אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר

סימן רג

סימן רב

ביטול מעיקרא לפלפול אם יש שאלה לחכם להתיר קידושי אשה.

בתשובת ספר ראיתי שמביא שו"ת הלכות קטנות (שאלה כ"ט) אם יש שאלה לחכם בקידושין ובתוך דבריו כתב שעיקר ספיקו הוא וז"ל למדתני רבינו שאסר לה אכולי עלמא כהקדש וכל דבר שנאסר על פי דיבור ויוצא מרשות לרשות מקרי הקדש כגון תרומה וחלה והקדש והפקר שאסור (למפקיר) ונשאל לחכם וכו' דאסר לה אכולי עלמא כהקדש שאדם עושה אותה כהקדש לפיכך יש לה דינא להיות כהקדש ובכתיבה מתגרשת אבל החכם עוקר מעיקרא ולא היתה אשת איש מעיקרא זה עיקר לענינינו עיי"ש ולענ"ד כן מה שהביא ראיי' מתוספות קידושין דף ג' ע"א בד"ה ונפשטו קידושי בכולהו דמקודשת לשון הקדש ממש הוא, תברא בצידו שם דהא תוספות שם כתבו דווקא אם אמר "מקודשת" אבל אם קידשה בשאר לשונות לא הוה כהקדש וא"כ ספיקתו דווקא אם אמר לשון "מקודשת" והנה באמת איננו רק כהקדש בכ"ף הדמיון ולא הקדש ממש דהרי המקדיש וחלה ותרומה וביכורים והפקר הרי מוציא מה ששייך לו מדעתה מרשותו לרשות אחר וכהפקר מוציא מרשותו השייך לו אבל אשה שאיננה שייכות לו אין יוכל להקדישה ואיפכא הוא מכניס דבר שלא הי' שייך לו שיהא לעצמו ואינו דומה לתרומה שמוציא מרשותו לרשות הקדש וכאן מכניס מה שלא הי' שלו לרשותו ועוד הכא גם בדעתה תלוי מילתא שהיא מרוצת לקידושין ומקניא נפשה, משא"כ בתרומה וכדומה אין צריך רק דעתו כמובן כי אין לחפצים שלו דעת וכיון דאינו דומה לתרומה לא יוכלו למילף ממנו ורק בתרומה גילתה תורה כך ולא במקום אחר. ועוד ספיקתו להתיר לבעל בשאלת חכם אינו נכון יען התלוי בדעת אחרים ומה גם לטובת אחרים בלאו צריך להסכים חבירו וכיון שהוא לטובתה להיות נשואה לבעל כדאיתא במתני גיטין דף ח' במתני' האומר לחבירו הרי זה גיטך וכו' צריכה גם היא להיות לה פתח וחרטה ולא די בהסכמתה שיוכל להתיר נדרו רק גם היא צריכה פתח או חרטה שזכות וטובה הוא לה להיות נשואה צריך הסכמתה ולא יכול לגרשה בע"כ ועוד כיון דאקניי' נפשה לו להיות מקודשת כהקדש והקדשת' עצמה לו.

מה ששאלנו אם כל דיני מסור המוזכרים בחו"מ סימן שפ"ח נוהגין גם במוסר לעכו"ם שבזמנינו, הנה אם טעם ספיקתו שאינו חושב אותם לעע"ז, יעוין פלוגתת וטעם ראשונים ריש הלכות יין נסך בטור וב"י, הלא בגמרא בבא קמא דף קט"ז ע"א איתא רק לשון נכרי ולא לשון עכו"ם ועיין ברש"י שבת דף צ"ד ע"א בד"ה אמרו דבר אחד בסוף הדיבור וז"ל וכל האומות קרי להו נכרים, ואי ספיקתו משום שעתה מקפידים על נפשות הלא סברא זו גופא לחלק אמר רב לרב כהנא ורב כהנא קבל סברא זו וקבל על עצמו גלות שבע שנים על זאת ואעפ"כ לא הביאו הפוסקים שום חד מינייהו לחלק בין אומה לאומה ש"מ דלית הלכתא כוותייהו ובאמת טעמא בעי כיון דרב אמר כן ורב כהנא לא חלק עליו מנ"ל למיפסק דלא כוותייהו, ועוד י"ל ממה נפשך הוא המוסר מסר לגוים הנ"ל ואם לא שייך בהם דין מסור ממילא המוסר אצליהם גם כן אין לו דין מסור וממה נפשך שרי למסרו לגוים האלו ומדויל ידיו ומשתלם לכן בנידון דידן לא ראיתי כלל לחלק בין אז לעתה.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה