השיב משה אורח חיים· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
שאלה יד
מעשה הי' בחודש טבת תקפ"א לפ"ק שלא נראת הלבנה בטהרתה בלי כיסוי העבים עד ליל שיתסר ואז נראת זכה וברורה בהירה וקודם שנראת הי' לנו צער גדול מאוד עד אין לשער על שלא זכינו לקבל פני אבינו שבשמים פעם אחד בחדש בברכה זו ואמרתי ועניתי הלא בשכנה"ג בא"ח בסי' תכ"ו ס"ק ב' כתב דמצא לשטת סנהדרין לאחד מגדולי האחרונים בשם תלמידי מהרי"ף ובשם הרב המאירי ז"ל דאפי' י"ז בכלל עכ"ד עיי"ש והנה ודאי כל פה יודה ויאמר דראוין הגדולים הללו ז"ל לסמוך עליהם עכ"פ בשעת הדחק אך אולי יתעקש המתעקש לומר דלא יתכן זה בענין ברכה דספק ברכות להקל לזה אומר דזה אינו דהא במסכ' ברכות דף ח' ע"ב רשב"י אומר וכו' פעמים שאדם קורא ק"ש שני פעמים ביום וכו' ושם ט' ע"א מסיק כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק עיי"ש והנה לפי"ז הי' ראוי כומר דלענין ק"ש שאמר רשב"י סמכינן עלי' בשעת הדחק אבל ברוכי לא מברכינן דספק ברכות להקל והרי קיי"ל דמברכין רק השכיבני לא יאמר כמו שפרש"י שם הטעם אבל שאר ברכות מברכין בשעת הדחק וכן פסק הרמב"ם והסמ"ג והטור והש"ע אלמא כיון דקבוע לברך בק"ש ערבית ויש צער לבטל הקביעות מברכין וסמכינן עלי' דר"ש בשעת הדחק ולא אמרינן ספק ברכות להקל מכש"כ כאן שאין כאן רק הברכה והוא המצוה וקבוע בכל חדש וצער גדול הוא לכל איש ישראל שיתבטל ממנה דלא אמרינן ספק ברכות להקל בזה וסמכינן עלייהו בשעת הדחק וז"ב כשמש:
ועוד אומר אני ממ"נ יש לסמוך על הגדולים אלו ולברך בשעת הדחק בליל שיתסר דהא במסכ' סנהדרין פרק היו בודקין דף מ"א ע"ב בסוף העמוד אית' בגמ' בזה"ל נהרדעי אמרי עד ששה עשר ומובן דהסוברים ולא ששה עשר סוברים עד ולא עד בכלל אמרי' והסוברים ששה עשר כמי סוברים עד ועד בכלל אמרי' וא"כ אומרים אנחנו דיש לסמוך על הני פוסקים הגדולים דאמרי שיתסר כמי עכ"פ בשעת הדחק ולברך דאם נימא ספק ברכות להקל ולא לברוך הלא אם נימא כך א"כ מוכרח הוא דעד ועד בכלל ואפרש שיחתי דהא במסכ' ברכות פרק תפילת השחר דף כ"ו ע"ב בעי' שם בגמ' ר' יהודה דאמר תפילת השחר עד ארבע שעות עד ועד בכלל או עד ולא עד בכלל ועיי"ש בתוס' ד"ה איבע' להו דהקשו התוס' תימא דאמר בנדה כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מכגריס של כתמים אלמא עד ולא עד בכלל ע"כ קושייתם ור"ל דזה הוי להחמיר דאין יכול להתפלל רק עד ארבע שעות ותירצו וז"ל וי"ל אי אמרינן עד ועד בכלל יש בו ג"כ חומרא שיתפלל ולא אמרינן עבר זמנו בטל קרבנו אפי' במזיד עכ"ל התוס' ורצונם לומר כיון דיש בו להטות החומרא לכאן ולכאן אין להוכיח ולברר הפירוש מכח הכלל דכל שיעורי חכמים להחמיר והבן ועכשיו נחזור לענינינו דאם נימא דזה הוי הקולא שאין מברכין ולכך אמרינן ספק ברכות להקל א"כ ע"כ מוכח דשיתסר נמי בכלל ועד ועד בכלל דהא כל שיעורי חכמים להחמיר והבן זה כי הוא דבר מושכל ומי' ראי' זו יש לדחות די"ל דאף דלענין דלהחמיר על האדם יש להטות החומרא לכאן ולכאן ולכך לא מוכרח ומוכח הפירוש מכח הכלל דכל שיעורי חכמים להחמיר מ"מ מחמת חומרא דלא תשא וחשש ברכה לבטלה אין ראוי לברך בספק מ"מ כבר אסתגרין בקמייתא דראי' הראשונה היא חזקה ובצורה ואמת בס"ד והנה הי' נראה לומר דהאיבעי' הנ"ל דמס' ברכות שהבאתי אי עד ועד בכלל או עד ולא עד בכלל לפי קושית התוס' ותירוצם הנ"ל שהבאתי א"כ עיקר האיבעי' הוי איזה צד נחשב לחומרא אם שאין לו רק זמן מועט הוי החומרא או דהוי החומרא שאם לא התפלל עד שעה רביעית מ"מ חייב להתפלל דהא כל שיעורי חכמים להחמיר א"כ איזה דהוי החומרא בזה כוון ר"י באמרו עד ארבע שעות רק דזה בעצמו הוא הספק איזה מהן הוי החומרא וכיון דפשיט' דעד ועד בכלל א"כ ממילא נפשט דזה הוי החומרא שצריך להתפלל גם בשעה רביעית וכיון דזה הוי החומרא א"כ בהא דמברכין על הירח ג"כ הוי החומרא דגם בשיתסר מחוייב לברך א"כ ממילא מוכח דעד ועד בכלל דהא כל שיעורי חכמים להחמיר והבן מי' ג"ז אינו דהא כתבו התוס' במסכ' חולין דף מ"ו ע"א בד"ה עד ועד בכלל דהאי כללא דכל שיעורי חכמים להחמיר אינו רק במשנה או בברייתא אבל לא במימרא עכ"ל והיא מוכרח שם מן הש"ס דאל"כ לא הוי מקום להאיבעי' אי עד ועד בכלל בהא דאמר שם עד אחת טריפה וכו' עיי"ש וא"כ לפי"ז הא דאמרי נהרדעי וכו' לא הוי רק מימרא וליתא בהאי כלל' שכל שיעורי חכמים להחמיר רק דמ"ש בראשונה היא אמת ויציב ונכון וקיים בס"ד: