אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר

סימן קמ

סימן קלט

בחלומי הנני עומד בתפלת מוסף יום א' דר"ה ונסתפקתי כאשר הגעתי לברכת שופרות אם אמרתי מלכיות והזכרת מוספי היום וחפשתי בסדור בתוך התפלה אם הברכות מעכבות זה את זה אם אוכל קודם לסיים התפלה ויצאתי ידי תפלת מוסף לכל הפחות והרבה רבותי סוברים כך דיחיד מתפלל שבע למוסף ושני ברכות האחרים רק הש"ץ מוציא כדאיתא בטו"ר ר"ה סימן תקצ"א, ואודות הזכרת מוספין לענ"ד פשוט שאוכל להזכיר דרך ארעי בשופרות תקע בשופר גדול ושא נס לקבץ גליותינו והביאנו לציון עירך ברינה ולירושלים בית מקדשך ושם נעשה לפניך את קרבן המוספין כמבואר בשו"ע (סימן רס"ח סעיף ד' ובהג"ה סם) דאם התפלל בשבת ויו"ט תפלת חול והזכיר בתוכה מוספי שבת וי"ט בהזכרה בעלמא יצא, ובאמת יש לחלק דאם מתפלל רק שבע צריך לחתום בקדושת היום בברכה רביעית דוקא בתפלת י"ח דגברא חזי הוא רק משום טירחא לא אטרחוהו יצא בדיעבד אם הזכיר מוסף היום אבל בז' ברכות צריך לחתום בקדושת יום וחתימת שומע תרועת עמו ישראל לאו קדושת היום מקרי דהא בתעניות נמי חותמין כך ביומא דחול בתעניות של גשמים ויש לפקפק דהא גם בחתימת מלכיות אנו חותם אלא מלך וכו' ויום הזכרון ולא מוכח קדושת היום של יו"ט ממנו דהא גם ראש חודש מקרי יום הזכרון דכתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם וגו' והיו לכם לזכרון כדאיתא ברש"י ותוספות עירובין דף מ' ע"א ולכן אמרינן זכרון אחד עולה לכאן ולכאן מ"מ כיון שאומר מקדש ישראל ויום הזכרון שגם ר"ח במשמע כדאמרינן מקדש ישראל ור"ח מוכח יותר בתיבת מקדש ישראל קדושת היום ואין להשיב יאמר מקדש ישראל ויום תרועה דאין חותמין בשתים וגם באי אפשר מ"מ אסור לשנות ממטבע שטבעו חכמים בברכות (ויש שייכות לפי זה להתחיל ולומר ותן טל ומטר בשבת אם טעה והתפלל תפלת חול והזכיר שבת בתפילה ועוד אם בתפלת ערבית שחרית ומנחה טעה והתחיל בברכות החול דגומר אותה ברכה שנזכר בו ומתחיל בשל שבת אם נזכר בברכת השני דאומר ותן טל ומטר יעוין תענית דף ד' ע"ב ואתי שפיר) וחשבתי לילך באמצע התפלה ליקח ספר לעיין הדין לא מקרי הפסק דיהא צריך להתחיל עוד הפעם דהליכה לא מקרי הפסק כל כך לענין זה כמבואר בהלכות תפלה סימן ק"ד ומג"א סע"ק ג' לצורך התפלה ובסימן צ"ו סע"ב ובפרט לצרכה, והסתפקתי עוד יען כיון שעלה ספק זה בלבי אולי לא אמרתי גם המלך הקדוש אך נלע"ד אם מתפללין מתוך הסידור בודאי אומר כאשר כתב שם ועוד י"ל חם אומר הנוסחא וכן תן פחדך ואילך בלתי ספק רגיל על לשונו לסיים המלך הקדוש כהנוסחא השגורה בפי כל משא"כ בתפלת החול בין כסא לעשור דתלינן ברגיל בסירכא נקוט ואזיל כמו היה עומד בוכתבתם גבי ק"ש ומסופק חוזר לוכתבתם הראשון אבל אם התחיל למען ירבו סירכא נקיט ואזיל כדאיתא בגמרא ובשו"ע ה"ה הכא נמי, לפי זה אם מתפלל כל השמ"ע מתוך הסידור מסתמא אמר ברכות מלכיות גם כן, אבל לפי דרכי להסדיר התפלה ולהתפלל בעינים סגורות ולעיין לפעמים בתוך הסידור אם לא טעיתי (והפסוקים שגורים בפי רוב כל המון ישראל נוסף לזה שארי היתרים המפורשים בהפוסקים לענין תורה שבכתב אי אתה רשאי לאומרה בעל פה) וחשבתי לפי אורך הזמן שאני עומד בתפלה בודאי אמרתי מלכיות דאי לא לא התערך כל כך הזמן אבל גם זה לא שיערתי כל כך, והנה הא דברכות אלו מעכבות זו את זו היינו אם לא יכול לומר כולן לא יאמר כלל כדאיתא בשו"ע ה' ר"ה סימן תקצ"ג ומג"א סק"ד אבל אי סדרן מעכב לא מפורש בזה, אבל נ"ל דלא גרע משאר ימות השנה דברכת תפלת שמונה עשרה אין מעכבות זו את זה וסדרן אם מתפלל כולה מעכב כדאיתא בתוספות דאם דולג איזה ברכה באמצעות צריך לחזור ולהתפלל אותו ברכה ומשם כסדר כי שמעון הפקולי ומאה ועשרים זקנים תקנו שמ"ע על הסדר והכי נקטינן להלכתא מכש"כ כאן דמעכבות זה את זו מכש"כ דסדרן מעכב דהא סדרן נמי מפקינן מקרא כמו שלמדו סדר ברכות שמו"ע על סדר זו במס' מגילה דף י"ח ע"ב עמ"ש, הגם דמצינו דרשה מקרא מלכיות בסיף ותקעתם אלו שופרות ונזכרתם לפני ה"א אלו זכרונות אני ה"א אלו מלכיות מ"מ כיון דלא מפורש בהדיא דסדרן אינו מעכב י"ל כיון דאיכא ילפותא כן וילפותא להיפך לא מעכב מ"מ מסתברא היא אבל בסימן תקצ"ג בהג"ה סעיף ב' ובמג"א שם להלכתא כר"ן דסדרן גם כן מעכב ע"כ בחלומי.

כשנערתי משינתי עלה לפענ"ד לעשות בענין כזה כך דימתין עד שיתחיל ש"צ להתפלל ויכוין בכל אותו ברכה לש"ץ במלכיות וזכרונות ואח"כ יסיים להתפלל שופרות ושלוש אחרונית דהא בכל ימות השנה נקטינן להלכתא הא דמובא בהג"ה אשרי ר"ה ובתוספות סוף פ"ב דברכות דאם לא הזכיר יעלה ויבא וכדומה דצריך לחזור ולהתפלל יכוין לתפלת הש"ץ מרישא ועד גמורא דדומה לאינו בקי כיון שהוא מחמת אונס והש"ץ מוציאו מכש"כ בר"ה דכל עלמא מודים דמוציא הש"ץ למי שאינו בקי וזה חשוב אנוס יותר ואונו בקי כיון שאינו יודע לו מה לעשות ואם נאמר שיתפלל עד גמירא דלמא לא הזכיר מלכיות ולא יצא בתפלתו ובברכותיו ובפרט ברכת שופרות בוודאי לבטלה לכ"ע כיון ששלשה ברכות אלו מעכבין זה את זה, ואם יזכיר עוד הפעם מלכיות וזכרונות דילמא הזכיר ומברך שתי ברכות אלו לבטלה ועוד הוי הפסק בתפלה והוו הפסק גמור כיון שכבר הזכיר אותן פעם אחד וחוזר בברכה לבטלה יעיין ב"ח הלכות מגילה סימן תרפ"ח, והנה שיטת הר"ן הא דתנינן דבברכת של ר"ה הש"ץ מוציא דוקא בברכות הנוספות במוסף אבל שאר ברכות לא עדיף משאר ימות השנה ואותן הברכות הש"ץ מתפלל אותן בלא הפסק פיוטים ויוצרות באמצע הברכה אלא בין ברכה וברכה ולא דמי להא דמג"א סימן תקצ"א בפתיחה דעכשיו אין הש"ץ מוציא לפי שמפסיק בפיוטים ויוצרות דשאני בזה דמפסיק באמצע ברכות ראשונות ואחרונות וגם בראשונות ובאחרונות בין ברכה לברכה דכולא שלש ראשונות וגם שלש אחרונות כחדא ברכה חשיבא משא"כ בשתי אלו ברכות וכיון שהתחיל להתפלל בעצמו ומתפלל על הסדר ואחר כך גומר תפלתו והשהייה לא הוי הפסק דנקטינן לדינא דווקא מחמת אונס אבל שלא מחמת אונס לא וזה מיקרי שלא מחמת אונס לדעתי כמו שמע תשע תקיעות ביום דיצא הגם שלא הי' לו מי שהי' יכול לתקוע לו רק אזדמן לו בכל שעה רק מי שיודע לתקוע רק קול אחד, דוקא אונס כזה דאסור לו להתפלל שהמקום שאינו נקי אבל בענין כזה לא מיקרי מחמת אונס ובפרט לשיטת המחבר דפסק דאפילו באונס דמקום שאינו נקי אינו חוזר לראש כמבואר מהב"י ש"ע תקפ"ח סעיף ב' דיצא ורמ"א לא הויהו בין אם הי' יכול לשמוע או לא אלא דוקא גבי אונס כמו תפלה ונלע"ד לפי מאי דפסקינן בשאר ימות השנה נמי שאם טעה ולא אמר ההזכרה שיכול לכוין לתפלת הש"ץ אם הי' מסופק באמצע תפלתו אם אמר מוריד הגשם או התחיל רצה ומסופק בטל ומטר או התחיל מודים ומסופק אם אמר יעלה ויבוא דיכול להמתין באותו מקום ולכוין לש"ץ מתחלת שמ"ע עד שיגיע לשם ואח"כ יתפלל מכאן ואילך וירויח שאם יתחיל להתפלל בין כך ובין כך ברכותיו עד אותו מקום לבטלה אבל אם ימתין ויכוין להש"ץ אם קמי שמיא גליא שתזכיר לא הוי ברכותיו עד כאן לבטלה והיינו אם מתפלל בצבור אבל מיחיד אין יכול לשמוע דוקא הש"ץ מוציא ביו"ד, יעוין פלוגתת ראשונים בהלכות ר"ה סימן תקצ"ד, וצריך לומר סברא למג"א דהא דהש"ץ חוזר ומתפלל משום שהוא רק לקיים תקנת חכמים ראשונים שתקנו לחזור התפלה וכדי לומר קדושה שרי גם בהפסק פיוטים אבל לצאת בזה עיקר התפלה לא יצא.

הנה אחז"ל זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת ובתורת עולה כאילו הקריב עולה וזה אפילו בזמן שבית המקדש היה קיים, אם כן יהא גם כן כל העוסק בהלכות ציצית ותפלין כאלו קיים המצוה, ואמרתי לפי האמור בשם רמב"ן טעם הקרבן דנפש החוטאת היא תמות ואמרה תורה יביא קרבן ויתכפר וכאשר יקריב הקרבן ידמה בכל מעשה ומעשה זה הי' ראוי להיעשות לו ועל כל עבודה ועבודה יזכור זה וידמה עצמו כמו הקרבן אלא הבורא ב"ה ברחמיו רחם עליו ומביא תמורתו הקרבן והנה לפי זה די אם גם כן לומד הדינים וחושב כן על כל דין ודין שהי' ראוי לעשות כך והקב"ה ברחמיו רחם עליו וטוב לו כל הימים אמן.

והנה ליישב תמיהה כתבתי למעלה על המג"א סימן תקצ"א שאין יוצאים כלל בחזרת הש"ץ במוסף ר"ה כיון שמפסיק כל כך בפיוטים אם כן קשה היאך מותר לו להתפלל ולברך ברכות לבטלות וי"ל דכיון שתפלת הש"ץ עכשיו שכל אחד מתפלל בלחש איננו רק כדי לתקנה ראשונה של חז"ל בזמן שלא הי' בקיאין והי' מתפלל להוציא שאינו בקי תשאר במקומה וגם כדי לומר קדושה לזה מועיל התפלה הזו ועי"ל שהותר לומר הפיוט באמצע התפלה מפני שמותר להוסיף באמצע הברכות רק שיהא לו המשך להברכה ושייכות לה וצרכי רבים גם בשלש ראשונות ובשלש אחרונות מותר להוסיף א"כ שפיר קא מוסיף רק היחיד אינו יוצא בזה כיון דא"י לכוין דעתו לכל אריכות זה ומתבלבל מכוונת השמיעה.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה