בשר עם השגחה
אין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלא נימה, כך לימדונו רבותינו, וגם אם נראה אחרת עלינו להאמין בזה בכל ליבנו, בפרט בזמן שהאדם נמצא בעת הקביעות של לימודו, וגם אם הוא צריך מאוד כרגע לאיזה פרנסה מזדמנת ויאמין שהיא כבר מיועדת
באחד מן הימים, בבית המדרש שלמדתי בו, הגיע על ידי אחד מאנשי חסד ארגזים עם חתיכות בשר, אשר כל אחד מן הלומדים אמור לקבל אחד, והנה רק הגיעו הארגזים וכל הלומדים קמו לקחת להם אחד, רק כפי המגיע להם כמובן, אך אני כפי שקבלתי על עצמי, לא קמתי, גם אם זה יהיה כרוך בהפסד, וגם אם אני צריך לזה מאוד, ונשארתי ללמוד, בפרט, כי באותו זמן ישב לידי אחד מן הבעלי בתים, ולימדתי אותו, ולא מצדקתי נהגתי כן, אלא אמרתי בליבי, מה שמגיע לי אני אקבל, וכפי שלימדונו רבותינו, ומקובל בידינו ונפסק כן בש"ע, שבזמן הלימוד אין לאדם לטרוח על פרנסתו, ואפילו אם יפסיד סכום גדול ועצום, ואפילו הוא נצרך גדול, ואכן ראיתי שנגמרו כל החתיכות בשר, ואמרתי לעצמי ה' יעזור.
אכן בעזרתו יתברך בלבד, זה לא הסיח את דעתי מהלימוד, ולא עניין אותי, כי ידעתי שהלימוד שווה הרבה יותר מחתיכת בשר, וכך מן הראוי שכל בן תורה יתנהג, למרות שלא באתי כאן לדון שום אדם, כי לפעמים מצוי האדם בקושי גדול, או שהוא לא יודע את מעלת הלימוד, וה' הטוב יכפר בעד.
והנה בשעה שסיימנו ללמוד, בדיוק רגע לפני אמירת הקדיש, הגיע אחד מן האברכים, והניח על שולחני בשר, ומיד שאלתי אותו מה זה, והוא אמר לי, שמרתי לך, הוא ראה שאני לא קם, וה' יתברך נתן בליבו לקחת גם לי, והוא שם לי את הבשר במקפיא ולכן לא ראיתיו, וחשבתי שנגמר, ויוצא שקבלתי בשר בהשגחה פרטית.
הרי שפרנסתי ופרנסת כל יהודי, שמורה וקצובה בלי שום יכולת שתילקח, ואם נאמין היא תגיע עד אלינו, וזה נראה לי הנס היותר גדול שיש ללמוד מזה המעשה, שהנה אני המשכתי ללמוד, ובמקום לטרוח ולקום, אדם אחר טרח בשבילי שלא בבקשתי, ודבר זה יתקיים בפרט אם נדקדק במעשינו ונקפיד שלא לבטל מתורתנו תורת אמת לעד. אמן.