אור ברסלב

השיב משה אבן העזר· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

שאלה עו

שאלה עה

הנה מודעת זאת דמעשה שהיו כך הי' שהרב דקהלתנו סידר גט אחד אצל ש"מ כהן כדרך וכסדר כל סתם גיטין בלי שום שינוי ומגרעת. וזאת ידוע בבירור וגם הרב אינו מכחיש זאת רק שאומר שהי' בהעלם דבר מאתו דגרושה אסורה לכהן שיצא מלבו דבר זה ונשכח ממנו ואחר נתינת הגט נתן חרם שכשיבריא יחזרו וישאו זא"ז בחופה וקדושין. ואח"ז הגיע הדבר לאזני ונבהלתי ואמרתי מה זאת עשה הלא נאסרה עליו משום גרושה ונתמלאה העיר הומי' וזאת אשר כתבתי אז בנידון זה בלי עיון כלל בספרים רק ע"י מצודת כח הזוכר וזה לשוני במכתבי הראשון:

הנה בנידון עובד' בישא שנתהוה פה בדבר הגט ש"מ כהן הנתן בסתם כדרך וכסדר כל הגיטין מפורש בלי שום תנאי ובלי שום שיור כלל ואחר הנתינה גזר המסדר בחרם שישאו זא"ז אם יקום מחליו ולא טוב עשה אותו המסדר בעמיו. ושנה בתרתי אחת כי מבואר בסי' קמ"ה סעיף ט' ובהגה דכהן יש ליתן גט על תנאי אף לפי מנהגינו עיי"ש השנית שאם נתן גט סתם האיך גזר בחרם שישאו זא"ז כיון שהוא כהן והמסדר ידע מזה כנודע בבירור. והנה מה שעבר אין אך יש לעיין במה שבפנינו שחולה הנ"ל הבריא קצת מחליו בעזר"ה ורוצה להחזיר אשתו ודופק על פתחי המורים אולי ימצאו לו תרופה למכתו כי היא לו אשת כעורים והנה האריכות בזה ללא צורך כי עקרי דינים הללו מבוארים כי לכאור' יש בזה ב' קולות וקלקולו זהו תקונו. חדא מאחר שמוכח שהמסדר הגט הדיוט הוא א"כ הגט פסול כמבואר בסי' קמ"א סעי' ל' וסי' קמ"ב סעיף ס' ועי"ל דמ"מ גילוי דעת יש שמש"ז נתן גט שסובר הי' שמותרת לחזור לו ונמצא הגט בטעות הי' ובאמת אם הי' ח"ו מת לא הי' מועיל הגט הנ"ל לפוטרה מחליצה דגט מוטעה הוא:

ואען ואומר על ראשון ראשון מחמת שהמסדר הגט הדיוט לא הוי פסול ודאי רק מחשש שיש לחוש לכמה מיני פסולין כמו שמבואר בלשון רמ"א שם במקומות הנ"ל וזה פשיט וברור כי בודאי מדאורייתא אין צריך כלל מסדר וא"כ ודאי דפוסל לכהונה לפי עה שמבואר בסי' ו' סעי' א' בהגה עיי"ש ועוד בכמה מקומות באה"ע ועיין בסי' ק"ן סעי' ג' וזו א"צ לפנים כלל. ובאמת להתירה לעלמ' אוי לי אם אומר כי צרעת נושנת היא ואוי לי אם לא אומר כי תיפוק תורה ויצא משפט מעוקל. אך יש ללמוד זכות על כל אשר כבר נעשה כי לא הי' ביחידי כמו כאן ומסתמא האחר הי' בקי בטיב גיטין. ואם הוא נחשד כל ישראל מי נחשדו. ובודאי דכל הגיטין דמכבר כשרים היו ובכאן שהי' ביחידי יש להצריכה גט אחר להתירה לעלמ' דאף שאינו חכם ומבין מדעתו במה שלא ראה מעשה דאפשר שלא אירע לו כהן שכ"מ שיצטרך ליתן גט מ"מ בשאר דברים ודאי בקי הוא בטיב גיטין כיון שרב הוא כמה שנים והי' יושב תמיד עם דיינים מובהקי' לא חיישינן לטעות אחר כנ"ל ברור. ועוד דשמא לא הוי אדעת' ואולי שומ' מאת ה' הי' שיצא מא' מהן זרע כשר או אפשר משניהם כיון דכבר שהא עמה יותר מעשר שנים ולא ילדה:

והשנית מחמת גילוי דעת ג"ז אינו דעיין בתוס' גיטין דף מ"ו ע"א ד"ה אי אמר לה דגילוי דעת לא כלום ולא הוי גט מוטעה בכך רק תנאי מפורש וכפול בעינן. ועיין באה"ע סי' יו"ד בב"ש שם ס"ק ה' וי"ו ועיין בט"ז סי' הנ"ל ס"ק ב' דמסיק כן להלכה וכתב שגם דעת הרמב"ם כן וידעתי גם ידעתי שהלח"מ הפך דעת הרמב"ם לדעת אחר ועיין בפ"י בגטין שמאריך בזה ולא רציתי להעמיק העיון בזה כי לענ"ד כלא צורך היא כי מי אשר מלאו לבו לסמוך על דעתו ולעשות מעשה להקל נגד רבותינו בעלי התוס' וסייעתם. ובפרט באיסור לאו דאורייתא ובפרט לכהונה דאפי' ריח הגט פוסל וכל מקום דאיכא פלוגת' דרובות' אזלינן בזה להחמיר כמבואר בסי' קמ"ג סע' כ"ב כ"ג ועיין בע"ש שם בבאר הגולה בשם הר"ן ובפרט דאין יכולת בידינו לחלוק על התוס' וכמבואר בש"כ חו"מ סי' כ"ס מ"ש בתשובת מהר"ם אלשיך על מהרי"ק עיי"ש ואם לויתן הועלה בחכה וכו' זאת ועוד אחרת כי כ"ל ברור דאין בכאן גילוי דעת לכ"ע דהא לכ"ע לא הוי גילוי דעת שם באה"ע סי' יו"ד סעי' ג' רק באם אמר לה בפירוש בשעת הנתינה משום ש"ר אני מוציאך ולא מהני מה שאמר לה מקודם לכן ואפי' לעז בעלמ' ליכא רק באומר כן בשעת הנתינה ואף לדיעה הסוברת שם דאף אם לא אמר כן לא יחזיר היינו משום דסובר דהטעם משום שלא יהי' פרוצים בעריות עיי"ש באחרונים אבל גילוי דעת כ"ע מודי דנא הוי ואף לעז לא הוי כלל ומכ"ש כאן שאמר בפירוש בשעת נתינה בלי שום תנאי כלל מכש"כ דלא הוי גילוי דעת כלל כנ"ל ברור:

והנה אחר זה כתב אלי אחד מקהלתינו מ"ה מאיר דיין שמצא היתר בבאר הטיב על אה"ע ס' קמ"ג בשם מהרי"ט באחד שרצה ליתן גט על תנאי והיא לא נתרצה בכך ואח"ז נתן גט סתם אם היא התחילה היא הסכימה לדבריו ואם הוא התחיל הוא הסכים לדברי' עכ"ל א"כ חזינא דאף דמקודם לא הי' תנאי מ"מ אמרינן דעל דעת הראשונה נתן א"כ ה"כ שמקודם ודאי דברי עמו שיתן גט על תנאי ע"כ ועוד כתב דברי הבל אשר לא נתן לכתוב כלל. כי ר' מאיר חייש לפסיקת דמים ושוחד יעור ומתוך התשובה שכתבתי יובן כל מה שכתב וכמה פעמים שנה ושילש שנכון להמציא היתר כדי שלא יצא לעז על לומדים דקהלתינו דמאן מפיס מי הי' המסדר.

וזאת אשר השבתי לו בתחילת דברי פיהו תיוהא קא חזינא שסמך על הבאר הטיב שמביא תשובה אחת סתום וחתום לא נודע פי' הדברים להתיר דבר חמור כזה והיא מתנגד מאוד להשכל דמ"מ תנאי כפול בעינן ולא עדיף קודם המעשה מבשעת מעשה דאם לא כפלי' לתנאי לא כלום הוא וצריך להיות בכל דיני תנאי. ומי דקדק וידע שהי' בכל דיני תנאי ודאי דלא כן הי' דאטו כ"ע דיני גמירי והמגרש וכל הנלוים אליו בורים המה ומה בכך דאמרינן דעל דעת הראשונה נעשה ולא יהי' אלא כהתנה כן בשעת מעשה דלא כלום הוא. ומתשובת מהרי"ט אין ראי' כלל למעיין בתשובה ההוא עצמה ושרי' לי' מרי' לבאר הטיב שלא העתיק כל צרכו והיא בחלק א' בתשובותיו ס"ס ל"ה בח"ב כמו שנדפס בבא"הט ושם מבואר דלא איירי בתנאי כלל רק בגט על זמן דא"צ לדיני תנאי כלל המפורש בש"ע אה"ע סי' קמ"ו עיי"ש וז"ב. ומכאן יראה כמה יש לזהר שלא להורות מן הבאה"ט זאת ועוד אחרת דבכאן בשעת נתינת הגט ביטל בפירוש כל הדברים ואמר בפירוש בלי תנאי ובלי שום שיור כדרך סדר הגטין. וכן שמעתי מפורש מפי הרבני מו"ה אשר בהרב שכן הי' וא"כ ודאי דהתנאי שאמר בראשונה בטל ומבוטל וזה ברור ופשוט ואין לפקפק בזה ואין ענין כלל לנידון דמהרי"ט דשם לא היו הסידור הנ"ל רק שאמר כתבו גט לאשתי ונסע לדרכו כמבואר בתשובה הנ"ל ובעיני אין שום ה"א לומר דמותרת לדור עמו דהא אפילו ריח הגט פוסל לכהונה מדאורייתא וכאן הוי גט מעלי' ומ"ש שלא יצא לעז על הלומדים כבר אמרו רז"ל מוטב שאקרא שיטה כל ימי וכו' ואות אחת בתורת ה' לא יאבד להתיר בפרהסי' לאו דאורייתא ואדרב' נהי' לבוז טפי אם נרצה להתיר ותקלה וקלון איכא ומ"ש דמקום עיגון הוא לא ידעתי מה עיגון שייך כאן ואף אם הוי מקום עיגון א"א למעקר לאו דאורייתא. ובפרט דשהא עמה עשר שנים ולא ילדה בלא"ה כופין אותו להוציא מעיקר הדין אך דאנן לא נהגינן מכמה דורות לכוף בענין הזיווגים אבל שיהי' מצוה בזה לקרב' אין דעתי נוחה בזה וכל זה הוא רק לרווחא דמלתא אבל כראה ברור כמ"ש לעיל בסמוך ולענ"ד אין לפקפק בזה כלל. ותמה אני עליו אשר העלה ואשר הביא על מכתבו דברים כאלו שראוי לגדען כאשרה וחס להזכיר לומר שאם רוצה לחלל הכהונה מניחין לו ישתקע הדבר ולא יאמר ולפי"ז יאמר ישראל ג"כ שרוצה לחלל קדושתו ורוצה להיות בן נח ומותר לו לעשות כל מה שבן כח מותר בו. א"ו דהבל יפצה פיהו וביד חזקה אמלוך עליכם אמר השי"ת ומבואר בגמרא ובכל הפוסקים דכהן שנשא גרושה כל ימיו בעמוד והוציא קאי וכופין אותו להוציא וכמבואר בש"ע אה"ע סימן ו' סעי' וי"ו והמפורסים א"צ ראי' ודברי בורית היא ע"כ ואח"ז שמענו שמהדרין אחר עדים שקרים ולומדין עצמן איך להגיד לכך חשנו ולא התמהמנו לגבות עדות כאשר כרוך ולוטה פה (יעתק אי"ה בסוף התשובה). וזאת לדעת שהעד ר' חיים והעד רבי מאיר הם בורים גמורים ולא היו כלל בשום פעם אצל גט וגם זאת לדעת שנודע לנו באומדנא דמוכח וכו' שעדותן שקר ובפרט זה האיש משה מאיר:

ואח"ז פניתי א"ע מעט לעיין בספרים:

ועיין בתשו' מהר"ם לובלין סי' קכ"ב וכל התשו' שם השייכים לזה ובתשו' משאת בנימין סי' ע"ה ע"ו ע"ז ובתש' הגאונים בתראי סי' י"ב שם התש' מהסמ"ע ז"ל ובתש' מהרש"ל סי' כ"ה ובתש' ב"ח החדשוח סי' צ' צ"ד ובב"ת על טור אה"ע סי' קמ"ח וקמ"ה ובט"ז על אה"ע סי' קמ"ה ס"ק וי"ו ובב"ש שם ס"ק ט"ז ובתשו' הגאון מפראג בחלק אה"ע ס"ס י"א והנה לא רציתי ליתן זמן לעיין בפלפולים אף שיש לאל ידי בעז"ה כי אין דעתי נוחה באריכות הפלפולים במה שלא יצרך לעיקר הדין. ובעיקר הדין הדבר פשוט אצלי כבעית' בכותח' לענ"ד דאסורה לבעלה כהן לכ"ע ואין שום חולק בדבר ולענין להצריכה גט אחר להתירה לעלמ' נ"ל דמעקר הדין אינה צריכה אך משום חומר אשת איש לבי נוקפי וגם להצריך גט אחר מצד החומר' אין דעת חכמינו ז"ל נוחה בדבר דחומרא דאתי לידי קולא היא וזאת מבואר ג"כ בתשובות הנ"ל שכתבנו לכך חכמי הדור יבחרו ולא אני ואברר דברי ונתחיל בתשובת מהר"ם מלובלין ז"ל שעקר הפקפוק בגט הזה הוא עפי' דבריו ונ"ל דגם לפי דבריו הוי הגט גט מעלי' לא מבעי' לענין דאסורה לבעלה כהן דהוא פשיט' ואין צריך לפנים כלל וכמו שאבאר אלא אף לענין שלא להצריכה גט אחר הוי גט מעלי' אף לפי דעתו חדא דהא בכל התשו' כתב דלקולא לא אמרינן דבעי תנאי כפול עיין בכל התש' שכתב דלהחמיר אמרינן דלא בעינן ת"כ אבל להקל ודאי דלא אמרינן דלא בעינן ת"כ לכ"ע כמבואר שם ומכש"כ להכשירה לכהונה דאפילו ריח הגט פוסל וכי לא כדאי הם התוס' והרא"ש ור"ת ועוד רבים וגדולים העומדים בשיטתם. דבעינן תנאי כפול אמרינן אף לקולא לשוי' ריח הגט עכ"פ וה"ה כל דיני תנאי דבעינן ובפרט דאף החולקי' סוברים דאזלינן לחומרא והמהר"ם מלובלין גופי' כתב לפי שיטתו דבכל שכ"מ הוי כהתנה מ"מ כתב דלהכי התקין שמואל ת"כ דאל"כ הוי ריח הגט ופסולה לכהונה ועיי"ש ואין בנמצא שום דיעה הסוברת דאמרינן להקל דלא בעינן ת"כ וכל דיני תנאי ולהיפך רוב דעת הגאונים דאף לקולא אמרינן דבעינן תנאי כפול דהיינו כשלא הי' תנאי כפול ולא נתקיים התנאי אמרינן דהתנאי בטל והמעשה קיים ומותרת לעלמ' כמו שביאר מהרש"ל בארוכה סי' כ"ה עיי"ש וגם מוטעה ג"כ אינו פסול רק בהתנה בכל דיני תנאי ולא נתקיים אבל בלא התנה בכל דיני תנאי אף שבודאי מוטעה הי' הוי הגט גט מעלי' אף להקל כמו שביאר שם רש"ל בתשובה בדברים נכונים עי"ש ומכללם הלכות גדולות שכל דבריו דברי קבלה ועיין בשאילתות דרבי אחאי בפ' מטות שכתב בהדי' והלכתא כר"מ בתנאי דאתקן שמואל וכו' עיי"ש הרי מבואר להדי' דהלכת' כוותי' ולא משום חשש חומרא ועוד הרי קאי אזבינ' ג"כ עיי"ש וכבר כתב הריב"ש בתשובותיו על השאלתו' שדבריו מקובלים כאלו נכתבו בתלמוד והוא הי' מרבנן סבוראי ודעת התוס' בכתובות שהי' בסוף האמוראים וא"כ ודאי דבעינן תנאי כפול וכל דיני תנאי כדי להתירה לבעלה כהן ותמי' לי שלא הביאו דברי השאילתות ונראה שאלו ראו אותו החולקי' לא היו נחלקו עליו כמבואר בחו"מ סי' כ"ה בתשובת גאון שלא עלה זכרונו על ספר וכן מורין שפיר דברי רמ"א שכתב בכהן צריך להתנות שלא תהי' אסורה לחזור ובודאי מכל דיני תנאי קאמר ואל"כ אסורה לחזור לו ואף שהי' טעות שהי' סובר דמותרת לחזור לו אף שהיא כהן מ"מ גט מוטעה אינו פסול רק בהתנה בכל דיני תנאי ולא נתקיים התנאי אבל לא התנה בכל דיני תנאי אף שבודאי בטעות הי' מ"מ גט כשר הוא לרוב הגאונים דסברי דאף לקולא אמרינן בעינן תנאי כפול כמו שביאר כ"ז מהרש"ל בתשו' סי' כ"ה בדברים נכונים ומינה לאידך הסוברים דרק לחומרא בעינן תנאי כפול וא"כ לדידהו שפיר דגם מוטעה פסול אף בלא התנה דהוי כאלו התנה וצריכה גט אחר להתירה לעלמ' מ"מ ודאי דאין מקילין בו להתירה לכהן בלא התנה בכל דיני תנאי דלהקל לא אמרינן דלא בעינן ת"כ וכל דיני תנאי כנ"ל ברור אף לפי שיטת מהר"ם מלובלין ז"ל ואף להסברא שכתב המהר"ם מלובלין ז"ל דהיכא דהתנאי לא נאמר מפיו של המגרש לא בעינן כפול מלבד דנחלקו עליו כל גאוני עולם כמבואר בתשו' ובפוסקי' ודבריו נסתרין מתוס' ורא"ש ולא מצינו דברים אלו בשם קדמון ועיין בתשו' ב"ח הנ"ל סי' צ' שדחה בדברים נכונים מאוד להך סברא מלבר זה הא גם הוא המהר"ם מלובלין ז"ל רצה רק להחמיר משום סברא זו ולא להקל וזה ברור דאף לפי שיטת מהר"ם מלובלין ז"ל אין להקל עכ"פ להתירה לכהונה. והשתא אברר דהא הוא גם הוא המהר"ם ז"ל לא כתב להחמיר רק בגט סתם וכל דבריו הוא רק בנותן סתם ולא מבטל התנאי כמ"ש וז"ל וא"ל כיון שקודם נתינת הגט אמר לו המסד' שאין מזכירין שום תנאי בשעת מסירת הגט חנא סתם וכו' אין במשמעות לשון זה שאמר המסדר שבטל דבריו הראשונים וכו' ויש לו דין האומר לעדים שרוצה לגרש את אשתו על תנאי זה ואח"כ נתן לה הגט סתם דלא אמרינן שמחל התנאי ובטלו וכו'. וכן מביא שם דברי הרא"ש בתשובה ונהי דגרסינן בהמדיר וכו' ובשעת גמר המעשה לא הזכיר התנאי שמחל התנאי ובטלו וכו' עכ"ל הרי להדי' נשמע מדברים אלו דאם בטל התנאי בפירוש ודאי דמודה דהוי גט כשר ועיין מ"ש בסי' קכ"ו שאין המסדר אומר בני תנאי עיי"ש וכתב עוד שאף אם אמר י"ל שכונתו על תנאי אם מת יהי' גט וכו' אבל התנאי שיחזור וישאנה לא בטל וזה לא שייך כאן דאם נימא כאילו התנה שיחזור וישאנה מ"מ אסורה לו דאם יקיים התנאי א"כ הוי גירושין למפרע' ואסורה לו ואף להחמיר להצריכה גט אחר להתירה לעלמ' משום סברא זו לא אמרינן לא מבעי' לכל הגאונים דחולקין על סברתו אלא אף לסברתו דהא הך דאמרינן דהוי כאלו התנה שיחזור וישאנה הוא משום הדבור שאמר מקודם דהוי כאלו התנה והדבור הנ"ל מזיק לגט דהא אי אפשר לחזור לו וא"כ כבר ביטל כל הדבורים שמזיקי' להגט ופוסל כל העדי' ששמעו הדיבור כפי סדר הגט שלנו וזה ברור אף לפי שיטת מהר"ם מלובלין ז"ל לפי ענ"ד ואף שכתב שם א' מן החתומים דאף שביטל התנאי מ"מ הי' דעתו על התנאי לא ידעינן להחתום הנ"ל מנו ומי הוא ולא הביא שום טעם וראי' ולא חיישינן לי' ובפרט לדחות דברי כל הגדולים שכתבו בהדי' להיפך והאריכו בטעמים וראיות ובפרט דדברי מהר"ם ז"ל ג"כ לא נשמע כלל דביטול אינו מועיל ואדרב' מוכח מדבריו להיפך כמ"ש:

והנה לתשובת מהר"ם יפה שם ודאי דהית' צריכה גט אחר עכ"פ ואפשר גט אחר לא מהני לפי דבריו כמבואר שם והיתה נשארת עגונה כל ימי' דלבעלה כהן ודאי דאסורה אף לפי דבריו כמבואר למעיין בדבריו דבכל שכ"מ המגרש סתם ואינו כהן פסק דצריכה לחזור לו ע"י נשואין ואם לאו נשארת עגונה אסורה לעלמ' ואף גט שני מן הבעל לא מהני לה אך במכת"ר שרי לי' מרי' שכתב דברים זרים אשר אבותינו לא שערום והיא דבר שאין הדעת סובלו ואין להם שורש ויסוד כלל בש"ס ופוסקים והיפך האמת הם דמיום שנסתם התלמוד אין לנו להוציא דינים מדרשות הפסוקי' כאלה וגם חכמינו ז"ל בעלי התלמוד הדינים הנצמח מן דרשותיהם עיקר היתה בקבלה כמו שהאריך הרמב"ם בזה בהק' לסדר זרעים ולכך בכל ספר הי"ד כתב בכל מקום מפי השמועה למדו ויכולין גם אנחנו להוציא מן קרא מה שמוכ' להדי' אבל לא פ"י דרשות רחוקות ואם הוי אמת כדבריו לא הוי משתמט הבבלי וירושלמי לפרש זאת בשום מקום לכך אין חוששין לו וכן לא מצינו לשום א' מחכמי ישראל שחשש לדבריו בשכ"מ וא"כ נחזור לענינינו אף למהרמז"ל הוי גט מעלי' ומכש"כ להחולקי' על מהרמז"ל וכוותי' קיי"ל והם רוב בנין ורוב מנין ונמנו וגמרו דלא כוותי' וחלקו עליו כל גאוני עולם והוכיחו אותו על פניו שמהר"ם ז"ל הי' נוגע בדבר שהי' בעל דודתו של המגרש כמבואר בתשובת' ובב"ח סי' קמ"ח ודאי דהוי גט מעלי' והדין עמם כמבואר לכל מעיין בדבריו בקו השכל אף שלא ראה את דבריהם כלל ותיתי לי דקיימתי כל הסברות מסברא דנפשאי קודם שעיינתי בדבריהם ויעוין בתשובת מ"ב ובתשו' ב"ח החדשות ואין צריך לכפול הדברים רק מה שנתחדש לי.

דהנה בסוגי' דא"נ כתב דבר זר דכיון שהיא אמרה לא בעינן כפול ודחה הב"ח דבריו בתשובה צ"א בדברים נכונים מאוד והוא כתב דהרא"ש שם כתב להסוגי' הנ"ל דאיירי לרבנן ומ"מ נ"מ גם לדידן דקיי"ל כר' מאיר באם כפלה לתנאה ויפה דבר. ואני אומר דהנ"י על האלפסי מיישב הקושי' הנ"ל שקשה בסוגי' דאיזה נשך הנ"ל הא לא הוי תנאי כפול בתיבה אחת שכתב בסוגי' דא"נ הנ"ל בד"ה אלא פטומי מילי וזה לשונו דמיירי שהגט נכתב ומסרו לשליח לתנו לה ועדיין לא נתן עכ"ל ויש לתמוה טובא השליח מאי בעי הכא כיון שהאיש והאשה כאן ואף דיש לומר שמחמת רוב חולשת החולי עשה שליח למסור לה מ"מ קשה מנ"ל להנ"י דאיירי הגמ' בכך ונ"ל דנתכווין לתרץ הקושי' הנ"ל דהא לא הוי ת"כ ואף אם הוי אמרינן דאדעת' דידה קא אמר ויהב והוי כאלו התנה הוא כן מ"מ הא בעינן תנאי כפול ואין לדחוק ולומר דבדכפלה איירי אף דלא נזכר הכפל בגמ' דא"כ לא הוי פטומי מילי לכך פי' הנמוקי יוסף דאיירי ע"י שליח וא"כ א"ש דאם הוי אמרינן דאדעת' דידה קא גמר ויהיב גיט' והוי כאלו התנה הוא עם השליח כן קודם שנתן השליח הגט לידה וא"כ שפיר דלא בעינן תנאי כפול כשמתנה עם השליח כמ"ש הב"ש בסי' ל"ח ס"ק ב' בשם ח"ר והר"ן עייי"ש וא"ל דמ"מ לא התנה השליח עמה בתנאי כפול ואף אם נימא דהוי כאלו התנה השליח ג"כ כיון ששמע דברים האלה מ"מ לא התנה ת"כ לק"מ דגם שליח א"צ להתנות ת"כ כמו שמפורש בשאילתות דר' אחאי בפ' מטות כנ"ל ברור בכוונת הנ"י ותמי' על כל האחרונים זכרונו לברכה הנ"ל שלא הרגישו בדברי נ"י הללו:

והנה מ"ש המהר"ם מלובלין דאפשר שאף מהרש"ל ז"ל לא מיקל רק משום דשם הקדושין לא הוי קדושין לא משמע כן בדברי מהרש"ל ז"ל עצמו שם שכן כתב להדי' שם וגיט' הוי גט מעלי' אף לכתחילה אפי' אי הוי קדושין הראשונים קדושין ממש ומ"ש מהרש"ל ז"ל שם דמן הדין ראוי להיות בכל תנאי תנאי בטל ומעשה קיים רק דילפינן מב"ג וב"ר דתנאי מהני עיי"ש כדבר הזה מבואר ג"כ בתוס' כתובות שאביא דבריהם בסמוך ודברים נכונים ואמיתים הם דכן משמע להדי' בשאילתות שם שכתב וז"ל דאלו מאן דזבין זבינת' וכו' א"כ מאן דקדיש איתת' וכו' א"נ גירש איתת' וכו' תנאו תנאה דהכי אשכחן בב"ג וב"ר וכו' ואח"ז כתב ובעינן עד דכפלי' לתנאי א"כ הרי מבואר דעיקר מה שמועיל התנאי ילפינן מב"ג וב"ר וק"ל ועיין שם בתשו' מהרש"ל דשום תנאי לא מבטל מעשה רק אם היא כדינו ואף אם הוא כדינו הביטול שאח"כ מועיל אף אם לבו בל עמו ואנן סהדי דלא כן לבבו ידמה כמו שאומר בפיו ובודאי לבו היפך פיו מ"מ מה שאומר בפיו הוא עיקר ודברים שבלב אינם דברים וסומך אף להקל משום טעם זה וכן כתב המשאת בנימין ס"ס ע"ה דאף שאמר בתחילה בפירוש שיתן גט על תנאי שאם יעמוד יהי' נט בטל מ"מ כיון שהמסדר הגט שאל לו אם הוא נותן הגט סתם בלי שום תנאי ושמע ואמר הן וביטל כל המעשה ודבור שאמר מקודם שיגיע ביטול לגט זה א"כ דבריו אחרונים עיקר ובתרייהו אזלינן עכ"ל א"כ ה"נ דהי' סדר הגט בסתם ככתוב בב"ש ושאל לו הרב אם נותן הגט באין תנאי ככתוב בסדר גיטין ואמר כל הכתוב בסדר גיטין שמבטל כל הדבורים שמזיקים להגט וגם הרב אמר לו קודם הסידור שאין נותנין בזה"ז גט על תנאי רק גט סתם א"כ ודאי דאף אם הי' תנאי כפול ומפורש קודם לא מהני וכתב עוד שם המ"ב ואין לומר שלכך אמר המגרש שהוא מבטל דברים הראשונים שהי' סבור שכל זה צריך לומר כדי שיהי' גט אם ומות ומ"מ אם יקום לא יהי' גט אנו אין לנו אלא מה שאמר בפירוש ולא מה שבלבו דאלת"ה אין לך גט כשר בעולם שכל א' יאמר הייתי סבור כך וכך ואין אלו אלא דברי רוח עכ"ל ומ"ש בריש סי' ע"ה דהקול אין בו ממש היינו משום דלא נימא דאף דגט כשר הוא מ"מ כיון דהקול נתפשט מכת המעררים דאין גט זה גט יש לחוש שיוציאו לעז עלי' והר"ן כתב בפ' המגרש דבזה"ז אין מבטלין קלא דיש שלא ישמעו בהביטול ויוציאו לעז וכמ"ש שם בתשובת גאוני בתראי ס"ס נ"ב עיי"ש לכך כתב המ"ב מה שכתב וזה ברור וק"ל אבל בעיקר הדבר סמך המשאת בנימין עצמו על מ"ס דגילוי דעת לאו כלום הוא ועוד אף התנה בתנאי ממש כיון דביטל פרח התנאי ועיי"ש בתשובה ע"ו מ"ש בראש דבריו שם לענין הקול עיי"ש ומסיים ודי בזה לביטול הקו' עיי"ש אמנם בעיקר מילתא כו' שם ועוד שאף אם יהי' ממש בדברי המעררין מ"מ אין בדבריהם ממש לפסול את הגט וכו' עיי"ש עוד שם ובדיני ממונות הוא דאמרינן גילוי דעת' מילתא היא וכו' שם עוד כראה שאפילו אם התנה המגרש בתנאי כפול וכו' שם ואע"ג דאכן סהדי וכו' דדעתו ולבו תמיד על התנאי אף שמבטל בפירש אפי"ה דעתו ולבו על התנאי שהתנה קודם הנתינה מ"מ וכו' לא מהני בגט וכו' ויותר מזה וכו' עיי"ש שם ואכתי איכ' למידק בנד"ד וכו' הא כמי ליתא דהא תכן בפר' השולח וכול'. עוד שם גם אין להחמיר עלי' וכו' ועיין עוד שם בתשובה ע"ז בכל התשובה ועיין בתשובת הגאונים בתראי סי' נ"ב התשוב' מבעל הסמ"ע ז"ל ובתשובת ב"ח החדשות סי' צ' מה שהשיב לבעל הסמ"ע ובסי' צ"א מה שהשיב על תשובת מהר"מ ושם נמצא כל מבוקשתינו. ועיין עוד בב"ח על טור אה"ע סי' קמ"ח באריכות ובט"ז סי' קמ"ה ועיין בתשובת הגאון מפראג נ"י בחלק אה"ע ס"ס י"א אף דהוי ודאי אנן סהדי דהא הוכרח לגרש ע"פי פסק והוי כהתנה בתנאי כפול לדעתי' מ"מ כתב דהביטול מהני אף דודאי גם בשעת הביטול אנן סהדי על הביטול עצמו דהוא משום שסובר דאסורה ולא אמרינן דהוי מוטעה א"כ כש"כ הכא דלא הוי אנן סהדי דנותן הגט דוקא אדעתיה שיחזירנה לו דלא עדיף מכל שכ"מ דעלמא דלא הוי אכן סהדי בכך וראיה לזה מהא דאתקן שמואל בגט שכ"מ תנאי כפול ואם אמרינן דהוי אכן סהדי א"כ למה לי התנאי כפול א"ו דלא אמרינן אנן סהדי בזה א"כ מכש"כ דמהני ביטול ומי' בהא דכתב הנודע ביהודא דתנאי כפול א"צ באנן סהדי והביא ראיה מתוס' קדושין דף מ"ט ע"ב עיי"ש הנה שם לא מוכח כן רק בממון אבל לא בגיטין וכן מבואר להדיא בתשובת רש"ל הנ"ל ובתשובות מ"ב הנ"ל ובתשובת בעל הסמ"ע הנ"ל ועוד בתשובות אחרות היוצא מדברינו אלה דבנד"ד הוי גט מעלי' ובפרט כיון שאמר כדרך סתם גט בשכ"מ שאינו כהן א"כ ודאי דג"כ אמר שאם יבגוד אחד בחבירו וכו' ככתוב בסדר הגט:

והנה כל הנביאים מתנבאים בסגנון אחד ה"ה המ"ב והסמ"ע והב"ח בתשובתם דביטול מהני אף אם בלבו היפך פיו. וכן כתב מהרש"ל שם בתשובה הנ"ל דהביטול מהני אף דאנן סהדי שבודאי כונתו להיפך והביא ראיות. ועיי"ש מ"ש בשם תשובת מהר"י מעיל צדק' ואני הצעיר אעשה ג"כ סמוכין לדבריהם כיהוד' ועוד לקרא אף שדבריהן אין צריכין חיזוק וכל דבריהם תורה מ"מ אומר אני דבמקומו היא מוכרע מדיני תנאי דבעינן הן קודם ללאו עיין באה"ע בסי' ל"ח סעיף ג' ובהג"ה שם ובחלקת מחוקק ס"ק ב' מ"ש שם בשם הר"ן ועיין בב"ש ס"ק ג' וא"כ מבואר שם דאם אמר השכ"מ תנאי כפול רק שסיים דבריו בהן דהיינו שאמר אם לא מת לא יהיה גט ואם עתי יהיה גט לא מהני התנאי כלל ומעשה קיים והתנאי בטל והיינו משו' דתופסין לשון אחרון שמסיים יהיה גט וא"כ מה התם שמתנה תנאי מפורש ועדיין עוסק בתנאי וגם יהיה גט שאמר קאי אמה שאמר אם מתי ובודאי דאנן סהדי דגם באמרו יהיה גט דלא נתכוון רק על תנאי זה. אעפי"כ אמרינן דהולכין אחר גמר דבריו והיינו ודאי אחר פיו ולא אחר לבו והתנאי בטל ומעשה קיים וא"כ מכש"כ וק"ו ב"ב של ק"ו באם ביטל אח"כ בפירוש דהולכין אחר פיו ולא אחר לבו. ועיין בסי' קמ"ה סעיף ג':

ועוד נראה דכ"ע מודי דבטעות כי האי בנידון דידן אין לחוש לגט מוטעה אף להחמיר ע"י זה ואף בלא הביטול דהא טעמי' דהנך דסוברים דחוששין לגט מוטעה אף אם לא התנה כלל היינו ודאי משום דסברי דהוי כאלו התנה בפירוש ואף דלא כפלי' מ"מ סברי דלהחמיר אמרינן דלא בעינן תנאי כפול אבל ודאי דמ"מ לא עדיף מאלו התנה כן בפירוש ולא נתקיי' דיציבא בארעא וגיורא בשמי שמי' וא"כ לפי"ז ודאי דבנד"ד אף להחמיר אין חוששין לגט מוטעה לכ"ע אף לדעת מהר"ם מלובלין ז"ל דהאי ודאי דכ"ע מודו דבעינן תנאי בדבר שאפשר לקיימו ואף להחמיר אין חוששין אם היה תנאי בדבר שאי אפשר לקיימו עיין בב"ש סי' ל"ח ס"ק וא"ו ודבריו נכונים וא"כ טעות זה שהי' סובר דמותר' לחזור לו ע"י נשואין לא עדיף מאלו התנה כן בפי' בתנאי כפול מ"מ התנאי בטל והמעשה קיים דהא הוי התנאי דבר שאי אפשר לקיימו דהא גרושה אסורה לכהן וא"ל דאף שהוא דבר איסור מ"מ הוי אפשר לקיימו כמו ע"מ שתאכל חזיר בסי' ל"ח סעיף ד' בהגה וגם לא הוי מתנה על מ"ש בתורה דלא תנשא ולא תתגרש בגט זה ועוד דמתנה עמ"ש בתורה אינו רק בכוון לעקור כמ"ש התוס' בכתובות דף ט"ו ע"א בד"ה הרי זו מקודשת עיי"ש וא"כ הכא בטועה דלא כיון לעקור י"ל דלא הוי מתנה על מ"ש בתורה מ"מ ז"א חדא דכאן הוי אי אפשר לקיימו דבשלמ' בשר חזיר אפשר שתעבור ותאכל בצינעה אבל נשואין יש לו קול ואנן מי שבקינן להו. ועוד דהא הכא הטעות הוי שהי' סובר שמותרת לחזור לו ע"י נשואין א"כ ודאי דאף אם הוי כן בכל דיני תנאי לא מהני דהא הך ודאי אי אפשר שתהא מותרת לחזור לו דהא גרושה אסורה לכהן ואם תחזור לו ויקיים התנאי א"כ היא גרושה למפרע ואסורה לו וא"כ הוי תנאי שאי אפשר לקיימו והתנאי בטל והמעשה קיים וסברא נכונה היא לפי ענ"ד ובאמת אם מתנה עמה שתהא מותר לה בשר חזיר ג"כ התנאי בטל והמעשה קיים:

ולכאורה יש לומר בשלומ' לרוב הגאונים דסברי דאף לקולא אמרי' דבעינן תנאי כפול א"כ שפיר דדוק' דיני תנאי בעינן ולא מפסל משום מוטעה רק בהתנה בדיני תנאי ולא נתקיים דדוקא דומי' דב"ג וב"ר בעינן ואף אם נימא דגם כאן הוי אנן סהדי דע"ד כן נתן הגט שהי' סובר שמותרת לחזור לו וגם נימא דאף בגט היכא דהוי אנן סהדי לא בעינן תנאי כפול דהוי כהתנה בתנאי כפול מ"מ לא עדיף מהתנה בתנאי כפול ובעינן דאפשר לקיימו ואל"כ התנאי בטל והמעשה קיים אלא להסוברים דלהקל לא אמרינן דבעי ת"כ וא"כ יש כאן צד להחמיר להצריכה גט אחר להתירה לעלמ' אם לא היה הביטול דהא ודאי דהנך דיעות סברי דלהקל לא אמרינן דבעינן דוקא דומי' דב"ג וב"ר והא דבעינן תנאי שאפשר לקיימו דבזה כ"ע מודו היינו משום שנא הוא רק מצד הסברא ילפינן כמ"ש הב"ש לדיעה הנ"ל שם בסי' ל"ח ס"ק ו' וא"כ כיון דלדדהו גט מוטעה פסול אף שלא היה בו דיני תנאי כיון דלא ע"ד כן נתן א"כ י"ל דאף בכה"ג דנד"ד הוי גט מוטעה דאף דהוי דבר שאי אפשר לקיימו ולא עדיף מאלו התנה בפירוש מ"מ כיון דבסברא תליא מילתא א"כ י"ל דדוקא בידע שאי אפשר לקיים התנאי שהתנה כגון ע"מ שתעלי לרקיע המבואר בסי' קמ"ג סעי' ח' או ע"מ שתבעלי לפלוני המבואר בסי' ל"ח וכדומה אמרינן דהתנאי בטל כיון דידע המתנה דאי אפשר לקיימו ולא הוי רק פטומי מילי בעלמא משא"כ בטעה בזה שסובר היה שאפשר לקיימו י"ל דהוי תנאי מעליא ואף אם לא התנה כן הוי גט מוטעה:

מיהו גם זה אינו ויש לי הוכחה רבה דלא אמרינן הך סברא רק דאף אם הוי טועה וסובר שאפשר לקיימו מ"מ כיון דלפי האמת אי אפשר לקיימו לא הוי תנאו תנאה וא"כ לפי"ז הדרן לקמייתא דלא עדיף מהתנה בפירוש. ומנא אמינא לה דאיתא בכתובות דף נ"ז ע"א האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאין לך עלי שכו"ע וכו' שם פלוגתא דר' מאיר ור"י שם בתוס' ד"ה הרי זו מקודשת שהקשו קושיא עצומה לר' מאיר דלמה מקודשת פי' לדבריהם דאם המתנה ע"מ שכתוב בתורה תנאו בטל מ"מ הוא לא קדשה רק אדעת' דהכי כיון דהתנה בתנאי כפול. ותרצו כיון דיליף מב"ג וב"ר א"כ גם להא יליף דלא להוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה עכ"ל. וקשה לי קושיא עצומה דלר"י דלא יליף מתנאי ב"ג וב"ר כדמוכח בב"מ דף צ"ד ע"א עיי"ש א"כ בעונה דמודה ר"י לר"מ כדמשמע מדבריו דאמר בדבר שבממון וכן קיי"ל בש"ע סי' ל"ח סעיף ה' בלי חולק קשה לדידי' קושית התוס' דלמה מקודשת וע"ז לא שייך תירוץ התוס' דהא ר"י לא יליף מב"ג וב"ר. וא"ל דבאמת ר"י לא סבר בעונה רק דהתנאי בטל ולכך אמר בדבר שבממון אבל סובר דאינה מקודשת כיון דתנאו בטל ודלא כר' מאיר והא דקיי"ל בש"ע דבעונה תנאו בטל ומקודשת היינו משום דאנן קיי"ל כר' מאיר בתנאי דילפי' מב"ג וב"ר וא"כ שפיר מקודשת כתירוץ התוס' ז"א דמדפליג ר"י ואומר תנאו קיים ולא פליג לומר ואינה מקודשת ש"מ דמודה לר"מ בהא [ועוד איך שייך לומר בדבר שבממון תנאו קיים פי' דאינה מקודשת תנאי למה דמשמעו דאמר כל השלשה] וכן משמע מדברי הר"ן שם ועוד דעכ"פ לא הוי לכתבו (בש"ע) בפשיטות כיון דלהי"א שם בסי' ל"ח סעיף ד' ראוי להיות לפי"ז רק ספק מקודשת:

והנ"ל בזה דיש לישב קושי' הנ"ל בטוב טעם דהא קשה מה מקשו התוס' על ר' מאיר למה תהיה מקודשת נימא דהיינו משום דהתנאי הוא בדבר שאי אפשר לקיימו דהא מחויב לה מדאורייתא ואף דמ"מ יכולין הם לקיים דהוא יעבור כמו בבשר חזיר והיא לא תתבע אותו מ"מ שלא יהיה לך עלי משמע שלא יהיה לה שום חיוב עליו דהיינו שלא יתחייב לה וזה אי אפשר שתתקדש לו ולא יהיה מחויב דמ"מ מחויב ועומד הוא לר"מ כיון דמתנה על מ"ש בתורה וכמ"ש לעיל הסברא בנד"ד ולענין שיהיה מותר לה בשר חזיר מי' ז"א דודאי התנאי מה שלא יהיה מחויב לה אפשר לקיים דאף דלא אזיל החיוב מיני' ע"י תנאי זה מ"מ יכולה היא שתפטרנו ותמחול לו כמ"ש התוס' בדבור הנ"ל לקמן דמחילה שלא ע"י תנאי ודאי מהני וא"כ עכ"פ אפשר לקיי' תנאי זה שלא יתחייב לה רק דעכשיו התנאי בטל משום דהוי מתנה עמ"ש בתורה וא"כ למה מקודשת ושפיר הקשו התוס' ומי' היינו דוקא בשאר כסות דאתיהיב למחילה אבל בעונה הא כתב הר"ן והביאו הבאר הגולה והט"ז שם בסי' ל"ח דצערא דגופי' לא אתיהב למחילה א"כ אי אפשר שלא יתחייב לה לכך לק"מ קושית התוס' למה יהא מקודשת דהא תנאי שאפשר לקיימו בעינן לכ"ע אף למאן דלא בעי תנאי כפול לכך לר"י דמודה בעונה לק"מ כנ"ל ומדברי הר"ן הנ"ל נ"ל להוכיח דלא כהב"ש שם בסי' ל"ח ס"ק י"א דאם מתנה שתפטרנו מן העונה דהוי תנאי עכ"ל דהא לר"י כל מאי דמהני ביה מחילה מהני ביה תנאה ולא אמרינן דהוי מתנה על מ"ש בתורה ואם גם עונה ניתן למחילה א"כ הוי מהני ביה תנאה א"ו כמ"ש הר"ן הוא עיקר ואם כן אף על מנת שתפטרנו לא מהני. ואף שכתב הב"ש כן בשם התוס' אין ראיה מדברי התוספת דיש לומר דהתוספות לא כתבו כך רק אשאר כסות אליבא דר"מ עיי"ש ועונה אגב שיטפי' דלישנא. ואין להקשות הא קיי"ל בסי' ע"ו סעיף וי"ו דיכולה למחול לק"מ דעיין שם בסעיף ה' ושם בב"ש ס"ק ז' דאם נתנה לו רשות מעצמה מהני מחילתה אף לעולם אבל ע"י פיוס לא דהגיע התורה לסוף דעתה דאינה מוחלת בלב שלם ולא מפטר בכך לעולם מ"כ תוכן דבריו בשינוי הלשון וא"כ כיון דהוא מתנה עמה שתפטרנו והיא מוכרחת בכך מחמת התנאי א"כ אף אם תפטרנו לא מפטר ואף אם אמרה שמוחלת בלב שלם דגרע מע"י פיוס כנ"ל וא"כ אי אפשר לקיום התנאי כנ"ל וא"כ לפי"ז אם אמרינן בנידון דידן דנעלם ממנו דגרושה אסורה לכהן לא אמרינן דבטל התנאי משום דאי אפשר לקיימו כיון דהוי סובר דאפשר לקיימו א"כ עדיין נשאר קושית התוס' על ר' יהוד' למה מקודשת כיון דהתנאי ע"מ שאין לך עלי עונה לא נתקיים ואי משום דהוי שאי אפשר לקיים דאי אפשר דמפטר דלא מהני תנאה דהוי מתנה על מ"ש בתורה וגם אם תמחול לא מהני כיון דכבר התנה מ"מ וכי כ"ע דינא גמירי דידעי דאף שהתנה לא מהני וגם אם תמחול לא מהני דילמא סובר דכיון דהתנה פטור או דאם תמחול יפטר וא"כ לפי דעתו אפשר לקיימו ואיך נימא דהוי קדושין גמורי' ואם יקדשה אחר אין צריכה ממנו גט ובודאי דטפי מסתבר לומר דלא ידע ונעלם ממנו דינים אלו ממאי דנימא דנעלם ממנו דגרושה אסורה לכהן א"ו דאף שטעה וסבר שאפשר לקיימו מ"מ כיון דבאמת אי אפשר לקיימו לא הוי תנאי תנאה והתנאי בטל והמעשה קיים כן כראה לי ברור.

אחר כתבי זאת מצאתי ראיתי בספר הפלאה שחיבר הגאון מהר"פ כי' אב"ד דפרנקפורט דמיין שה בכתובות נ"ו ע"א בדברי התוס' הנ"ל שהקשה קושי' זו לר"י והנאני שכיוונתי לדעת הגדול כמותו בהקושי' אך מה שמתרץ שם על קושי' הנ"ל דר"י יליף נמי מב"ג וב"ר אך לא כל מילו עיי"ש מלבד שהוא דחוק דאיזה מהן יקרב ואיזה מהן ירחק ועוד דיציבא בארעא וכו' דתנאי דכפול דמפורש מלבד זה אין מקום לדבריו אליבא דר"י דאיך נימא דיליף מב"ג וב"ר דלא להוי מתנה על מ"ש בתורה כיון דהוי דבר שבממון אף מתנה על מ"ש בתורה מהני ואיך נילף מיני' דלא מהני מה דבהך גופ' מהני אלא מחוורתא כתריצי בס"ד כנ"ל נכון וברור ואם כן אף לסברת המהר"ם לובלין דהיכא דלא נאמר מפיו לא בעינן כפול מ"מ מודה בנד"ד דאפשר לקיימו ודאי בעינן דהא אף מאן דלא בעי ת"כ בעי אפשר לקיימו וה"ה היכא דלא בעינן תנאי כפול מ"מ בעינן אפשר לקיימו ולא דמי לנידון דידי' דהוי תנאי שאפשר לקיימו כיון דלא כהן הוי כנ"ל נכון וברור וכ"ז הוא רק לרווחא דמילתא אבל ודאי כפי הנראה לענ"ד שלא יעלה על דעת שום חכם שתהא כשרה לכהונה כיון שקבלה גט בסתם כדרך כל הגיטין ולא מבעי' לפי דברי העד הראשון דלא נזכר שום תנאי כלל בדבריו הלא אף להעד השני שמתחילה אמר לו המסדר שיתן גט על תנאי אבל אתנאי זה לאו כלום דלא הוי שם שום דין מדיני תנאי כפי שנזכר בדברי העד הנ"ל כמבואר לכל מעיין ואינו רק פטומי מילי שכן קורין לכל גט שכ"מ גט על תנאי וכן מרגלא בפומי דאינשי ולזה כיון המסדר מעיקרא. ואח"כ אמר לו המסדר שאין נותנין בזמה"ז גט על תנאי רק גט סתם ואח"כ יעשה התקשרות בחרם וסידר הגט כתקנת הר"י מפריש בלי שום תנאי הכל הכתיבה והנתינה עד גמירא כפי הנזכר בדברי העדים ואח"כ גזר בחרם שיחזרו וישאו זא"ז בודאי דאסורה לחזור לבעלה הכהן וגם גט אחר לא צריכה כלל לענ"ד נ"ל ברור ונכון:

וא' נתן עיניו בממון ורוצה להתיר איסור חמור כזה אף בלא פלפול של הבל רק של הבל הבלים ואשיב על חלומותיו ועל דבריו מה שהביא ראי' מתשובת מהרי"ט המוזכר בבאה"ט בסי' קמ"ג המעיין במהרי"ט בחלק א' ס"ס ל"ה יראה שלא יפה העתיק הבאר הטיב דלא איירי רק בגט זמן בלא שום תנאי כלל ומבואר בש"ע אה ע סי' קמ"ו סעי' א' דגט זמן א"צ לשום דין מדיני תנאי עיי"ש וא"כ שפיר דתנאי הנ"ל דזמן הוי תנאי שפיר ואף דלא פי' מהרי"ט דהי' בכל דיני תנאי הא אין צריך לדיני תנאי והא דכת' שם מהר"ם בתר הכי ולא פי' שום תנאי היינו תנאי דזמן דהא הי' תנאי ואינו כתנאי כמבואר שם בש"ע סי' קמ"ו הנ"ל וזה ברור ומה שאמר דמהרי"ט אחר שניתקן סידור הגט הי' ובודאי דהי' כל הביטולם ואעפי"כ כתב דע"ד הראשונה אמר. בואו וראו כמה סמיות עין יש בזה וכמה השוחט מעוור וא"כ לפי דבריו של זה אם דבר איזה תנאי כמה ימים מקודם ואח"כ נתן הגט בסתם עפ"י סדר הגיטין שלנו לא מועיל כלל לבטל התנאי א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן וכל סדר הגט שניתקן למה כיון דאינו מועיל כלל ומה מועיל מה שמחזיר כמה פעמים בלי תנאי ומבטל כל הדבורים ממ"נ אם לא אמר שום תנאי מקודם הביטול למה ואם אמר איזה תנאי הא לא מהני הביטול א"ו דהבל יפצה פיהו של זה שהוציא לעז על חכמינו שתקנו סדר הגט לומר דאין בתקנתן ממש חלילה. ועל מהרי"ט ז"ל לק"מ דשם מפורש להדיא דהי' על פרק הנסיעה ללכת למדינת הים ואמר כתבו גט לאשתי עיי"ש משמע דלא היה בעת הכתיבה והנתינה ולא הי' שום סידור ואץ לדרכו דאז כותבין ונותנין כשאמר כתבו גט לאשתי ואף תנו א"צ לומר כדין המפרש בים והיוצא בשיירא כמבואר בש"ע אה ע סי' קמ"א סעיף ט"ז וזה ברור ופשוט ומה שמהבל ואומר מפשרה בטעות ומביטול חמץ אין מן הצורך להשיב עליו דגט אין דומה לממון כמבואר בתשובות ופוסקי' שהבאתי וביטול חמץ מטעם הפקר נגעו בה. ומה שהביא ראיה מנשבע ע"ד הרב וחרב טעה בדבר משנה המוזכר בבאה"ט חו"מ אינו דומה כלל דשם ג"כ משום שבועה בטעות נגעו בה דהוי כאילו היא בעצמו טעה כיון דנשבע ע"ד הרב והרב טעה. אבל הכא כבר כתבנו דאף דטעה הוא בעצמו מ"מ הגט כשר. א"כ לא הרווחנו בזה כלל וכלל. ומה שהביא ראי' מן גטו כמתנתו אין מן הצורך להשיב עליו כי כבר מלאו כל התשובות מזה והוא בעצמו ראה אותן ומ"ש ממשמעות הש"ע ממ"ש יש ליתן בכהן גט על תנאי משמע דוקא לכתחילה הבל יפצה פיהו דודאי אין חיוב ליתן על תנאי דאם רוצה לגמרי שלא להחזירה הרשות בידו ומ"ש והחוש מעיד דאיך יוכל שכ"מ לומר תנאי כפול זו הבל הבלים וסותר גמרות ופוסקי' בדמיון כוזב דא דאתקן שמואל בגיט' דשכ"מ וכו' ומ"ש מאונס כבר אמרתי לו אני כמה ראיות דטעות הוי אונס חדא מהא דאמרינן ביבמות דף פ"ח דתצא מזה ומזה משום דמחמירין בסופה כדי שתידק בתחילתה וקש' הלא מן הדין הוא דאסורה לבעל ולבועל א"ו דטעות הוי אונס דסברה שבעלה מת וכמדומה לי שראיתי דברים אלו באיזה ספר. ועוד אמרתי לו מהוחלפו נשותיהם המוזכר בתשובת רשב"א סי' יוד. ועוד יש להביא ראיות מגמ' שבועות דף כ"ו ע"א ונדרים דף כ"ד דדריש האדם בשבועה פרט לאנוס אלמא דקרי לטעות אונס דהא התם בטעות איירי. דהאי נשבע דאמרה רב. והאי נשבע להיפך. ואעפי"כ אמרתי לו דלא כלום הוא להקל מש"ז ואם לא להחמיר דהא חליצה מוטעת כשרה וחליצה מעושה פסולה כדאיתא ביבמות דף ק"ו ע"א ועוד יש לי הרבה ראיות ואין כאן מקום לקבל ארוך א"ו דדוק' בטעות בגוף הדבר הוי אונס כגון בהך דאין רוצים לאוסרה מחמת דנטמאה בעודה יושבת תחת בעלה הלא היא סברה דאינה יושבת תחת בעלה דכבר מת וכן בהוחלפו דסבורה היתה שהוא בעלה. וכן בשבועה שסבור היה שנשבע באמת כי זה אנוס מקרי כי אונס בדעתו הוא במעשה זה. אבל כשהטעות מצד אחר כמו גבי חליצה שם בגמ' יבמות עיי"ש וכן גבי טעות דגיטין המוזכר בתשו' ובפוסקים וכן בנד"ד דטעות לא הוי במעשה הגט רק מצד אחר דסובר הי' שמותרת לחזור לו אין ענין אונס לכאן וזה ברור בלי פקפוק לענ"ד ועוד דאף אם הוי אונס הביטול מהני גם לגבי אונס כמבואר בתשובת ופוסקים ותמה אני על המתיר הנ"ל איך מלאו לבו לחלוק על גדולי עולם אשר מימיהם אנו שותי' המהרש"ל והמ"ב והב"ח והסמ"ע והנ"ב שכתבו בהדיא דהביטול מהני אף שידעינן דעתו בהיפך והוא חולק עליהם בסברת כרסו בלי טעם וראי' ומתיר לאו דאורייתא ובמה שאמרו הקדמונים הגאונים שהביא מהרש"ל וה"ג והשאילת' ור"ת וכל האחרונים דהוי גט מעלי' אומר הוא בדברי הבל שלו שאפילו ריח הגט אין בו ובפרט דגם מקודם לא הוי תנאי כלל ואח"כ הוי ביטול מעלי' ודאי דהוי גט מעלי' ולבעלה ודאי אסורה ולהצריכה גט אחר מצד החומרא חכמי הדור יבחרו ולא אני כמ"ש בראש דברי כל הו"ל נלע"ד. ובפרטי דכבר שהא עמה עשר שנים ולא ילדה דמן הדין כופין אותו להוציא אך דמכמה דורות לא נהגו לכוף בענין הזיווגים אבל שיהי' בזה מצוה לקרב מנ"ל. וגם כי שמעתי מאנשי קהלתינו שתמיד הי' קטטות ומריבות בין הזוג הנ"ל ושנאה. וכמה פעמים רצה לגרשה ועכשיו רוצה להחזירה אין זה אלא דמים גנובים ימתקו ועל הרועים חכמי וגאוני הדור עליהם מוטל לתקן הפרצה ולגזור בחרמות ושמתות כדין וכדת וכהלכה ובפרט בזמנינו זה כי גברה סטרא דשמאלא בעוה"ר בודאי ראוי לעמוד בפרץ שלא להניח לעבור בפרהסי' לאו חמור ותשב באיסור תחתיו כל ימיו. כל הנ"ל נלע"ד אם יסכימו עמי גאוני הדור ני'. ואם לא הרי בטלה דעתי כנגדם והן רשאים ולא אני הכ"ד הצעיר והשפל אסקופה הנדרסת תחת כפות רגלי ת"ח ותלמידיהן הק' משה טייטל בוים מפרעמסלא:

ומחמת העד השלישי והרביעי ג"כ אין להתיר מכמה טעמים חדא דנודע לנו באומדנא דמוכח דעדים שקרים המה. ועוד אפי' אם עידי אמת הן מ"מ כיון דבורים המה ולא ידעו שום דין מדיני תנאי ודאי דהם לא דקדקו אם היה בדיני תנאי כפול והן קודם ללאו וכו' ואף אם אומרים העדים התנאים שפיר. הא מילתא דלא רמי' עלי' דאינש לאו אדעת' ולא מהמנינן להו בזה. וראי' לדבר מהא דאית' בש"ע יו"ד. סי' א' סעי' ג' מי שאינו יודע הלכות שחיטה אפילו שחט לפנינו ד' או ה' פעמים שחיט' הגונה וראוי' ושחט אח"כ בינו לב"ע שחיטתו פסולה אפי' שאלו לו עשית כך וכך ומתוך תשובתו נראה ששחט כראוי אין לסמוך עליו ואפילו אמר ברי לי ששחטתי יפה. ועיין שם בט"ז ס"ק ח' ובש"כ ס"ק י"א י"ב ואפילו אחר שלמד ה"ש אומר ששחט אז כראוי לא מהני משום דכיון דבשעה ששחט לא ידע ה"ש אפשר ששהא או דרס או החליד או הגרים או עקר ואף שאומר שבודאי לא עשה אחת מאלו לא מהני. דמילתא דלא רמי' עליו הוא כיון דלא ידע אז ההלכות ולא ידע שמעשים אלו פוסלין השחיטה לכך לאו אדעתי' שלא השגיח ע"ז וסובר עכשיו שלא עשה אחת מאלו ובאמת עשה ע"כ. וא"כ מה התם במעשה שעשה הוא עצמו אמרינן כך. מכש"כ הכא בבורי' גמורים דלא ידעו שום דין מדיני תנאי ולא ידעו אם יש חילוק בין הן קודם או לאו קודם או בכפלי' או לא ודאי דאין לסמוך עליהם כלל דהוי מילת' דלא רמי' ובפרט דהם לא הי' עידי מסירה רק שהי' אז בשעת הגט ולא רמי' עליהו כלל ובודאי דעידי המסירה מדקדקין יותר ובפרט דלאו בורים הם כמו הנך ויש להם ידיעת בית רבו שלומדין משניות בטוב וגם הם תמיד אצל גיטין כנ"ל נכון וברור ועוד הא אית' בחומ' סי' כ"ט סעי' אי ובסי' ל' סעי' ב' בהג"ה כל מקום שנוכל ליישב דברי העדים שלא יהי' מכחישין זא"ז מישבין דבריהם א"כ יש לישב דהך שאמרו הנך עדים דוא ביסט איהר מאן היינו ע"י נשואין כמו שאמרו כל העדים ועוד הא מאני הנ"ל סותר עצמו דכיון דאמר הרב תנאי למה אמר שאפשר צריך להיות חתונה וכן ר' חיים העיד לפי דבריו למה גזר בחרם החרם הזה למה ועוד בדברי ר' חיים הוי לאו קודם להן דהא מתחילה אמר אז דוא וועסט געזונד זיין וכו' דהיינו לא יהי' גט וקל להבין וא"כ לא כלום הוא ואין לסמוך דמסתמא עשה הרב כהוגן דהא לכל העדים הרב מוטעה הי' ועוד דמי יאמר שזה לשון תנאי כיון דלא אמר לשון לאו והן כלל ועוד דהא יהי' גט מעכשיו צ"ל בהתנאי עיין בסי' קמ"ה אבל פטור מן החליצה היינו לאחר מיתה וא"כ יהי' גט דאתי מיני' דיו לבא מן הדין ואין גט לאחר מיתה וא"כ לא הוי תנאי כפול ואין לומר דבלשון פטור מן החליצה נכלל דיה' גט מעכשיו דאל"כ לא מפטרה מן החליצה דאין גט לאחר מיתה דא"כ גבי יהי' גט כמי נימא הכי דאף שלא אמר מעכשיו ממילא קא משמע מעכשיו דאל"כ לא הוי גט והוא יהי' גט קאמר א"ו דלא אמרי' כך אבל הא אין לומר דדוקא יהי' גט או לא יהי' גט צ"ל בהתנאי אבל לא דבר חדה ורמז כגון דוא בישט איהר מאן וכו' דז"א דהא בתנאי דב"ג וב"ר אמר ג"כ אם יעברו יותן להם את ארץ הגלעד ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם וא"כ ממילא דלא יותן להם ארץ הגלעד א"כ ה"נ כיון דאמר זיא איז דיין ווייב ממילא דלא הוי גט אבל במ"ש מעיקרא די ועוד שאף אם הי' תנאי ממש בכל הדינים מ"מ נתבטל בסדר הגט והם אינם מכחישין הסדר וזה ברור בלי שום פקפוק

גביית עדות

במותב תלתא כחדא הוינא ואתא לקדמנא ה"ה הרבני מו"ה צבי הירש במו"ה שמעון ז"ל והעיד בתו"ע באליו"ע בזה"ל דיא שרה בת יוסף האט מיך גיבעטן איך זאל מיט איהר גיין להמאייסטראט על הורמנא על סידור הגט באשר בעלה איז שוכב על ערש דוי האט ר' מרדכי בר' מענדל מאנסיס פועל גיוועזן ביי עהם אז פר זאלל איהר געבען גט על תנאי בין איך געקוממען ארויף צו מיינשטראט האבן זייא נישט געוולט קיין קיין הורמנא געבן אפילו דאס פאר פאלק איז מרוצה טאר מען נישט געבען אם לא זיא האבען איין טעם הגון כפי הנימוס שלהם האב איך זייא געזגט דאס ענין אז דער גט זאלל זיין אז זיא זאלל נישט זקוק זיין להחלוץ ווען ער וועט חלילה נעדר ווערן האט זיך איינר פון דיא אדונים אן גערופן אז מען וועט געבען אין גט ע"מ להחזיר האט דער פרעזיש רשות געגבן אדעת' דהכי זאלל איך אראפ גיין עם הרב אז מען זאלל געבען איין גט ע"מ להחזיר אונד שני עדי' זאלין זיך חתמינן אז דאס פאר פאלק האבען זיך מרצה גוועזן אז זיא זאללין זיך צו ריק נעהמן אז ער וועט געזונד ווערען אין מען זאלל דאס ביניהם איין שרייבין אין פרעטקאל באופן זה זעננען מיר אראפ גענאנגען זעננען מיר געקוממען צו דעם חולה ר' בער בן ר' אייזיק הכהן האט הרב אן געהויבן מסבב צו זיין בדברים מיט עהם מחמת דעם גט באשר דוא טוסט רעכט וואס דיא דיא גוסט איהר גט אז זיא זאלל נישט זקוק זיין לחליצה האט ער געפרעגט וועל איך זיא מעגען צו ריק נעהמן האט ער עהם משיב געוועזן פר וואש זאללסט דיא נישט מעגען צו ריק נעהמן וויא מען וועט דא זאגען אזוי וועט זיין האח מען אן געהויבן מסדר צו זיין דעם גט כסדר כל הגיטין וויא עס איז געקוממען צו עהם אז מען האט איהם געפרעגט אויב ער וויל געבען גט אן אונס אין אן תנאי איז ער געבליבן וויא שלאף האב איך מיך אן גערופן ר' בער איך בין דיך דרינן אז דיא וועשט זיא מעגען צו ריק נעהמן אין זאג נאר נאך האט עהר געזאגט וויא מען זאגט ביי איין אנדערן גס וויא עס שטייט וויא מען זאגט ביי. אין סתם גט האט טען געשריבן דען גט אין דמן האט עהם איבר ליינט נאך דען חתמנין האט מען ווידער אן גגהובן צו פרעגין כסדר הגטין איז ער דער שראקין געווארן האט מען עהם געהייסין אפרוען אונד מען האט עהם געגעבין איין ביסל איין געמאכץ אין האט עהם אפ געוואשען מיט יין האט הרב געזאגט וואס דער שרעקסט דיא דיא האסט מער נישט אן צו ווערין נאר איין סעודה וועסט דיא מאכין אונ פיר שטענגלך. אין פין דעסט וועגען בוסט איהר מאן אין זיא איז דיין ווייב אונ זיא האט אויך אן געהויבן צו וויינען האט זיא דער רב אויך אן געהויבן מנחם צו זיין אונד האט געזאגט פין דעסט וועגען ביסט דיא זיין ווייב אונד ער איז דיין מאן. האט מען עהם געזאגט אתה דוב המכונה בער בן יצחק המכונה אייזיק הכהן גושט דיא דיין ווייב גט אן אונס אין אן תנאי האט ער גאזאגט יא וכו' כסדר הגט דער נאך האט מען עהם ער טייטט הרי זה גיטך וכו' וויא עס שטייט אין איר אויך האט ער זיך [אויש גענומען] אז ער וועט ניט קענען זאגען הרי את מותרת לכל אדם בנשימה אחת מען זאלל עהם זאגען מלה במלה דאס ווארט מעכשיו האט ער נישט געזאגט. ער האט געזאגט מעצב מעכב האט מען אוף טייטש געזאנט פין אצונדערט אן. האט ער געזאנט לבסוף האט ער געגעבען דעם גט נאך דעם האט מען חרם געגעבען אז מען זאלל ניט מוציא לעז זיין על הגט כסדר ככל הגיטין אונ מען האט זייא אן געזאגט בחרם אז ער וועט געזינד ווערען. אין געדענק נוט מיט וואס פר איין לשון מען האט געזאגט דען חרם צו האט מען גאזאנט אז ער וועט גצזונד ווערען זאללין זיא זיך צו ר"ק נעהמען צו איין אנדער לשון עכ"ל. ור' הירש הנ"ל הי' עד החתימה והמסירה:

שוב העיד ר' וואלף ב"ר שמואל עד המסירה השני בזה"ל בת"ע באליו"א הרב האט עהם געפרענט ווילסט דיא געבען דיין ווייב גט על תנאי אז דיא וועסט געזינד זיין וועסט דיא זיא צו ריק נעהמין האט ער געזאנט יא. האט מען געזאגט וויא דער סדר בכל הגיטין או תנאי אין אן אונס וכו' אונד מען האט עטליכע מאהל געזאגט אז דיא וועסט געזינד ווערדין וועט מען שטעלין פיר שטענגליך וועסט דיא צו ריק נעהמין וועסט דיא זיין זין ווייב אונד ער וועט זיין דיין מאן. האט מען געשריבען דען גט ומסדר געוועזן כסדר כל הגיטין סתם אין מען האט אן געזאנט ווער עס ווייסט עפיס אמין פסול בג. זאלל זאגען כמו שנכתב בסדר הגיטין האט מען עהם געגעבען דעם גט האט מען עהם פר געזאגט כסדר כל הגיטין האט עהר געזאגט דאס ווארט מעכשיו האט ער נישט געקאנט זאגען האט ער געזאגט מחצב איך בין מסופק אויב עיר האט רעכט געקאנט זאגען הרי את מותרת לכל אדם מען האט עהם געהייסין זאגען אויף טייטש ווייס איך ניכט אוב ער האט געזאגט אויף טייטש עס איז איין רעש געוועזין האט ער געגעבען דעם גט. האט הרב חרם געגעבען אז מען זאלל ניכט מוציא לעז זיין על הגט. גם האט ער חרם געגעבען אז זיא זאללין זיך איינש דאש אנדערע נישט אפ טרעטען אז ער וועט געזינד זיין זאלל זיא ווידער חתונה האבען זיא זאלל זיין זיין ווייב אונ ער זאלל זיין איהר מאן עכ"ל עוד העיד לפנינו ר' הירש הנ"ל אז מען האט געזאגט אז מען האט געזאלט געבען דען גט צו דיא עידי מסירה אתם עדים וכו' דעו וראו שהבעל ימסור הגט וכו' לשמו ולשמה וכו' כמו שכתוב בסדר הגיטין. וכן העיד העד השני.

שוב העיד לפנינו ר' חיים בה' שלמה בתו"ע בזה"ל דער הרב איז גו צו גיין צו עהם הרט ער צו עהם גזאגט דער שרעק אא געקוממען דיא זאלסט געבען דיין וויב גט בזה התנאי אז דיא וועסט געזינד ווערין איז זיא דיין ווייב דיא טוסט מעהר ניט נאר טאמער שטארבסט דיא וועט זיא פטור זיין פין חליצה וויטר האט הרב מסדר געוועזין איך וייסט נישט וואש ווארים איך בין קיין מאהל ניט געווען ביי' קיין גט האב איך נישט מהדר געוועזען ביז אין גט געבען נאך דעם אז מען האט גט געגעבען האט הרב געזאגט בחרם בזה"ל איך גיב חרם אז ער וועט געזינד ווערין זאללין זיך איינס דאס אנדערע ניט אפ טרעטען זי זאללין ווינען וויא פריער איך וועל אי"ה ביי' אייך זיין אויף דער סעודה עכ"ל.

שוב העיד ר' משה ב"ר דוד בתו"ע בזה"ל דער הרב איז צו עהם געקוממען אונד האט עהם געזאגד דיא וועסט געבען דיין ווייב איין גט על תנאי דיא ווערשט מעהר נישט אן אויב דיא ווערסט שטארבין דיא זאלסט פטרין דיין ווייב פין חליצה אז דיא ווערשט לעבען איז זיא דיין ווייב אין דיא בישט איהר מאן אין דעם סדר הגט געדענק איך נישט אויב מען האט געזאגט אן תנאי האט מען געזאגט ער איז איין כהן האט הרב געזאגט עס איז אגט על תנאי האט מען געגעבען דעם גט האט ער נישט געקאנט זאגען דאס ווארט מעכשיו האט ר' משה סאאבריר געזאגט זאג עהם פין אצונדערט אן האבן מיר געהאט צו טאהן מיט עהם איי ער האט געזאגט האט ער זיך דער שראקין האט הרב געהיסין עהם זאגען אז ער זאלל זיך ניט דער שרעקין דאס איז נאר גט על תנאי איך ווייס ניט ווען דאס איז געוועזין צו פר דעם גט צו דער נאך דער נאך האט דער הרב געגעבען חרם אז מען זאלל ניט מוציא לעז זיין אונד האט געזאגט אז מען וועט אפשר בדארפן אין חופה צו שטעללין אין חתונה צו האבען אין דער נאך האט ער געזאגט בחרם אז זיא איז דיין ווייב אין ער איז דיין מאן אין דיא טארסט נישט אנדרע ווייב נעהמען אונד זיא טאהר קיין אנדרען מאן כיט נעהמען עכ"ל.

שוב העיד ר' אברהם אביש בר' ישראל איסר בתו"ע בזה"ל דער הרב העט געזאגט צו עהם דיא וועסט געבען גט על תנאי דיא בעדארפסט דיך ניט צו דער שרעקן דיא ועסט געבען גט על תנאי אז דיא וועסט אויף שטיין וועט מטן שטעללין פיר שטענגלך דער נאך האט מען געזאגט עהם פיר וויא דער סדר איז פון איין גט איך ווייסט ניט וואס מען האט עהם געזאגט איך האב שטיל געזאנט צו איינם וויא וועט ער זיא צו ריק נעהמען ער איז איין כהן האט מען מיר נישט משיב געוועזן דראויף דער נאך ביי' דעם גט געבען בין איך נישט געוועזען עכ"ל.

שוב העיד ר' משה בר' יהוד' זינדל בתו"ע בזה"ל איך בין געקוממען וויא דער הרב האט געזאלט מוסר זיין דען מאן דעם גט אין דער האנד אריין קיין תנאי איז נישט געוועזען דער ביי' אין געדענק ניט אויב מען האט בפירוש גיזאגט אן תנאי האט מען עהם פור גאזאגט וויא מען זאגט ביי איין גט אונד קיין תנאי געדענקט איך ניט רק ער האט ניט געקאנט זאגטן מעכשיו האט ער געזאגט מחציב האב איך מיך אן גערופן מען זאלל עהם זאגען אויף טייטש פון אצונדערט אן ווייס איך ניט צו האט ער געזאגט צו האט ר' משה בר' דוד געזאגט דאס האט מען געגעבען דעם דער נאך האט הרב בחרם געזאנט איהם אין איהר אז ער וועט געזינד ווערען זאללין זיא זיך צו ריק נעמען ער זאלל קיין אנדער ווייב ניט נעהמע אונד זיא זאלל קיין אנדערען מאן ניט נעהמן האט מטן געזאגט עס וועט עפיס קאסטן האט הרב געזאגט וואש וועט קאסטן ער וועט עפיס איין וועטשרע מאכן אונד מען וועט פיר שטענגלך שטעללין עכ"ל:

כל הנ"ל הוגבה כדין וכדת בפני הבעל והאשה יום ג' חו"ה פסח הקמ"ט לפ"ק פה"ק פרעמעסלא יע"א פה"ק יוסף אשר הערין בערג ה"ק משה טיטל בוים ה"ק שמואל הייליג.

תוכן העניינים

השיב משה אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה