אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר

סימן קסח

סימן קסז

קצת הערות בסוגיא דאלו עוברים בפסח.

וקולן של סופרים, הקשה המהרש"א דלמה לא אמר התנא וקולן של בנות ישראל כיון שלבנות סופרים אינם נותנים רק מה שמשיירות ויש לומר דבנות עשירים מיד שמגבלים גיבול דק מים עם קמח לטוח הם טוחים עמו ועד שישהא שיעור מיל כבר נמאס על פניהם בשערן לכן אין בו אפילו חמץ נוקשה לת"ק רק מה שמשיירות לבנות עניים ועד שיגיעו להם כבר שהה שיעור מיל ונתחמץ והוה נוקשה לכן קרי לי' קולן של "סופרים", שרק זה דווקא הוה נוקשה ולא של עשירים, ור' אליעזר מוסיף תכשיטי נשים מה גם שהעשירות מטפלות כי סובר שאינו נמאס כל כך שלא ירד עליו תורת חימוץ ואסור ומיושב גם בזה קושית תוספות ע"ב בד"ה אף טיפולי נשים.

הפנ"י וצל"ח דקדקו למה דמסיק תוספות לעיל (דף ב' ע"א) גם לר"ת דסבר דלא עבר על בל יראה בנוקשה אעפ"כ צריך לבערו וראיי' משיאור ישרף למה מפרש הר"ת אלו עוברין מעל השלח, וכא מעולם הגם דלא ע"ע על ב"י מ"מ צריך לבערו מן העולם, ותירוצו דתוספות קאמר זה לדידהו לשיטתם דטעמא דבדיקה כיון שהחמירה התורה בבל יראה החמירו חז"ל לבערו הגם שביטל דילמא אתי למיכל מיני' וכוונתם אי ננקוט כשיטת ר"ת דנוקשה לא ע"ע מ"מ לדידן צריכין לבערו, אבל מ"מ קשה על זה קושית המג"א על הטור דסבר דתערובות ונוקשה מותר להשהותו ממתני' דשיאור ישרף א"כ קשה גם לר"ת מהא מתניתין והפנ"י כתב דלשון עוברין פירושו ומשמעותו עובר מעל השלחן ובאמת הבעל המאור מפרש עוברין לשון "מתבערין" כוונה ביעור "לגמרי" מן העולם אבל ר"ת פירש עוברין לשון עובר ולא לשון ביעור] ולכן פר"ת כן, והקשה על התנא גופא קשה למה נקט לשון עוברין דמשמע מעל השלחן הא גם אי לא עבר על בל יראה צריך להתבער מן העולם, ונל"ד דתנא דידן סבר באמת דאין צריך רק העברה מעל השלחן לכן נקט לשון עובר ולכן פר"ת כן אבל סתמא בתרא דשיאור ישרף חולק על תנא זה וסובר דצריך ביעור מן העולם ונקטינן כסתמא בתרא ולדינא גם ר"ת יודה לזה לפי מה שתוספות נקטו כיון דעבר על בל יראה גזרו דילמא אתי למיכל מיני' והרא"ש חלקו לשני טעמים וק"ל.

רש"י כתב דתנא דנוקשה בלאו יליף מכל מחמצת ותנא דתערובת חמץ בלאו נמי יליף מזה וקשה דלשון כל משמעותו הכל אם כן כל חד מהני תנאים דדרש כל לילף מיניה תרווייהו תערובות ונוקשה בעיני', ואין לומר דסבר דכל ריבוי הוא ואין יכול לרבות ולילף מיני' רק דבר אחד ולדידי' נוקשה כל שכן ולדידי' תערובות כל שכן א"כ קשה מנ"ל למילף הקל ולהביא החמור מקל וחומר דילמא הריבוי בא רק להרבות החמור והקל באמת לא כדרך כל הש"ס דצריך בכל פעם לריבוי כזה שני דרשות וי"ל דכל אחד בדדמי לי' מרבה ר"מ סבר נוקשה בעיני' דמי לי' לחמץ בענין זה שהוא בעיני' ויליף מיני' ור"א סבר דדמי לי' תערובות דהוא חמץ גמור לחמץ גמור ונוקשה בק"ו.

המג"א מיישב הטור על מה דקשיא לי' דמותר להשהות תערובות ונוקשה בעיני' ממתני' שיאור ישרף דמיירי ביו"ט עצמו ואסור לאפותו משום מלאכה כיון דאסור לאכלו וצריך לשרפו כיון דאם ישהה אותו יהא חמץ גמור, ורבים תמהו עליו הלא שריפת חמץ אסור ביו"ט ואפילו נתחמץ בתוך הפסח סבור הטור דאסור לשורפו ביו"ט, ונלע"ד הנה תוספות דף ד' ע"א הקשו דביעור חמץ אם הוא בשריפה אפרו וגחלתו מותר יהא מותר לשרפו ביו"ט כיון דיכול להנות אח"כ מאפרו וגחלתו לצלות אצלו ותירצו דעיקר שריפתו לשם מצוה ועיקרו לגבוה ואח"כ בא הנאתו ודמי לנדרים ונדבות דאסור משום לכם ולא לגבוה כיון דעיקרו לגבוה אתי, והנה זה תינח אם מצוה בביעורו ומקיים מצות תשביתו אבל בחמץ נוקשה לטור דמותר להשהותו ואין בו מצות ביעור כלל אפילו מדרבנן יכול לשורפו ביו"ט כיון דיכול להנות בגחלתו להסיק תחת תבשילו ואין מצוה כלל בשריפתו מכש"כ דיכול שיסבור הטור דנוקשה אפילו בהנאה מותר אם כן בשעת תחילת שריפתו יכול ליהנות ממנו למג"א דמתני' ביו"ט קאי ומשום שלא יבא לעבור על בל יראה אין שום הוכחה דנוקשה אסור בהנאה אדרבה מר' יודא נראה היפך דסבירא ליה דאסור באכילה ונותנו לפני כלבו דמותר בהנאה, אם כן כוונת המג"א אפילו אי הטור פוסק דחמץ ביו"ט אפילו בלא ביטול אסור לשרפו מ"מ כל זמן שהוא נוקשה מותר לשרפו וליהנות בו כאשר ביארנו וזה שיאור ישרף בעודו שיאור וזה נכון.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה