התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר
סימן קס
שאלה היאך מצינו שמברך על דבר אחד שבע ברכות.
תשובה בפשיטות אמינא שבע ברכות בחתן וכלה ומצינו ע"פ אופן זה י"א ברכות בברכות המזון בימי המשתה בפנים חדשות, אבל זה ליתא שאין מברכין על החתן וכלה רק השמחים בסעודתו בשמחה זו של חתן וכלה צריכים להודות להשי"ת על שמחתם והא ראייה שאפילו אותן שאוכלים בבתים הסמוכים אם להם מנין מברכין כל אחד לעצמן ואפילו אם אוכלים אחר החתונה מסעודה שהכינו לחתונה לסעודת נישואין כמבואר בשו"ע אהע"ז (סימן ס"ג) והנה מצינו שיש ברכות בליל שני של סוכות שחל במוצאי שבת יקנה"ז וברכות הסוכה וכן בלילי של פסח שחל במוצאי שבת במי שאין לו יין שמקדש על הפת שמברך ברכת המוצי קידוש נר הבדלה זמן וברכות אכילת מצה מ"מ זה אינן דוקא על הפת או על היין שזמן וסוכה ובורא מאורי האש יוכל לברך גם מבלעדי פת ויין רק אנו סומכים אותו על הפת והיין אבל חמש ידענו על אדם אחד ברואה אותו שמברך עליו דוקא היינו אם הוא ת"ח גדול ומופלג בדורו שמברך עליו שחלק מחכמתו ליראיו (או"ח רכ"ד סעיף ו') ואם הוא שקול כנגד ששים רבוא ישראל מברך גם כן חכם הרזים (מס' ברכות דף נ"ח ע"ב) ואם חביב עליו מאוד בראייתו שלא ראהו שלשים יום מברך גם כן שהחיינו כדאיתא שם (סימן רכ"ה סעי' א') ואם הוא גם כן מלך ישראל מברך גם שחלק מכבודו לבשר ודם (שם סעי' ח'), ויש לעיין אם הוא גם חכם בחכמת העולם אם מוסיף לברך עליו שנתן מחכמתו לבשר ודם או שנכלל בברכה שחלק מחכמתו שברך עליו על חכמת התורה שהיא התורה הקדושה כוללות כל חכמות כולם ועוד כיון דמברך סתמא שחלק מחכמתו כל החכמות במשמע והא דאמר שחלק ובגוי שנתן משום דישראל חלק אלוקי ממעל כדאיתא שם במג"א (סע"ק ד') ופשיטא לי' גם כן שישראל שחכם בחכמות האומות ולא בחכמת התורה מברך עליו דלא יהא גרע מגוי ומברך שחלק ולא שנתן מחכמתו כיון דישראל הוא וכטעם שאיתא במג"א שם ובתשובה אחרת הארכתי בכל זה עיין עיין לעיל תשובה ס' והנה לסברא דהובא בברכי יוסף או"ח סימן רכ"ה אות ג' בהרואה את חבירו לאחר י"ב חודש דמברך מחי' מתים שמברך שהחיינו גם כן בחביב עליו ביותר ואם הוא איש נאם ביותר מברך גם כן שככה לו בעולמו כמבואר [סימן רכ"ה סעיף יו"ד) אם כן מברך על אדם שבע ברכות ושבע ביום הללתיך אמן סלה ויש לדקדק ברמב"ם כתב בחביו עליו מברך שהחיינו ובאחר י"ב שרואה אותו נקט דמברך ברוך אתה ה' מחי' המתים דיש מי שמסופק בזה דמברך דוקא בא"י מחי' המתים דלא מצינו אותו ברכה במלכות רק בתפלה ומדוקדק זה בלשון הרמב"ם גבי שהחיינו נקט מברך שהחיינו ולא נקט תופס ברכה כלל ובל"ס סתמא כפירושו כמו בכל הברכות שמברך בשם ומלכות ובזה נקט מפורש בא"י מחי' המתים בלי מלכות ובבשורה טובה כתב הרמב"ם שמברך בא"י אמ"ה הטוב ומטיב בל"ס אשמעינן הרמב"ם בזה דלא תימה שיברך אותו בארוכה כמו שמברכין ברכה זו בארוכה אחר ברכת המזון לכן נקט בקצרה ואתי שפיר.