אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר

סימן פז

סימן פו

על אודות מה שהובא בשו"ת וחת"ס יו"ד סימן רל"ו) על שכתב מרן רבינו עקיבא איגר זצ"ל להשתדל לקבל רשית שבמקים מקדש מה נורא להקריב קרבנות בזמן הזה לפי"מ דפסקינן מקריבין אע"פ שאין בית והעלה דמותר להקריב קרבן פסח דאין צריך לשקלי צבור וטומאה הותרה בציבור וכהני דידן כהני חזקה מה"ת מקריבים אפילו לפי"מ שנוהגין שלא ליתן להם חלה וחרמים דילמא חללים המה מ"מ לענין הקרבות קרבן ברך ה' חילו עיי"ש, והנה תמוה יותרו כל הקרבנות צבור אי משום שקלים הלא יחיד יכיל לנדב שקלים ולזכותם לציבור ולשמא לא ימסרם יפה לא חיישינן וכן פסק הרמב"ם פ"ח מכלי מקדש ה"ז, ועוד יש לומר לפי דברי תוספות מגילה י' ע"א דמשים איסור טומאת ארץ לא דחינן עבודה דאורייתא, מכש"כ לחשש זה דרבנן ובפרט בזמן הזה שהבי דואר שכיח ומצוי יכולים בקל כל ישראל לשקול שקל וידוע כל מקומות מושבות ישראל בזמן הזה ואי משום עשרת השבטים שלא נגלו לנו הלא גם בבית שני לא חששו לזה והקריבו קרבנות וחנה יש לעורר משום בגדי כהונה כהן הדיוט לפי"מ דפסק הרמב"ם שאבכיטו כלאים הוא וכבר העיר רב גאון עכ"ז (עיין בחתן סופר) אבל בל"ס לפי"מ שהעלה (בחת"ס יו"ד סימן ס"ט בד"ה ועד ומיהו) שכיון שלובש בו לשם מצוה הוה כמעביר על המכס ואין בו משום כלאים ויש להוסיף על דבריו, פשיטא דהתורה נתנם לכהן ללבוש בהם וליהנות כמו בכל בגדים ע"כ יש מקום לסלקא דעתא דריש מסכת עירוכין דאשתרי כלאים לגבי' לכן מותר ללבשו לצורך עבודה אפי' אי הלכה כראב"ד שקדושת המקדש בטלה מ"מ כיון שהוא מכוין לשם מצוה ולא ליהנות ממנו הגם שהוא ספק מצוה אינו עובר משום כלאים, והנה יכולים להקריב ממנ"פ אי הלכה כרמב"ם דמקריבין אף שאין בית מותר, ואי כראב"ד ואין שום קדושה מקריב על ספק וגם לא הוה חולין בעזרה, דאם אין העזרה קדוש ממילא לא שייך בו איסור חולין בעזרה והשיב רב אחד על זה וז"ל עדיין צריך לברר דאי הלכה כראב"ד דאין שום קדושה א"כ הוא מקריב קדשים בחוץ, אכן יש לתקן שיקדשו רק על תנאי שאם כרמב"ם דיש כאן קדושת המקום יהיה הבהמה הקדש ואם כראב"ד אז לא יחול ההקדש כלל ויהי' חולין עכ"ל על זה יש לומר דבלאו"ה אינו חייב דידוע דאינו חייב על מעלה בחוץ רק אם ראוי לפנים וכן השוחט בחוץ יעוי' בתוס' זבחים נ"ט בארוכה מזה חוץ לפי דברי תוספות שם בסופו כאת"ל צריכים לדברי העורך והוא פשוט, ועל כלאים אינו עובר, אבל רק בשבת ויוהכ"פ ויו"ט אסור להקריב דילמא כראב"ד ומחלל שיו"ט.

והנה הרמב"ם לפי משמעות לשונו העלה דאבנט רקום בצמר ולא מוכח שצריך תכלת מ"מ אפי' צריך תכלת הלא כל תכלת כשר לזה, וכן מבואר להדיח ברמב"ם הלכות ציצית, תכלת האמור בכל מקום הוא תכלת כמראה הרקיע העלל בלוי בלע"ז אבל תכלת האמור "גבי ציצית" צריכים חלזון כן מוכח להדיא מלשונו ולא זכר כלום מחלזון בהלכות כלי המקדש אצל בגדי כהונה ולו יהיבנא דילפינן בגדי כהונה מציצית כמו דילפינן ציצית מבגדי כהונה כדאיתא בגמרא מנחות פרק התכלת אף אנן נאמר דכמו בציצית תכלת אינו אלא למצוה ולא לעכב ה"ה גבי בגדי כהונה אינו מעכב בדיעבד, ומרש"י והר"ן ושאר הראשונים פרק כלל גדול במתניתין אבות מלאכות ארבעים חסר אחת שנקטו בישול סמנים משום תכלת וארגמן ותולעת השני, אינו ראייה שאין צריכים חלזון דהלא בגמרא איתא בפירוש שכן ציידי חלזון והי' להם אז חלזון רק כונתם לסמנים שלקחו עם דם חלזון לצבוע תכלת וכן מבואר בגמרא מנחות שלקחו ג"כ סמנים לתכלת וכוונת רש"י משום בישול סמנים משום תכלת היינו הסמנים הצריכים לתכלת.

אך דא עקא מה שהקשה (בחתן סופר) דהרמב"ם פסק טומאה דחויה ושצריך ציץ לרצות ואנן אין לנו בזה"ז כהן גדול משום שאין לנו בגדי כהונה גדולה והנה אבני חושן יש להמציא ג"כ הלא שמותם ופירושם מוזכר ברבינו בחיי וכן מביא התפא"י סדר מועד בשער התכלת שמותם בלשון אשכנז ושמיר הנצרך לאבני אפוד הגם שכן נראה מהגמרא סוף סוטה מ"מ הרמב"ם לא הביא זה בהלכות כלי הבחירה ואפי' אם תאמר אין לנו בגדי כהן גדול מ"מ הלא תוספות חולקים על הרמב"ם בקרבן ציבור שא"צ ציץ לרצות יעוין בסוגיא בפסחים וכן כראה וי"ל סברת רש"י ג"כ כתוספות ועי' בתיקון שלמה מה שהעלה בסוגיא זו, ובלאו"ה הלא חכמי ישראל נ"י יעיינו בדבר הזה ויפסקו להלכה ואחר רבים להטות, ואין לומר כאשר יבוא אליהו יאמר הלכה היאך הוא דדבר הזה מסורה לחכמי הדור השרוים בדור להכריע דאי לא תימא הכי כל אותן הפלוגתות שהיו בזמן בית שני וכהן גדול אחד עשה והקיף ברגליו כרבי וכהן גדול אחר עשה והקיף ביד למה לא בא אליהו לסנהדרין גדולה ואמר להם הלכה כמי כאשר מקובל לו מפי רבו אחי' השילוני הלא בא לבהמד"ר של רבינו הקדוש בכל יום ללימודו כדאיתא בגמרא בבא מציעא פ' השוכר את הפועלים והני שב שמעתתא דאמרן אלי' כדאיתא בגמרא עירובין, אלא מאי אית לן למימר דדבר זה מסור לחכמי הדור והמה יכריעו ונקל לשאול בזמן הזה כל פי חכמי הדור בזמנינו על ידי הבי דואר, ובאמת יש לדין אם די בחכמי ארץ ישראל לחודא, הגם שברמב"ם הלכות סנהדרין מביא אם יסכימו כל או רוב חכמי ישראל שבארץ ישראל על אחד שהוא ראוי לדון ולהורות דהסכמתם מועיל כמו סמיכה התם ודאי די בחכמי א"י שעיקר סמיכה הוא בא"י כי מציון תצא תורה כתיב וכמבואר להדיא שם אבל בהוראה אחרת יש לדון אם צריכים כל חכמי ישראל שבעולם, והנה אולי נזכה בימינו לקנות מקום הקודש ולהקריב והלימוד והעיון בזה חשוב בעיני הקב"ה כהקרבת תמידין כדאמרו חז"ל על פסוק ביחזקאל הגד לעמי את צורת הבית העוסק בפרשות ולימוד של צורות הבית כאלו בנו אותו ואולי לימוד ותשוקה זו יעלה לרצון לפני אדון כל לקרב גאולתינו ופדות נפשינו ונצליח על ידי זה להקריב תמידים ולעבוד עבודה תמה.

ומקום מזבח נקל מאד לידע כי ארכו ורחבו של הבית ועזרה ומקומו של מזבח מבואר במשנה מדות ואם אולי אי אפשר לצמצם כל כך מקומו מ"מ רחבו ל"ב אמות ובדיעבד אינו מעכב רק קרן יסוד כבש וחמש אמות ובאמצע רוחב מקומו בחמש אמות די, עתה חנני השי"ת הלא תמוה שמרן רא"ס ומרן רע"א זצ"ל כולן לא זכרו מאומה ממה שהעיר בחתן סופר מפסק הרמב"ם דטומאה רק דחוי וצריכים ציץ לרצות לכן נלע"ד הלא יכולים להקריב בלי שום טומאה ואין צריכים ציץ. נעשה אם הקב"ה יצליח בידינו כמו שמבואר בפרק ג' ממסכת פרה וברמב"ם הלכות פרה אדומה לעשות כבש מהר הבית להר המשחה ולעשות הכל כמבואר ברמב"ם לטובה ואין צריך זהירות כמו בפרה אדומה דשם עשו הרבה הרחקות שלא לחקות הצדוקים שאמרו שנעשה במעורבי שמש משא"כ בקרבנות הצבור דלא שייך זה.

גם בא לידי ספר אחד מגדולי זמנינו שהעלה בספרו שמצא חלזון ובאמת מאין לנו לומר שאין לנו חלזון הלא בימי חכמי הגמרא היו עוד ובתפארת ישראל בשער תכלת קאמר שהגאונים בטלוה לתכלת משום חשש הרמאים שרבו ומשום כלאים בציצית אבל לבגדי כהונה נוכל להמציאו לטוב.

ראיתי מרב אחד ני' שמכח קושיא חמורה בעיניו דמקשה בזבחים הלכתא למשיחא כמעט נפל פיתא בבירא ואינו רוצה לעיין באופני ההקרבה בזמה"ז, ובמח"כ לא נעלם ממרן הח"ס זצ"ל שהיה בקי בקדשים וטהרות כאשרי יושבי קושיא הגמרא הלזו וגם לא ממרן רע"א זצ"ל אך המה בנו יסודם על דברי כפתור ופרח שהיה מן הראשונים בעלי התוספות שהביא מרבי חיים מפאריז שאמר שיעלה לירושלים להקריב קרבנות וקשה גם על רבינו חיים קושיא זו אבל הרבינו חיים מתרץ בטוב טעם ודעת בתוספות שם דבמילתא דאיסורא לא שייך לומר הלכתא למשיחא ומבואר יותר בתוספות ישנים יומא י"ג שמביא בשם אבי אמו ר' חיים כי אז יהיו כולם צדיקים ולא יפגלו ולא יעשו איסור (ולפ"ז מכ"ש מי שמתאמץ בזמן הזה בימי גלות להקריב פשיטא שלא יעשה איסור ויפגל כי רוצה לעשות מצוה ולא עבירה) וזאת שנית הלא בששה מקומות המובאים בתוספות פסק הגמרא הלכתא במעשה הקרבנות ולא הקשה הגמרא עליהם הלכתא למשיחא רק בשני מקומות אלו בזבחים מ"ד ע"ב ובסנהדרין נ"א וכן תמוהו תוספות באמת ודחקו לתרץ יעוין ביומא י"ג ע"א ובזבחים שם ובשאר מקומות בתוס' מסומן שם ותוספות תירוץ שדוקא ר' יוסף מקשה באותן שני מקומות הלכתא למשיחא אבל שאר אמוראים וסתם גמרא לא חשו להקשות קושי' דהלכתא למשיחא וטעמא בעיא אלא ודאי אינהו סברי קדושה ראשונה קדשה לעתיד א"כ לא הוי הלכתא למשיחא וסברי כרבי יוחנן בזבחים דף ק"ו ע"ב דסבר קדשה לעתיד לבוא ורב יוסף סבר כריש לקיש שם דסבר לא קדשה לעתיד לבוא, ואין להקשות למה לא מתרץ אביי כרב יוסף דרב סבר קדשה לעתיד לבוא דיש לומר דתירוץ לו תירוץ מרווח דאם גם סבר לא קדשה מ"מ דרוש וקבל שכר א"כ כיון דפסקינן כר' יוחנן וכסתם מתניתין זבחים וסתם מתני' מגלה יו"ד ע"א דסברי קדשה לעתיד לבוא וככל הני אמוראי וסתם גמרא דלא הקשו בכל אותן מקומות הלכתא למשיחא ממילא יכולים להקריב ולא נסמוך על קושית ר' יוסף לדחות כל הני שמעתתא דפסקו הלכתא בעבודת הקרבנות, והנה במנחות דף נ"ב ע"ב רבי יוחנן גופי' פסק שם הלכה כבן דוסתאי וביומא י"ב ע"א ג"כ רבי יוחנן גופא פסק כרבי יוסי ורבי יוחנן לשיטתי' שפיר דסבירא לי' קדשה לעתיד לבוא, ובזה יש ליישב דרך פלפול למה לא נקט הרמב"ם בהלכות כלי המקדש דצריכים שמיר לחושן או אפוד כדמוכח מברייתא סוף סוטה כיון דר' יוחנן פסק כר' יוסי לגבי כהן גדול א"כ תקשי הלכתא למשיחא אלא רבי יוחנן לשיטתי' סבר קדשה לעתיד לבוא וכהן גדול נוהג גם כן וקשה הלא אין לנו שמיר לאפוד מוכח דאין צריכים שמיר דוקא וקל להבין.

ואין להקשות במנחות מ"ה ע"ב במתני' דאמר רבי שמעון הלכה כבן ננס א"כ מוכח דסבר קדשה לעתיד לבוא אדמהדר הגמרא מגילה יו"ד ע"א למצא תנא דסבר קדשה למה לא מביא מר' שמעון דרבי יושע' לא קאמר רק ששמע דבר זה ולא אמר שהלכה כן או שסובר כך רק שמעתי זה לא קשה דמר"ש לא מוכח אלא מדיוק כי היכי דלא תקשי הלכתא למשיחא ונוח יותר להביא מתנא דקאמר הכי בפירוש ששמע כך היה המעשה ומעשה רב ובענין זה יעויין עוד בספר הזה בשאר מקומות המדבר בענין זה ויעויין היטיב בתוספות ישנים דיומא.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה