התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר
סימן קסו
שאלה אם מותר להספידו לגוי וללוותו למקום קבורתו ולנחם אביליהם.
תשובה לברר דבר זה נ"ל כך הנה בגיטין (דף ס"א ע"א) ת"ר מפרנסין עניי גוים עם עניי ישראל ומבקרין חוליהן עם חולי ישראל וקוברים מתיהם עם מתי ישראל, ורש"י מפרש אם נמצא בין הרוגי ישראל גוים, ודייק הר"ן מזה דרש"י סבר דווקא אם נמצא ביניהם קוברין אותו עמהם ולא לבדו, ולדבריו ה"ה עניי נכרים רק עם עניי ישראל אם המה ביניהם מפרנסים וכן חוליהם דווקא אם המה עם חולי ישראל וביניהם מבקרין, והר"ן חולק ומביא ראיי' מירושלמי דלא קתני עם ובפרט מתוספתא דלא תני והזכיר כלל ישראל בכל אותן הדברים.
ונלע"ד דגם רש"י מודה להר"ן דיש לדקדק למה לא מפרש רש"י מיד על הרישא כן עניי נכרים עם עניי ישראל דוקא אם המה ביניהם וממתין לפרש כן עד סיפא דקוברין מתיהם ויש לומר דרש"י רצה לאשמועינן לאפוקי שלא נפרש אם מתי ישראל היינו שיקברו אותם בקבריהם או סמוך לקבריהם וזה אינו דהא אפילו צדיק אצל חסיד אין קוברים מכש"כ גוי אצל ישראל לכן אשמעינן רש"י מתי נכרים עם מתי ישראל דפירושו אם "נמצאו" בין מתי ישראל היינו אם נמצא ביניהם קוברים אותם אבל לבדם או באותו חצר כדאיתא בב"ח (סימן שצ"ז) אבל לא בקבריה'. והנה בתוספתא מוסיף על ברייתא דילן שמספידים ומנחמים אותם וכן פסק הטור ביו"ד (סימן קנ"א) ונקט מספידים ומנחמים אבליהם משא"כ (בסימן שס"ז) לא נקט תרווייהו וי"ל דסמיך חד אאחרינא, ויש לדקדק למה מוסיף בתוספתא בשני דברים הספד ותנחומין ולא קתני בברייתא וי"ל לפי מה שמפרשים מפני דרכי שלום היינו דאם לא נעשה גמ"ח זה גם להם אז יהא להם איבה וישנאו אותנו ויעשו לנו חלילה רעה וזה לא שייך כל כך גבי הספד וניחום דגם בישראל אין מספידין כולם ולא הכל הולכים לנחם האבלי' כיון דאיננו רק גמ"ח בעלמא ולא הכרחי להם לדבר הזה כגון צדקה שצריך לחיותו או ביקור ולפקח על החולה כדי לרפאותו או לקבור מתיהם שלא יהיו מוטלים בבזיון כמאכל כלבים ולעוף השמים אין מזה איבה כל כך.
והנה הב"ח (בסימן קנ"א) מדקדק בלשונות הרמב"ם פעם נקט כן ופעם כן, ונראה לי לבאר קצת לשון הרמב"ם (ה' מלכים פ"י הלכה י"ב) וז"ל אפילו עכו"ם צוו חכמים לבקר חוליהם ולקבור מתיהם עם מתי ישראל ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל הרי נאמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו ונאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, הנה יש מפרשים דרכי שלום היינו שלא יהא איבה להם וישנאו אותנו ולנקום בנו וזה שייך יותר אם מפרשים "עם" היינו שהמה עמהם וביניהם יחד ונותנים לישראל ומבקרין חוליהם והמה העכו"ם ביניהם רואים זאת ומניחים אותם ואין עושים להם דבר זה בזה יש איבה יותר ויש לחוש לכל זה שישנאו וינקמו בנו, אבל הרמב"ם מפרש טעמא שנתיבות התורה המה נעימיה ודרכיה שלום כוונתו כי דרכי התורה נעימים ושלום לכן נעשה את כל זה וגם היא כבוד התורה והאמונה לאומת ישראל ועוד מוסיף הרמב"ם משום רחמיו על כל מעשיו כתיב ויש לפרש כוונתו בזה ממילא מוכח שרצון הקב"ה שנעשה להם כל זה כי הדבק במידותיו כמו שהוא רחמיו על כל מעשיו כן אנחנו נלך במדותיו ולרחם על כולם, ויש עוד נפקא מיניה טעם איבה ושינקמו בנו זה שייך כל זמן שאנו בניהם בגלות אבל אם אנו בארצינו וידינו תקופה עליהם לא שייך חשש שיעשו לנו רעה, מ"מ טעמא דהרמב"ם משום רחמיו על כל מעשיו ומשום שנתיבות התורה שלום שייך גם אם ידינו תקופה הוא. והנה רבי ציער בשנת בצורת משום שסבר שנתן פתו לעם הארץ כדאיתא (מס' בבא בתרא) ויחסר אח"כ לתלמיד חכם ואולי מכש"כ שאין אנו רשאים ליתן צדקה לגוי כל זמן שלא יהיה לעניינו די מחסורם רק עם עניי ישראל יחד שרואים שנותנים לאחרים והמה מדחים אותם בזה מותר מפני דרכי שלום שלום נתיבות התורה, ועוד דיותר צער לעני באם רואה בעיניו שנותן לאחר ולו אין נותנים וה"ה קבורת מת הלא המה יוכלו לקבור מתיהם בעצמם לכן לא הותר רק אם המה יחד עם מתי ישראל כאשר בארנו בזה אבל ביקור חולים שאין שיעור אפילו אלף מבקרים טובה לחולה ולא יחסר על ידי זה לעניי ישראל לכן נקט בה' מלכים שמיירי שם בידינו תקופה עליהם כדמיירי שם בכל הפרק לכן נקטו סתם מבקרים חוליהם ובצדקה ובקבורת מתים נקט עם ישראל ומפרש הטעם משום רחמנות ומשום נתיבות ודרכי התורה שלום ולא משום איבה מ"מ מתורץ שפיר דיוק הב"ח דבעניי נכרים דקדק הרמב"ם בכל פעם שמביא הלכה זו בפרק א' ופרק ז' מהלכות מ"ע ופרק יו"ד מה' ע"ז דווקא עם עניי ישראל כוונתו אם המה יחד עם עניי ישראל ולא בלבדם שלא יחסר לעניי ישראל עי"ז משא"כ בשאר פעמים כי טעמא רבא לחלק ביניהם שלא יחסר לישראל אח"כ כאשר בארנו.
והנה הב"י ביו"ד (סימן שמ"ז) תמה על הכלבו שמביא שמצוה ללות מת גוי וכתב הב"י שדוחק לומר שמפני דרכי שלום יהא מצוה לכן מסיק דמיירי בחסידי אומות העולם שגם להם יש חלק לעולם הבא, והב"ח מפרש מצוה וחיוב הוא מפני דרכי שלום ויש לומר שהב"י מפרש דרכי שלום שלא יהא איבה לנו מהם וינקמו בנו ואין זה מצוה רק משום להסיר איבה מעלינו, אבל לפי פירוש ברמב"ם דרכי שלום משום כבוד נתיבות שלום דרכי התורה ונתכבדת התורה וטוב דרכיה בעיני האומות וכבוד ישראל מצוה באמת איכא. והנה הרמב"ם וטור ושו"ע כולם מתירים את כל זאת, והטו"ז בסימן קנ"א דקדק דאשמעינן הפוסקים דמותר דלא תימא דמזלזל בזה במצות גמ"ח אלו במה שנותנין לגוי שמראה שאין המצוה חשובה עליו רק וותרן הוא ומוותר הוא גם לאוה"ע קמ"ל דשרי מפני דרכי שלום ויעיין גם בטו"ז או"ח (תרצ"ד ס"ק ב'). ולי נראה כיון דפסק שם בשו"ע (סימן קנ"א) דאסור ליתן מתנת חנם לגוי וה"ה דאסור ליתן להם חניי' בקרקע ולא ליתן להם חן או לשבחם במעשיהם והכל נדרש מלא תחנם וזה אסור אפי' לגוי שאינו עע"ז הו"א דכל אלו אסורים דלא יהא גרוע ביקור חולים וצדקה ודברים טובים וניחומים מנתינת חן או משאר מתנה בעלמא קמ"ל דמשום דרכי שלום מותר או משום שהוא מצוה בעצמותו ואנו עושים זה לשם מצוה או משום איבה שלא ינקומו בנו ומפני הנאת דידן אנו עושים.
והנה לדינא כל זה שרי אפילו בעע"ז והתוספתא מוספת על הברייתא דתני בת רק צדקה קבורות מת ביקור חולים ומוספת התוספתא גם מספידין ומנחמים אותם. והרמב"ם (ה' מתנות עניים פ"ז) מוסיף גם לכסות אותו, ונ"ל דיוקו מדקתני "מפרנסין" ובכלל פרנסה איתא גם כן מלבושים כדאיתא בתוספות כתו בותמה שאין כן אי הוה קטני מזונות, והב"י בסימן שס"ז מביא בשם הכלבו דגם ללות איכא מצוה. אבל נלע"ד לפי מה שנוהגים בחוליהן ובמתיהן שיש שם תועבות ושיקוצים וגילוליהם וצלמות דבר מאוס ומגונה שילך יהודי לשם או ללותן יהודי וגם איבה לא שייך בזה דהא יודעים שזה נגד חקי אמונתינו אבל אותן הגוים שאין להם כל זה ומאמינים בהקב"ה לבדו יש לומר דמצוה ג"כ איכא כדנתן הטעם הרמב"ם בה' מלכים. והנה לגר תושב כתב הרמב"ם שם דפשיטא ליה שיש בהם מצוה שהרי אנו מציון להחיותו ויעוין כס שנה שם. ונראה לי מה שכתב הרמב"ם שם דגוי שעובר על שבע מצות בחשבו שמותר הוא חייב כי קרוב למזיד הוא שהי' לו ללמוד ולא למד כדכתב הרמב"ם בה' מלכים, לענ"ד זה דווקא כשאנו שרוין בארצינו וידינו תקיפה וכל השרוים בינינו או שיהי' גירי תושבים או שנהרגם כדאיתא שם ברמב"ם, בזה יש לומר שהי' לו ללמוד יען שרואה בכל יום כולם גירי תושבים ויש להם דת שבע מצות ויודע מכל זה ממעשים בכל יום ששומע ורואה הי' לו ללמוד אבל אתה בגלות שלא שמע ולא ראה ולא ידע מכל זה מאין יעלה על דעתו שיש לו ללמוד שבע מצות ולקיימם אשר לא שמע מעולם מכל זה הגם שאין אנו רשאים להכשילו בהם משום לפני עור, אבל הוא שוגג גמור הוא יותר וראיי' לזה מדכתב הרמב"ם פ"ג מהלכות ממרים הלכה ג' שאותן הקראים שנתגדלו מאבותיהם בטעותם אע"פ ששומעים אח"כ מדתי ישראל הוה כאנוסים והו' כתינוק שנשבה לבין הנכרים ה"ה אלו יש לדונם כזה הגם שאינם גרים תושבים ויש קצת ראיי' לזה מהראב"ד ומהכסף משנה שם ה' עי"ז פ' יו"ד הלכה וי"ו, ובעשייתן להם גמ"ח יש לומר שיש שכר ומצוה ויש לכל אלו לעשותם וקידוש השם ויקר אמונת היהודים שמטיבים לכל הרי הוא אומר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו וכתיב דרכיה דרכי נועם ונתיבותיה שלום.
הלכה זו שאין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג הובא ברמב"ם ה' ע"ז פרק י' הלכה וי"ו ובפרק י"ד מהלכות איסורי ביאה, ובפ"ג מהלכות בית הבחירה ובהלכות שבת ובה' מלכים.