התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר
סימן לה
שאלה הא דעוסק במצוה פטור מן המצוה אם גם אם עוסק במצוה מדרבנן פטור ממצוה דאורייתא.
תשובה הנה בהתעוררות תשובה סי' י"ט העלה מסברא ומביא ראי' אם עוסק בהדור מצוה פטור ג"כ ממצוה גמורה מן התורה אבל י"ל דמשם אין ראיי' דהדור מצוה גם כן דאוריי' הוא דילפינן מזה קלי ואנוהו (עיין רש"י ר"פ לולב הגזול והיבש פסול יבש פירושו דבעינן מצוה מהודרת דכתיב זה קלי) [עיין בחידושי ח"ס ח"ו בחידושי לולב הגזול מ"ש שם] ויש להביא ראיי' מהל' כבוד אב ואם דאם אמר לו אביו לעבור על דברי תורה בין מ"ע בין מצות ל"ת אפילו מצוה של דבריהם לא ישמע לו שם סי' ר"מ סט"ו ובבאר הגולה שם כתב כיון שמצוה מדרבנן ג"כ דאורייתא הוא ואם הטעם רק מפני שעוסק בכבודו של מקום לא יניחנו מפני כבוד אביו, א"כ ה"ה בעוסק במצוה דרבנן כיון שעוסק בכבודו של מקום בזה כמו שפטר ממצות כבוד אב ה"ה פטור ממצות אחרת, מכש"כ לטעם שכל דרבנן דאורייתא היא, אבל יש לדחות שאין משם ראיי' שע"כ צריך האב למחול על כבודו והאב שמחל על כבודו, כבודו מחול בזה משום כבוד המקום א"כ אינו עליו מצות כבוד אב עוד בזה הגם שאינו מוחל כיון שמצוה לבנו לעבור על איסור או על מ"ע הוה בגדר אינו עושה מעשה עמך ואינו מחוייב בכבודו כדאי' שם סכ"ג וז"ל כיון שאינו נושא פנים לתורה אינו עושה מעשה עמך ואינו חייב לכבודו עכ"ל, ויש להביא ראיי' לזה דהא אפילו אינו עומד בדבורו לעינן לי' במי שפרע ומשום שאינו עושה מעשה עמך מותר לקללו משום שאינו עומד בדבורו ועובר על שארית ישראל לא ידברו כזב ולא יעשו עולה ומיקרי אינו עושה מעשה עמך אבל באמת לפ"מ דמבואר שם סי"ח וז"ל דאם הי' אביו רשע ובעל עבירות ומכבדו ומתירא ממנו חזינן דהא דאינו צריך לשמוע אל אביו באומר לו לעבור על עשה של דבריהם לאו משום דאינו צריך לשמוע לו מפני שאינו עושה מעשה עמך אלא משום דגם אביו חייב בכבוד המקום וילפינן זה בגמ' ב"מ פ' אלו מציאות מפסוק איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' אתה והוא חייבים בכבודי, ואין לומר דחכמים וותרו שאם עוסק במצוה של דבריהם יוכל להפסיק ולעשות מצוה של תורה כיון דמצוה מה"ת חמורה מדבריהם, זה אינו דאדרבה מצינו להיפך וחכמים העמידו דבריהם אפילו במקום תורה בשב ואל תעשה בשופר ולולב וכו' שלא יוותרו לומר שהוא חייב להניח דבריהם ולעסוק במצוה של תורה כי חכמים עשו חיזוק לדבריהם. ויש להביא קצת ראיי' מסוכה דף כ"ו ע"א דר' חסדא ור' בר הונא כי הוה עיילא בשבתא דריגלא דבי ריש גלותא הוי גני ארקתא דסורא אמרי שלוחי מצוה אנן ופטורין ברש"י שם וז"ל שבאנו לשמע הדרשה להקביל פני ריש גלותא, הגם שקבלת פני רבו איננו דאורייתא רק לכל היותר דברי קבלה ודחז"ל בר"ה דף כ"ב ע"א מקרא לא חודש ולא שבת היום מכלל דחייב להקביל פני רבו ברגל וגם לשמוע דרשה איננו מצוה מיוחדת מה"ת אעפ"כ אמרו שלוחי מצוה אנן ופטורין ואין לומר דהיו פטורין בלא"ה מתשבו כעין תדורו כיון שבשאר ימות השנה ג"כ היו היו מניחים ביתם לילך לשמוע דרשה ולילך לקבל פנים הא לא אמרו דפטורין משום טעם זה אלא משום ששלוחי מצוה אנן ואולי י"ל דעשה דכבוד התורה מכש"כ כבוד רבו הוא דאורייתא ודחי שאר עשה דעשה דכבוד תורה חמור ובפרט אם לא יבא כמו בכל פעם לקבל פני כבוד הוה ביזיון לרבו א"כ הוא דאורייתא ופטורין מסוכה.