אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר

סימן מד

סימן מג

לפ"מ דמבואר בהתעוררות תשובה חלק א' סי' קט"ז באור לשון הרמב"ם בהל' קדוש החודש פ"ה הל' ה' וז"ל תקנת חכמים שיזהרו במנהג אבותיהם בידיהם יעויין שם בד"ה והנה דבר פשוט, ונ"ל שדבר זה שכתב שם שמנהג אין הכוונה שהוא רק מנהג שנהגו כן ובפוסקים שנקטו בלשונם "מנהג" כוונתם שנהגו כן מעצמם אבל גוף פירוש מנהג הוא שייך גם בדאורייתא דבר שנוהגין תמיד לעשות דבר זה כאשר מבואר שם בארוכה יעויין שם ונ"ל דבר זה ממקומו מוכרח דאי' בביצה דף ד' ע"ב שלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם קאמר שיזהרו במנהג אבותיהם ומנהג אבותיהם הי' שעושין ב' ימים טובים והאבות נהגו ב' הימים כל אחד מחמת ספק דאורייתא מוכח שפירושו של מנהג "הוא" דבר שנוהגין תמיד לעשות כן, ושייך לשון מנהג גם על ספק דאורייתא.

ב) מ"ש שם בסי' קפ"ד שמוכיח מדברי הרשב"א שלאו דוקא במקדש מצות לולב כל שבעה מה"ת אלא גם בירושלים כולו מיקרי לפני ה' ככתוב במעשר שני ואכלת שם לפני ה' אלוקיך מעשר דגנך ובכורות בקרך וצאנך והמה נאכלים בכל העיר וכתיב בהם לפני ה', יש להביא לזה עוד ראיי' מתוס' סוכה דף מ"ג ע"א שהקשו על הא דקאמר הש"ס דביו"ט ראשון לא שייך שמא יעבירנו כיון דתקינו לו חכמים בביתו, והקשו א"כ למה גזרו בשאר ימות החג שלא ליטול לולב במקדש משום שמא יעבירנו יתקנו לו ליטול בביתו ואם בביתו איננו מה"ת רק במקדש מה הועילו בתקנה זו עדיין בהול הוא במצוה מה"ת ליטול לולב דוקא במקדש אלא מוכח שבכל ירושלים מחוייב ליטול מה"ת.

ג) מ"ש שם בסי' ראיי' שיותר טוב שלא לקיים לפעמים מצוה דאורייתא כלל כדי לקיים בכל שאר פעמים מצוה זו בכל דקדוקיה ופרטיה, ויש להביא עוד ראיי' כזה מדברי בעל המאור מגילה דף ד' ע"ב שכתב שלכן בשופר לא תקעו רק במקדש אפילו בתוך התחום הבקיאים בקביעא דירחא לא תקעו משום שמא יעבירנו כיון דיש תנא דסבר דרק ג' קולות מה"ת ושאר הששה קולות מדברי סופרים גזרו שמא יעבירנו משום תקיעות מדרבנן והקשה הרמב"ן שם א"כ לבטלו תקיעות דרבנן ויתקעו רק תקיעות מה"ת, וי"ל דלא בקיאים בזה העולם שאם חל בשבת שלא יתקעו רק ג' קולות כי הורגלו תמיד לתקוע תשעה קולות, לכן תקנו חכמים שלא יתקעו כלל בשבת, אבל קשה יבטלו חכמים תקיעות דמד"ס בכל פעם כדי שיוכלו לקיים מצוה מה"ת גם אם חל בשבת אלא מוכח דטוב יותר לבטל לפעמים המצוה לגמרי כדי לקיים אותה ברוב הפעמים בכל דקדוקיה ופרטיה שראו חכמים לתקן ט' קולות דווקא.

ד) מ"ש שם סי' ק' שבברי' הפגומה אם נפלה לתבשיל יש סניף להקל שמותר הוא לשיטתו של רא"ה דבריה פגומה לא אסרה התורה אלא ע"כ השביחה, ויש לפקפק על זה כיון שנתבשל בתבשיל השביח התבשיל את הברי', וא"כ היא אסורה מה"ת גם לדידי' והדרינן לכללא דברי' אפי' באלף לא בטיל, אבל יש להשיב כיון דקודם שנתבשלה היתה שרי ומיד כשנתבשלה שהושבחה היה ששים ונתבטלה לא חל עליו עתה איסור ברי' ולא מיקרי ברי' כיון דלא היתה נוצר באסורה דהיתה שרי עד שנתבשלה והושבחה, ועי"ל דטעם דברי' לא בטילה אפילו באלף מפני שהוא דבר חשוב כמו חתיכה הראוי להתכבד, וחתיכה כשירה שבלעה מאיסור הגם שחתיכה עצמה נעשית נבילה אעפ"כ אין דנין בה דין חה"ל כדי שלא תתבטל כיון שמותרת מחמת עצמה ולא נאסרה רק משום הבלועה, והבלועה לא חשוב להתכבד ויש לדמות ברי' זו קצת לזה, ויש לחלק דהתם איננה בלועה רק מאיסורא אע"פ שחתיכה עצמה נבילה מ"מ בא ע"י בליעה משא"כ תחלת איסורא של עצמה בא עי"ז וכן אסרה התורה מעיקרא ועוד שטעם חשיבות הברי' היא מפני בריותה ועומד לעצמו ברי' שלימה והכא כיון שבא האיסור אחר שנתבשלה ונתבטלה ואין ניכרת אז לעצמה (דאם ניכרת משלכה לחוץ ותבשיל מותר בששים) א"כ לא מיקרי ברי' ואינו חשובה בפני עצמה כמובן ועוד יש ליתן טעם וכן הוא בפוסקים] שחכמים גזרו ועשו היכר שברי' אפילו באלף לא תתבטל כדי לידע חומר אסורה שעובר עליה בלאו ובכמה לאוין הגם שהיא קטנה בעצמותה ואין בה כזית רק משהו ויזהרו מלאכול אותה, אבל הכא מאי ניחוש הלא אם אכלה בפ"ע קודם הבשול שאז עדיין פגומה היא באמת מותרת לאכול לרא"ה ובתבשיל כבר נתבטל בששים ושרי.

ה) מ"ש בסי' קס"ז כל זה כתבתי ע"פ דרכו של הראב"ד שאינו רוצה לומר שהי' ד' טפחים יותר מכ"ד אמה, אלא שלא דק, רק כפשטות המתני' שהי' מקום המערכה כ"ד אמה כדאי' במס' מדות דף ל"ה, אך על זה יש להשיב מאי מקשה הגמ' מנחות דף צ"ז ע"ב וז"ל במאי אוקימתא כונסה ומי מצית אוקמת לי' בכנסא וגו' ונמצא עשרים ושש על עשרים ושש, עשרים ושבע הוה, לא דק מקום הילוך רגלי הכהנים אמה מזה, אמה מזה נמצא כ"ד על כ"ד מקום המערכה כ"ה הוה וכי תימא הכי נמי לא דק הא כתיב האריאל שתים עשרה וכו' א"כ מאי מקשה הגמ' אם נאמר שדופני הקרנות הלא לפי דברינו דופני הקרנות יצאו להם מקום ד' טפחים וצ"ל דהראב"ד סבר לפ"מ דמסיק הגמ' ל"ש הכא ול"ש הכא שאחת מהם או מהיסוד או מהסובב הי' בכניסה אמה בת ה' טפחים א"כ לא צריך לומר עוד לא דק ועלה פירושינו יפה, ואין להשיב דנאמר ששתיהם היו אמה בת הי' טפחים הן של יסוד הן של סובב וה"ה הקרנות הי' רק אמה בת ה' טפחים ונאמר שעובי דופן הקרן הי' כל אחת טפח ומחצה ואתי שפיר שמקום המערכה הי' רק כ"ד טפחים מצומצאים א"כ למה הוצרך הגמרא להסיק שאחת משלש אלה הי' בכניסתה רק אמה בת ה' טפחים וי"ל כיון שהכתוב אומר גבול על שפתו סביב אלו הקרנות זרת ואחד וזה גב המזבח וברש"י שם דף צ"ז ע"ב בד"ה אלו הקרנות וז"ל זרת חצי אמה האחד דאמצעות האבן מודד והנה זרת לכל רוח דהיינו אמה על אמה זרת חצי האמה עכ"ל ועיין בתוס' שם אלו הי' כל עובי הדופן של הקרן כל א' וא' טפח וחצי א"כ שני הדפנות וקרן יחד היו ג' טפחים בארכו וה"ה ברחבן והוה שעור זרת ולמה שתק הקרא מיני' בשלמא אי לא הי' עובים ע"כ ולא הגיעו יחד לשעור זרת א"כ לא דק הקרא לחשוב דבר שאיננו שעור חשוב אבל הפסוק חולק הקרן לזרת מכאן ולזרת מכאן א"כ על כרחך זרת שעור חשוב הוא ולמה לא חשב גם לדופני הקרנות אלא ע"כ שהי' עובי הדופן של קרן פחות מטפח ומחצה והוצרך הגמרא במסקנא לומר שאחד או מיסוד או מסובב הי' רק אמה בת ה' טפחים ודו"ק. ו)

מ"ש בסי' רכ"ב דף ע"ב בד"ה אמנם, שמפלפל אם מותר לחלל שבת מפני פקוח נפש של העובר עבירה להכעיס מפני שמצוה להרגו יש ראיי' מפורשת מגמ' סנהדרין דף ע"ב ע"ב שהבא במחתרת דמותר להרגו אפילו בשבת יען שאין לו דמים וכן פסק הרמב"ם פ"ט מהלכות גניבה אבל יש להשיב על זה למה מביא הרמב"ם דבר זה שאסור לפקח עליו את הגל בשבת ולא הביא דבר זה בהל' שבת אלא ע"כ הטעם שמותר להרגו בשבת מפני פקוח נפש כיון שבא במחתרת בא אדעתא דהכא להרוג הנגזל אם יעמוד נגדו א"כ הוי פקוח נפש של הנגזל לכן מותר להרוג להבא במחתרת מפני פקוח נפשו כמו כל מלאכת שבת שהותר מפני פקוח נפש אפילו על ספק אבל שאר עובר עבירה להכעיס הגם שהוא מן המורידים כיון שאינו רוצה להרוג לשום אדם הדרינן לספק זה אם מותר לחלל שבת בעבורו אבל מדברי רש"י בסנהדרין שם דף ע"ב ע"ב ד"ה מפקח עליו את הגל וז"ל אבל עם בא על עסקי נפשות כיון דניתן להרגו בלא התראה גברא קטילא הוא משעת סתירה הוא עכ"ל משמע מלשונו דאין איסור בהריגתו בשבת ואין מפקחין עליו את הגל דבלא"ה גברא קטילא ולפ"ז מי שנתחייב בב"ד מיתה הי' ההרגו בשבת פטור וראיי' לדבר שאם אביו נתחייב בב"ד מיתה ובנו הרגו פטור כמובא ברמב"ם בהלכות כבוד או"א וביו"ד שם והנה המג"א באו"ח סי' שכ"ט הביא וז"ל הבא במחתרת בענין שמותר להרגו ואם נפל עליו גל אין מפקחין עליו דגברא קטילא הוא כ"כ הרמב"ם עכ"ל והנה נקט המג"א טעמא דרש"י אבל הרמב"ם גופא לא כתב טעם זה אלא כתב סתם פ"ט מהל' גניבה הל' ז' וז"ל רשות יש לכל להרגו בין בחול בין בשבת בכל מיתה שיכולין להמיתו שנאמר אין לו דמים ובהל' ט' כתב וז"ל מפני מה התיר התורה דמו של גנב אע"פ שבא על עסקי ממון לפי שחזקתו שאם עמד בעל בית לפניו ומנעו יהרגנו ונמצא זה הנכנס לבית חבירו לגנוב כרודף אחר חבירו להרגו לפיכך יהרג עכ"ל כדאיתא בגמרא משמע מטעם רודף ובלשון אין לו דמים י"ל היינו גברא קטילא.

והנה י"ל הגם שבכל ספיקא דפלוגתא דרבוותא בשאר ספק הולכין בסכנת נפשות להקל ומחללין שבת אבל בזה המומר להכעיס כיון שנפשו הותרה לכתחלה להרגו רק אנו דנין אם מותר לחלל שבת בעבורו אסור לחלל משום ספק, וספיקא דאורייתא לחומרא כיון דלא שייך בי' ספק נפשות להקל.

והנה הסמ"ע בחו"מ סי' תכ"ד עורר על שהשמיטו הפוסקים מה שהביא הב"י בשם הירושלמי שצריך להכניס עצמו לספק סכנה כדי להציל את חבירו בסכנת נפש, י"ל דתלוי' בפלוגתת רש"י ותוס' ריש פסחים דף ב' ע"ב בהא דבא במחתרת אם מותר להרגו משום ספק שיעמדו נגדו הבעל בית או אף אם יודע בוודאי שיעמוד נגדו א"כ לשיטתם מומר להרג זה משום ספק שמא יהרגנו ממש"כ שאין צריך להכניס עצמו לספק כדי להציל חבירו אבל הרמב"ם והטו"ר חו"מ סי' קכ"ד כתבו שהבא במחתרת אחזקתו' שודאי יהרג את הנגזל אם יעמד על הצלת ממונו שחזקה שאין אדם יכול לעמוד נגד ממונו משמע דאלו הי' ספק ממש הי' אסור להרגו א"כ אין מוכח מזה מידי הרחמן יצילינו מלהיות שלוחים לרע רק לטוב אמן.

ז) מ"ש שם דף ס"ב ע"ג בד"ה והנה הרשב"א וכו', שהקשה שמלשון הרמב"ם בה' ממרים כתב ועל כל דרבנן מחוייב בעשה ולא תעשה ומבואר להדיא בלשונו שקאי על מה שתקנו וגזרו והנהיגו סנהדרי גדולה היושבים בלשכת הגזית כדכ' וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה', וקשה הלא גם מה שתקנו לאחר חורבן בהמ"ק ג"כ ומברכינן עלי' כמו לולב כל שבעה שהוא זכר למקדש ומברכינן וצונו משום לא תסור, שבתי וראיתי שהרמב"ם גופו בהקדמתו על יד החזקה בד"ה גם יתבאר מהם מוכח מדבריו וצריך לשמוע גם לב"ד הגדול אחר החורבן ושלא במקום המקדש שכתב שם שאסור לסור מהם מפני שנאמר לא תסור הכל חיבר ר' אשי בגמ' מימות משה ועד ימיו, וכתב עוד שם נמצא רבינא ור' אשי וחביריהם סוף גדולי חכמי ישראל המעתיקים תורה שבע"פ שגזרו גזירות והתקינו תקנות והנהיגו מנהגות ופשטה גזירתם ותקנתם ומנהגם בכל ישראל וכו' ובד"ה דברים הללו, כתב וז"ל הלא כל דבריהם שבגמ' הבבלי חייבין כל ישראל ללכת בהן וכופין כל עיר ועיר וכן מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי הגמ' ולגזור גזירתם וללכת בתקנתם וכל אותן הדברים שבגמ' הסכימו עליהם כל ישראל ואותן החכמים שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא הן כל חכמי ישראל או רובן הם ששמעו הקבלה ועקרי תורה כולה דור אחר דור עד משה רבינו ע"ה עכ"ל ותמי' קצת על כ"מ בהל' ממרים פ"ב הל' א' בד"ה בית דין הגדול בסוף הדבור שכתב, ואפשר לומר כן עשו בחתימת הגמ' שמיום שנחתמה ולא ניתן לשום אדם לחלוק עליו עכ"ל שכתב אותה בתורת ואפשר הלא הרמב"ם כתב בפירוש בהקדמה ליד חזקה שעד ר' אשי הי' כל או רוב חכמי ישראל ביחד ושעד סמוך לר' אשי ה' סנהדרי גדולה ואח"כ נתפזרו חכמי ישראל ולא היו רובן ביחד א"כ כיון שהי' עד ר' אשי כל או רוב חכמי ישראל ביחד אין לשום ב"ד שאינם רוב חכמי ישראל כח לחלוק עליהם אחר כך כמובא להדיא ברמב"ם ולמה כ' הכ"מ בתורת אפשר הלא לא הי' אחריהם רוב חכמי ישראל יחד שיהא כח לחלוק עליהם על ב"ד הקודמים שידינו רוב או כל חכמי ישראל.

הנה ברמב"ם בפ' שני מהל' מ"א הל' י"א אי, וז"ל כל השיעורין ומחלקותם הלל"מ וכתב עליו, המגיה שהוא סותר למה שכ' בהקדמה לסדר זרעים שאין בהלל"מ מחלוקת כלל עכ"ל ונלע"ד יש ליישב דהנה בודאי מחלוקת התנאים שזה אומר בכה וזה אומר בכה זה לא מצינו בהלמ"מ כך כתב הרמב"ם בהקדמה לסדר זרעים אבל חילוקים שיש בהלל"מ עצמו כגון גבי סוכה הלל"מ הוא בכל גוונא לבוד, ואם הדופן אינו מגיע לארץ פחות מג' אמרינן לבוד, וה"ה אם אינו מגיע לסכך פחות מג' הוה לבוד וכשר, אך תרי לבוד לא אמרינן, ועוד חילוק לקולא אמרינן לבוד, ולא לחומרא אלו החלוקים ג"כ הלל"מ, הלל"מ הוא לבוד, והלל"מ עשה גם החלוק דוקא לקולא, אמרינן לבוד ועוד כדומה חילוקים בכל הלל"מ כמו גבי ערלה בחו"ל הלל"מ, ועשאה הלל"מ חילוק דבזה יהא ספיקו מותר הגם שבכל הלל"מ ספיקו אסור, וכד תעיין ברבינו בלשונו הטהור נקט כך וז"ל הלל"מ ומחלקותם פירוש היינו החלוקים שלהם זה הכל הלל"מ ולא נקט ומחלקותם כאשר העתיק המ"מ בוי"ו אחר הלמ"ד אלא ברמב"ם אי' הוי"ו אחר הקו"ף ונלענ"ד דנכון ואמת הוא ומצאתי דעת קדושים ב"ה וכמה פעמים מצינו בעזרא ובד"ה תיבה זו ופירושו חלוקה וסידור שלהם.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה