אור ברסלב

השיב משה חושן משפט· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

שאלה פח

שאלה פז

אל רב האי גאון תפארת ישראל וכו' נ"י ע"ה פ"ה האבד"ק שיניאווע ילמדנו רבינו בראובן ושמעון שהיו שותפים בסחורה ולוה ראובן מעות מלוי לצורך השותפות עצה"ע כתקון חז"ל וראובן חתם על השט"ח בעצמו בלא חתימת שמעון וקנו סחורה בעד המעות והלכו לעיר דאנציק עם הסחורה ומכרו שם הסחורה בהיזק רב ונסעו לביתם והלך ראובן וסילק ללוי הקרן שלוה ממנו ולא רצה לוי להחזיר הוועקסלין לראובן באשר שמגיע לו הרווחים והלך עם ראובן לדין אודות הרווחים ופסקו הב"ד שישבע ראובן שלא הרוויח לפטרו מליתן הרוחים ללוי והשיב ראובן מעולם לא נשבעתי אפילו על דבר אמת אף עכשיו לא אשבע ואתן חלק המגיע עלי הרווחים ושמעון גם הוא יתן חלקו מהרווחים המגיע ממנו והשיב שמעון לראובן כיון שאתה יודע האמת שלא הרווחנו ותוכל לשבע שלא הרווחנו נפטר מליתן הרווחים ועכשיו שאינך רוצה לשבע ומחמת זה חייב אני לשלם הרווחים המגיע על חלקי צריך פתה לשלם חלק הרווחי' מדיני דגרמי:

ילמדנו רבינו הדין עם מי אי נימ' דחיי' ראובן מדיני דגרמי כיון דמחמת זאת שאינו רוצה לשבע צריך שמעון לשלם הרווחים המגיע על חלקו. או נימא דהדין עם ראובן דלא שייך דיני דגרמי רק היכא שמתכוין להזיק ועושה מעשה בידים כגון המוחל שט"ח או שורף שט"ח אבל בנד"ד דלא עשה מעשה בידים רק שאינו רוצה לשבע דלא מתכוין להזיק פטור מדיני דגרמי ועיין בחו"מ סי' שפ"ו ובסמ"ע שם מה שמחלק בין גרמי לגרמא.

ולכאורה היה נראה דדין זה במחלוקת שנוי' בין הסמ"ע ובין הש"כ בסי' פ"ו סעיף וי"ו דאיתא שם מת שמעון ונשארו יורשיו וטוען לוי פרוע הוא נשבעין היורשים שבועת היורשים וכו' לא רצו לשבע חוזר זה עליהם אם יש להם נכסים אחרים וכו' וכתב הסמ"ע וז"ל ושמעתי מפרשים דמ"ש חוזר עליהן ר"ל ומנכסים של עצמן ומטעם דכיון דאין ראובן יכול לגבות מלוי מה שחייב לו אביהן אם לא שישבעו הן תחלה הן גורמים לו היזק במה שאין רוצים לשבע מש"ה חוזר זה עליהן לגבות מדין נכסים של עצמן אף מה שלא ירשו מאביהן ודחה הסמ"ע פי' זה וז"ל ועוד בלא"ה נמי אף שגרמו היזק אין מחוייבים לשלם מכיסם עיי"ש באורך והש"כ בס"ק י"ח כתב וז"ל משמע מלשון בעה"ת והמחבר שחוזר על נכסים של עצמן כיון שהם גורמים היזק מחמת שאינם רוצים לשבע וחייבים מדיני דגרמי לשלם מכיסם כדין יורשים שמחלו לעיל סי' ס"ו והשיב שם על הסמ"ע ואם כן בנד"ד דכיון דמחמת שאין ראובן רוצה לשבע הוא גורם היזק לשמעון חייב ראובן מדיני דגרמי לדעת הש"כ. אבל לאחר העיון נ"ל דנא דמי נד"ד לסי' פ"ו דאף לדברי הש"כ שם שפסק דאם אין היורש רוצה לשבע חייב מדיני דגרמי לשלם מנכסי עצמו זה הדין דוק' ביורש כיון דקיי"ל דכופין את היורשים לפרוע חוב אביהם לאחר תקנת הגאונים אף בהניח רק מטלטלים נמצא כאן דאביהם הי' חייב לפרוע חוב זה לראובן ולא הניח רק זה השטר שעל לוי ואלו הניח אביהן מטלטלים היה הב"ד כופין את היורשים לשלם החוב אביהן ונמצא עכשיו שלא הניח אביהן שום מטלטלים רק זה השט"ח ואם ישבעו היורשים שבועת היורשים היו חוב אביהן מסולק דראובן היה כול לגבות מלוי ונמצא עכשיו שאינם רוצים לשבע הוי כאלו אינם רוצים לשלם חוב אביהן עמה שהניח להם אביהן דמה לי שהניח אביהן מטלטלים ואינו רוצה לשלם שכופין אותם לשלם חוב אביהן או אם הניח שט"ח שיכול המלוה לגבות מהשט"ח חובו ואינם רוצים לשבע שכופין או לשלם מנכסי עצמן או שישבעו שבועת היורשים ויגבה המלוה חובו מהשט"ח שהניח להן אביהן אבל בנד"ד מודה הש"כ להסמ"ע דמחמת זה שאינו רוצה לשבע לא מחייב מדיני דגרמי:

ובזה יש לדחות ראיות הש"ך בסי' ס"ו ס"ק נ"ד שהביא ראי' לסתור דברי הסמ"ע וז"ל ועוד ראי' ממה שהוכחתי לעיל סי' י"א ס"ק ל"ו מדברי הרב המגיד והמחבר והסמ"ע גופו דחייבים היורשים לשלם כל דמי השטר שאין רוצים לשבע ולא סגי כשיחזרו ללוקח הדמים שקבל אביהן ממנו והיינו ע"כ מדיני דגרמי שהן גורמים לו עכשיו היזק במה שאין רוצים לשבע ומפסידין לו השטר דאל"כ הי' די כשיחזרו הדמים שנתן לאביהן ואם כן פשיט' דחייבים לשלם מנכסי עצמן עכ"ל הש"כ ולפימ"ש כא מוכח מזה כלום דהא דצריכין לשלם כל דמי השטר היינו כיון דאביהן הי' חייב כל דמי השטר וחייבים היורשים לפרוע חוב אביהן ואם ישבעו שבועת היורשים יסולק חוב אביהן מזה השטר ועכשיו שאינם רוצים לשבע הוי כאלו אינו רוצים לפרוע חוב אביהן ואביהם הי' צריך לשלם כל דמי השטר מש"ה צריכים הם לשלם כל דמי השטר אבל מדיני דגרמי לבד לא מחייבי משום שאינם רוצים לשבע וראי' ברורה לדברי דקיי"ל בחו"מ סימן כ"ח עדים שכבשו עדותן מדיני אדם אף שמחמת זה שאינם רוצים להעיד צריך לשלם ואם היו מעידים הי' פטור לשלם לזה אפ"ה פטורים מדיני אדם ואי אמרת שמחמת זה שאינו רוצה לשבע חייב לשלם מדיני דגרמי כש"כ העדים שכבשו עדותן שחייבי' מדינא דגרמי א"ו דלא הוי גרמ' כיון דלא נתכוין להזיק רק שאינו רוצה לשבע מחמת שמרחיק א"ע אף משבועת אמת זה נלע"ד ובקשתי מאד וכו' הכ"ד ידידו וכו' הק'

אהרן בוים אייל בהמנוח מוה'

יצחק זלה"ה:

תשובה שלום וכו' הרבני המופלא הנגיד המפורסם הירא ושלם מוה' אהרן נ"י:

נדרשתי ללו שאלוני והנה אף שאין משיבין בד"מ לא' מהצדדים בדרך א"כ ואולי כת"ר הוא א' מן הצדדים עכ"ז כיון שאין מבואר הן ושמותיהן רק בדרך ראובן ושמעון מותר להשיב וכראובן ושמעון יהיו לי וכבר נתבאר זה אצלי בתשובה אחרת ע"כ אען ואומר דהדין ברור אצלי כביעת' בכותחא באם שהוא באופן שאין בעה"ש יכול לגבות משמעון רק מראובן החתום ע"ד המבואר בסי' ע"ז סעי' ב' בש"ע ובהג"ה ובסמ"ע וש"ך רק דהוא יגבה מראובן כיון שאינו נשבע רק דראובן יתבע משמעון שישלם לו חצי הרווחי' שנתן לראובן ודאי אינו יכול להוציא משמעון כלום אבל אם בעה"ש גבה משמעון חלקו ושמעון רוצה לגבות מראובן עה שנתן לבעה"ש מכח דינא דגרמי ודאי דפטור ראובן מלשלם לו ולא משום דהוי ספיק' דדינא אני אומר כן דא"כ גם בחלוקה הראשונה שכתבתי אם היה ראובן מוחזק היה יכול לגבות משמעון רק דמצד בירור הדין אני אומר כן בחלוק' הראשונה דבחלוקה הראשונה הדין ברור דשמעון פטור ואבאר זה.

דהנה בחלוקה הראשונה אין ענינה להא דסי' פ"ו כלל ולא לדין דגרמי כלל דבשלומ' בהא דסי' פ"ו שראובן תובע את יורשי שמעון מדינא דגרמי שפיר כתב הסמ"ע דפטורין די"ל כמה טעמים דלא הוי דינא דגרמי או משום שאין מתכוונין להזיק או משום דהוי רק מניעת הטובה אבל אין עושין בפועל שום היזק כמבואר כ"ז בפוסקי' אבל בנד"ד שבעה"ש אין גובה משמעון רק ראובן יגבה ממנו א"כ אף אם תאמר דראובן אינו חייב מדינא באיזה כח ובאיזה טענה יגבה משמעון הלא אם יטעון ראובן אני הוכרחתי לשלם לבעה"ש כל הריוח המבואר בהשטר מה שלא היה שום ריווח וא"כ היה זה ההיזק בשותפות ותן אתה חצי ההיזק כי ע"ד כן היה השיתוף להיות לכו חלק כחלק תן לשכר הן להפסד הלא ישיב לו הלא גם זה בעה"ש הי' שיתוף כידוע דפ"מ ופלג' פקדון ולא הי' ריווח על חלקו כמו שלא היה ריווח על חלקינו ואין זה היזק בשותפות שלנו כי כיון שלא היו ריווח על חלקו אין מגיע לו שום ריווח (ומה לכו בזה) רק מחמת שהוא אין מאמינך ונתחייבת שבוע' ואת' רוצ' להתחסד (שלא לישבע) אפי' באמת מוכרח אתה לשלם והוי כאלו אתה רוצה לתת כ"כ מעות במתנה בעד שבועתך ומה כי בזה וכי אני מחוייב לתת מעות בעד שבועתך אני לא אתן בעד שבועתך שלא תשבע אף פ"א והברירה בידך או תשבע או שלם כי לא נשתעבדתי על זה כלל בתחילת השיתוף רק ליתן חלק אם יהיה היזק בהשותפות אבל כשלא יהיה היזק בהשותפות רק שאתה תתן מעות בחנם בעד שלא תשבע ע"ז לא נשתעבדתי לתת לך חלק וזה דומה להסברא שכ' הש"כ בסי' כ"א ס"ק ג' לענין אונס אף דרחמנא פטרי' מ"מ אין זה חייב בשביל אונסו של זה עיי"ש הה"נ אף דמשום שראובן אין (מתכוון) להזיק רק להשמט עצמו משבועה ופטור מדינא דגרמי מ"מ אין זה מחייב את שמעון שיתן לו חלק לפדות את עצמו מן השבועה והרי זה דומה ממש לשלשה שותפין באיזה עסק וא' מהן עסק בכבד וכא היה שום ריווח והנה א' מהן מאמין להעוסק שלא היה שום ריווח או שידוע לו עפ"י איזה ידיעה וא' אין מאמין להעוסק ומטיל עליו שבועה ורוצה העוסק לפשר עמו בעד שבועתו הכי יאמר שום אדם שיש נו מוח בקדקדו שזה שמאמין לו או שידוע לו מחוייב ליתן להעוסק חלק להפשר שנתן להשותפו האחר שלא ישבע נגדו והוא זה דומה ממש לזה בלי שום שינוי והיא היא ח"ב:

והנה אף שהדברים ברורין כשמש בעזר"ה מ"מ אביא עוד ראי' לזה בסמוך בביאור החלוקה השני והנה בחלוקה השני' שכתבתי דבעה"ש גובה משמעון ושמעון רוצה לגבות מרא בן מדינא דגרמי דראובן פטור אין זה מהטעם של כת"ר שרוצה לחלק בין הא דהש"ך בסי' פ"ו לנד"ד דחילוק לא ידענא דהלא אין שום חיוב חל כלל על היורשים לשל משלהם רק ממה שהניח אביהם ואם לא הניח רק השט"ח יכולין לתת כו השט"ח ומה להם עוד לזה מאי תאמר דהם גורמים היזק דאם היו נשבעים היו גובה הה"נ אם הי' נשבע הי' גובה משמעון וממילא נדחה מ"ש כת"ר לנגד דברי הש"ך בסי' ס"ו דכשל עוזר ואדרב' איפכ' מסתברא דהיורשים כיון דלא ירשו הויין כאנשים אחרים ומה לו להם שישבעו עבורו אבל הכא בשתוף כל שותף מחוייב לעשות כל טצדקי דמצי למעבד לטובת השותפות וע"ז נשתעבדו כל א' ואחד בתחילת השיתוף מסתמא שיעשה כל מה דאפשר לטובת השותפות א"כ גם השבועה בכלל כיון שהוא אמת רק דהעיקר הטעם שלי משום דנ"ל ברור כהסמ"ע ולא כהש"ך וכן מסיק האו"ת בהלכה ולא רציתי להאריך בזה כיון דגם אם ספיק' הוי ודאי י"ל קים לי כהסמ"ע ובפרט שהאו"ת שהוא אחרון מסכים עמו בדברים נכונים וכן בעל קצה"ח

ומ"ש מעל' ראי' מהכובש עדותו יפה כתב וכבר אמור עם הספר באו"ת סי' ס"ו ס"ק כ"א ובקצה"ח סי' ס"ו ס"ק כ"א עיי"ש ואף שכתבתי סברא טובה לעיל לחלק בין הא דסימן פ"ו לנד"ד דכאן מחוייב לעשות כל טצדקי דמצי למעבד לטובת השותפות מ"מ מפני שאנו מדמין נעשה מעשה להוציא ממון הלא י"ל דלא נשתעבד לעשות לצורך השותפות רק מה שעושה בשלו וכאן יאמר דאף בשביל עצמו אינו רוצה לשבע אפילו באמת ועיין בסי' קע"ו סעיף יוד בהג"ה וז"ל וכל מה שאינו משנה או פושע יעשה בשל חבירו כמו בשלו עכ"ל ואפשר דגם הכא לא הוי משנה או פושע במה שאינו רוצה לישבע ובפרט אם כבר כלה השיתוף אבל בחלוקה הראשונה אם בעה"ש נא יגבה משמעון רק שראובן רוצה ליקח ממון שמעון אף שהוא ביד ראובן מעות של שותפות ורוצה ליקח מחלקו של שמעון אינו יכול ליקח כלום מלבד מה שכבר כתבתי דהרי זה שיתן הרווחים לבעה"ש לא הי' היזק כלל בהשותפות ורק פדיון שבועתו אביא עוד ראי' לזה דהא לכאורה גם בחלוק' השני' שכתבתי י"ל לכאורה דראובן חייב אף ים בסי' פ"ו קיי"ל כהסמ"ע דכאן שיש חיוב ממון על ראובן ובשבועה פוטר עצמו ואם אינו רוצה לשבע הרי עליו חיוב הממון רק שהמחצה יתן שמעון א"כ הוי מציל עצמו בממון חבירו דמציל עצמו משבועתו בממון של שמעון וקיי"ל דאסור ב"ב דף ט' ע"ב וחייב לשלם כדאית' שם דף קי"ז ע"ב וכן קיי"ל בש"ע סי' שפ"ח סעיף ב' ואף אם אנסו האנס חייב לשלם מכש"כ כאן שמציל עצמו משבועתו אבל שם ביורשים אין עליהם שום חיוב לשבע רק אם ירצו ליטול וכשלא ירצו ליטול אין עליהם שום חיוב שבועה ואף שהממון מניע ללוי אין עליהם שום חיוב פרעון ללוי כיון שאינם רוצים לירש יאמר איני יורש ואיני פורע ומה להם לשבע עבור לוי ולכך לא הוי מציל עצמו בעמון חבירו דהא אינם מצילין עצמן כלל ודוק מינ' דאין לחייב את ראובן מש"ז דאף שאסור להציל עצמו בממון חבירו מ"מ אין חייב לשלם רק בנשא ונתן ביד וכאן לא הוי (רק) מניעת הטובה והעדר ממילא וז"ב והנה זה דוקא בחלוק' השני' אבל בחלוק' הראשונה שהוא בעצמו נוטל ממון שמעון א"כ הוי מציל עצמו בממון חבירו וחייב לשלם וז"ב לדעתי כשמש בצהרים והוא נכון בס"ד ובזה אצא ואומר שלום מאוה' כנפשו וכנפש אוהבו הדו"ש באהב' הק' משה טייטל בוים מפרעמשלא החונה ב"ק שינאווע:

תוכן העניינים

השיב משה חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה