התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר
סימן ריג - ב
שאלה אחד יסד לו בית משכונות להלוות על משכונות בריבית היאך להמציא היתר שיותר גם לישראלים להלוות.
תשובה על פי מה שאיתא בשו"ע קס"ט סעיף ט' בהגה שאין למחות להנוהגים כפי מה שכתב בשם ר"ת שמותר לשלוח על ידי שפחתו אפילו ספרים שיודע המלוה ומכיר שהה של ישראל אם כן הי' מותר לשלוח להלוות ע"י משרתי גוים אבל החוות דעת שדא ביה נרגא דאם מזכיר הגוי השליח שם ישראל הלוה השולחו הוה רבית קציצה (ומובן מאליו שהגוי השליח לא ישמע לישראל שלא יאמר שם המשלחו ושילוה בעד עצמו כי ירא המשרת שיתפס עליו כגנב ובפרט בכלי זהב וכסף מורא יעלה על ראשו שיחשדו שגנבם כי מאין לעני משרת זה לכן בודאי יאמר לו את שם המשלח) וגם אם מלוה על המשכון שדא בי' נרגא דהוא הישראל הלוה בעל המשכון כערב קבלן דהא על משכון קא סמיך ואפי' אינו אומר גוי השליח שישראל משלחו ורק שלוה לצורך עצמו אסור גם כן משום ערב קבלן ולומר תמיד בכל פעם שמקנה הלוה המשכון לגוי שלוחו והוא ילוה לעצמו המעות וחוזר ומלוה לישראל והמשכון שוה דמי' כדי שלא יצטרך ישראל המלוה לנגוש לישראל המשלח קשה להטעים בכל פעם דבר זה לגוי.
אמנם לפי מאי דמסיק החוות דעת בסימן ק"ס ס"ק ח' בסופו דאם השליח ישראל ומזכיר שם הלוה על הקרן ולא על הרבית שמותר דהוה כאלו אמר הלוה לפלוני מעות ואני אתן את שכרך (ובח"ס חלק ששי תשובה כ"ו מסיק גם כן דאם המשלח שלח לשליח וקצץ עמו כיון דהלאו דלא תשימון בעשה בשעת שומא ממילא אין שליח לדבר עבירה ולא מועיל שליחות על הרבית ואפילו נותן הלוה אח"כ להשליח הרבית לא יזיק דהוא אינו נותן למלוה ולמלוה אין נפקא מיני' אם יתן הלוה או לא כיון דהוא מקבל בין כך ובין כך מהשליח עיי"ש והוא נראה שחולק בזה עם חוות דעת שרוצה לחלק בין אם המלוה עושה שליח או הלוה והנה לפי מה שמסיים החוות דעת בד"ה אמנם וז"ל דאף כשמזכיר השליח שם הלוה על הקרן והרבית דלא הוה רבית קציצה רק מדרבנן וכו' עכ"ל יש לומר שישלח הישראל הלוה ישראל אחר ללות בעדו, דמוטב שיהי' שוגגים) דבדרבנן היכא דידעינן דלא ישמעו לנו מוטב שיהא שוגגים, ועוד יש ליתן סניף רובא דרובא הלוים שם המה עניים לצורך סעודת שבת או לצורך פרנסתם המצומצמת להרויח בהם דחק בני ביתם ולצורך מצוה לוים ברבית דרבנן יעוין במג"א סימן רמ"ב (ובהגהות יד שאול יוד"ע סימן ק"ס ס"ק כ"ב) ולפי"ז הי' יותר טוב שישראל ישלח דוקא לישראל והשליח יזכיר לו שם המשלח על הקרן וגם על הרבית. אבל באמת הא דלוין לרבית הובא במג"א סימן רמ"ב וכמה מרבותינו זצ"ל מפרשים דמיירי על פי היתר ולא מוכח איסור רבית דרבנן להתיר לצורך מצוה ואשמעינן רק דכ"כ חשובה סעודת מצוה דאפילו בהוצאות הרבה גם על הוצאות היתר הרבית ילוה ויוציא. כל זה כתבתי להערה בעלמא וחלילה לסמוך אפילו מקצת על זה.