אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר

סימן נה

סימן נד

יען ראיתי לגדול וי"ש תמיד קודם תפלתו בדק בבית אם אין בו צואת חתול, ונסתפקתי אם מחויבים כן על פי עיקר הדין או רק מצד חומרא וחסידות ואם יש להחמיר במקום גדולים, שלא נוהגים כן ואם צריך בדיקה היכא דלא בדק ומצא צואה אח"כ אם צריך לחזור ולהתפלל כדין מי שהתפלל במקום שיש לחשוש שיש שם צואה, ואם צריך לחזור לקרות ק"ש אם גם ברכות ק"ש צריך לחזור ולומר.

תשובה בעזה"י קודם זה נבאר בבית שיש בו תינוקות קטנים שאוכלים כזית דגן בכדי אכילת פרס וצריך להרחיק מצואתם אם צריכים לבדוק אם הבית נקי הוא, הנה מבואר בגמרא ונפסק כן בשו"ע (סימן ע"ו ס"ז) ספק צואה בבית מותר וברש"י פי' דאין דרך להניח צואה בבית עכ"ל דקפדי בבית אמנקיותא וכאשר מוצאים או מריחים ריח רע תמיד מנקים אותו והוה הבית בחזקת נקי מציאת הגם שיוכל להיות זמן זמנים שמטונף הוא משעת שמוציא ריעי עד שמרגישים בו ומנקים אותו מ"מ רוב זמן הבית נקי ואזלינן בתר רוב זמן ורובא דאורייתא והבית בחזקת נקי (על ידי רובו) מ"מ נראה לי כיון דחזקה זו חזקת נקי באה מכח רוב לא עדיפא מרובא וכל היכא דאיכא לברורי מבררינן וצריך לבדוק אחריו, ובזה ישבנו למה במשכיר בית לחבירו בי"ד דהוא בחזקת בדוק אם המשכיר הוא פה דצריך לשאלו מ"ש משאר חזקות דאינם צריכים בירור יען כי טעם דחזקתו בדוק הוא כי בודאי קיים המצות בדיקה כי כל ישראל בחזקת כשרים הם לקיים המצוות הגם דגם הרבה פושעים ומזלזלים במצות המה מ"מ רוב כשרים ותלינן דהוא מרובא ובאה חזקה זו מכח רוב ולא עדיף חזקה זו מרוב גופא דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן, גם החזקה זו לאו בטבע הוא כמו חזקת בתולה ופנויה רק אתיא על ידי מעשה הבדיקה והיה חזקה גרוע כמו רובא דתליא במעשה שרוב גרוע הוא משאר רוב לכן גם חזקה זו צריכה להתברר (ובזה ישבנו דמתרץ רבא במס' שבת כ"ג ע"א) רוב עמי הארץ מעשרים ובגיטין לא תירץ רבא כן כמו שמתרץ הכא דשם בשבת מתרץ רוב עמי הארץ מעשרים המה אעפ"י דתליא במעשה מיקרי רוב מ"מ גם מה שחייב במעשר בא ג"כ ע"י מעשה ראיית פני הבית הגם דסתמא דמילתא התבואה רואה פני הבית מ"מ לאו ודאי הוא ולא דמי להנהגת איש ואשתו כדרך כל הארץ שוודאי בא עליה כדאיתא בתוספות בכורות (דף כ' ע"א) ויבמות (קי"ט ע"א) אבל בגיטין ס"א ע"א דמיירי אשת חבר מסייעת "בברירה ולישה" לאשת עם הארץ דאז כבר ראה התבואה פני הבית והוה החיוב ודאי ודוחק לומר דילמא העלתה התבואה דרך גגים שמסתמא העלתה כדרך כל העולם דרך חצירות וגם היא לא בקיאה בדבר הלכה שעל ידי זה תפטר מחיוב תו"מ "מן התורה" ועוד אין בקיאה בין דאורייתא לדרבנן ורוב מעשרים תליא במעשה לכן לא מתרץ רבא כן ואביי סבר כיון דמסייע אין אלא איסור דרבנן דאי מדאורייתא אסור לא הוי מתירין מפני דרכי שלום בזה גם על רוב גריע סמכינן הגם דרבינא הוא דמתרץ הכי בבכורות (כ' ע"א) רובא דתליא במעשה לאו רובא הוא אליבא דר' ישמעאל ולא רבא התם מ"מ מודה רבא דרוב גרוע הוא קצת) ועוד דתינוק שהוא בבית ודאי מוציא ריעי דאי אפשר בלאו הכי ונקיות הבית מקרי תליא במעשה יותר הגם שדרכן כן הוא וי"ל דהוה ודאי כמו איש ואשתו כדרך כל הארץ מ"מ לא מיקרי כל כך ודאי גמור כמו איש ואשתו והטלת ריעי ודאי הוא וצריכין לכתחלה לבדוק הבית (והיינו אם התינוקות תמיד שם משא"כ ברצים ושבים בחצר בקיץ אולי שמה הטילו ריעי.)

והנה צואת חתול נפסק בשו"ע או"ח (סימן ע"ט ס"ה) דדינו ממש כמו צואת אדם להרחיק מלפניו כמלא עיניו ולאחריו ד' אמות ממקום שכלה הריח וכן הסכימו הפוסקים כיון שריח צואתם קשה, מ"מ לא יהא חמור מתינוק שמצוי יותר בבית מחתולים שהולכים אנה ואנה וגם מהם החדר בחזקת בדוק אבל לכתחלה צריכים לבדוק.

ושמעתי יש אומרים כי אחז"ל (עירובין ק' ע"ב) למדנו נקיות מחתול, וחתול מכסה צואתו שמגרר ברגליו מהארץ לכסותו הנה אם ראו כן התנהגות החתולים שמגררים ומכסים צואתם לגמרי עד שאינו נראה משהו עוד יכולין לסמוך על זה אבל מי ראה זה להעיד כך ועוד תינח בחדר שאינו מרוצף אבל אם הוא מרוצף באבנים או בקרשים אין יכולים לעשות כך, מ"מ כיון שבכל מקום שבדיקה ובירור הוה טירחא ולא בקל יוכל להתברר סמכינן על הרוב, ה"ה הכא במקום שיהיה הדבר לצחוק בעיני הרואים או נגד גדולים ויראי השם יותר תמנו שמיחזי כיוהרא יש מקום להקל ולדמות לכל היכא דאיכא טירחא לברר הרוב שאינו צריך לבדוק.

והנה אם לא בדק ומצא צואה אח"כ אם צריך לחזור ולהתפלל כיון דמדאורייתא סמכינן ארוב רק מדרבנן צריך לבדוק נראה דיש לדמותו להא דשבועות (י"ז ע"ב) אעשה בנדה דחייב אכניסה בסמוך לווסתה יעוין רש"י שם והנה קיי"ל ווסתות דרבנן ולמה חייב מן התורה וצריך לומר כיון דהטילו עליו רבנן לפרוש סמוך לווסתה ועוררו אותו על ככה כי אולי תראה חייב עליה אם תראה אח"כ מדאורייתא ה"ה כיון דצריך לבדוק מדרבנן ומצא אח"כ חייב לחזור ולהתפלל, אבל לשיטת רא"ה וכן הסכימו רבותינו האחרונים ז"ל דשמא תראה מדאורייתא חיישינן אבל שמא ראתה הוא דרבנן אין ראייה משם ובשגם דכל היכא דאיכא לברורי רק חיוב קל מדרבנן הוא דהא ראייה במקום טירחא אין צריך לברר והא דצריך לחזור ולתתפלל רק מתורת קנס הוא כדאיתא בתוספת עירובין ס"ד ע"ב בד"ה שיכור דהא פשוט דמדאורייתא אסור לברך ולהזכיר השם רק שגם שעשה איסור דאורייתא יצא וגבי ק"ש ותפילה קנסו שיחזור ויתפלל וכיון שהוא משום קנס יש להקל ובפרט בחשש ברכות לבטלה אם יחזור ויתפלל מ"מ נ"ל דיתפלל בתורת נדבה ואין צריך חידוש דהספק אם צריך לחזור ולהתפלל הוא החידוש כדאמרינן כמה פעמים בספק אם מחויב להתפלל והנה ק"ש יחמור לקרות עוד הפעם, אבל יש לדון אם יחזור גם הברכות משום זלזול כמו שהובא במג"א (סימן קפ"ד ס"ק ז') בשם מהר"ש חיון בספק אם בירך בהמ"ז דאורייתא צריך לחזור גם ברכה רביעית משום זלזול בדרבנן והכא כיון שמחמיר בדאורייתא הוה זלזול בדרבנן ובפרט שתוספות מסופקי בכל הברכות אם צריך לחזור והניחו בספק ולא פשיטא להוא דאין לחזור ולברך נוסף הכא משום זלזול מ"מ לא יברך משום חומר ל"ת ובפרט שאיננו רק חומרא לבדוק תחלה דיחזור ויקרא ק"ש כמו שכתבנו ואפילו בתורת נדבה בלי חידוש ולסמוך היינו חידוש, אין לסמוך על זה כי כל היכא דאיכא לברורי לפי הנראה רק מדרבנן לכתחלה הוא וא"כ אין נכנס בגדר ספק אם קנסו על זה היכא דלא בדק.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה