השיב משה אורח חיים· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
שאלה טז
מאל רוכב ערבות רבוא רבבות ברכות וטובות לכבוד ידיד ה' וידיד עמו וידידי הרב המאור הגאון האמתי המפורסם בכל הגולה צדיק יסוד עולם נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מוהר"ר משה ספרא רב' דישראל נ"י לנצח האב"ד ור"מ דק"ק פרעסבורג המעטירה והמדינה יצ"ו מחמת נחיצת ויריטת בעה"ג לא יכולתי לבא בארוכה כראוי לגאון ישראל כי"ב כי פתאום נתוודע לי מנסיעתו כד קאים חד כרע' אארעא וחד כרע' אעגלה על כן באתי בקיצור אמרים רק על מלתא חדא שנתקשה בה הדר כבוד גאונו בסידור האריז"ל ובאמת הוא פליאה נשגבה והנה כת"ר א"צ לא לגמרא דידי ולא לסברא דידי ואתו החכמה והמדע בכל עוז ותושי' הן בנגלה הן בנסתר כל רז ממנו לא נעלם רק ענוותו תרביני ובאמת כבר ישב הגאון כ"י במכתבו בטוב טעם ודעת והצדיק את הצדיק דמעיקרא קדוש עליון האר"י זצוק"ל והנה מטיבותי' אמינא דכבר העיר בזה בספר דרכי נועם וזה לשונו מה שקשה בסדור בספר הכוונות המכונה להאר"י ז"ל שחבר ר"מ פאפרש ז"ל וזה לשונו שם בענין שאור וחמץ כו' התמי' היא גלוי' לעין כל שהוא בהיפך מהדין ומשנה המפורשה כו' והיא דלא כב"ש ודלא כב"ה ואף שלא נמצא באמת במכתבי הארי זלה"ה זה הנז' מ"מ גם הוא לא קטיל קני' באגמא הוי אך יובן עפ"י שכתב המקובלים שכמו שזי"ן דקדושה עומדים בנצח והוד דאריך דקדושה איהו בנצח ואיהי בהוד כן זו"ן דקליפה הם בנ' וה' דאריך דקליפה אך שם הוא היפך הקדושה שהנוקב' בנצח ודוכר' בהוד כדאית' בזוהר פ' פנחס דף רל"א ע"ב יותרת על הכבד דשלטא איהו על דכור' דילה מצח אשה זונה וגו' ולכן איהי בנצח ואיהו בהוד והרמז לזה כאשר תכתוב נצח במלוי כזה נו"ן צד"י חי"ת המלוי גימ' לילית להורות שהיא כלולה בנצח והמלוי של הוד כזה ה"י ו"ו דל"ת הוי המלוי לבד בלי אותיות של התיבה עצמה הוד גימ' מות והוא סמאל מלאך המות ולכן כנגד זה בקדושה הלילית בעונות יונקת מן הנצח ששם הוא דכורא בסוד ושפחה כי תירש גבירתה וס"מ יונק מן ההוד בעונות בסוד בא נחש על חוה והיוצא מזה שבטומאה להיפך מהקדושה שהזכר עומד בהוד דקליפה ויונק מנוקב דקדושה והנוקב' דקליפה עומדת בנצח ויונקת בעו"הר מזכר דקדושה א"כ לפ"ז דברי הס' כנים שדבר מבחינה עצמם של הס"מ ולילית וכך פירושו הנה החמץ רומז לס"א הזכר לכן הוא בכזית ר"ל שהזכר הוא מכונה בכזית לפי שהוא סוד דכור' דוגמת הקדושה כקוף בפני אדם וכן הנקבה שלו הנקראת שאר היא מכונה בכותבת כמו בקדושה אמנם אנו שמבערין למטה החמץ ושאור כוונתינו לבער הס"א הנקראים ג"כ חמץ ושאור מנוקב' העליונה רצוני בזה לומר לבטל כח אחיזתם ויניקתם מזו"ן דקדושה שאף מה שיונקים מזעיר אינו אלא באמצעית הנקב' דז"א כנודע והרי אחיזתם שם היא להיפך שאחיזת הס"מ הוא בנוקבא דקדושה שהיא כותבת ולכן נפסק הדין למטה חמץ שיעורו לבער בכותבת שלא ינק ממנה ששיעור יניקתו היא בככותבת וכן הפלונית אחיזתה בז"א דקדושה שהוא כזית ונמצא ששיעור יניקתה מהקדושה היא בכזית לכן נפסק שאור בכזית כדי לבטל שיעור יניקתה וא"כ אלו ואלו דברי אלקים חיים הן ודברים אחדים רק שהמקובלים דברו מבחינת עצמן וכינוייהם ובעלי התלמוד כוונו אל מקום אחיזתם ויניקתם משם שזהו עיקר סגולת הביעור כנודע ודו"ק עכ"ל ספר דרכי נועם והנה עדיין קשה לדברי בעל הספר הנ"ל דא"כ דברי המלקט והמסדר הסידור הקדוש הנ"ל הוא רק לב"ש ולא לב"ה דהלכתא כוותי' דאינו מחלק כלל לכך נ"ל להוסיף נופך על דברי הספר הנ"ל ויתישב הכל בס"ד והוא דנ"ל שכוונת הסידו' הקדוש להסבי' טעם ב"ש וגם טעם ב"ה ולהבין במאי פליגי ע"ד הסוד והוא שהטומאה הוא להיפך מהקדושה שהזכ' עומד בהוד דק' ויונק מנוקב' דקדושה והנוקב' דטומאה עומדת בנצח דטומאה ויונקת מזכר דקדושה והנה בבחינת עצמן החמץ הוא דכור' ומכונה בכזית שהוא סוד דכורא דוגמת הקדושה כקוף בפני אדם והשאו' הוא נוקבא מכונה בככותבת דוגמת הקדושה לכך כיון שהחמץ הוי דוכר' ומכונה בכזית והשאו' נוקבא ומכונה בככותבת לענין הדין הוי להיפך לב"ש דאנו שמבערין השאור והחמץ למטה כוונתינו לבער הס"א הנקראים שאו' וחמץ ס"ם ולילית מזו"ן דקדושה עליונה ולהוציא אותם משם ולבטל כח אחיזתם ויניקתם וחיותם משם ואחיזתם הוא להיפך מעצמותם וב"ה סברי ע"ז צריך לשרש אחריה ולא ידבק בידך מאומה מן החרם כתיב ולכך זה וזה לחומרא בכזית דחמץ הגם שמצד יניקתו ראוי להיות בככותבת מ"מ הוי בכזית להכריתה גם מצד עצמותה לכלה פשע להתם חטאת ושאור הגם שמצד עצמותה היא כותבת מ"מ צריך להכריתה גם מצד יניקתה והלכה כב"ה ורוח הטומאה יבוער מן הארץ ולא ישא' לו שורש ולא ענף לא יניקה ולא עצמות וכשיכרת הרע יתגלה הטוב ונגלה כבוד ה' ב"ב אמן: