התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר
סימן ב
(יעויין בסוגיא דכריתות י"ח ע"ב ויבורר הדבר היטב)
מה שהובא בהתעוררות תשובה סי' קכ"ה קושיא מבן המחבר נ"י לר' יוחנן דסבר חצי שעור אסור מה"ת משום דחזי לאצטרופי לרבי דיוכ"פ מכפר בלא תשובה האיך שייך חזי לאצטרופי כיון דמיד שאכל חצי שעור נתכפר עיי"ש. והנה המתניתין אתיא כרבי מדסיפא דמתני' רבי הוא ה"ה הרישא דיוכ"פ אסור באכילה ושתייה ג"כ רבי הוא, וא"כ הקושיא חמורה לרבי לשיטתו, וכדדייק בגמרא כריתות דף י"ח ע"ב מדסיפא רבי רישא נמי רבי, ואין לתרץ עפ"מ דאיתא שם בגמרא כי מכפר יוכ"פ על כולא שעורא, על פלגא שעורא לא מכפר, דסברא זו נראה כשינויא דחוקה והופרח לתרץ כך כי היכי דלא תיקשי לר"ל דסבר ספק ידיעות מחלקות לחטאות, אבל כר' יוחנן שם דאמר אין ידיעות ספק מחלקות לחטאות לא מוכרח לומר דאין יוכ"פ מכפר על ח"ש, דלדידיה לא קשה מברייתא מאומה והדרן לסברא חיצונה, דאם על שעור שלם מכפר מכש"כ לח"ש, וקושית בן המחבר נ"י אזיל כר' יוחנן דח"ש אסור מן התורה משום דחזי לאצטרופי. ועוד תירוץ זה מעיקרא ליתא דכל שקליא וטריא קאי שם אליבא דר"ל ור"ל סבר ח"ש מותר מן התורה א"כ מותר לכתחילה להנות ח"ש מקדשים מה"ת א"כ אין כאן מקום על מה לכפר הגם שהובא בשם ירושלמי דמודה ר"ל באיסורי הנאה שח"ש אסור מן התורה, מ"מ כיון דלא נזכר זה בגמרא דידן, לא סבירא ש"ס דידן כך. וגם א"ל דהתירוץ הראשון של הש"ס לחלק בין איסור לממון סבר כירושלמי דמודה ר"ל באיסורי הנאה והתירוץ השני חולק על הירושלמי.
והנה י"ל דסברת ר"ל דאכילה לא הוי פחות מכזית כלל ומותר חצי שעור מה"ת, אבל הנאה כיון דנהנה הגם שהוא פחות משוה פרוטה עושה איסור כיון שנהנה וכבר כתבנו שבמעילה יש בו גם כן אסורא היינו שזר אסור להנות מן הקודש, ולפ"ז שלא כדרך הנאה פטור:
אבל אעפ"כ מעל משום מחסר ממון גבוה, ודווקא בשוה פרוטה, אבל בפחות משו"פ אם נהנה מותר מה"ת לר"ל לכתחלה (עיין התעוררות דף נ"ו ע"ב בד"ה והנה מדקדקים ובסימן רי"ד.) והנה אם זר אכל ונהנה מן ההקדש ועבר על איסור נהנה מן הקדש על זה יוכ"פ מכפר אפילו נהנה רק בפחות משו"פ לתירוץ ראשון אבל במה שחסר לההקדש שכיון שפחות מש"פ לר"ל לכתחלה מותר אין בזה מה לספר עליו רק אם יצורף לשוה פרוטה חייב בתשלומין והברייתא מיירי שמצרף לענין ממונא שחייב לשלם להקדש וממילא חייב קרבן מעילה ויעוין בסנהדרין דף נ"ז ע"א דמשמע דגוי מישראל אסור לגזול פחות מש"פ משום דבשעתא צערא אית לי' ובהקדש לא שייך זה אבל יעויין ברש"י שם דמשום גזל הוא, ואין להשיב על זה ממה דאי' במדרש על פסוק כי מלאה הארץ חמס שכל אחד גזל ממנו פחות משו"פ שאיננו יכול להוציא בדיינים ובין כך ובין כך חסר לו כל השק של פירות וזה החמס א"כ מוכח דגם בחצי פרוטה אסור אמת בוודאי במכוונים לכך מעיקרא חמס מיקרי אבל אם דרך ארעי שגנב או גזל פחות מפרוטה לר"ל דח"ש מותר מה"ת מותר מה"ת דאין בו חשיבות כלל, רק לר"י משום ח"ש וכדאי' בהה"מ ובסמ"ע בהלכות גזילה ובהל' גניבה דאסור לגנוב ולגזול כל שהוא משום דח"ש אסור מה"ת ויש להמתיק זה בלשון הגמ' כי מכפר יוכ"פ על איסורא על ממונא לא מכפר (דהיינו אם מעל בפחות משוה פרוטה על איסורא דידי' מכפר ולא על ממון שחיסר להקדש דזה מצרף לזמן מרובה.]