אור ברסלב

השם ניסי - ניסי ניסים

גלגולי החיים

אברך שואל שאלות

סיפור זה הוא סיפור שעדין לא נגמר והוא אף די ארוך ומלא בניסים ונפלאות בלי סוף, ואני מרגיש חובה לספר אותו, כי ממנו למדתי את דרכי ה' היאך ידו יתברך מנתבת את האדם דרך מקומות שנראים חשוכים ואפלים נגד רצון האדם, בחושבו שאין זו הדרך להצלחה, בזמן שלאחר זמן לא ארוך ואפילו קצר, אנו מודים ומשבחים לבורא עולם, ואומרים למה זה לא קרה לפני כן

זה התחיל, אחר שקרה שבאחד מן הימים, אחרי שנים רבות של לימודים רבים, עם מבחנים ברבנות, וכתיבת ספרים למעלה מעשרה, נקלעתי למצב פרנסה די קשה, יותר מהמצב הרגיל שהייתי שרוי בו במשך כל אותם שנים, הילדים גדלו והתרבו ואיתם ההוצאות, ואחר מחשבות רבות, החלטתי בלית ברירה לכתוב סת"ם בחלק מהיום, אחר שגם את זה הנושא למדתי מעשי ועיוני, ואף כתבתי עליו חיבור קטן הנקרא "יד דוד", והלכך בהכרח לא יכולתי להמשיך ללמוד במסגרת הכולל, דבר שמעולם לא העלתי על דעתי אפילו אם הדבר יצריך ח"ו את מותי.

אכן באותם ימים הרגשתי שהדברים מעל שליטתי, ולהשאיר משפחה של חמישה ילדים בלי פרנסה אי אפשר, ואם אני יכול לחיות בצמצום, איני יכול לעשות כן למשפחתי, הדברים הגיעו ממש למצב של פת לחם, ולפנות לאנשים אין זה מדרכי, וגם למי שפניתי השיב את פני ריקם, למרות שהסברתי להם כמסיח לפי תומי, שבשל כך אצטרך לעזוב, וכנראה שזכות לא היתה להם, או שבורא עולם אטם אוזניהם לצורך ההמשך, ולכן דרך אחרת לא נמצאה לי, ואת כל הניסיונות שעשינו שרעייתי שתחיה תמצא עבודה, לא עלה בידינו, כי מלאכתה היא עבודת קודש למבינים, ומשרה לא היתה פנויה, ושנים רבות חיכנו לישועה, ומאת ריבון העולמים עדיין לא הגיעה השעה.

ואחר תקופה די קצרה, של פחות מחודש, פגשתי ידיד נפש, אשר גם באותה שיחה שלי איתו, היתה לי השגחה פרטית, אך נקדים שלשיחה זו, היתה עוד שיחה מקדימה, והיא שאותו ידיד ביקש ממני להיות ראש כולל באיזה מקום, ואני הייתי כמסתפק, וזה אחר שדרכי בקודש בלימוד התורה, היא לא רק להעביר את מה שכתוב, אלא להדריך את דרך הלימוד הנכונה לדעתי, וכן ללמד את דרך הכתיבה והפסיקה, ודורש אני רצינות רבה מהלומדים, ודבר זה הוא אחד מהסיבות אשר עזבתי את תפקידי מלהיות ראש כולל במקום אחר בעיר אשקלון, כי אברכים הם הרבה פחות מקבלים, וההפסד כולו שלהם, ולכן תשובתי אליו היתה "לא", ושוב "לא", עד שנתמנה אברך אחר, אכן בשיחתנו השניה הוא סיפר לי בדרך אגב שבימים אלו הם פותחים ישיבה גדולה לבעלי תשובה, ומיד עלה ברעיוני מחשבה שתמיד רציתי ללמד בחורים ולא אברכים כפי שבארתי את הסיבה, וחלומי היה שאזכה לפחות להעמיד תלמיד אחד, שילך בדרכי דרך הלימוד, שלמדתי אותה מתוך דברי רבותינו, ובקצרה דרך של חיפוש האמת המלווה בעמל ויגיעה להבין את דברי התלמוד ורבותינו הראשונים.

וידעתי שרק בישיבה, ובפרט של בעלי תשובה, אני אוכל למצוא את מה שאני מחפש, ובכך אני אוכל להעביר את ידיעותי, וכן את הרצינות שצריך להשקיע בלימוד לבאים אחרי, כל שכן שידעתי שאני אקבל פרנסה בזה המקום יותר ממה שקבלתי בכולל, ולכן אמרתי לו אם תחפשו איזה מלמד בישיבה אני פנוי, והוא השיב לי, לא אין סיכוי זה כבר סגור לאנשים מבפנים, לאנשים שהקימו את המקום, וכך סיים דבריו, ואני שתקתי ואמרתי טוב תבורך, ובאמת שלא היה נראה שיש סיכוי או כיוון, ולכן אפילו לא חשבתי על זה יותר.

וראו כעת מפעלות ה', כי אחרי שכבר הוחלט מי שיהיה מלמד באותה ישיבה, אשר עתידה להיפתח בעוד יום, הלכו ראש הישיבה ואותו ידיד אשר הוא מנהל הישיבה, להתייעץ עם רב גדול נשיא הישיבה אודות התנהלות הישיבה, וראו זה פלא, כי כמה זמן לפני כן הגיע לאותו רב חשוב, ידיעה אודות עזיבתי את הכולל מעול הפרנסה, שלא ברצוני כלל, ולכן הוא ידע זאת, ועוד ידע שהנני גם ראוי ללמד בישיבה, ולכן בזמן שהגיעו אליו אותם אישים, פנה אליהם שהם צריכים למנות אותי להיות ר"ם בישיבה, ולמרות שהם אמרו שיש כבר ר"ם אמר להם בכל זאת תיקחו אותו, ניסי ניסים, והם כמובן שמעו בקולו.

ואז באותו יום שהם חזרו, התקשר אלי אותו ידיד נפש ונפגש עימי ברחובה של עיר, וישבנו בספסל, והוא החל לספר לי שהרב החשוב המליץ טוב עלי, והם החליטו שאני אהיה הר"ם, ושמחתי על כך, לראות בעינים שבאמת ה' יתברך הוא זה שמחליט, ושאני מהאנשים שמבפנים, בלי שהייתי בפנים, וגם אם נראה שאין שום סיכוי וכבר הוחלטו החלטות אין לאדם להתייאש מן הרחמים, וה' יתברך החליט שהם ילכו דוקא לאותו רב שהכיר אותי מזה שנים, ויותר נכון ה' יתברך החליט שהוא יהיה נשיא הישיבה, ולכן הם דוקא יבואו אליו, וכן ה' דאג שדוקא אותו רב יתבשר במצב פרנסתי, ודוקא לאותו רב שהכיר מה שזכיתי מאת בוראי להיות נזכר בספרו של מרן פאר הדור, ולכן העריך אותי והמליץ טוב בעדי.

ובאותה שיחה, אמר לי אותו ידיד שמחר נערוך פגישת צוות, ולמחרת ערכנו את הפגישה עם שאר הצוות, שבתחילה היה זה ראש הישיבה, ועוד רב צדיק שלימד את הבחורים לפני כן בשיעור ערב את מסכת שבת, ותפקידו בישיבה היה להיות ר"מ ההלכה, ובאותם רגעים הם אמרו לי שהם גם שמעו על זה שאני הועלתי על הכתב בספר חזון עובדיה והלכו להביא את הספר, והתפלאו ושמחו על כך שמצאו ר"ם מציאה, ועל דרכי היאך שהתגלגלו הדברים כמובן שהם לא ידעו, רק הם הודיעו לי שתפקידי הוא ללמד את התלמוד בלבד, ובכל פניות של התייעצות אפנה אותם לראש הישיבה, כי הוא מכיר אותם מקרוב, ועוד שכל דברי יהיו אך ורק על פי פסקו של פאר הדור והדרו, ואת דעותי בהלכה לא אשמיע כלל, ואמרתי שאני אשתדל.

והוחלט שכבר היום בשעה 5:00 יש שיחה ראשונה לפתיחת הישיבה, ומחר הישיבה נפתחת, הדברים רצו ממש, מחר הייתי צריך ללמד שיעור עיון לבחורים, שכבר ברוך ה' למדו גמרא והיו מוכנים, והייתי צריך להעמיק עמהם, ואני באותם ימים התחלתי ללמוד את נושא חושן משפט, אחר שסיימתי את לימודי אורח חיים ויורה דעה, ולכן לא הייתי קרוב אפילו לנושא הנלמד שהוא פרק כירה במסכת שבת, שבתחילה היה נראה לי שהוא לא בשבילי.

יצאנו לדרך, וכמובן שאני לא אספר לכם מה עברנו כמעט במשך כשנתיים בישיבה, אבל עשינו שיחת פתיחה היה נחמד, ולמחרת הישיבה הוקמה, אני התחלתי את עבודתי עם ששה בחורים, וכרגיל במרץ רב ובהשקעה עצומה של כל כוחי כפשוטו, הכנת השיעורים המלווים בסיכומים לימודי הכללים, והעברת דרך הלימוד בעומק העיון עד כמה שיכולתי.

וכבר עוד בשיעור אולי הראשון או השני, הבחנתי בבחור יקר מפנינים שהחל להבריק בתשובותיו, למרות שכמובן כולם היו מדהימים, ובפעם הראשונה זכה אותו בחור לכוון לפירושו של ר"ת בתוספות, איני יכול לשכוח זאת, ושאלתי אותו, האם ראית את מה שכתבו שם התוספות? והוא השיב לא, והתפלאתי.

אותו בחור התחבר אלי בלב ונפש, וכפי שהיו גם שאר הבחורים, אחד פחות ולא אחד יותר, ומלבד מה שהתחברנו בדרכי הלימוד התחברנו גם בשאר דברים הגשמיים, שראיתי לנכון לסייע להם בשאר צרכיהם, אשר היו מרובים בהיותם בחורים רכים שלא מבינים הרבה מהחיים, והייתי משתדל להעניק להם יחס חם ואוהב, מלבד העזרה הגשמית, כמה שהיה סיפק בידי.

וכאן המקום להזכיר שבאחד הימים, עוד בתחילת הקמת הישיבה היו דיבורים שאותו בחור צריך לעזוב את הישיבה, כי הוא היה עריק מהצבא, ולכן המליצו לו שיסגיר עצמו, וכשהוא סיפר לי זאת היה קשה לי לשמוע, וממש תוכנן יום עזיבתו, אחר חג שבועות, ואני לא ידעתי מה אעשה שם בלעדיו, שהרגשתי שהנני נמצא שם בעיקר בשבילו, כי הוא רכש את כל הידיעות שרק אפשר, ואפילו הוא חזר על דברים אלו כמה וכמה פעמים באומרו, "כבוד הרב איני יודע מה הרב עושה כאן אבל אני יודע שהרב כאן הרבה בשבילי".

אכן באחד הימים שהיינו נמצאים בטיול דרך הישיבה, לפתע קיבל טלפון והוא התבשר שהצבא פלט אותו בלי שיעשה דבר, מלבד מה שישב כבר בכלא כחודש לפני כשנה, ושם הוא הכיר וחיזק בחור מדהים אחר מהישיבה שכאן לא המקום להאריך בשבחו, ואני שמחתי יותר ממנו על הבשורה הטובה, וכמה שמחתי, הוא אפילו לא ידע, המשכנו ללמוד וללמד, וזכיתי אף בימים אלו לחבר חיבור הלכתי על הלכות השבת הנקרא "מנוחת אמת", והוא מכל הנלמד בדיבוק החברים.

ומפני שאני הייתי שוהה עם הבחורים עד השעה 4:00, הדברים מאליהם עשו רושם של התחברות גדולה, ואהבה מיוחדת ממש משפחה, ותוך תקופה קצרה אותם בחורים עלו והתעלו בלי יכולת להכירם ממה שהיו בפתיחת הישיבה, וזאת אחר שהם למדו את דרכי העיון ודרכי הלימוד והכתיבה, וכל מבחן שלהם היה כתיבה של תשובה הלכתית מסודרת להפליא, עם תיקונים רבים על הדף, עד אשר יצא דבר נאה ומתוקן, גם ערכנו חידונים נפלאים על כל הנלמד, וכן כתבנו קונטרס תלמודי והלכתי, ושניים או שלושה מהבחורים אף כתבו חיבור על כל הנלמד, כמעט למעלה מעשרה נושאים ערוכים במסכת שבת, מלבד מה שלימדתי אותם בשעות הפנאי כתיבת סת"ם, ויצא משם אפילו תלמיד חכם סופר, שהיום הוא מלמד את הבחורים סת"ם, ועוד רבות נפלאות שזכינו לעשות ולפעול, הן בהדרכת החתנים ובעריכת חופות וקידושין של הבחורים.

ומרצונו יתברך ובלי משיכה מעצמי נגרם שהבחורים הרגישו אותי עליהם כאב וכחבר מלבד כרב, ולכן היו פונים אלי בשאלות שונות להתייעץ ובלי שימת לב וכמסיח לפי תומי הייתי עונה להם, מרצון טוב לעזור, אך נגרם מכך כמה בעיות, ולכן החלטתי שאני עוזב ושאת תפקידי שם סיימתי, ולכל דבר טוב יש מה שנראה כסוף, והמאמין אומר שה' יתברך רוצה להחליף טוב זה ביותר טוב, וכך רצה ה' יתברך, והחלטתי שאני עוזב סופית, ולמרות שלאחר כשבוע חזרתי לעוד שבוע, אך ידעתי שזה זמני, כי כבר הכל היה רעוע, והרגשתי שאין מקומי יותר בזה המקום, ואת פעולתי במקום בהקמת הישיבה עשיתי, והגיע הזמן שאפנה כיסאי לאדם אחר, ההתנתקות היתה קשה לי מאוד, וכן לבחורים נפרדנו בצער גדול, ואף אחד לא האמין שיום אחד אני אעזוב, היו הרבה דמעות, אך הדבר לא היה תלוי בי, כל הנתונים אמרו שהייתי צריך להישאר כמו שהמליצו לי כמה רבנים, שאני צריך גם לחשוב על צערם של הבחורים, אך דעתי בעניין היתה נחושה בלי ספק.

ורק אזכיר, שבדיוק בזה הזמן אותו בחור מצטיין, היה נמצא בשידוכים ומשמים אף זכיתי לברר לו על שידוכו, אצל הרבניות שלה, והיום היא אשתו תודה לה', ונתתי לו את המלצתי עליה, מה שלא עשיתי עם שום אדם מעולם, ואעשה זאת אחריו רק לבני, לדבר עם רבניות וכדומה, אין זה מדרכי כלל, ואני מזכיר זאת, כי בזה נעשה עימו עוד נס, שאי אפשר להבינו כלל, שהנה יש רב אחד מגדולי ישראל, ולדעתי היום הוא גדול הדור, למרות צעירותו בן ארבעים וקצת, ובהיותי מלמד בישיבה לא פעם ולא פעמים הייתי מזכיר אותו לשבח אחר היותי מכירו מקרוב, וכן מספריו המדהימים, ובאמת התלמידים הרגישו כלפיו הערצה עזה ובמיוחד אותו בחור מצטיין, ופעם אף רצינו לילך לבקרו אך זה לא היה מאושר מטעם הישיבה, ואף רציתי להביאו לישיבה וכנ"ל, ורצוני היה שתלמידיי יכירו אותו, ורק פעם אחת ישמעו את דבריו ויותר לעולם לא יפרדו ממנו.

וראו זה פלא שאין כדוגמתו אותו בחור מצטיין, כלתו הנזכרת היא ממש במקרה רק מה', לא פחות ולא יותר בת דודתו של אותו גדול הדור, מכל בנות ישראל שיש, ובשידוך ראשון, נבחרה היא, ולי היה קשה להאמין בכך, עד אשר הוא שלח לי דרכו ספר שלו בזמן שהלכו הזוג לבקרו בימי שבעת הברכות, וא"כ ההכרות נעשתה כי כך היה רצונו יתברך, וצריכים אנו ליתן לה' יתברך לעשות את פעולותיו.

ונחזור לעניין, שאני בעקשנותי אשר העניק לי הבורא להיות חזק בדרכי ובחיפוש אחר האמת שלי לא הייתי מוכן להתפשר עליה, והחלטתי לעזוב, למרות שלא ידעתי לאן אלך, ומה אעשה, והיכן אלמד, אך שמתי מבטחי על בוראי, וידעתי שכל הרודף אחר האמת, לא מפסיד, וגם אם נראה שמפסיד, זה טעות אופטית, כי בעין היה נראה שאני הולך להפסיד, שהרי משכורתי בזה המקום היתה כמעט כפולה ממשכורת של אברך, והכל רק על חצי יום שהייתי מלמד, ואת זה הייתי מוכן להפסיד, בפרט שכל רצונם היה שאמעט מלימוד ואפחית לחץ, בלי מבחנים, יותר לימוד רגוע, בלי הדרכת כתיבה, ולעזוב את הישיבה בשעה רבע לאחת, ממש מציאה, יש תשלום מזומן ומיד, אבל בחסדי ה' דחיתי בעדינות כמה שיכולתי הצעה זאת, למרות הקושי מבקשת הבחורים, והנמצאים בביתי, הן אשתי והן ילדי, שלהם הישיבה היתה כל חייהם, ובודאי שלי היה קשה מכולם, כי טבעי להתחבר לבני אדם, בפרט לאלו שמסרתי להם נפש, ובפרט לאלו שמראים לך אהבה בחזרה, אך את כל זה הצלחתי בכוחות מן השמים לעבור.

ועם כל בחור היתה לי פרידה אחרת, אחת יותר קשה מהשניה, כי כל אחד מהם יש הרבה מה לאהוב מה שאין בשני, כל אחד הצטיין בדבר אחר, הם ממש השלימו אחד את השני, ועם הבחור המסופר שהוא המצטיין "נפרדנו" במוצ"ש כשהוא בא לביתי, וכתבתי לו מכתב מהלב עם הדרכה להמשך, ודברנו בערך כשעתים עד כאחד בלילה, דיברנו על הכל, ובעיקר על המשך לימודו, והוא לימוד בכולל אברכים, אותי זה מה שעניין מה יהיה איתו בהמשך חייו, הסברתי לו את המצב בכוללים ואת דרכי הלימוד השונות, ואמרתי לו שהרבה כוללים שלומדים שם כדרכנו להעמיק ולהעמיק ולחפש את האמת, אין בנמצא, ושהוא חייב לחפש מקום טוב שתהיה לו התחלה טובה, כי הכל הולך אחר ההתחלה, ולפחות שיהיה מקום שלא יפריעו לו ללמוד, ואמרתי לו שכשיגיע הזמן אני אנסה לעזור לו אם הוא ירצה, סיימנו את שיחתנו חיבקנו אחד את השני, עשיתי את חובתי, ונפרדנו, ובהמשך השיחות שלי איתו אחר כשבוע ושבועים שמעתי בקולו ירידה בדרך הלימוד העיוני, ומיעוט כתיבה, גם מפני עומס הכנותיו לחתונה, אך בכל זאת הצטערתי, ולעשות הרבה מלבד לעודדו להמשיך לא יכולתי לעשות, ועשיתי כן, וזה קצת עזר.

ואני באותה תקופה, הייתי כמעט כחודש שלם נמצא בלי מסגרת, ובלי תשלום, תחילה למדתי בביתי, ואחר שראיתי שהזמן מתארך הוחלט שאלמד בבית מדרש, אך כיון שאני לומד עם מחשב לא מצאתי מקום מתאים ללמוד, בפרט שאני צריך ריכוז רב, ומשמים מצאתי בית כנסת אחד שהיום לאחר כחודשים, שאני כותב את הדברים הוא כבר לא קיים, שהיא בעצם קרוואן רקוב, עם עכברים, שנתנו לי הגבאים את המפתח, ולמדתי שם כשבועיים או שלוש, ואת האמת שיותר בכיתי שם מללמוד, ואפילו פעם אחת, בשעה שהייתי יושב ובוכה עם קריאת תהילים, לפתע שמעתי רעש גדול על הקרוואן, כאילו הוא הולך להחרב, רעש שדומה למי שזורק על הקרוואן אבנים גדולות, הלכתי מייד לחלון וראיתי שיורד מהשמים ברד, כל אחד בגודל כמו אגוז, כולם זוכרים את זה, מימיי לא ראיתי דבר כזה, והרגשתי שה' אומר לי, "תפסיק לבכות", זה לא היה קל, כי לעבור מכיסא מרופד של ר"מ, למרות שלא ישבתי עליו, וכן כבוד שלא רציתי, שכולם עומדים לך שאתה נכנס ומנשקים לך את הידים, וכן ביציאתך, ועוד הרבה מעשי כבוד מדומים, בלי שאתה רוצה אתה מתרגל אפילו אם אתה מנסה לברוח מזה, והנה לפתע ביום אחד בהיר אתה נמצא לבדך יושב על כיסא פלסטיק כואב, ובזמן הכניסה לבית כנסת עומדים לך העכברים במקום תלמידים, יושב בחושך בשביל שלא לגזול את אור החשמל, מגיף חלונות שלא התעניינו יותר מידי, בקור הגדול, הייתי יוצא משם עם ידים סגולות. ניסיתי ללמוד בבית מדרש אחר קצת יותר מכובד, אך שוב רבו ההפרעות אשר היו לי שם, ולכן חזרתי למעון העכברים והם חיכו לי בשמחה, וכמובן שהשתדלתי לראות בזה את הטוב, כי אז בדיוק רעייתי החלה לעבוד סוף סוף, והשעון התחלף לשעון חורף, והיא היתה יוצאת לעבודה כבר בארבע וחצי, וילדי הקטנים היו נשארים לבד, ולכן הייתי חוזר לבית בשעה 5:00 במקום 6:00.

דוקא באותם ימים קשים, כתבתי לעצמי שיותי ה' לנגדי תמיד, גדול כזה, שעד היום אני נושא אותו עלי לכל מקום, גם כתבתי לעצמי על דף את כל הטוב שה' יתברך נותן לי, לעומת מה שנראה בעיני כרע, וזה עודד אותי לראות שאני עשיר גדול, וצרותי כמעט שאינם, גם כתבתי קונטרס הנקרא האמונה היה זה בימי החנוכה, קונטרס שחיזק אותי קודם כל לפני קוראיו.

התפללתי שם והמשכתי להתפלל, לא ידעתי למי לפנות, לראות היאך אני ממשיך את חיי, ממש לא ראיתי פתח לישועה, הייתי יושב וקורא תהילים עם דמעות שליש, על עצם הפרידה, ועל עצם בקשת הישועה ההמשכית, כל יום וכמה פעמים ביום היו מתקשרים הבחורים ואומרים לי שקשה להם, לא יכולתי לסבול את זה, ניסתי כמה דרכים לפנות לבני אדם שאולי אפתח מקום אחר, אך נענתי בשלילה, שלילה כזאת מוזרה, שאתה רואה את מעשיו יתברך נמצאים שם, ואפילו את בקשתי לחזור לאיזה כולל שלמדתי בו לפני שנים רבות בתחילת היותי אברך, נדחתה לאחר שכבר הם אמרו שהם מקבלים אותי, ואף אברך שהיה צריך להיכנס לפני הם ידחו אותו, ולפתע חזרו בהם בלי שאני יודע את הסיבה, מלבד רצונו יתברך לטובתי בלבד.

ואז בימי החנוכה כהרגלי, נסעתי לאומן, ובקברות הצדיקים, קרה לי מה שלא קרה לי מעולם, בהיותי שם, כל ציון שהייתי מגיע אליו הייתי בוכה בכי של ילד קטן, הרגשתי השתפכות הנפש שלא הרגשתי מעולם, ממש לא עניינו אותי כל הסובבים, מה שלא מאפיין אותי בדרך כלל, והייתי בוכה ובוכה על קבריהם של כל הצדיקים, של בעל התניא, ר' לוי יצחק מברדיטשב, הבעל שם טוב, ר' נתן מברסלב ור' נחמן מברסלב, והרגשתי בהרגשה מיוחדת כזו שתהיה לי ישועה, ואמרתי לצדיקים ששנה הבאה, אני אבוא לבשר להם זאת.

גם בזמן הנסיעה חזור, בהסעה לשדה התעופה, אחזתי בידי ספר תורה אמיתי קטן כזה, למשך נסיעה של כשעתים, וכמעט בכול הנסיעה בכיתי בכי שקט, בלי שישמע אותי אדם, רק שפתי נעו וקולי לא ישמע, בכי קורע לבבות, הרגשתי שבכיות אלו לא ישובו ריקם, אפילו אני הייתי בהלם מעוצם בכיותי.

וכשחזרתי לארץ, ידעתי שכך איני יכול להמשיך, וחשבתי אולי ללכת ללמוד בכולל חצות כל הלילה, ואחר כך בבוקר אני ישן ואחר הצהרים שוב ילמד, ואפילו כבר התקשרתי לראש הכולל בראשון לציון, והוא שמח על בואי, וכמעט שהלכתי לשם, אך פגשתי בדרך לבית הכנסת חבר שאמר לי, "אצלנו בכולל של הרב פלוני שאתה מכירו, לומדים אחר הצהרים כמה אברכים לימודי חושן משפט, זה נראה לי מתאים לך, אולי תבוא ותלמד שם? ואמרתי לו, אבל יש לי עוד כמה ענינים לסיים, אולי אחר כך, לא נראה לי שאני מוכן כעת לחושן משפט, ושוב הוא אמר, כן, אבל אולי רק לאחר הצהורים, ואח"כ שוב בדרך נס פגשתי עוד חבר, שעבר להתגורר לא מזמן ברחובינו, וגם הוא אמר לי אולי תלמד שם בכולל פלוני חושן משפט, הרגשתי ממש שה' יתברך מבקש זאת ממני, ואפילו אותו ראש כולל ראה אותי בערב שבת, וכשהוא שמע שעזבתי, הוא אמר לי לבא ללמוד אצלו אחר צהרים, והחלטתי ללכת, כי החוט המשולש לא במהרה ינתק, ולמדתי שם בזו המתכונת יום אחד, וביום השני כבר הציע לי ראש הכולל, להיות חברותא שלו בבוקר, וללמוד גם אז חושן משפט הלכות עדות, ואמרתי לו שאני אחשוב, ואחר ההתייעצות עם רעייתי שתחיה, ביום ראשון הודעתי לו שאני אבוא, למדנו כך כשבועיים, ובתוך זמן זה יום אחד היה צום, ויום אחד נסענו יחד לאזכרה של תומך הכולל, וגם עשיתי שם מבחן של חודש קודם, ואפילו עברתי שם ביקורת של משרד הדתות, הכל בשבועיים, ועוד כל מיני תיקונים שונים שגרמו לי להבין ששם לא מקומי, וחשבתי ועוד חשבתי, מה אני עושה? לאן אלך?, היכן אמצא מקום יותר טוב מתאים לי?, אני לא צריך יותר ממקום שמשתדלים ללמוד שם, ושיתנו לי ללמוד לבד את העולה על רוחי, עם מחשב, ובלי הפרעות, קצת מופרך אבל זו המציאות.

המשכתי לחשוב, וניסתי אולי בכל זאת להישאר, אך ראיתי שהיכן שאני נמצא, אי אפשר להישאר, וה' יתברך נתן לי עצה לחזור לכולל שלמדתי בו לפני כן, למרות שזה היה נראה לי מאוד דמיוני מצד ההרגשה, ועוד שלא האמנתי שראש הכולל יקבל אותי חזרה, שאיזה תועלת יש לו בי, בפרט שאז כשעזבתי בגלל קושי הפרנסה, ראש הכולל לא שש ושמח מזה, וקצת היה בינינו מתח, ואף כשניסתי לחזור לשם עוד לפני שהגעתי לישיבה, ראש הכולל השיב פני ריקם, והבנתי שלא היה לו כל כך נוח בזה, היום אני מבין שה' יתברך רצה שבאותו זמן אני אלך לישיבה, ולכן סגר לי את האפשרות לחזור לשם, אך שמתי מבטחי על בוראי, רק לא ידעתי עדיין, איך אני אעשה זאת, ומתי.

והנה בסימן טוב ובמזל טוב, נולד בן זכר לחברי, אברך הלומד באותו כולל, ואמרתי לעצמי שזו הזדמנות טובה ללכת לאירוע, וגם לפגוש את הרב שם, ולשאול ממנו מה הוא אומר, כי בטלפון לא הייתי מסוגל, ואמרתי לראשו הכולל הנוכחי, שאני הולך לברית, מה שלא היה נהוג אצלי כלל לצאת באמצע היום לברית, הגעתי לשם ופגשתי את חברי, וכן את ראש הכולל, ישבנו ואכלנו, ואני כל הזמן מחריש וממתין לבדוק את שעת הכושר, הכי מתאימה לדבר עמו. והיה שם אתנו יושב בשולחן חבר אהוב, שידע שאני לא נמצא הרבה זמן בשמחות, והוא מיהר לתפילת מנחה, ולכן הוא אמר לי "אני הולך תיכף בא אני אקח אותך, והרי דוקא באירוע זה, לא רציתי ללכת מוקדם, ומשום מה, היה קשה לי לסרב לו, למרות שבאתי לדבר עם ראש הכולל, כי איך אני פתאום אסביר לו שאני כן מעוניין להאריך בסעודה, מה שנוגד את דרכי, ואמרתי לו "בסדר", וחשבתי שאני אספיק לדבר אתו, או שאולי זה רצון ה' שאני לא אדבר אתו, כי באמת לא ידעתי אם זה טוב בשבילי, וכשראיתי שהוא הולך, לא ידעתי מה לעשות, החלטתי לשבת ומה שיהיה יהיה, ואז לפתע הוא אמר לי מעצמו, "עזוב תישאר פה אני אלך לבד", ונשארתי לשבת, אך לפתע ראש הכולל נעלם, וחשבתי שהוא גם הלך, ואמרתי "טוב כנראה זה רצון ה'", אך שוב הבנתי אחר הבירור שהוא הלך רק ליטול ידיו, הלכתי לשם וחכתי לו, וכשהוא הגיע דיברנו קצת, ואמרתי לו שאני לומד חושן משפט חברותא של ראש כולל פלוני, ואז שאלתי אותו, יש לרב מקום בכולל לאברך"? והוא השיב לי בשאלה "למי?" אמרתי לו "לי" והוא היה מופתע, כי אני לומד במקום מסוים, וכמו שרגע לפני אמרתי לו, אך הסברתי לו את הסיבות שאני לא רוצה להמשיך שם, והוא אמר לי בדרך נס "טוב תהיה איתי בקשר בהמשך השבוע", ונפרדנו, ובהגיע סוף היכולת שלי להישאר במקומי התקשרתי אליו, אך לא ידעתי איך אני אגיד לו שאני רוצה ללמוד משהו אחר, ועוד לבד, ולהמשיך בלימודי חושן משפט, ועם המחשב, אך שמתי מבטחי בבוראי כי ידעתי שזו הדרך הנכונה והכי טובה בשבילי לעבוד את ה', וה' יתברך לא ישיבני ריקם, ולא ימנע טוב להולכים בתמים.

ואז לאחר כמה צלצולים הוא ענה, "כן שלום", והשבתי לו שלום, ואז אמרתי לו "מה הרב אומר בקשר למה שדיברנו", והוא אמר "ההה.. זה בסדר", ובשבילי זה עדיין כלום, כי יש לי רשימה של בקשות, והוא המשיך לשאול "מה אתה תלמד? מה לא כמו כולם?, אמרתי לו "כן, אני רוצה ללמוד חושן משפט ועם המחשב, והוא חשב מעט, ואמר בדרך נס "טוב" ואז שאלני, כמה קבלתי במקום הקודם? והוא הסביר שהוא לא יכול לשלם לי כמו שם, מרוב הענווה שלו הוא ממש התנצל, והוא אמר שאם אני רוצה, הוא גם יתן לי איזה תפקיד לעזור לו בכולל, והוא יוסיף לי במשכורת, ולא האמנתי, כי אני חששתי בכלל אם יסכים לקבלני, ולבסוף הוא הסכים לי ללמוד לבד, נושא אחר, עם המחשב, ואף לסייע לו בכולל, ויותר מזה איני צריך דבר, והרוצה להבין את גודל צדקותו של אותו ראש כולל, שאני חייב לו את חיי, ואת גודל הנס שנעשה עמי בזה, יברר קצת את הקורה בכוללים, שהם בכלל לא מקבלים אברכים מעל גיל שלושים וחמש, כל שכן לא מי שיכול להיות ראש כולל, כל שכן מי שהוא דעתן, וכל שכן מי שלומד לבד, וכל שכן מי שלומד חומר אחר, ועוד עם מחשב, וכמובן שכך היא הדרך הנכונה, להעמיד תלמידי חכמים, ולא לרכוש כבוד מאברכים צעירים, ואשרי מי שיפתח כולל כזה רק למי שלומד לבד, עלינו לדאוג לכבוד ה' יתברך ולא לכבודנו, ואין כאן המקום להאריך בזה.

עדיין הסיפור לא נגמר, וידוע שהעיקר הוא מה האדם מרגיש, ולכן חייב אני לספר את זה, כי תדעו לכם שלמרות שגם שם בכולל הייתה לי התחלה קצת קשה להתרגל למקום, הנה לאחר חודש וכל שכן היום שהנני נמצא ממש כחודש וחצי לפני מבחני הראשון במסלול דיינות חושן משפט חלק א' (סימנים א- עד), מבחן קצת קשה, אני האדם המאושר עלי אדמות, עד כדי כך בלי גוזמא, ואתם יכולים לנסות, שאם יציע לי אדם ויאמר, בא תחזור למקום לימודך בישיבה, ותעשה כל העולה על רוחך, אפילו תהיה ראש הישיבה, איני מסכים, ולא רק לאותו מקום אלא לכל מקום אחר, מלבד מה שאני כרגע עושה, אפילו ישלמו לי 10,000 ₪ בחודש, איני יסכים בתאריך י' אלול ביקשו ממני להיות ראש כולל באחד הכוללים, וסירבתי וזכיתי לעמוד בדברי. , כי ה' יתברך נתן בליבי כעת רצון עז לזכות להיות דיין בישראל, ולסיים את לימודי החושן משפט ואבן העזר, ובכך להשלים את כל ארבעת חלקי הטורים, ונפגוש את הציבור עוד כמה שנים, היום אני עומד כבר בעמוד 250 בספרי החדש הנקרא "משפט עבדו", ואיני מסוגל להשקיע מזמני בשביל זיכוי בחורים או כל ציבור אחר, הדבר גוזל זמן רב וכוחות נפש עצומים שאי אפשר לתאר, ואיני יכול לעמוד בזה, והייתי צריך לעזוב את מקומי בשביל להבין זאת, ואיני מתחרט על העבר אפילו על שניה אחת.

זאת אומרת רבותי, שלמדים אנו שאין שום רע, ואפילו לא מתקרב לרע, אלא הכול טוב גמור, רק צריך לשנות את קו המחשבה, ואני מאמין שזכיתי לכך, בזכות תפילתי ותחינתי לבורא עולמים באותו קרוואן, בימי החנוכה, אם הייתם שואלים אותי לפני כמה חודשים, מה אני אומר, הייתי לא מפסיק לבכות מצער, והייתי מספר לכם שאני בצרה גדולה. ומעורר אני נקודה זאת, לנמצאים בשעות אלו בהרגשות מעין אלו, שתדעו לכם שאין רע יורד מן השמים, והכל עניין של זמן, חכה מעט עוד כמה רגעים עד יעבור זעם, והערפל יתפזר, ואתה תראה הכל, לפעמים כשהמחשבות מתפרעות ולא רגועות הם גורמות לעלות אבק הגורם ערפול גדול יותר, וכדוגמת המעשה, על אותה חיה שרצתה לחצות את הנהר, ובדיוק אז נפלה לה העין, והיא החלה להתפרע בשביל למצוא אותה, ואמרו לה חברותיה, "תרגעי תראי מה אתה עושה, כל המים נהיו עכורים", היא הקשיבה והמתינה, והמים נהיו צלולים, והיא מצאה את העין וחזרה לראות, כך צריך האדם להיות רגוע ושלו בשעת צרותיו להיות מתון וחושב לא לאבד את הדעת, ובכך הוא יראה את השגחתו יתברך.

ועדיין לא הסתיים הסיפור, ה' יתברך עושה כל דבר מושלם, רק צריך להמתין, כי אותו תלמיד יקר, היה עימי בקשר, והוא טען לי שלמרות שרצונו לעזוב את הישיבה אחר החתונה ולשנות אוירה, אך לדעת ראש הישיבה הוא עדיין צריך להתבשל, ואני הסברתי לו כבר כמה פעמים מה דעתי בדבר, ולכן לא התערבתי ולא חזרתי לומר קבלו דעתי, ואפילו לאחר שהוא אמר לי שהרב לבסוף כן הסכים, והוא התחיל לחפש כוללים, ושמחתי, ואמרתי לו תנסה אולי בכולל פלוני ואולי באלמוני, הנה לפתע אחר זמן הוא התקשר, ואמר לי שבסוף הוא לא עוזב, כי אין דעת רבו נוחה בכך, ורק מחמת לחץ שהפעיל עליו הוא הסכים, ומאוד הצטערתי, למרות שלא הראתי לו את גודל צערי, וידעתי שאם הוא יתחיל דרך אחרת בלימוד הכולל, בהיותו אברך, הוא עלול להמשיך כך בכל דרכו, וחבל על מי שמסוגל להיות מגדולי ישראל.

ואני המשכתי בשלי, והנה אחר כחודש, שזה כשבוע אחר החתונה, שוב התקשר אלי אותו תלמיד, ואמר לי שהוא מחפש כולל ואינו מוצא, ושאלתי ממנו את פשר העניין, והוא השיב לי שבסוף הסכימו לו לעזוב את הישיבה, ובלב שלם, והוא כל היום עבר מכולל לכולל ואומרים לו שאין מקום, או שהלימוד אינו מתאים, כי הם בחזרות או בסוף עניין, ואחר התלבטות בלי פשר והבנה למה שאני אומר, אמרתי לו אולי תבוא לכולל שאני לומד בו, כי הם משמים ממש השבוע ביום חמישי מתחילים נושא חדש, הם התעכבו רק בשבילך, בדיוק בכולל אצלנו מכל הכוללים מתחילים בדיוק השבוע נושא חדש, ובדיוק עזב אברך וצריכים להכניס אברך חדש, וכך אתה תהיה לידי, הכל בדיוק, ובכך אני אוכל להמשיך להדריך אותך בדרכי הלימוד, הדרכה סופית, ואני אף ינסה למצוא לך חברותא טוב, ואני אדבר עם ראש הכולל שיקבל אותך. ותאמינו או לא, למחרת כמדומה לי הוא היה כבר בכולל בשיחה עם הרב, והוחלט שהוא נכנס, ואפילו ראש הישיבה שלו אמר לו שיכנס ללמוד אצלנו.

היום, הוא לומד איתי בכולל כבר כחמשה חודשים, ואנו מדברים ומתפלפלים בתורה הקדושה, והוא אומר שיש לו שמחה להיות לידי, וכן שאיפה, השתדלתי אף לסדר לו את החברותא הכי טוב בכולל תלמיד חכם גדול, שרק בעניין זה לבד היה לו נס גדול, שהאברך הצדיק שהיה לומד עם האברך התלמיד חכם, החליט מדעתו להחליף חברותא, בדיוק באותו זמן שלתלמידי לא היה חברותא, כי משום מה החברותא שלו מאונס ולא מרצון לא היה יכול להגיע לכולל זמן מה, ולכן משמים התחברו שני התלמידי חכמים יחד, ותלמידי כל יום רוכש ידיעות בדרך חיפוש האמת, אני מסתכל עליהם לומדים מהצד, ואיני מאמין למראה עיני.

וכמובן שכל קורא סיפור זה לא מאמין, כמה ניסים וכמה השגחות פרטיות עובר האדם בלי סוף, ולפעמים רק לבסוף מבין האדם מדוע קרה לו כל מיני דברים, שהיו למעלה מהבנתו, כמו הקושי העצום בפרנסה שלפתע נקלעתי אליו, עזיבת הכולל, להיות ר"ם בישיבה, למשוך את זה כשנתיים, למרות כל הקושי, החזרה לכולל אשר רק בו יכולתי להכניסו להיות לידי, למצוא לו חברותא הכי טוב שרק אפשר בשבילו, וכן להמשיך להדריכו, ולתת לו משען וסמך להתחיל את חייו בתור אברך, מה שלפני כן היה נראה אבוד וכמעט אבדה התקווה שימשיך לילך בדרך הלימוד הנכונה, וכעת הוא נמצא במקום אשר יש לו זמן רב לשבת ולעסוק בתורה, בלי לחץ, הוא כותב וכותב ומתעלה בס"ד, ולא לחינם הוא אמר לי כמה פעמים שהגעתי לישיבה בשבילו, והוא לא ידע כמה זה נכון, ואת האמת גם אני.

ולמרות שלדעתי יגיע היום שנפרד, אולי הוא יעזוב ואולי אני, אבל אחר שהוא התחיל זמן מסוים סמוך אלי, כעת הנני רגוע בשבילו שימשיך בדרכו דרך צלחה, ואני עשיתי את שלי במושלם, וכשבודקים את הדברים רואים היאך כל חיינו תפורים ורקומים להפליא, מסודרים יום על יום שעה על שעה ודקה על דקה שניה על שניה ומאית שניה על מאית שניה.

אם כן רבותי היקרים, לבסוף רואים שהכל לטובה למרות כל הקשיים, ואנו מבינים מה היה רצונו יתברך, ואם אדם מתחילה יתן לה' יתברך לנהל את הענינים ולהנהיג את עולמו שלו, הרי שיהיה לו הרבה יותר קל לקבל את הדברים, ועלינו רק להביט מהצד ולהבחין בהנהגת הבורא יתברך, היאך הוא מנהיג את עולמו, בדרכי פלא מדהימים, וכשמקבלים את הדברים באהבה, זוכים לראות את התוצאות הטובות, הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.

תוכן העניינים

השם ניסי - ניסי ניסים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה