הקול נשמע
רמת ההשגחה של הבורא יתברך היא עוצמתית ומעל הבנתנו, היא תמיד פועלת לעזרתנו, ובשעת צרותינו היא מנחמת אותנו, היא אינה פוסקת ועובדת אפילו בהפסקת הצהרים
באחד מן הימים בכולל, כשלמדתי בהפסקה כהרגלי ברחמי שמים עלי, היה לי צורך לעיין באיזה דין עמוק, אכן היו איזה שתי אברכים אשר היו מדברים מחדר האוכל, והקול היה נשמע בבית המדרש קצת בחוזקה, והיה הדבר מפריע לי מעט, למרות שאני לומד עם אטמי אוזנים, מקרה זה קורה כמעט כל יום, ואפילו בעוצמות יותר חזקות, אך הדברים ממשיכים לסדר היום, יום רודף יום, בלי שהם נותנים לב לרצון שלי ללמוד, אך הפעם באותו יום בשעה 1:25 הגיע אלי אחד הלומדים בבית המדרש, שהוא היה אחד מאלו שהגביהו קולם, ואמר לי דברים שלא ציפיתי ממנו שיאמר אותם, כי זו פעם ראשונה מזה שנים שהוא אמר זאת, וכך הוא שאל, "תגיד לי הרעש שם של הדיבורים מפריע?", הסתכלתי עליו בהלם ובחוסר הבנה, מה קרה לו היום שהוא דואג לי, הרי לא רמזתי כלום, ולא אמרתי כלום, רק בליבי היה רצון לקרוא להם ממקומי ולומר להם שזה קצת מפריע, אבל לא עשיתי זאת, ומשמים הוא הגיע, וזה כבר עורר בי פלא, היאך מפני מחשבתי הוא הגיע.
אבל לא זה העניין, אלא שהנה ב-1:30 בדיוק כשהוא סיים לדבר איתי, לקחתי את הספר המוסר שאני מחבר באלו הימים, והייתי בדיוק עורך את התיקונים במחשב, אחרי שהגהתי אותו כבר, והנה אחד מהנושאים המדוברים שם בספר מתוך ארבעים ושתים פרקים, הוא אודות ביטול תורה בבית המדרש, ובתוך פרק זה אחד הנושאים הוא מנעשה בהפסקה בבית המדרש, ובתוך אחד הנושאים הוא אודות הדיבורי חולין שנעשים בבית המדרש בשעת ההפסקה בקול רם ומפריעים ללומדים, תבינו ספר זה הוא בן 400 עמודים אם לא יותר, ונושא זה הוא דף אחד מתוך כל הספר, ויותר נכון יש שם שורה אחת המיוחדת לזה העניין.
ותראו זה פלא, אחרי שאותו לומד הלך, לקחתי את הספר שהיה מוכן להגהה בעמוד שעצרתי אתמול, והשורה שהייתי צריך להתחיל לתקן אותה, היא שורה המדברת אודות אותם המדברים בהפסקה בקולי קולות ומפריעים לרוצים להמשיך ללמוד את סדר לימודם, וזה הלשון שם, "עוד היו כאלו שהיו מספרים את כל מאורעות היום, ודוקא בקול, כן דוקא, כאילו העולם שלהם לבד", ובשורה זו היה לי תיקון מסויים שהייתי צריך לעשות, ומייד שקראתי את הדברים הבחנתי בהשגחה, אי אפשר היה לפספס את זה, כי אפילו הפסק של רגע לא היה, סך הכל הפסק של הושטת יד להביא את הספר ולהתחיל לתקן, איזו השגחה נוראה.
מה קרה לו לאותו לומד שהוא החליט להגיע אלי, איני יודע, עשרות פעמים הם מדברים שם ולא מרגישים בהפרעה, ודוקא באותו יום שהייתי צריך ממש שקט, ודוקא באותו יום שהגעתי לשורה מכל ארבע מאות העמודים בספר, דוקא שם הוא הגיע, ממש כאילו הוא הציץ לי בדפים, וחיכה שאני ארצה להתחיל לתקן אותם בדיוק ב-1:30 זמני הקבוע להגהת הספרים, ולא בכל יום, הוא ראה אותי והגיע.
האם זה יתכן, חייבים לומר שמישהו אחר סידר את הדברים בסדר מופתי ומדהים, אכן כן, זה בורא עולם, הנמצא לידינו ומנווט את חיינו, משלב את בני האדם יחד, נותן לכל אחד לשמוע בדיוק את מה שהוא צריך לשמוע, רק צריך להקשיב להתבונן, ולראות את פעולותיו המדוקדקים להפליא, וזו רק פעולה אחת מתוך אלפים שקורים לנו במשך היום, ואין אנו מבחינים שהם פעולות מושגחות ומדוקדקות, אבל האמת היא שכולם בלי יוצא מן הכלל, כולם מסודרות אחת אחת השניה, ומתוזמנות על אלפית השניה.
וכפי שמסופר בספר איוב על הפסוק "הידעת עת לדת יעלי סלע חולל איילות תשמור?!!", שפירושו שבאותה שניה שהיעל יולדת את הוולד שלה מההר, ה' יתברך שולח נשר שתופס אותו, ומניח אותו על הקרקע, הנשר לא ממתין על ההר, כי הוא יודע את עת לדתה, אלא ה' יתברך מזמן אותו לאותו רגע, בדיוק בשניה המתאימה, ובמקום המתאים, וכך הם כל חיינו, מושגחים להפליא, לא צריך להגיע להרים ולגבעות ולחפש איילים ונשרים, רק צריך לפקוח עינים להסתכל סביב פה ושם, ותראה שהכל נמצא לידך.