התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר
סימן ק
הנה יש לדון לכל בני ישראל שלא יכשלו באיסור שקצים ורמשים תולעים) מילבין שנתהוו לרוב בימי הקיץ ובפרט בארצות החמים כי לרוב המה נמצאים במאכלות והנה כדפסקינן ביו"ד סימן ק"ג שדברים המאוסים ובדילים ממנו בטל ברוב אפילו גוף האיסור, וזה דוקא בפגומים אבל החוו"ד וכן הוא בש"ך שתולעים אינם פגומים אך עומד ונגדיכו דלכל הפחות מדרבנן אסור דבריה לא בטלה וכדאיתא בסימן ק' דגם נמלה לא בטלה והגם שפגומה היא, וכל זה הוא בנתבשל ונתערב בתבשיל ואין ניכר בו ואם אוכל המאכל חי שאם יבדוק ניכר האיסור אין בו ביטול והוא חייב על כל בריה כמה לאוין ויש לדון בזה לפי שיטת הרא"ה בבד"ה דהפגומין לא אסרוהו התורה מעולם רק אם הוא משביחם רק אז הוא חייב אם כן בבישול דהוה רובא דרובא סמך ובטל מן התורה בלאו"ה אולי יש סניף שיטת הרא"ה והרשב"א חולק דאם לא נאסרה הבריה בעצמותה רק אם משביחה אח"כ וכי הוא עושה מהיתר איסור ועל זה לענ"ד יש להשיב הלא חלב ובשר טריפה שאסרה התורה כל שאוכלה חי כמות שהיא פטור משום שלא כדרך אכילתן והנאתן רק אם מבשלו חייב א"כ לאו דחלב וטריפה מעיקרא לא נאמר רק חם מתוקנה ומבשלה ואכלה כדרך אכילתן ה"ה כל לאו דשרצים לא נאמר רק במשובחים או במשובחים או במשביח על ידי תיקון ובישול וה"ה אם משביח הפגום כמו בחלב וטריפה ועוד דהא כזית נבלה גם חי מטמא במגע ובמשא הגם דאם אכלו חי פטור אבל הוא נבילה בעצמותה התורה לא חייבה על דרך אכולה זו ה"ה השרצים משמנם שרצים דמטמא אבל על אכילתן אינו חייב אם אכלן פגומין רק אם משביחין ויש להשיב קצת על זה דאינו דומה לבשר חי נבילה וחלב דהא אם יש מדינות שאוכלים בשר חי הוה כדרך אכילתן והוה הבשר חי גוף האיסור יעיי' בתוס' מנחות גבי שעיר חטאת דיוהכ"פ שחל בערב שבת דף ק' ע"א בד"ה ששונאים וז"ל ומה שהזכירו אותם לגנאי שאוכלים השעירים חיים אע"ג דמצוה קעבדי שלא יבואו לידי נותר לפי שהרגילו עצמם כ"כ לאוכלים חיים אף בכל השנים דמיחזי כרעבתנותא עכ"ל והנה דקדקו שלא יבוא לידי נותר משום אכילת חי אינם מקיימים מצות אכילת קדשים דהוה סלא כדרך אכילתן והנאתן רק עבדי מצוה שע"י אכילתן לא בא לידי נותר אבל מסוף דברי' שהרגילו עצמן ואוכלים חיים בכל השנים ומיחזי כרעבתנותא כי ע"י שהרגילו בכל יום כיפור לאכלו חי לא מיקרי דרכם בכך רק בטלה דעתם אצל כל אדם ואולי יש לומר מלשון המשנה שהבבליים אוכלים אותו חי מפני שדעתם יפה דלגבי דידהו מיקרי כדרך אכילתן שדעתם יפה ואוכלים שאר בשר כן ומה שמקשה רשב"א מאוכל יתוש או פרעוש דהמקשן סבר דנעשה מומר להכעיס י"ל דהתם כיון שרוצה לאכלו בכוונת אחשבי', משא"כ אם השרצים מצוים במאכלים שעיקר כוונתו על האוכל ולא על השרצים לא שייך אחשבי' ובזה ניחא הא דאכל נמלה ופיטיתא דאחז"ל דחייב והרא"ה גופו מקשה מגמרא זו ומתרץ דהתם שאני דאחשבי' אכילתו לפ"ז בנידון דידן שהזבובים נופלים למאכל מלמעלה ובקל נכרים הם כי אינם מתערבים במעלה לא שייך בו ביטול כלל ומהגאון מוהר"ש סופר זצ"ל אבדק"ק קראקא שמעתי דהא אין כוונתו על אכילת השרצים כלל רק על המאכל והוא אוכל אותם כמתעסק, רק שמתעסק בחלבים ועריות חייב שכן כהנה, אבל בשרצים אלו הפגומים שאינו נהנה כלל ממילא הדרן לכללא דמתעס' פטור וזה י"ל באוכל מאכל ואינו עולה על דעתו שיהיו בו תולעים או מולבין וצ"ע בפלפול זה.