה ספק טריפות אם "ילדה" אחר כ"א יום וכו' היא והביצים מותרים עכ"ל כיון שנולד בה ספק טריפות קודם שתתעברה ולא הי' לה ביצים במיעיה א"כ צריכים להמתין עד שתתעברה ותלד כדי שיראה שיש לה כח עיבור והולדה, אך עומד לנגד זה לשון המחבר סי' נ"ז סי"ח שכתב וז"ל וכן בעוף אם גמרה להטיל ביצים של טעינה ראשונה ושהתה כ"א יום ואח"כ חזרה להטיל ביצים כשירה עכ"ל נראה בעליל שאפילו אם נולד הספק כשנתעברה והטיל אותם ביצים והראה כח לידתה כבר אעפ"כ צריכה להמתין עד שתתעבר "ותטיל" נראה בעליל שלא מהני מה שהולידה בשיחלא קמא שיהא די אח"כ בטעינה לבד וצ"ל שע"כ כוונת המחבר שמביא דבר זה בשם או"ח כמו שפירש בו הב"ח שהבאנו למעלה שבטעינה לבד די והטלה צריך כדי שנדע שתתעברת ולפ"ז אם שחטה אותה ומצא בה ביצים כשירה כיון שראינו שטענה ולפ"מ שכתבנו טעינה לבד איננו מועלת אלא מלידה שיחלא קמא תחלה, וי"ל גם אי טענה בלי לידה מועיל מ"מ צריכה להתעבר בולד של קיימא דווקא היינו בבהמה שאנו יודעין שהוא בן ט' חי ונשחט אמו קודם שהולידה כשירה כי בן פקועה זו קיים וחי לכל דבר כי בן פקועה מתעבר ומוליד משא"כ בעוף שהביצים אינם נגמרים בשלימותם עד שנולדו כדאי' בגמרא ביצה דף ו' ע"ב על הא דאמר רב הונא אמר רב ביצה עם יציאת רובה נגמרה היינו עם יציאתה נגמרה לגדל אפרוחים ובמעי אמן אינן מגדלות אפרוחים א"כ ביצים אינן בתכלית השלימית עד שתהא בהם כח לידה לכן צריכה שתתעבר "ותלד" משא"כ בבהמה בולד שכלו לו חדשיו נגמר בכל עניניו. ובזה מיושב ג"כ מה שכתב הר"ר שם טוב אי טענה שריא וחזר וכתב עד שטוענת ותלד עיקר היא טוענת רק תלד שהביצה נגמרה לגמרי, והא דלא מתרץ הגמ' בביצה דשמעינן רב הונא אמר רב בצים עם יציאתה נגמרה לענין ספק טריפה בעוף דנפקא מינה כיון דלא נגמרה רק עם יציאתה צריכה להיות טוענת ותלד וי"ל דלא רוצה לתרץ דבר זה דלא שייך רק למ"ד טריפה אינו יולדת וזה תלוי' בפלוגתא דתנאי בחולין דף נ"ז ע"ב וניחא לי' לאוקמה הא דרב הונא אמר רב אליבא דכ"ע. וזה לשון הרמב"ם פי"א מהל' שחיטה הלכה א' וז"ל ובנקיבה ועד שתלד כל הביצים של טעינה הראשונה ותטען טעינה שניי' ותלד עכ"ל, מוכח להדיא שצריכין להמתין עד שתחזור ותתעבר ותלד ודחוק לפרש כמו שפי' הב"ח דברי הטור דבל"ס התעורר הב"ח לזה לשון הטור בסי' פ"ו וז"ל לפיכך עוף שהוא ספק טריפה והטיל ביצים משהין אותה עד שתטיל כל הביצים שטוען כבר אם טוען יותר פעם אחרת כשירה עכ"ל ולא כתב טוען ותטול וכן הוא לשון א"ח בשם הר"ר שם טוב הובא בב"י סי' נ"ז שכתב הא דבטעינה שנית מותר ולא כתב טעינה ולידה וזה הכריח הב"ח לפרש כן משא"כ לרמב"ם אין הכרח לזה, ועדיין י"ל שלאחר שנולד בה ספק טריפה צריכה להתעבר תחלה להוליד אח"כ שנדע עי"ז שהיא כשירה כיון שיש לה כח להתעבר ולהגדיל ולהתחזק הולד והביצים בתוכה ואח"כ ג"כ כח להוליד אותם בזה נתברר כשרותה אבל לידה תחלה מטעינה ראשונה ואח"כ נתעבר אינו מועיל עד שתעובר ותגדל ותלד כסדר אז היא כשירה, והנה בתמורה דף ל"א אי' על מהני' ר"א אומר ולד טריפה לא יקרב ע"ג מזבח למ"ד טריפה אינה יולדת משכחת לה כגון שנטרפה ולבסוף עברה ומיירי שנשחטה אמו והוציאו חי בן פקועה ופליגי בזה וזה גורם וכו' למ"ד טריפה אינה חי' משכחת לה כגון שנתעברה ואח"כ נטרפה וכו' ופליגי בעובר ירך אמו יעויין בהג"ה צאן קדשים שם וי"ל דבברייתא כאן דף נ"ח ע"ב סי' לטריפה כל שאינה יולדת וסבר טריפה חי' ואינה מתנוונת מיד כ"כ, רשב"ג אומר במשבחת והולכת בידוע שהיא כשירה במתנוונת בידוע שהיא טריפה ר' אמר ל' יום, אמרו הלא הרבה מתקיימות שתים ושלש שנים וקשיא לרב הונא מוכח לאמרו לו דסבירא טריפה חי' אינה חי' רק ב' וג' שנים ולא יותר, למ"ד אינה חי' רק ל' יום או י"ב חודש עפ"ז י"ל דלמ"ד דטריפה חי' כמה שנים לא הועילה מעשה הטריפות להכחישה כ"כ שתמות מהר, יכולה להתעברה ויש לה כח להתעבר, אבל לא כ"כ להוליד מוקים בנטרף ולבסוף עיברה, ולמ"ד דאינה חי' מתנוונת מיד אין לה כח אפי' להתעבר מוקים לה לעיברה ולבסוף נטרפה כלישנא בתרא די"ב חודש הוא לכל היותר משום ימות החמה וצנה אי תלוי בזה או בזה, והשתא נוכל לומר כהישל"ש ז"ל אבל להיפך דלמ"ד טריפה חי' ב' וג' שנים היינו המיעוט אבל הרוב ימות מהרה לכל היותר י"ב חודש, ולמ"ד טריפה אינה חי' סברא אפילו מועט אינה, ואולי מעוטא דמעוטא ונחית דלא לשוויי' פלוגתייהו כ"כ במציאות ממזרח למערב בין שני התנאים, ומיושב קושית התוס' בתמורה דף י"א דמוקים הגמ' דרבא סבר דטריפה חי' ובהחולץ אמר בספק טריפה משהינן לי' י"ב חודש משום דמודה דרוב אינן חיות י"ב חודש ואזלינן בתר רובא אבל איכא מעוט גמור דחי יותר ובזה יש ליישב דהא דגמ' קאמר בזכר כל י"ב חודש ובנקיבה כל שאינה יולדת דהא אי שהי' י"ב חודש הוא בכלל רוב חיין אבל איכא עוד מעוט טריפות דחיין יותר ואם טוענת ומתעברת דתליא הא בהא כדלעיל היא בכלל רוב חיין אבל איכא מצוי דמתעברות וטריפות, ולכתחלה כיון שמשהין ספק טריפה לברר צריך לברר מכל וכל והיינו בנקיבה דיכול לברר אם יולדת ותלד אז יוצאות ג"כ מן מעוט המצוי אבל בזכר דאינו יכול לברר בזה די בי"ב חודש דהוא בכלל רוב חיין וההלכתא הוא כרבא דטריפה חי' ולל"ב רבינא קאי בדיעבד או כמ"ד טריפה אינה חי' ואתי שפיר פסקי השו"ע דלכתחלה ימתין עד שתטיל ותלד ובדיעבד בסי' פ"ז שרי בטוענת ותלד.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה