התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר
סימן קכט
הרמב"ם (פ"א מהלכות חמץ ומצה הלכה ז') כתב וז"ל האוכל מן החמץ עצמו בפסח כל שהוא הרי זה אסור מן התורה שנאמר לא יאכל ואעפ"כ אינו חייב כרת או קרבן אלא על שיעור שהוא כזית והאוכל פחות מכזית במזיד מכין איתו מכת מרדות עכ"ל יתמהו עליו למה לו לדרש חצי שיעור מלא יאכל הא הרמב"ם פסק כר"י חצי שיעור אסור מן התורה בכל מקום ויליף לה מכל חלב, ותירץ מהרלנ"ח דחמץ לא יליף מחלב כיון שהי' שעת הכושר להחמץ קודם הפסח משא"כ חלב, ונלע"ד הרמב"ם נקט "עצמו" של חמץ מוכח דרוצה למעט ממנו לאפוקי אם אוכל כל שהוא מתערובות חמץ הגם שהוא בלאו דבזה כל שהוא מותר גם מן התורה וכן מוכח מלשונו בהלכה ו' דכוונתו "עצמו" של חמץ לאפוקי תערובתו והנה הרמב"ם לפי הנראה מכמה מקומות בהלכות מאכלות אסורות פוסק גם בחייבי לאוין חצי שיעור אסור מן התורה וע"כ צריך לומר כתירוץ מהרלנ"ח דשאני חמץ שהי' לו שעת הכושר דלכן צריך קרא יתירא דגם בחמץ חצי שיעור אסיר מן התורה, אבל צ"ע היאך למד ממנו זה, ונלע"ד דאוכל חצי שיעור איננו גריע מהנאה דהנאה בעלמא יש לו ממנו לכן כיון שחמץ אסיר בהנאה ממילא מוכח דחצי שיעור אסיר לאכול והרמב"ם בהלכה ב' כתב דלכן חמץ אסור בהנאה משום דכתיב לא יאכל ממילא שפיר כתב דאוכל כל שהוא אסור משום דכתיב לא יאכל ואסור בהנאה וכל שהוא איננו גרוע מהנאה, ומיושב קושית הכ"מ דלמה מסיים הרמב"ם פחות מכזית דמשמע על פירור בעלמא אפילו איסור אין בו ואי משום דבפירור קטן אינו מרגיש בו גרונו שום הנאה מנ"ל לחלק בכך ולדברינו שפיר דכל טעם איסורו של חצי שיעור בחמץ הוא רק משום הנאה לכן נקט בדווקא פחות מכזית משא"כ בתערובות חמץ שאינו נהנה ואינו מחשיב הכל שהיא חמץ שיש בתערובת.