התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר
סימן קנח
אודות שמנים הנעשים ממיני גרעינים הגדלים בשושנים ונקרא פרחי שמש והשמן הנעשה מהם קרוי שמן פרחי שמש אם מותר לאכלו בפסח.
בזה יש לדון תחלה אם השמנים היוצאים ממיני קטניות אסורים, שנית אם זרע הנ"ל בכלל מיני קטניות הוא הנה ד' טעמים יש במנהג הנ"ל הטור מביא דשכיח בהם גרעינים של דגן וכתב על זה וחומרא יתירה היא אבל הב"י הביא בשם הג"מ טעם זה ועוד מביא טעם משום דעושים מהם מעשה קדירה ודמיא לדגן בזה (ויש לחוש לאחלופי) ועוד דעושים מהם קמח ופת כמו דגן, והחרדל יש לאסרו גם כן דהוא מידי דמידגן, והנה באלו הזרעונים לא שייך דעושים ממנו מעשה קדירה ולא קמח ופת ולא מידגן הוא דכוונת מידגן לפי מה שפירש הטו"ז (סימן תנ"ג ס"ק א') דחרדל אסור משום דמידגן דגדל בשרביטין כמו קטניות וזה לא שייך בהם כלל כי אינם עומדים לאכילת בני אדם כלל ולא לעשות מהם מעשה קדירה ולא קמח ופת ואינו גדיל בשרביטין, והנה קטניות אסרו ממנהג וממילא שמנם של מיני קטניות אסור דהוה משקין היוצאים מהם והוה כמו הקטניות גופייהו אבל לכתחלא לאסור שמן אטו משקין היוצאים מדגן אין סברא אם הפרי גופא מותר ובפרט דאין לו שום התדמות להם למה נגזר עליהם בחנם אך אותו טעם משום דנמצאים בהם גרעיני תבואה בלי ספק שייך טעם זה גם בהם מ"מ כיון דהרמ"א נקט דעניס ואליינדער מותר לאכלן ואינם בכלל מיני קטניות והטו"ז מעיד עליהם ששכיח מאוד הרבה גרעיני תבואה בהם וכתב שיזהר לבררם יפה ובכל זאת שרי באכילה מוכח דמשום טעם זה לחודא אינו נאסר מיני קטניות ממילא לא שייך בו בהגרעינים אשר אנו דנים עליהם גזירת קטניות ומותר השמן מהם, וכבר כתב החק יעקב הבו דלא לוסיף חומרא כיון דגזירה זו גופא חומרא בעלמא הוא, עוד כתב שם הטו"ז דקראם קיממעל אסור הטעם דדומה לדגן משא"כ פעלד קיממעל דשרי דאין גרעיניו דומין לדגן א"כ גם זרעים אלו אין דומין לדגן כלל רק לגרעיני פירות תפוחים וכדומה לכן מכל הנ"ל נראה דשרי.
ובאמת אם המשקין היוצאים ממיני קטניות אסורים המה זה גופא צ"ע הנה הנשמת אדם (סימן ל"ג) אוסר ומביא ראייה דמתה"ד נראה דשמנים של מיני קטניות אסורים באכילה, והנה לענ"ד מתה"ד גופא אין ראייה דהוא כתב שם שאין אוסר תערובתו במשהו ומשמע בששים אוסר וכן הבין ממנו הח"י סימן תנ"ג עיין שם ובתה"ד דסבר מה שבאכילה איסור כרת גזרו בקטניות ומה שבאכילה רק בלאו לא גזרו בקטניות ולדידי' יש לדמות שפיר גם משקין היוצאים מהם, למשקין היוצאים מה' מיני דגן שנקטו רבותינו האחרונים ז"ל להחמיר שהמשקין שלהם באיסור כרת אבל לפי מה דנקטינן כדמשמע מלשון הרמ"א וכן כתב ופסק הח"י ופר"ח וא"כ שבתבשיל מותרים באכילה גם באינו מינם אם יש רק רוב כנגדם משאר מאכל גם החיי אדם גופא פסק כן בכלל קכ"ג סע"א דאם יש רוב בתבשיל אחר נגדם שרי, והנה בחמץ גופא אם נתערב בתבשיל שרק רוב משאר מאכל הוא א"כ ממילא הוה בו יותר מכזית בכדי אכילת פרס וחייב עליו כרת גמור לכל הפוסקים כדאיתא בטור (סימן תמ"ב) ובב"י שם בד"ה ומה שכתב ומיירי וכו' ובד"ה ואיכא למידק דמשמע וכו' מוכח דלא הנהיגו וגזרו רק אם הם בעצמם בעינם ונעשו מהם תבשיל אבל אם נשתנו למשקה לא גזרו ולא כמו שסבר התה"ד באמת רק לדברי רבותינו ז"ל אלו רק בעיניהו גזרו והא ראיי' דרק בעיניהו גזרו, דבחמץ ברוב מאכל אחר חייב כרת דאית כזית בכדי אכילת פרס ובקטניות פסקו רבותינו האחרונים דרק רוב משאר מאכל מותר באכילה.