אור ברסלב

השיב משה אורח חיים· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

שאלה ה

שאלה ד

שלום לאהובי מחותני וכו' מוה' משה ני' נשאלתי על מה שכ' בש"ע או"ח סי' פ"ט סעי' ג' ולא לאכול ולא לשתות קודם התפילה אי מותר לטעום קודם התפילה של שחרית הגם שכתב המ"א סי' תרנ"ב בהלכות לולב ס"ק ד' כל היכא דכתב לאכול משמע טעימא בעלמא שרי כמ"ש בסי' רל"ה ורל"ב וסי' תל"ו וע"ש וגם ראיתי בא"ז הט"ז בהלכות בציעת הפת סי' קס"ו ס"ק ז' כתב ג"כ דכל היכא דכתב לאכול טעימא שרי' ועיי"ש היטב בל' ט"ז הכא מאי דיכול להיות דטעימ' נמי אסור הואיל והטעם בש"ס דלא תאכל מחמת דלא תאכלו על הדם לפי"ז טעימא נמי אסור ולכאור' יש לומר דטעימא שרי הואיל דאינו מרבה דם אך לפי דעת הלקט הקמח שהביא באר היטב בסי' פ"ט ס"ק י"א שאפילו שתית קאווע אסור קודם התפלה של שחרית אפי' שאינו מרבה דם וכו' עיי"ש בבאר היטב ולפי"ז י"ל דטעימ' קודם שחרית נמי אסור ומדי דברי בדבר שכתב הט"ז מדכתב לאכול משמע טעימה שרי זכור אזכרנו עוד שתמי' לי דבר זה במס' ברכות קאמר הש"ס אר"י א"ר אסור לאכול קודם שיתן לבהמתו ובמס' גיטין דף ס"ב דקאמר הש"ס אר"י אמר רב אסור לטעום קודם שיתן לבהמתו דלמה משנה הלשון וגם יש חילוק בין אכילה לטעימה וצ"ע הק' עקיבא בהרב הגאון אמיתי אור עולם מוה' יעקב ז"ל שהי' אב"ד ור"מ בק' קאמרנא ואגפי':

תשובה ע"ד שאלתו אם מותר לטעום קודם תפילת שחרית הנה בהרמב"ם פ"י מהלכ' תפילה הלכה ד' מפורש הדבר באר היטב וזה לשונו אסור לו לאדם שיטעום כלום מאחר שעלה עמוד השחר עד שיתפלל תפילת שחרית ושם באותו הלכה כתב אבל טועם קודם שיתפלל מוסף או מכחה עכ"ד ולא נמצא שום חולק עליו רק שכולם סתמו דבריהם וכתבו סתם ובודאי ילמד סתום מן המפורש ונראה טעם רבינו הרמב"ם דבמנחה לא קיי"ל כריב"ל דמסכת שבת דף ט' ע"ב משום דפסק הלכתא להדי' בגמ' ברכות בפרק תפילת השחר דף כ"ח ע"ב דלא כריב"ל מ"מ בתפילת שחרית קיי"ל כן ממ"נ אם נימא דגם בתפילת שחרית הוי דרבנן וקראי אסמכתא בעלמ' מוכח כן דאל"כ למה צריך הגמ' להביא מקרא דלא תאכלו על הדם או מאותי השלכת אחר גוך דמ"ש מקל תפילה דאסור לאכול כשיגיע זמנה או סמוך לה א"ו דכאן אף טעימה אסור אן משום דגם טעימה מרבה דם או דגם בטעימה הוי גאוה שמכבד עצמו קודם שיכבד למלך הכבוד ואי סבר דבתפילת שחרית הוי דאורייתא א"כ פשיט' דגם טעימה אסור דבשלומ' הני תפילות דהאיסור דידהו מדרבנן הם אמרו והם אמרו ולא גזרו על הטעימה ויותר נראה לומר דבאלו שנזכר רק אסור לאכול סתמא אכילת קבע משמע אבל בתפילת שחרית שנזכר לא לאכול ולא לשתות א"כ אף שתי' אסרו ואין קבע לשתי' מסתמא והוי רק כמו טעימה ולכך אף טעימה חסור וז"ב לדעתי ומעתה לק"מ ממ"ש המ"א בסי' תרנ"ב דשם לא נזכר רק שלא יאכל וכן בסי' רל"ב ורל"ה ותל"א וכן בט"ז סי' קס"ז בכולם לא נאסר שתי' ולא נזכר בש"ע רק שלא לאכול רק בסי' פ"ט לענין תפילת שחרית אית' בש"ע ולא לאכול ולא לשתות וכן הוא בגמ' ברכות דף יוד ע"ב וז"ב לדעתי דבכל מקום שנזכר שלא יאכל טעימה שרי' רק במקום שנאמר שלא לאכול ושלא לשתות גם טעימ' אסור ואף דבמסכ' ברכות דף ד' ע"ב איתא לענין ק"ש ערבית שלא יאמר אדם אוכל קמעא ואשתה קמעא ואישן קמעא והט"ז בסי' רל"ה ס"ק ג' כתב דאין איסור דוק' בעושה שלשתן רק באחד מהן משום שמא תחטפנו שינה עכ"ד א"כ מבואר דג"כ שתי' אסור מ"מ הא תברא בביד' דהא דאסור רק משום שמא תחטפנו שינה וכמ"ש הט"ז ג"כ א"כ ודאי אינו אסור רק שתי' שמביא לידי שינה וז"ב ולכך מעולם בא שמענו מי שאוסר קודם תפילת ערבית שתית עראי אף בשאר משקים לבד ממים רק שתי' הרבה או אף שתי' קמעא במשקה המשכר שיוכל לבא לידי שינה יש לאסור גם קודם תפילת ערבית ועיין במ"א סי' רל"ה ס"ק ד' ועיין עוד במ"א סי' תרצ"ב ס"ק זיין בהל' מגילה עיי"ש ודו"ק וז"ב לדעתי אבל קודם תפילת שחרית דאסרו אף שתית עראי חוץ מים אף טעימ' אסור וזה ברור לדעתי. ואין להתעקש ולומר דאולי הרמב"ם אוסר גם שתית מים לכך אוסר גם טעימ' אבל אכן דשרינן שתית מים גם טעימ' מתירין וכן ראיתי בספר מעשה רוקח על הרמב"ם שכתב דהרמב"ם אוסר שתית מים עיי"ש אבל אין דבריו מוכרחים די"ל דאף דאוסר טעימ' מ"מ מתיר שתית מים דאינה שתי' של גאוה וגם הראי' דמייתי ממ"ש הרמב"ם בפיה וכן הצמא והרעב וכו' לא דק דמה יענה יום שידובר בו בש"ע בסי' פ"ט סעי' ב' דפסק דשתית מים מותר ותיכף בסמוך סעי' ד' כתב הצמא והרעב וכו' אע"כ כמ"ש הפר"ח שהיא צמא וצריך לאכול ג"כ כגון שמזיק לו שתי' אליבא ריקנא וז"ב מי' אף אם נימא כדברי מעשה הרוקח דהרמב"ם אוסר שתית מים מ"מ אינו מוכרח דהמתירין שתית מים מתירין בטעימ' דשאני מים דאין בהו גאוה ובודאי לא דחינן המפורש ברמב"ם מפני סברת הכרס ומאן ספין ומאן רקיע לחלוק על הרמב"ם במקום שאין מבואר בפוסקי' להדי' ההיפך מדברי' ובפרט דמסתבר כדבריו כמ"ש ואפושי פלוגת' לא מפשינן ולענ"ד כ"ע מודים בזה ועוד הלא מבואר במ"א סי' פ"ט ס"ק י"ד הראי' בשם הזוהר שאפילו קם בחצות לילה אסור לטעום עיי"ש א"כ אף מאן דלית לי' חומרת הזוהר מ"מ משמע דמעלות השחר טעימ' אסור דהזוהר לא הוסיף רק מחצות לילה ועוד הלא שם מקילין בשתי' עיי"ש בפ"מ באשל אברהם סי' פ"ט ס"ק י"ד ומ"מ אוסר טעימא מכש"כ מעלות השחר דאסור שתי' דטעימ' אסור אף אם לית לן חומרת הזוהר דעכ"פ שמעינן דטעימ' חמורה משתי' ועוד אם הזוהר אוסר טעימ' משעה שקם ממיטתו אף אם קם ממטתו (בחצות הלילה) א"כ אף המיקל מסתיין להקל קודם עלות השחר ועכ"פ אחר עלות השחר ראוי לאסור טעימה ולדעתי כן הוא מעיקר דין הש"ס ופוק וחזי מאי עמא דבר דמעולם לא שמענו להתיר אכילת פירות או כביצה פת קודם תפילת שחרית ומה שתמ' על הט"ז בסי' קט"ז כבר קדמו הפרי מגדים וכו' אבל באשל אברהם ס"ק י"ח עיי"ש ובגמ' אין כאן סתירה דהא מימרא אחת היא רק חילופי גרסאות וכהני טובא בש"ס לאין מספר דבמסכת אחת איתא המימר' בגירס' זו ובמסכ' אחרת בגרס' אחרת ולפעמים יש נ"מ לדינא בין הגרסאות והמעיין צריך להכריע איזו מהן עיקר וכל מ"ש נ"ל ברור בס"ד:

תוכן העניינים

השיב משה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה