השם של הילד " שָלֵיו "
איך נקרא לילדנו, ועל מה נדבר כשנפגוש את חברנו ולהיכן נלך להתפלל, הכל נקבע בדקדוק מפליא, רק צריך להתבונן ולפקוח אוזנים היטב
בבין הזמנים הייתי עם משפחתי אצל גיסי בעיר בת-ים, ואחד מהדברים שדיברתי איתו עליהם, ואולי כמעט היחידים שאני דברתי, היה על שמו של אחד מן הבנים התאומים שלו, אשר שמו בישראל שָלֵיו, ואמרתי לו, אתה יודע, בדיוק ממש משמים השם שלו מתאים לתכונות שלו, שם שלא מוכר כמעט בכלל, אבל תראה את אחיו התאום כל כך פעיל, ואילו הוא עדין ושקט, ממש שָלֵיו, ובדיוק לו קראת שליו, כך נסתיימה שיחתנו.
ומיד לאחר מכן ירדתי להתפלל מנחה, ושאלתי את גיסי היכן מקום בית הכנסת במקום, וגיסי הסביר לי, והנה בזמן הלכתי לשם פגשתי אדם חרדי שהלך בכיוון הנגדי שלי, ושאלתי אותו, "אתם יודעים היכן כאן הבית כנסת?", וחשבתי שהוא יכוון אותי להמשיך לכיוון בית כנסת שגיסי כיון אותי, אך משום מה הוא אמר לי "בא אחרי", הלכתי אחריו כחמש דקות בחזרה מהדרך שבאנו, והגענו לבית כנסת עתיק יומין בתוך איזה בית ספר, ישבתי שם, והיו שם כמניין מתפללים ולא יותר, וסמוך לידי ישב אדם, במרחק שתי מטר ולא יותר, אשר לפתע, אחד ממתפללי בית הכנסת שעמד בפתח הבית כנסת, קרא לו ויאמר, "שָלֵיו שָלֵיו" בא רגע החוצה, ויהי הדבר לפלא.
ואני נדהמתי, ולמשמע אוזני לא האמנתי, ועכשיו יותר נכון את הכל הבנתי, מדוע הובילני בוראי דוקא לזו הבית כנסת, לא הבנתי היאך זומנתי למקום אשר האדם היחיד שקראו לו בשמו הוא שליו, בזמן ששם זה כמעט אינו מצוי, ואני כשלעצמי מעולם לא שמעתי או הכרתי מישהו שקוראים לו כך, ובדיוק ממש במקרה מאת ה', זה היה הנושא המדובר רגע לפני אצל גיסי בביתו, ובדיוק הובלתי לזו הבית כנסת במקום ללכת לבית כנסת שכיון אותי גיסי, ובסך הכל מתוך כעשרה אנשים אחד מהם היה נקרא שלו, ודוקא לו קראו מבחוץ, ישתבח שמו לעד, מצרף הצירופים, וכשסיפרתי את זה לגיסי אפילו הוא התפלא ואמר, לא ידעתי שיש ילדים גדולים מהדור הקודם עם שם שליו, ואחר כך עוד הוספתי להבין מדוע כשהגעתי ליציאה מהעיר בת-ים, החלטנו לחזור לתוך העיר, ולבקר את גיסי, החלטה זו היתה מאת הבורא יתברך, שרצה ללמדני עוד שיעור בהשגחה פרטית, כשאדם יושב וחושב על מקרים אלו, הוא לאט לאט מחדיר לתוך התודעה שלו את המילים, אני מונהג אני מושגח, עין רואה ואוזן שומעת את כל מעשי, הכל מתוכנן, בספר חסידים מובא שאפילו פסיעותיו של האדם הם ספורות כמה צעדים ילך בכל יום, לא צעד אחד פחות, ולא יותר, אם נגזר הרבה צעדים, האדם ילך בעל כורחו לבית כנסת רחוקה, ואם נגזר פחות, הוא ימצא את הבית כנסת הקרובה.
אדם שטעה בדרך, או שפספס מישהו שצריך לקחת אותו ברכב, וכעת הוא צריך ללכת יותר ברגליו, ידע שהוא עדיין לא סיים את המכסה שלו להיום, ויש לו ללכת עוד כמה צעדים, וכשהוא יסיים את הצעד האחרון שלו, לא יעזור שום דבר והוא ישב במקומו, לפעמים אדם רוצה ללכת לאיזה מקום ופתאום אומרים לו, "לא לא, תחכה אנחנו נביא לך" וזה רק מפני שנגזר עליו באותו יום פחות לטרוח, לפעמים אדם מנסה לקחת טרמפ' להגיע לאיזה מקום, ומיד בתחילת דרכו מוצא מישהו, ולפעמים הוא מגיע לבית ברגל, כל יום וקצבת צעדיו, זה כל כך נעים וטוב לחשוב שאנו נמצאים בעולם, כל כך מסודר, מדוייק להפליא, רק בורא עולם בגדלותו הנוראה, יכול לתכנן כאלו מהלכים אצל כל בני האדם, ישתבח שמו לעד ולעולמי עולמים.