אור ברסלב

השיב משה יורה דעה· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

שאלה לב

שאלה לא

נשאלתי בתרנגולת שנמצא מחט בחלל הגוף אחר שכבר נמלחה עם הרבה בשר רק שלא היה ששים והכשרתי הבשר כי הכרעתי דתרנגולת בבשר הוי מין במינו לענין הטעם אף שחלוקין בטעמן דהא העיקר תולה בהרגש הטעם ומין בא"מ היינו שיוכל לעשות פעולה באינו מינו שירגש בו טעמו וזה הוא החילוק בין מין במינו לא"מ וא"כ הרי אנו רואין בחוש שאם נתבשל בשר עוף ובשר בהמה יחד ויש מן העוף כמו מן הבהמה אינו נרגש כלל בהבשר של בהמה הטעם של עוף רק בהמרק:

וא"כ הוי מין במינו ומן התורה ברוב' בטל רק דמדרבנן בעי ס' וא"כ הך ספק דשמא ניקב א' מן האברים הוי ספקא דרבנן לענין הבשר כיון דלא נודע הספק קודם שנמלח וא"כ שרי הבשר כמו בנשפך כנ"ל ברור והגע עצמך כשהיו נוהגין בטעימ' היו מתירין ע"י הטעימ' בשר בהמה כיון שאין בו טעם של בשר עוף:

הג"ה מבן בנו של המחבר

א"ה עיקרא דהא מילתא קא מיבעי' לי' להפר"מ בפתיחה לתערובות ח"א פ"ב וח"ב פ"ג ובריש סי' צ"ח בשפ"ד למ"ד בתר טעמא אי שור ואיל או עוף ובהמה הו"ל מב"מ בטעמא או מבא"מ והניח בצ"ע לדינא וכפי המובן מדברי מוזלה"ה הכריע מסברתו דאף דחלוקין בטעמן לחיך אוכל יטעם כל או"א וכ"כ ברוטב ומרק נרגש וניכר טעם של כל או"א כי אינו דומה רוטב של זה לשל זה והחוש יעיד אפי"ה אם נמלח או נתבשל מינין חלוקין עוף ובהמה אינו נרגש וניכר טעם של עוף בבשר הבהמה ואינו עושה בו פעולה משו"ה לא בעי' סמ"ך בבשר הבהמה מדאורי' וסגי ברוב דלענין הטעם הו"ל מב"מ וזו סברא מחודשת והנה אין להקשות ע"ז ממ"ש הש"ך בסי' ק"ז לענין אם נתבשל דגי' טמאי' עם טהורים הוזל מבא"מ בטעמא ואיכא למיקם אטעמא הרי מבואר דטעם של זה נרגש בזה דיש לחלק ולומר דמין טמא משונה הרבה מטהור עד שנרגש טעמו בטהור משא"כ מינין טהורין אף דחלוקין בטעמן מ"מ אינו משונה כ"כ ולא נרגש טעמו של זה בזה ויש ראי' לזה מהפר"מ שהרי הביא שם דברי הש"ך הנ"ל ובסוף דבריו הניח בצ"ע לדינא בבשר שור ואיל ועוף ובהמה אי הו"ל מב"מ בטעם ושבק דג טמא וטהור מכלל דבהא פשיטא לי' דהו"ל מבא"מ כדברי הש"ך הנ"ל דע"ז לא מצא סתירה רק במינין טהורין חלוקין מספקא לי' עיי"ש ותבין:

אבל אי קשי' הא קשי' מהא דכ' הש"ך בסי' ק"ט יבש ביבש מבא"מ משכחת לי' ששחט כמה מינין עופות טהורין וא' מהן נתנבל ולא בטל ברוב משום שמא יבשלם ויתן טעם ואתי לידי איסור דאורי' והרי הש"ך סובר בסי' צ"ח דאזלינן בתר טעם מזה מוכח דאפי' במינין טהורין חלוקין סובר השיך דהו"ל מבא"מ בטעמא ובעי סמ"ך מדאורי' דאל"ה לא אתי לידי איסור תורה וכן מבואר שם בפר"מ בתחי' דברי' עיי"ש אבל עמוד והתבונן לפי המבואר למעלה אין כאן קושי' כלל מזה דלכאורה כיון דא"מ לא בטל ביבש שמא יבשלם ויתן טעם א"כ גם במינו יש לחוש שמא יבשלם בפחות מסמ"ך ויתן טעם ברוטב להש"ך בס' צ"ח דלא א' סלק שאינו מינו ומינו רבה עליו אע"כ הכא שאני שכבר נתבטל מקודם ברוב ביבש קודם הבישול בזה מודה השיך דא' סלק שאינו מינו וכמבואר בפר"מ ובחוו"ד שם וא"כ קשה גם בא"מ מה חשש שמא יבשלם כו' הא כבר נתבטל מקודם ברוב וכבר הקשה זה הט"ז במקומו ותירץ דבמינו אעפ"י שגם האיסור נ"ט מ"מ אין הטעם נרגש בפ"ע משא"כ בא"מ שטעם האיסור נרגש בפ"ע משו"ה אסור הרוטב ולא אמרינן בכה"ג סלק אפי' להט"ז ולפי"ז אין מכאן סתירה לסברתו של מוזלה"ה דמשו"ה מיני עופות טהורין לא בטלו ביבש כיון שחלוקין בטעמן שמא יבשלם ברוטב בפחות מסמ"ד ויהי' נרגש ונכר טעם של מין האיסור ברוטב לבדו מבלעדי ההיתר ויבא לידי איסור דאורי' אבל לענין נתערב במליחה או בצלי קדר טעם פליטתו של מין זה בחבירו בגוף הבשר י"ל דאינו ניכר ולא נרגש משו"ה בטל ברוב מדאורי' בלא סמ"ך. ובתשו' חתם סופר חיו"ד סי' פ"ז וצ"ג דעתו דבשר שור וכבש ועוף ובהמה הו"ל מבא"מ בטעם ובעי סמך מדאורי' בגוף הבשר כיון שאינו דומה טעם של זה לשל זה ניכר ונרגש של זה בזה וטע"כ דאורי' אפי' רק משונה קצת עי"ש ומהתימא על שניהם ז"ל שלא הזכירו על שפתם כלל מהש"ך ופר"מ הנ"ל ומיהו במליחה יש עוד צד להקל מכח תשו' שבות יעקב דאיכא ס"ס שמא לא ניקב איבריו הפנימי' ושמא הלכה כהפוסקים דמליחה די בקליפה ולא בעי סמך ולא הזכירו מוזלה"ה כי בלא"ה היה פשוט בעיניו להתיר מסברתו ותו דהאחרונים חלקו על השבו"י ועי' בחת"ס סי' צ"ג הנ"ל שהחזיק בידו וסמך עליו בהפס"מ עם צירוף ספק א' עיי"ש.

ואמנם ראיתי בתשו' ב"ח שבס' גאוני בתראי סי' י"ז מבואר בנמלח אווזא ס' טרפה בבשר אוסר הבשר בלא סמך מי' אכתי אין מזה ראי' לדידן דהב"ח לטעמיה דאזיל בתר שמא וכמ"ש הש"ך בשמו בסימן צ"ח משא"כ לדידן דאזלינן בתר טעמא ייט"ב.

תוכן העניינים

השיב משה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה