אור ברסלב

השיב משה אורח חיים· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

שאלה א

לעיר מלוכה ווארשא אגדה על דבר שנשאלתי לפרש מ"ש הרוק"ח זצוק"ל בהקדמתו וז"ל יוד כף כף למד המדה הזאת תמיד בלבבך עכ"ל והיא פלאי.

נ"ל דהנה במס' שבת פרק הבונה דף ק"ד ע"א איתא בגמרא בענינא דאתו דרדקי לבי מדרשא שם כף למד וקושר לך כתר לעוה"ב עיי"ש בגמרא א"כ לפי דברי הגמרא הנ"ל הרי הכף מורה על הכתר של צדיקים לעוה"ב שאמרו חז"ל במס' ברכות דף י"ז ע"ב צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ע"כ והנה בודאי אינם זר זהב ואבני חפץ כי איננו מסוג הרוחני ועיין פי' המשניות להרמב"ם בסנהדרין פ' חלק מ"ש שם וז"ל רוצה לומר באמרו ועטרותיהם בראשיהם כו' עיי"ש היטיב כי דבריו קצרים מאוד ופירושו וכוונתו עמוק מאוד והנני פותח בביאור דבריו כחודה של מחט כי עליו יתברך נאמר בעצם וראשונה שכל ומשכיל ומושכל אחד ועיין ברמב"ם פ' שני מ"ה יסודי התורה הלכה יו"ד ועיין במורה נבוכים חלק א' פרק שמונה וששים ושם ביסודי התורה רמז מזה ובמ"נ האריך בזה עיין עליו ועיין בספר שבילי אמונה ריש כתיב הראשון ונחזור לענינינו דבהשאלה נאמר השכל ומשכיל ומושכל אחד על שביב אלהי אחרי הפרדו מאנשי חיל ויראי אלהים דהא אז הוא ג"כ שכל בפועל ולא יעדר ממנו ההשגה בשום פעם דשוב אין לו מסך המבדיל ומונע ומעכב ואין להאריך יותר כי הדברים יובנו אחר העיון במ"נ שם סוף פ' הנ"ל ותן לחכם ויחכם עוד ודי לחכימא ועי' ברמב"ם הל' תשובה פ' ח' הל' ב' ובהראב"ד ובכ"מ שם בענין עטרותיהם בראשיהם והנה יש שם עיונים אחרים גדולים אבל אין כאן מקומם ואין לה' שייכות כ"כ למה שאנחנו בו עיי"ש בהמפרש ובל"מ ועיין במאמר תחיית המתים להרמב"ם הנדפס בקצת ספרי מלות הגיון בכרך אחד ועיין עוד בפ"ח מ"ה תשובה ה"ל וא"ו ועיין במפרש שם במה שהביא בשם הרמב"ן בשער הגמול ועיי"ש בפ"ט ה"ל ב' ובהמפרש שם ועיין בעקרים מאמר רביעי פרק למ"ד ול"א ול"ב וכבר בארתי אני בביאורי על התורה בדרך מחקרי במה שיש בו די דהעיקר כמ"ש הרמב"ן ועיין במעשה ד' להגאון ר' אליעזר אשכנזי במעשה בראשית פ' ב' ופ"ט עיי"ש יעיין מ"ש שם בעקרים פ' ל"ג הנ"ל מ"ש שם בענין כף הקלע ועיין בשערי התשובה להר"י שער סני סי' י"ז י"ח מה שכתב בענין זה ועיין בספר אבקת רוכל המיוחס לרבינו מכיר בספר שני חלק א' ב' ג' ועיין בספר הישר לר"ת שער י"ב ושער ט"ז ועיין בעקידה שער וא"ו דף ט"ו ע"ב ועיין בריש פרקי הצלחה להרמב"ם ועיין בשבילי אמונה בנתיב התשיעי וכל זה אין כאן מקומו. ונחזור לענינינו דעיין במס' ברכות דף י"ז במימרא דרב לא כעוה"ז עוה"ב ועיי"ש בהכותב על עין יעקב מ"ש על ועטרותיהן בראשיהן אבל לפע"ד נראה הפי' האמיתי הוא כפי מה שפי' רבינו הגדול הרמב"ם בפי' המשניות הנ"ל ועיין בריש ספר חרדים פרק שלישי עיי"ש וסיוע שיש בו ממש לפי' זה בגמרא מפורשת במגילה פ"א דף ט"ו ע"ב ובסנהדרין פ' י"א דף קי"א ע"ב וז"ל הגמרא אמר ר' אליעזר אמר ר' חנינא עתיד הקב"ה להיות עטרה לראש כל צדיק וצדיק שנאמר והי' ביום ההיא והי' ד' צבאות לעטרת צבי וכו' ועיין בחדושי אגדות של זקני הגאון מהרש"א ז"ל שם בברכות על מימרא דרב הנ"ל ובסנהדרין על מימרא דר"א הנ"ל דרוצה לפרש כי עטרותיהן בראשיהן ונהנים מזיו השכינה אחת הוא דהרי הקב"ה הוא העטרה כו' עיין עלי' כי זה כוונתו אף שלא ביאר הדברים בפירוש והנה הענין שהקב"ה יהי' עטרה בראש כל צדיק הוא משולל הבנה לפי פשוטו ובודאי דכוונו חז"ל לדברי הרמב"ם בפי' המשניות הנ"ל וכפי מה שבארתי דבריו ולשון עטרותיהן היינו לפי שזה אינו במדריגה אחת שוה לכולם רק לכל אחד כפי הראוי לו ולזה כיוונו ג"כ במה שאמרו בראש כל צדיק וצדיק והבן זה דתיבת וצדיק היא שפת יתר אך כיונו למ"ש ומדברי חז"ל הנ"ל במגילה ובסנהדרין תיובתא רבה להראב"ד בפ' ח מ"ה תשובה ה"ל ב' שדעתו לפרש עטרות כפשוטן ורוצה לחלוק בזה על הרמב"ם עיין עליו ובודאי דהעיקר כמו שפי' רבינו הגדול הרמב"ם שם בפי' המשניות הנ"ל וכפי הביאור שבארתי דבריו בס"ד ובודאי דגם בחיבורו פ"ח הלכה ב' מ"ה תשובה נתכוין למ"ש בפי' המשנה רק שסתם הדברים וסמך על שילמד סתום מן המפורש והנני מבאר ומפתר דבריו שם בחיבורו באופן שיסכימו לדבריו שם בפי' המשנה וז"ל שם בחיבורו וכן זה שאמרו ועטרותיהן בראשיהן כלומר דעת שידעו שבגללה זכו לחיי עוה"ב מצוי עמהם והיינו העטרה שלהם עכ"ל הצריך לענינינו ואל תטעה לומר ח"ו שמי שאין לו השגה אין לו חלק לעוה"ב חלילה וחלילה דודאי קיום המצוה בפועל או הלימוד מביא לידי עוה"ב אך דכונת הרמב"ם דלתכלית השלימות אינו יכול להגיע רק מאן דידע ביקרי' דמרי' ויש לו יראה ואהבה הראויה וכן מבואר בכמה ספרי החכמים ונלאתי להעתיקם ויש על זה חבילות ראיות ובביאורי הנ"ל הארכתי ובררתי הדבר כשמלה ואין כאן מקומו ועיין בזוהר פ' בראשית שם בחשבון שבעה היכלין עי"ש דשית היכלין קיימין למדורא דצדיקים לפי המדריגות ובהיכלא שתיתאה אינון חסידין קדישא וכל אינון דמרחמין למריהון ברחימא סגי' עיי"ש וזה ודאי לא יצויר שיהי' אוהב גמור באהבה עזה אם לא דידע ביקרי' דמרי' וזה מבואר למבין ועיין בחו"ה שער היחוד פ"ב במ"ש ואמת אמר הפלוסוף באמרו לא יוכל לעבוד עילות העילות כו' עיי"ש ועיין בהפי' מרפא לנפש שכ' שאנחנו מחמת הקבל' הנמשכת מהרואים ושומעים הוי כאלו ראינו בעינינו והביא ראיה מהכוזרי מאמר א' סי' כ"ד ויפה דבר ואעפ"כ נאמר דע את אלהי אביך ונאמר כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כו' וזה מבואר מאוד בזוהר הקדוש במקומות רבים לאין מספר וממש בכל ספרי החכמים והנה יצאתי לחוץ מעניני כדי שלא יטעה המעיין ח"ו ונחזור לענינינו לבאר דברי הרמב"ם בחיבורו עולין בקנה אחד עם דבריו בפי' המשנה ונקדים כי המושכל היא הדעה שזכר הרמב"ם בחיבורו היא הבורא יתברך כעין שנאמר כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וכמ"ש בפי' המשניות להדי' עיי"ש והיינו כבודו וגדולתו דמהותו מן הנמנע להשיב כמאמר החכם אלו ידעתיו הייתיו והיא מאמר עמוק למבין וביאור המאמר הנ"ל תמצא בדברי בסמוך בס"ד ומשה רבן של נביאים יוכיח שנאמר לו ופני לא יראה ונקדים עוד דהסברה והטעם דלא נאמר על הצדיקים בחייהם אף על דרך השאלה השכל ומשכיל ומושכל אחד אף בשעה שפנוים מכל מעשה ומשוללים מכל מחשבה ומחשבים ומשיגים ברוממתו יתברך לפי שזה אינו רק כמו שיברק עליו הברק פעם יציץ פעם יעלם כמו שזכר רבינו הרמב"ם בפתיחתו לספר המורה ותואר הנ"ל לא יפול רק אם לא נעדר בשום פעם כמו שמבואר שם במ"נ חלק א' סוף פ' ס"ח לכך אחר ההתפרדה שאיננה בגוף ולא נעדרה בשום פעם ממעלתה ומדריגתה כי אין לה מנהגים וטבעים שזכר הרמב"ם שם בפתיחתו לספר המורה שיעלימהו יצדק עליו תואר זה כי אז היא מתאמצת ומתאחדת עמו יתברך משא"כ בחיים חיותו והבן זה וזה כונת הרמב"ם שם בה"ל תשובה כי הדעת שידעו כנ"ל מצוי' עמהם ר"ל שלא נעדר מהם וא"כ ממילא דהשכל ומשכיל ומושכל אחד והיא העטרה שלהן כנ"ל ברור ואמת ואעפ"כ גם אחר הפרדה תואר זה הוא רק בדרך השאלה ושני' כי עליו ית' נאמר כי הבלתי בעל תכלית משיג בלי תכלית הבב"ת ונמצא הוא המשיג והמושג וההשגה והכל נסמך לו בהויתו שהוא סבה לכל וביודעו עצמו יודע הכל אבל הנפש אף אם נאמר כדברי הרמב"ם שם במ"נ פ' ס"ח כי המשכיל בפועל תמיד הוא השכל כי אין השכל בפועל דבר זולת מה שהושכל ופעלו היא עצמו כי כל שכל פעלו היא עצמו עיי"ש היטב נמצא לפ"ז כשמשגת תמיד אמיתת הבורא ב"ה וב"ש הרי הוא יתברך המושכל והשכל אין בפועל שום דבר זולת מה שהושכל ופעלו היא עצמו נמצא השכל ומשכיל ומושכל אחד ומתאחדת עמו יתברך מ"מ הרי א"א שתשיג לאין תכלית כ' כל הנבראים הם בעלי גבול ותכלית ואף השכלים תכלית וגבול יש להשגתם וכל השכלים דרי מעלה שואלים אי' מקום כבודו ואי אפשר להשיג הבלתי תכלית רק הבב"ת ית' אבל כל בעלי תכלית איך נאמר שישיגו השגה שלמה דאיך יצויר השגה שלימה כיון שהוא בב"ת ולהגיע עד בלתי תכלית א"א כיון שהעצם בעל תכלית ואיך ב"ת יגיע עד בב"ת דא"כ הרי היא בב"ת והוא הבורא ית"ש ולא נברא והיינו מאמר החכם שהבאתי לעיל אלו ידעתיו הייתיו כנ"ל בס"ד לבאר מאמר החכם הנ"ל וא"כ א"א שתשיג הנפש השגה שלימה בעצמותו ית' ואף לא חלק ממנו כי כל חלק יש לו כל כמבואר בקוה"ל בשער היחוד פ"ד בבירור הקדמה שנית עיי"ש ואיך יקרא מושכל בפועל עד שנאמר שנתאחדת עמו לגמרי רק שמשגת מכבודו וגדולתו והן רב והן מעט הכל לנגד בב"ת י"ת על קוטב אחד יסבו והכל כלא רק ע"ד השאלה יפול התואר הנ"ל לפי שאז אין לה מושכל אחר רק כבודו ית"ש ומתאחדת עמו י"ת באיזה תואר מהאחד לפי הראוי לה ועוד מילין אוציא לברר דתואר זה לא יפול רק בדרך השאלה כי הנפש בודאי תתעלה תמיד מהשגה להשגה ולא תעמוד בהשגה אחת לעולם כמ"ש הרמב"ם בסוף פרקי הצלחה שלו וז"ל שם הצריך לענינינו ואמנם בני ישראל לא כן אבל אנחנו נברך יה מעתה ועד עולם וגו' רמז לעובדים בזה העולם אשר הם עם צדיק מתענגים לדבקותם הטהור והם נשארים אשר נעתקו ממנו וגם מוסיפין כפלי כפלים עד סוף העולם וכן אמרו למען יזמרך כבוד ע"כ דבריו הצריך לענינינו והוא מסכים למה שנמצא בכתבי האר"י זצוק"ל בענין עליות נשמה ממדריגה למדרגה והבן זה ושבח הוא לה במה שמוספת והולכות דמה בצע אם תעמוד תמיד בהשגה אחת משך זמן עולם שכולו ארוך ובודאי אין נעימות השגה ישינה שכבר הושגה כנעימות המושג מחדש וטועם טעם אשר לא טעם עדיין וא"כ השנה של אתמול אינה כהשגה של היום ונעתקת ממושכל למושכל ואיך יתאחד השכל ומושכל כיון שפועל השכל בכל פעם מושכל אחר רק בדרך השאלה יקרא אחד מאחר שכל המושכלות אז הם בסוג אחד ר"ל בגדולת הבורא יתברך ואינו דומה להחותם שזכר הרב מהרי"ם אלמושנינו בפסוק שימנו כחותם על לבך ששם שלשת חלקי הפעולה דבקים זה בזה שהחותם אינו פועל פעולה אחרת משא"כ השכל משכיל מושכל אחר בכל פעם רק לענין זה שהכל הם בסוג בגדולתו ית' ובדבר זה מתאחד כ"כ עד שהחותם השאלה ממנו משא"כ הבורא ית"ש שהיא מתענג בשעשועי השגת עצמו לאין תכלית ואין בלתי ב"ת גדול מבב"ת וא"כ הוא בלי השתנות ובלי המשך זמן כי הזמן מכלל הנבראות כמו שביאר הרמב"ם בספר המורה חלק שני פ' י"ג ע"ש ואינינו י"ת נופל תחת סוג הזמן והבן זה ועוד דהשגת בב"ת היא תענוג בב"ת ואין בב"ת גדול מבב"ת ודוק. ועוד בב"ת לא יתכן לומר שהושג בשלימות כי הוא בב"ת ואיך נשלים רק שזה אצלו ית' השלימות שהוא בב"ת ומשיג עד אין תכלית א"ע שהיא בב"ת ובלי הפסק ותכלית והכל אחד כי עבר והוה ועתיד אצלו ית' אחד בתכלית האחדות בלי פירוד ואנחנו הנופלים תחת סוג עבר הוה ועתיד לא נוכל להשיג על אמיתתה הענין הנ"ל אשר הי' היא שיהי'. ואשר היא ואשר יהי' הוא אשר הי' ואשר היא הוא אשר הי' ואשר יהי' כסומא אשר לא ראה אורות מימיו אשר לא יוכל להשיג מהות הצבעים על אמיתתם אבל באמת אצלו י"ת כן היא לכך לא יתואר שכל ומשכיל ומושכל אחד ע"ד האמת זולתו ית' רק ע"ד השאלה ושני' יתואר השכל היא השביב אלהי אחרי הפרדו מחומרו ואחרי הדבקו במחצבו כנ"ל בס"ד והבן זה מה שכתבנו הן בפי' המאמר אלו ידעתיו הייתיו. והן בטעם דלא יפול ע"ד האמת תואר זה רק עליו ית' כי הדברים עמוקים מאוד וברורים ונכונים ואמיתים אף שלא ראיתי בשום ספר לא מהפי' הנ"ל ולא מהטעם הנ"ל לא מינה ולא מקצתה רק מה שחנן ד' אותי העני בדעת מ"מ האמת עד לעצמו בס"ד ועיין בס' עשר' מאמרות חקור דין חלק ב' סוף פרק מ"ד מ"ש בענין עטרותיהם בראשיהם ודבריו דברי א"ח ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע ועיי"ש בשבילי אמונה בשם אבוכצר ששכל האדם היא שכל ומשכיל ומושכל אחד כשידבק בשכל הפועל עיי"ש וחשבוהו לתכלית האחרון ולהצלחה אחרונה תמה אני על בעל שבילי אמונה כי היא העתק דברי הטמא הזה כאלו הם הלכה פסוקה ובאמת אינו ראוי לחכם הישראלי להעלותה על הספר כי זה שורש פורה ראש ולענה ודברי הפילסופים הכופרים בחידוש ובידיעה וברצון ואינם מאמינים דבקות אחר רק הדבקות בשכל הפועל כמו שמבואר בדברי הפלוסיף שחיק טמי' למלך אלכזר בכוזרי מאמר ראשון סי' א' אבל אנחנו עמו ב"י בחיים חיותינו נאמר בתוה"ק ואתם הדבקים בד' אלהיכם חיים כלכם וק' ב"ב של ק"ו כשיוסר מסך המבדיל וכמ"ש רבינו הרמב"ם שם פ' חלק בביאור דהדביקות היא בהבורא ית"ש עיי"ש וכן בפרקי הצלחה ואף שזכרו הרמב"ם לשכל הפועל בכמה מקומות לא להצלחה אחרונה זכרוהו דאין הדביקות הזה הצלחה אחרונה וראיות מתנ"ך יש לזה לאין מספר כמו והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים אתה וכו' וכמוהו הרבה מאוד ובדברי חז"ל בש"ס ובזוהר הקדוש מבואר זה במקומות רבים ואם אמרתי אספרה כמו לא יכילם הנייר כמו זכאי חולקי' דבר נש דאתקשר נפש ברוח ורוח בנשמה ונשמה בהקב"ה ועי' בעקדה שער שבעים ועי' בכוזרי מאמר ראשון מן סי' ק"ג עד סי' ק"י ותמצא נחת ועי' עוד שם במאמר שלישי מן סי' כ' עד סי' כ"ד עיי"ש ועוד כי אמונה הראוי' כי גדולים הצדיקים יותר ממה"ש כמו שקיימו וקבלו חז"ל בכמה מקומות כמו שהוציאו מן הפסוק כי מלאכיו יצוה לך וגו' מי גדול השומר או הנשמר ועיין בע"מ מאמר אם כל חי סוף סי' ל"ד ואמרו חז"ל במס' ב"ב דף ע"ה ע"ב עתידין צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש ועוד אמרו חז"ל ששים ריבוא מה"ש נהנו מזיו תורתו של ירבעם קודם שחטא ונלאתי לדבר עתה בדבר זה כי היא ענין עמוק מאוד וכבר האריכו חכמי לב הקדושים והטהורים בספריהם בענין זה בעקדה בכמה שערים ובמעשה ד' ובאלשיך במקומות רבים ועיין באלשיך על פסוק הן לד' אלהיך השמים וגו' בפ' ואתחנן דלא הוי על סדר היחוס לא מלמעלה למטה ולא מלמטה למעלה עיי"ש כי היטב אשר דבר וראי' ברורה יש לזה לאמת זה הדעת האמיתי שנשמת אדם יקר מן הכל והכל נבראו בשביל ישראל אף עולם המלאכים מכ"ש עולם הגלגלים וכבר תאריך הבעל עקידה בזה בכמה מקומות וכן בעל מעשי ד' ויותר מזה נמצא בזוהר הקדוש פ' ויקרא ר' שמעון אומר כתיב עשרה עשרה הכף בשקל הקודש כו' עיי"ש דמשמע מהזוהר דגם האצילות היא לצורך ישראל ועיין בספר הפרדס להר"מ קורדוארו זצוק"ל בשער טעם האצילות פרק ששי ועיין עוד שם בפ"ג ד' עיי"ש ועיי"ש בשער מהות ההנהגה פ' עשרים וז"ל כי מציאות כל האצילות לא נאצל אלא לצורך התחתונים כו' עיי"ש ועי' בזוהר פ' תרומה וז"ל שבעה מדורין אינון לעילא דרגא על דרגא וכו' עוד שם מדורא שביעאה היא מדורא עלאי על כולה ותמן לא אשתכחו בר נשמתהון דצדיקים כו' עיי"ש עד דא כגוונא דא עיי"ש דמבואר להדי' דנשמתהון של צדיקים עולה ביתר שאת וביתר עז על כל צבא מעלה ביקר גדולה ותפארת וחשיבות ועלמא עלאה לא אתקיים רק בגין נשמתהון דצדיקים וכל צבא מעלה לא ידעין למפלח למריהון כמו נשמתהון דצדיקים ולא חזיין ביקרי' דמריהון כמו נשמתי' דצדיקים עיי"ש ועיין בפרדס שער היכלות פ' עשירי ואחד עשר ושנים עשר ושלשה עשר עיי"ש היטב ותמצא נחת ועיי"ש בשער הנשמה ממש בכל אחד עשר פרקים ועי' בספר חסד לאברהם סעיף ד' נהר ג' ועיין בספר הקדוש הקנה בדפוס קארעץ דף ח' ע"ב שם ויאצל כסדר אדם כו' והנה הקדוש הנ"ל הפליא לעשות במ"ש ויאצל כסדר אדם כדי שיאצל גשמי ברוחני ע"ש והיא ט"ס בדפוס לדעתי וצ"ל רוחני בגשמי והפליא בזה שכלל בשבעה תיבות כל מה שהאריך בפרד' פ' שמיני משער הנשמה ועוד הודיענו יותר שהאצילות היו כסדר זה בשביל האדם עיין היטב ותבין ועיי"ש בספר הקדו' הנ"ל בדף מ"ג ע"ד שם מה צורך לכל אלו א"ל עילות העילות גזר שיעשה האדם גשמי' כו' עי"ש דמבואר דכל האצילות וסדר האצילות היא לצורך האדם ועיי"ש דף ה' ע"ב ג' על פסוק והארץ היתה תוהו ובוהו ד"ה שאלו מתיבתא דרקיע מקב"ה כו' עיי"ש עד אלולי זה הצלה לישראל מהיכן אבל עתיד הקב"ה להעלות הו' שהוא ת"ת ישראל למעלה מחכמת אלהים עיי"ש היטב בדבריו הקדושים שהם חתומים וסתומים ועמוקים מאוד ור"ל עד כ"ע למעלה מספירת החכמה ודי בזה יקר ואפשר שלזה כיונו חז"ל עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק כי יכתרו בכתרו ועיי"ש ע"ב ועיי"ש בדף ע"ב וז"ל אך מעלת יעקב שיצא מיצחק מעלה עד כ"ע זהו ירכיבהו על במתי ארץ עכ"ל וביאור של כ"ע תמצא באותו עמוד לעיל מיני' עיי"ש ועיי"ש ע"ג מ"ש על פסוק ואתה על במותימו תדרוך עיי"ש ועי' עוד שם בדף יו"ד ע"ב שם ויעקב שהוא מבלי סיגים כו' עיי"ש ועיין בע"ח בהיכל א"ק שער א' ענף ה' ועיין בע"ח שער ג' היכל א"ק במ"ק למהרח"ו פ"ב מה שכתב בפסוק הנה ישכיל עבדי כו' עיי"ש ועי' עוד שם בשער א' שער הכללים פ"ב שכתב באצילות הנקודות והשבירה היא בשביל האדם כדי שיהי' לו בחירה ורצון ושכר ועונש עי' עליו ועיין עוד שם בהיכל נקודים שער ד' פרק וא"ו עיי"ש באריכות בטעם השתנות נקודות זו"ן מנקודות הג"ר הכל בשביל האדם להפרע מן הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים או לפי טעם אחר שלא יהי' עון התחתונים גדול עד מאוד מנשוא עד אין קץ ותכלי' עיי"ש ועוד האריכו בשאר ספרים מזה הענין דנשמת האדם יקר מן הכל ועיין בדרך עץ החיים למהר"ם לוצאטו שהיא הקדמה לקל"ח פתחי החכמה אשר לו מ"ש על פסוק ד' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ ועי' בע"מ מאמר חקור דין חלק ד' פ"ח גם אני העני בדעת קיימתי וחזקתי זה הדעת האמיתי ביסודות חזקים בביאורי הנ"ל בס"ד ומינה אין לזוז והאמת יורה דרכו וא"כ היאך ישפיל הדר כבוד גאונה תחת שכל הפועל שהיא הפחות שבשכלים הנבדלים כמ"ש בשבילי האמונה בעצמו בנתיב הנ"ל לעיל מיני' עיי"ש ועיין בהראב"ע בפ' בראשית בפסוק ראשון ועי' בגינת אגוז חלק שני בענין עשר שבטים א"ו דישתקע הדבר ולא נאמר ולא יפקד ולא יזכר בישראל והעיקר כמו שכתבתי ועפי"ז נ"ל לפרש דברי חז"ל שאמרו במס' סנהדרין דף ק"ד ע"א על דוד המלך ע"ה וז"ל אמר לפניו רבש"ע מפני מה אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ויעקב ואין אומרים דוד אמר אינהו מינסי' לי ואת לא מנסת לי כו' עיי"ש והנה להבין שאלת דוד שהיא משוללת הבנה דא"כ יאמרו כן על כל הצדיקים וגם להבין תשובת יתברך שהוא ג"כ לפע"ד לכאורה מחוסרת הבנה כי מה שייכת לזה דלא עמד בניסיון עם זה שלא יאמרו אלהי דוד והאבות שעמדו בניסיון לכך יאמרו אלהי אברהם וכו' ומה מדה כנגד מדה יש בזה ומקודם נתרץ קושית התנחומא שהביא רש"י בנימוקי החומש ריש פ' ויצא במה שאמר ית' ליעקב אנכי אלהי אברהם אביך אלהי יצחק הלא לא מצינו שייחד הקב"ה שמו על צדיקים בחייהם עיי"ש והנראה לי בזה כי נ"ל ליתן טעם על מה שאין הקב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם היא מטעם שאינם עדיין בגדר השכל ומושכל ומשכיל אחד כמו שכתבתי וא"כ עדיין אין להם התיחדות עמו ית"ש ואיך יתיחד שמו ית' עליהם דבמדה שאדם מודד מודדין לו זולת אחר מותם שאז יש להם התאחדות חזק מיחד שמו עליהם כנ"ל והוא נסיון והנה באמת עטרה זו ומדרגה זו יאתה לבני עלי' הדבקים בד' עד שנעשו מרכבה לשכינה. עד שמיחד כל מחשבותיו ותנועותיו וכוחותיו לד' לבדו לבל יפול דבר ארצה אף כחוט השער ולא יזוז ולא יזח מחשבתו מאהבתו ויראתו ודבקתו ית' ותורתו ורוממותו וגדולתו וחסדו וטובו וגבורתו ופחדו ואימתו אף כרגע. להן יאתה עטרה זו אף בחייהן ויפול עליהם תואר הנכבד הזה השכל ומשכיל ומושכל אחד בהשאלה ושני' כמו שמוכרח מהש"ס לפי מה שבארתי הפי' ועטרותיהם בראשיהם דהיינו מדרגה זו כמ"ש לעיל וא"כ ממילא מוכח דיתכן זה להיות בחיים דהלא כבר זכו ישראל בחייהם לכתרים אלו בשעת מתן תורה קודם החטא כדאיתא בשבת פ' ר' עקיבא דף פ"ח ע"א שהי' לכל א' מישראל ב' כתרים והיינו בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו זה מתן תורה כמו שדרשו חז"ל במס' תענית פ"ד במשנה דף כ"ו ע"ב וכמ"ש זקיני מהרש"א שם בברכות דהכתרים האלו הן הן העטרות עי' עליו ואפשר שלזה נתכוין ג"כ הרמב"ם שם בפ"ח מה' תשובה ה"ל ב' במ"ש וכן הוא אומר בעטרה שעטרה לו אמו עיי"ש ועי' בח"א של זקיני הגאון הנ"ל שם בברכות שכתב וז"ל כי הי' בנתינת התורה כדוגמת עוה"ב שהי' עטרותיהן בראשיהן כדאמרינן בפ' ר"ע שהי' לכל א' מישראל ב' כתרים והיו מרוחקין גשמות כמ"ש במשה שלא אכל מ' יום כו' כענין עוה"ב שאין בו אכילה ושתי' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן כו' עכ"ל ולדברי יומתק מאוד כי מאחר שהיו מרוחקין מגשמות כענין שנאמר אני אמרתי אלהים אתם כו' הרי לא הטרידן ולא הפרידן שום דבר ונפל עליהן תואר זה ולכך אמרו חז"ל לא הי' ישראל ראוין לאותה מעשה וכמו שאבאר לקמן גבי דוד ועיין בע"ע מאמר חקור דין פ"ט חלק ב' ובמאמר הנ"ל חלק ב' פכ"ח ובחלק ד' פ"ח עיי"ש ואני לדרכי הולך כי דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע ומה שאמר שני כתרים אחד נגד נעשה ואחד נגד נשמע אשר לפי פירושו דהעטרה היא הדביקות הגמור והשראת שכינה ומרכבה שלו ית' לא יצדק בו הריבוי כלל לומר שני כתרים והנראה לי בזה דהנה השכל והחושים העוזרים לו עי' במורה חלק א' פרק מ"ו קודמין בזמן שיבין בגדלות הבורא ובעיניו יראה ובאזניו ישמע ולבבו יבין ואחר זה יתעוררו וינועו כל עצביו ועורקיו וגידיו ויתפרדו כל עצמותיו לעבוד עבודתו עבודה תמה בחרדה ורעדה ופחד ויראם צפונה אצלו על האברים מרוממותו והתנשאותו של יוצר בראשית ובהשתוקקות אהבה עזה ונפלאה ובביאורי על התורה ביארתי בס"ד נמצא יהא היראה הגמורה ואהבה הנפלאה לאחדים אשר נראין כמתנגדים וכבר חקר בזה גם העקרים ואני כתבתי בעזרת האל ית' הנראה לי דברים ברורים ונכונים ואין כאן מקומו ונחזור לענינינו דודאי עקר התועלת במה שמוכתר בעטרה הנ"ל להיות האור אלהי הדבוק בו שופע על שכלו ויפתחו לו שערי אורה וגנזי חכמה ומעוררו לעבודתו ולאהבתו ויראתו כנאמר כי אתה תאיר נרי ונאמר יהיב חכמת' לחכימי' ונאמר וילמד ענוים דרכו כו' ונאמר אשכון את דכא וגו' והבן ונאמר בית יעקב לכו ונלכה באור ד' ויורינו בדרכיו ונלכה באורחותיו והנה לפי"ז האור ההוא הוא סיוע רב לאור השכלי אשר לו אבל עדיין אינו שופע על כלי המעשה לעוררם שיהיו נתעים כולם ושומעים כל אשר יצוה השכל וכן מבואר מהזוהר שאביא בסמוך להיות האי נר דולק על רישי' כלומר שופע על השכל אשר מושבו במוח שבראו למנדע דיצטרך למשחא ר"ל מ"ט אבל השפע אלהי אינו שופע על כלי המעשה רק היא בתורתו צריך לזרזם והנה באמת יש רבים שיד שכלם רחב להבין בגדולת הבורא ית"ש וחשק לעבודתו ואעפ"כ כלי מעשים אינם גומרים כי אבריו עצלנים ואינם שומעים למה שיגזור השכל עליהם אבל יש שזוכה במעשיו שאור אלהי דבוק בכל אבריו ולא ינוחו ולא ישקטו עד אשר ישלמו בזריזות מה שיצוה השכל בלי איחור ועיכוב ודחי' וזה פי' המדרש באברהם אבינו ע"ה שמצינו במדרש שהיו נרתע למול עצמו עד שאחז הקב"ה בידו שנאמר וכרות עמו הברית ע"כ והן הן הדברים כדכתבנו כי אף ששכלו ודעתו ורצונו הסכימו לכל אשר יאמר ית' כי היא זה אעפ"כ כלי המעשה היו נרתעים לאחוריו מלהשלים הדבר למול עצמו איש זקן כמוהו עד ששפע אור אלהי גם על אבריו ואז השלימו הדבר והבן זה ויותר מזה מצינו במדרש ויקרא רבה פרשה ל"ה שדרשו חז"ל על פסוק מאמר דוד המלך ע"ה חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך בכל יום אני מחשב למקום פלוני אני הולך והי' רגלי מביאות אותי לבתי הכנסיות ולבתי מדרשות ע"כ הרי שאור אלהי שופע כ"כ בכל אבריו עד שהביאו אותו לדבר מצוה בלא דעתו והבן זה ועפי"ז יתבאר לך מה שאמרו שזכו כל א' מישראל לב' כתרים היינו מה ששפע על כלי מעשה היינו נגד נעשה ואחד כנגד כשמע היינו שאור אלהי שופע על שכלם היא כתר אחד היא כנגד נשמע ועל גוף הכלי מעשה הרי כתר שני כנגד כעשה כנ"ל ופי' זה נכון ואמת בס"ד ונחזור לענינינו עי' בעקידה שער שבעים ובכוזרי מאמר ראשון ומאמר שלישי הנ"ל שהבאתי לעיל מבואר שמה דהדבקות של עוה"ב יתכן להיות בחיים ועפ"ז יובן ג"כ מה שהקדימו נעשה לנשמע היינו כדי שיחול עליהם הכתרים כסדר אמירתן ויהי' יראת חטאו קודמת לחכמתו והבן ובדרושים דרכתי בענין זה בדברים נפלאים בדרך אחר בס"ד ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע ודבר זה שאין נמנע שיזכה האדם לזה בחיים שיוכתר בעטרה זו אם יעשה עצמו מרכבה לשכינה מבואר ג"כ מזוהר דהלא כבר ביארתי דמבואר מהש"ס דהקב"ה בעצמו ע"ד השאלה היא העטרה כו' ועפי"ז יתבאר לך דבר זה מהזוהר פ' בלק במאמר יניקא שם פתח ואמר החכם עיניו בראשו כו' שם דשכינת' שרי' ברישי' וכל חכם עיניו ומלי' בראשי' אינון בההיא דשרי' וקיימין על רישן וכד עיניו תמיד תמן לינדע דההיא נהורא דא דלוק על ראשי' איצטרך למשחא בגין דגופא דבר נש איהו פתילה וכו' והבן זה כי מאמר עמוק הוא והנה דבריו מבוארים דמ"ש דשכינתי' שרי' על רישי' היינו העטרה דבראש כל צדיק לפי מה שמבואר מהש"ס ולהיות גופו פתילה להאי נר וכל עובדי' משחא היינו ענין מרכבה יתברך והבן זה כי ברור ואמת היא בס"ד ועי' במס' קדושין דף ל"א ע"א ר' הונא ברי' דר"י לא מסגי ד' אמות בגילוי ראש אמר שכינה למעלה מראשי והן הן ממש דברי הזוהר הקדוש הנ"ל ועיין בטא"ח בסי' ב' ועי' במ"נ חלק ג' פרק שנים וחמישים וז"ל וגדולי חכמים ז"ל היו נמנעים מלגלות ראשם להיות השכינה מחופפת על האדם ומסוככת אותו וכן היו ממעטים בדבריהם לזאת הכוונה ע"כ ועיי"ש בפי' המשנה להרמב"ם פרק חלק ומ"ש על ונהנין מזיו השכינה ועי' בעקרים מאמר רביעי פ' ל"ג מ"ש בזה עיי"ש ועיין בזוהר פ' ויקהל שם בתיקון כפילת אפים וז"ל וכדין איצטריך למנפל על אנפוי ולמסר נפשי' כי' עד החי איהו בר נש דאיתצרר צרור דחיין בהאי עלמא דוגמת עלמא דאתי ועי' בפרדס בשער מהות והנהגה בפרק י"ח י"ט כ' כ"א כ"ב עיי"ש ועיי' בע"ח שער א' שערי הכללים פרק א' שכתב שנפילת אפים עולה ומעלה כמו שהצדיקים במיתתן עולין ומעלין עיי"ש אף שהיא בשינוי הלשון מ"מ הן הן הדברים והבן זה ועין בזוהר פ' נח על פסוק והקימותי את בריתי אתך אמר ר"א אמר ר"ש משה סתום כו' ת"ח רזה דילה כד צדיק איהו בהאי עלמא מיד שכינתי' לא איעדי' מני' ותיאובתי' דילה בי' כעין תיאובתין דלעילא כו' עיי"ש ועיין בפרדס שער אבי"ע פרק ששי וא"כ לפי"ז לק"מ קו' התנחומא דהרי אמרו חז"ל האבות הן הן המרכבה שנאמר ויעל מעליו אלהים וא"כ לפ"ז עליהם שפיר ייחד שמו בחייהם כו' ואף הן בקדושיו לא יאמין לא שייך כאן דשוב אינו מעותד לחטוא כנודע מכתבי האריז"ל דמאן דזכה לנשמה דאצילות שוב אינו חוטא והיא הענין המרכבה והבן זה וזה מה שאנו אומרים אלהי אברהם כו' כי עליהם נתיחד אלהותו ושמו ית' בחייהם מה שאין זולתם ובודאי דק"ו ב"ב של ק"ו לאחר פטירתם שנתאחדו באופן התאחדות מה שלא ידמו לזה שאר צדיקים רק בהתאחדות פרטי דודאי במדריגה זו יש מדריגות מדריגות אין שיעור ותכלית גבוה מעל גבוה וכמו שאמרו חז"ל כל אחד נכוה מחופתו של חבירו ועפ"ז נתישב הקו' שנשאל הגאון מהר"ם איזין שטאנו והיא בתשובת פנים מאירות חלק א' פ"ט והיא למה אנו אומרים אלהי אברהם בכל ג' פעמים אלהי בחד אלהי סגי והי' ראוי לומר אלהי אברהם יצחק ויעקב והנה הגאון הנ"ל יפה השיב עיי"ש ולפמ"ש נתישב שפיר טפי דהא כל א' נעשה מרכבה לשכינה וכל א' רגל בפ"ע כנודע לי"ח ועי' בספר התמונה סוף תמונה ב' שם וז"ל כי כבר הוא רצונו כענין אלהי אברהם אלהי יצחק כו' ועיי"ש במפרש יוצא ג"כ ישוב לקושי' זו כי ר"ל מדת אברהם ומדת יצחק והבן ועיי"ש לעיל מני' בענין רצוני והנה אף שיש צדיקים שנעשים מרכבה לשכינה בחייהם מ"מ מדריגות מדריגות יש לכל אחד היא בהשאלה נגד הצדיק היותר גדול ממנו וכן התואר הזה דמשכיל ומושכל היא בהשאלה לנגד זולתו היותר גבוה כנ"ל כמו שהיא בדרך שאלה לנגדו ית' אף הגבוה מעל גבוה כן בענין המרכבה שדבקותה נפלא עד שיהי' המרכבה על אמיתת הענין כמו שאמרו האבות הן הן המרכבה וספירן עילאי קדישין מתיחסין עליהון כנודע לי"ח היא מוגבל ושיער בדעתי' של אל דעות והאבות ע"ה הגיעו בדביקותם לשיעור הנפלא והנעלם ההיא ועי' במ"נ חלק ב' פרק כ"ב במעלות האבות ועי' בפרדס פרק שלשה עשר משער היכלות שהיא חשיבות יותר מחנוך ואליהו שמגופם נעשה מלאך כמו שביאר שם ועיי"ש בפ"א משער הנשמה ואשר למטה מהם היא בדרך שאלה לנגדם ומאתם והנה זה אדונינו דוד ידענו מה הי' לו כי הי' רגל רביעי כנודע וע' בזוהר הקדוש פ' נח שם ד"א שתה מים מבורך דא דוד מלכא כו' ועי' בפרדס שער הכינוים בפ"ג וד' עיי"ש היטב ודורשי רשומות פירשו עפ"ז הפסוק ותעמוד מלדת האמור בלאה אחר לידת יהודא והבן שלו לדוד יאתה להשלים המרכבה כי היא הי' מאוד נפלא בדביקות אהבתו ויראתו כנראה בעליל מתהילותיו וזמירותיו נעים זמירות ישראל במקומות רבים עד אין מספר מורה עולם הדביקות נפשו בו ית' לאין ערך ואין קץ ולא ע"ד הגוזמא והפלגה דבר בשום מקום כי הכל ברוה"ק בכתב יד ד' עליו השכיל כמו שחילקו חז"ל בין מזמור לדוד ובין לדוד מזמור בזה מזמור ואח"כ רוה"ק ובזה רוה"ק ואח"כ מזמור אבל הצד השוה שבהם שהכל ברוה"ק נאמר ויוכיח על דביקותו הנפלאה שמלך גדול כמוהו לא ישן שיתין נשמין מחצות לינה וכדומה דברים הרבה מפזז ומכרכר בכל עוז ובודאי דלא נעדר מהדביקות בשום מקום וכל אבריו מרכבה לשכינה כאומרו חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותך דרשו חז"ל במדרש ויקרא רבה פרשה ל"ה אני מחשב למקום פלוני אני הולך והי' רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות והבן זה וא"כ לפי"ז נופל עליו התואר שכל משכיל ומושכל אחד בהשאלה וראוי ליחד שמו עליו אף בחייו וגם הן בקדושיו לא יאמין ל"ש אבל כבר אמר ולבי חלל בקרבי אף שאח"כ חטא נסיון שאני והבן ועי' בעיון יעקב של הגאון בעל חק יעקב שם בסנהדרין שכ' שם שבא לידו חטא אף שכבר אמר ולבי חלל בקרבי משום שהביא עצמו לידי נסיון ולע"ד אין צורך לזה דכיון דהי' נסיון בודאי הי' אז רשות לס"א להתגרות בו דזולת זה אין כאן ניסיון וזה ברור אבל מצר מהותו שוב לא הי' מעותד לשום חטא והבן זה כי נכון הוא וגם אפשר שמטעם זה אמרו חז"ל לא היה דוד ראוי לאותה מעשה כנ"ל וכ"ש אחר פטירתו בהתיחדות פרטי והוא ג"כ רגל בפ"ע וראוי להיות קיים זכרו לדור דורים שיאמר אלהי דוד כדרך שאומרים אלהי אברהם יצחק ויעקב והשיב כו ית' הם עמדו בנסיון וא"כ לא הי' בגדר העדר קדושה בשום אופן עפ"י איזה קרי והזדמנות ולכך הם מתוארים בתואר הראוי משכיל ומושכל כו' דלא נפלו כלל תחת סוג העדר ולכך נתיחד שמו ית' עליהם משא"כ אתה שלא עמדת בניסיון וא"כ אולי אם יארע כך איזה ניסיון לא תעמוד ואף שלע"ע אינך בגדר העדר מ"מ כיון שיצויר בך העדר עפ"י איזה קרי והזדמן כבר נפלת תחת סוג ציור העדר ואינך במדריגת השכל ומשכיל כו' כמו שהם כמ"ש לעיל בשם מהר"ם אלמושנינו בפ' שימנו כחותם על לבך מבואר מזה דהעדר בשום פעם מגרע כח מדריגה זו וכן מבואר במ"כ חלק א' פ' ס"ח ואיני ראוי ליחד שמי עליך כמו עליהם והבן מאוד כי נכון היא בס"ד:

ועפי"ז נתישב לי מה שעמדו בו כל חכמי לב בענין ניסיון וכי לנסות הוא צריך אם לבו שלם עמו הלא ד' חוקר לב ובוחן כליות וחופש כל חדרי בטן. וכל אחד המציא דרך סלולה כפי אשר קבל חלקו עי' במורה חלק ג' פרק כ"ד ועי' בעקרים מאמר רביעי פרק י"ג והנה גם אני חלקי אמרה נפשי בכמה דרכים שונים בדברים נפלאים בעזרה"י בביאור על התורה בדרך מחקרי ובביאורים על התורה בדרך דרוש כל אחד פונה לדרכו ונותן טעם לשבח ומסיר כל ספק וכל קושיא שיש באותו ענין הן במקראי קודש והן בדברי חז"ל אשר דברו בזה בתלמוד בבלי ובירושלמי ובמדרשים ואין כאן מקומם וכאן לחדש אני באתי בעזה"י לישב קושי' הנ"ל עפ"י מ"ש באופן אחר ממה שכתבתי בביאורים הנ"ל והוא זה כי מאחר שרצה הקב"ה ליחד שמו ואלוהותו ית' ולהיות עטרה כו' בראש איזה צדיק כראוי לו לפי מעשיו ועסקיו ותנועותיו ומחשבותיו ועשתנותיו ואף שיודע ית' שלבו שלם עמו לע"ע מ"מ אולי ע"י איזה קרי והזדמן יתפעל וישתנה לבבו ואף שמ"מ יודע ד' הלא כבר נתקבל אצל כל מאמין ישר הולך דהידיעה בעתיד אינו מתנגד להבחירה והכל בידי שמים יהיה מאיזה טעם שיהי' וא"כ לפי"ז נופל תחת סוג ההעדר אינו ראוי לעטרה הלזו וכבר אמרו חז"ל כל האומר הקב"ה וותרן כו' ולהמנע ממנו העטרה הלזו א"כ נראה עול בחקו ית' למנוע הטוב מבעליו הראוי לו לכך מביאו הקב"ה תחת הניסיון וצירוף שיתראה בפועל דלא יעצרהו כל הקריות והזדמנות ואינו בסוג ההעדר וראוי לעטרה הלזו הראוי לו כנ"ל והבן זה כי נכון בס"ד מאוד למבין. והיא תי' מספיק בעזרה"י.

ועיין בסוף ספר התמונה המיוחס לר' נחוניא בה"ק ולר' ישמעאל כה"ג שם בסוף הספר בסוד שם המפורש שם וכה"ג מדות נוראות כו' וע"ש בהמפרש מ"ש בענין והארץ אזכור ע"ש היטב ותראה עד היכן הדבר מגע מה שאמרו עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל דיק המורם מכל מ"ש ע"פ הזוהר והגמרא דעטרה זו הוא כביכול ד' צבאות שמו ויש כח בחק איש הישראלי לבוא למדריגה זו בחיים אם יעשה עצמו מרכבה לשכינה יתברך בכל אבריו ופעולותיו וכוחותיו הגשמיים והרוחנים בכל תנועותיו ולא ינוח הנד ולא ינוד הנח בלתי לד' לבדו והבן זה.

ונחזור לענינינו דהנה בהקדמת תיקוני הזוהר וז"ל ואות יוד כד סליק בכ' אתקריאת כתר ועלי' אתמר כתר יתנו לך וכו' עוד שם דא איהו כ' כתר למה ויחלום והנה סולם מוצב ארצה כו' ע"ש וראשו מגיע השמימה כו' ע"ש והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו מכ"ל הצריך לענינינו פה ועי' במפרש התיקונים ועי' בציוני בפ' וזאת הברכה בסוד מגדל הפורח באויר והנה ידוע דהוא המדרגה גדולה שבמדריגות מאן דשוי' נפשי' מרכבה לשכינה והיא היראה הגדולה מאהבה והוא העבד היקר מהבן כמבואר בשל"ה על פסוק ואני עבדך בן אמתך והיא אמיתת הענין של שויתי ד' לנגדי תמיד ולכך כתוב הרוקח בהסתר והעלם כמו שאבאר כי המה דברים עמוקים וגם צריכים להצעות רבות מאד עד אין חקר וראיתי בני עלי' והמה מועטים והנה זה מבואר לכל מבין דלא יצויר שיהי' מרכבה לו יתברך אם אינו יודע ומבין גדולתו ורוממותו ית' ואיך יבוא לידי היראה הגדולה מאהבה אם לא ישים על לבו גדולת הבורא בתכלית המושג למין האנושי אשר אין מבוא ליראה הקלה מאהבה שהיא מדריגות של עבדך של הפסוק הנ"ל המוזכר בשל"ה זולתו דהיינו שמכיר גדולת הבורא ב"ה וב"ש ומשים על לבו עד שנתפלא ויחרד וירתע ויתחלחל ויזיע מיראת ומפחד ד' ומהדר גאונו מצד רוממותו יתעלה ולא מצד העונש דמצד עונש הוא גרוע מאד והיא רק במדרגת ואני של הפסוק הנ"ל שעובד לעצמו מחמת יראת העונש ואף הירא' ההיא שדברנו בו שהיא יראה החשובה מאד מ"מ היא קשה מאהבה והיא העבד הגרוע מבן וגם זאת לא יצויר זולת הכרה בגדולת הבורא ית' כמ"ש ועי' בספר אור נערב חלק ב' פרק ב' ומכ"ש שלא יוכל לבוא לידי יראה הגדולה מאהבה זולתו דאיך יעלה בסולם והדרגא עקירה ועוד דהלא הדעת לנבון נקל דהיראה המגיע עמה שנעשה מרכבה לשכינה היא ע"י שמשים על לבו הטוב בכל רגע גדולתו ורוממותו יתעלה ונופל עליו פחד וחרדה האיך הוא אכסניא למלך גדול ונורא הזה ית' וממילא דלא ינוע עפעפיו כי אם לד' לבדו והיא היראה הגדולה מאהבה ובודאי דגם אהבה גדולה נצמח מזה שמלך קדוש ונורא אשר השמים ושמי השמים לא יכלכלו עשה אותו לאכסניא והבן זה והיא העבד היקר מהבן וא"כ הכל היא ע"י הכרה בגדלותו יתברך והיא ממש מאמר הינוק' בזוהר פ' בלק שהבאתי כמבואר למבין דמי שנתאכסן אצלו מלך גדול ודאי דמשתדל בכל עוז להשלים לו כל צרכיו ואל יעצרהו הגשם והשלג ואל יטרדוהו שום מחשבה ורעיון ועפי"ז יומתק לך וכד עיני' תמיד תמן למנדע דההיא נהורא כו' איצטריך למשח' כנ"ל והבן זה וא"כ היוצא מזה דזה מדרגה גדולה משל בני עלי' ותכליתן של המדריגות היא כשישים אל לבו גדולתו ורוממותו ית' והיאך היא מרכבה ואכסניא לו ית' ואם הוא במדריגה זו יראה להדביק עצמו באות למ"ד שהיא מדה עליונה המבואר בתקו' הנ"ל דמלאכי אלהים עולים ויורדים בו והיא הסולם המוצב ארצה כו' ואז הוא עולה בחייו כאחד מצבא המרום במרום והיינו התכלית והצלחה אחרונה ואשרי לו וטוב לו ויחי' לנצח ועכשיו יתבאר לך דמה מאד הפליא הרוקח בהכניס כל הנ"ל בשלשה אותיות הסדורות זו אח"ז שהן ד' דהיינו דכפל אות כ"ף אחד לפירוש הנ"ל באות הנ"ל וא' לפי' הת"ז הנ"ל כי לשניהם היא צריך וזה ביאורו וכו' היינו כמבואר בת"ז הנ"ל דכד סליק בכ' כו' והיינו גדולתו של יוצר בראשית דמכתירין אותו יתברך והיא מדת כתר ראש כל ומקור לכל ואב לכולם על פי' יצאו כו' ועי' בפרדס שער מהות והנהגה פרק שלישי ע"ש ר"ל שמשים אל לבו דהיינו גדולתו ית"ש דקאי אדבר שמסיים בלבבך תעיד ועי' בע"מ מאמר חקור דין חלק א' סוף פ' עשרים וחמשה ע"ש מצורף לזה כ' דהיינו כמבואר בפ' הבונה שמרמז על כתר ועטרה בראש כל צדיק וכבר ביארתי דיוכל להיות כל זה והבחירה נתונה ביד כל אדם, וכל ישראל ראוי' לאותו איצטל' ולכך נבראו כאמור ושכנתי בתוכם כמו שדרשו חז"ל בתוכו לא נאמר כו' דהיינו שלכל אדם מישראל ראוי ליחד כל מחשבותיו כו' ותנועותיו וכל אבריו מרכבה לו ית"ש אחר שמשים על לבו הטוב גדולתו ורוממותו יתב' ועי"כ יבוא לידי היראה היותר גדולה מאהבה וכמבואר בזוהר פ' בלק שהבאתי החכם עיניו בראשו והיא ענין מרכבה דגופו פתילה להאי דדליק על רישי' וזה דברי רוקח אחר שמשים אל לבו גדולתו ית' יחשוב על העטרה וכתר אשר בראשו והיינו ממש דברי הזוהר בפ' בלק הנ"ל ואיך הוא אכסניא למלך גדול ונורא הזה ובודאי אם ישים כל מחשבותיו בזה יקלע אל השערה ולא יחטא מצורף ע"ז אות למ"ד דהיינו שיחשיב עצמו להדביק במדות העליונות ולעלות במעלות עליונות דרך הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כמבואר בח"ז הנ"ל דאות למ"ד מורה עליו והיא התכלית האחרון וכל הנ"ל היא דבר ומדה אחת למבין וע"ז אמר מדה הזאת תמיד בלבבך כנ"ל לפרש דברי הקדוש הרוקח שורש הענין בקיצור נמרץ עד"מ מי שנתארח ונתאכסן אצלו מלך גדול ונורא בביתו לתעצומו אין חקר ולרוממותו אין קץ צריך לשים אל לבו שלשה דברים והוא קשר אחר א' גדולת המלך דהיינו דברים שבהם ניכר גדולתו דהיינו עד"מ כמה מדרגות יש לו כמה רוחב ממשלתו ורוב חילו וכדומה ב' שידע שהמלך גדול כזה אתו עמו במחיצתו כדי שלא יפגום בפגימה כל שהוא כי לרוב גדולתו פגימת חוט השער כהר גדול יחשב ג' אף שיודע שצריך לשמור מהפגימה עם כל זה צריך לישמר ולידע ענין השמירה דהיינו איך ידבר עמו ואיך יבוא אליו והנה כל זה קשר אחד שיזהר ע"י זה הכבוד המלך וסוף הכבוד לבוא לעצמו ואם עושה כן ממילא בא לו מאת המלך והן הן דברי הרוקח יוד כף היינו במה שניכר גדולת המלך ית' כמ"ש ועי' בספר התמונה המיוחס לר"נ בה"ק ולר"י כהנא הנ"ל בתמונה ג' סוף אות ד' ושם והיא הנקרא אין סוף כי שהוא תוך תוכו של הכתר כו' שם עד אות ה"א ועיי"ש בהמפרש ע"ש היטב כף היינו שידע שנתאכסן בביתו ואתו עמו במחשבתו כמ"ש וא"כ צריך לשמור מאוד מהפגימה דקה מן הדקה והוא הידיעה היאך יבוא אליו כמ"ש והיינו מהות השמירה והוא קשר אחד כראוי וסוף הכבוד לעצמו ממילא יבוא כן נ"ל:

ועוד נ"ל לפרש דברי הרוקח כפשוטו כי אותיות יוד כף כף למד הם תיבת כי כל ועי' בפרדס בשער ערכי הכינוים פ' י"א וז"ל שם כי כל פי' ביסוד וכן פי' התשבי ע"ה בפסוק כי כל בשמים ובארץ ואמר שהוא יסוד ולזה כוון יהונתן שאמר דאחיד בשמי' ובארעא והכונה שהוא מיחד ת"ת ומלכות עכ"ל נמצא היוצא מזה דכי כל היות מיסוד ואף דיסוד נקרא כל לבד ג"כ כמ"ש שם בפרדס אח"כ בסמוך לזה היינו מסטרא דאמא עילאה וכאשר יונק ממנה אז נקרא כל כמ"ש שם בהדיא עיי"ש אבל מעצמותו נקרא כי כל כנ"ל ועיי"ש בשער הכינוים פרק ב' כי לכל בחינה ובחינה שם וכינוי עיי"ש וראי' ברורה לדברי ממ"ש שם בשער עשר פ"ח וז"ל שם והנה הנמשכים מהם נתבארו בדבר דוד המלך ע"ה בכתוב שנאמר לך ד' הגדולה כו' שם והבינה נקרא לך שעולה נ' כמנין חמשים שערי בינה כו' והיסוד כאשר היא מקבל מבינה השערים הנזכרים נקרא כל והוא כדמות החותם המתהפך מן ל"ך אל כ"ל כו' שם הרי ל"ך כסדרין וכ"ל בסוד החותם המתהפך מה שהי' למעלה חזר למטה כו' שם הגדולה היינו חסדים שם כי כל בשמים ובארץ דא יסוד כת"א דאחיד בשמים ובארעא כו' והיא היסוד עיי"ש הרי מבואר למבין להדיא כדברי כי בסוד חותם המתהפך באשר הוא מקבל נקרא כ"ל אבל כ"י כ"ל דא יסוד והבן והנה ידוע דהפוגם בברית המעור פוגם במדה זו והשומרה בטהרה הוא במדריגת צדיק יסוד עולם ולזה נקרא יוסף הצדיק כנודע ועי' בפרדס שער הכנוים פרק ג' ועי' בתשובת רב האי גאון לרב פלטוי וחבריו המובא בפרדס בשער הצחצחות פ"א שכתב וז"ל קראוהו יסוד עולם בעלי רשומות וחכמי התלמוד קראוהו צדיקו של עולם עי"ש והנה אמרו חז"ל בחולין פרק השוחט דף ל"ז ע"ב הנה נפשי לא מטמאה היינו שלא הרהרתי ביום לבוא לידי טומאה בלילה עיי"ש וא"כ עיקר השמירה בזה שישמור את לבו מהרהור ולזה צריך שמירה גדולה כי אמרו חז"ל שלשה אין אדם ניצול מהם בכל יום ואחד מהם הרהורי עבירה פי' מצד טבעי אם אינו משום אל לבו השמירה מזה ואמרו חז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה וכו' ר"ל דקשים הם משום העבירה דהרהור ביום מביא לידי עבירה בלילה ואמרו חז"ל הצדיקים לבם ברשותם וא"כ יש בחק אנוש לשמור עצמו מזה. ולזה דברי הרוקח יוד כף כף למד היינו כי כל והוא יסוד המדה הזאת דיתמיד בלבבך המדה דייקא דהיינו לשים אל לבו שלא יפגמנו בהרהורי לבו והוא שורש ומקור לכל הטהרות והקדושות כנ"ל והוא נכון ואמיתי בפי' דברי הרוקח והוא קרוב יותר מפירושי הראשון בכוונת הרוקח אמנם כל הדברים אשר כתבתי שם הם נכונים מצד עצמם בס"ד ואלו לא נאמר ראוי להאמר ואף הציור שכתבתי בדברי הרוקח בפירושי הראשון אף שלא היה זה כוונתו מ"מ הלא אמרו בתלמוד ירושלמי דנזיר פרק שביעי בענין הטעם דאמר רשב"י על טומאת שרץ בכעדשה ואקשי' עלה ר' יודן והיתה התשובה בזה הלשון מאי כדון מדרשות אמינא דרוש וקבל שכר עכ"ל ואם היות כי אין דרכי להשיב בענינים כאלה במכתב רק מפה לאוזן אבל בדברים כאלה כבר הזהירוני חז"ל ואמרו כבשים ללבושיך והגילוי אסור בהם רק ראשי פרקים להיודע ומבין אך לא יכולתי להשיב ריקם להפצרת הרבני הנגיד מ' יעקב מקהלתינו את אשר שיחר פני בדבר הלז להשיב לשואלי דבר ונעתרתי לו ואעפ"כ לא עברתי על דברי חז"ל ולא השבתי רק ראשי פרקים לחכם ומבין ויהיה זה שלום הכ"ד משה טייטלבוים מפרעמיסלא החונה פה ק"ק שינאווע והגליל:

הג"ה א"ה דברי מו"ז זלה"ה עמוקים ורחבים מני ים ולענ"ד כוונת הרוקח למה שכתב בפנים שורש זכיות ערום ביראה בזה"ל יחשוב אותיות אלו ח"ט יו"ד כ"ף כ"ף למ"ד אם פגע בך ח"ט חוטא ומחטיא יוד יצרך כ"ף כוף לבך וז"ש בהקדמתו יוד כ"ף כ"ף למ"ד כלומר שהן ר"ת יצרך כ"ף כוף המדה הזאת תמיד בלבבך ור"ל וממילא עי"ז תנצל מחטא כנ"ל יי"ט:

תוכן העניינים

השיב משה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה