השגות הרמב"ן על ספר המצוות· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
שורשים · מצוה יא
העיקר האחד עשר שאין ראוי שימנו חלקי המצוה חלק חלק בפני עצמו כשיהיה המקובץ מהם מצוה אחת וזה דבר מבואר בחלקים המעכבים זה את זה כגון ארבעה מינין שבלולב ושתי צפרים ועץ ארז ושני תולעת בטהרתו שלמצורע. אבל אמר הרב שזה דבר קשה בעניינים שנאמר עליהם שאינם מעכבים זה את זה לפי שהקודם במחשבה הוא שנאמר שאחר שאלה החלקים כל חלק מהם אינו צריך לחבירו יהיה כל חלק מהם מצוה בפני עצמה כגון אמרם התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת והיינו אומרים שהלבן והתכלת ימנו שתי מצות לולי שמצאנו להם לשון מבואר במכלתא דר' ישמעאל והוא אמרם שם יכול יהו שתי מצוות מצות תכלת ומצות לבן תלמוד לומר והיה לכם לציצית אחת היא ואינה שתי מצות, הנה התבאר לך שאפילו החלקים שאינם מעכבים זה את זה יהיה לפעמים מצוה אחת כשיהיה הענין אחד. אלו דברי הרב. ואני אומר אם הנראה לרב הוא שראוי למנות החלקים שאינם מעכבים זה את זה מצות רבות כמניין החלקים אל ישנה סברתו מפני הברייתא הזו שהיא באמת כך פירושה יכול יהו שתי [מצות] כלומר שלא יעכבו זא"ז תלמוד לומר והיה לכם לציצית וראיתם אותו דמשמע שהיא מצוה אחת שהתכלת מעכב את הלבן והלבן מעכב את התכלת והברייתא הזו נשנית אליבא דרבי דאמר בגמר מנחות וראיתם אותו מלמד שמעכבין זה את זה. וזו היא ששנינו במשנתנו במנחות ושנו אותה בספרי ארבע ציציות מעכבות זו את זו שארבעתן מצוה אחת רבי ישמעאל [אומר] ארבעתן ארבע מצות. ומכאן תלמוד שבאמרם מצוה אחת ירצו בו שהם מעכבין זה את זה והאומר שאינם מעכבין יעשה אותם מצות רבות. והתמה מן הרב אם לדעת המכלתא הזו התכלת והלבן אינם מעכבין זה את זה לאי זה ענין שנו שם מצוה אחת ואינם שתי מצות. וכי בא התנא הזה עכשיו למנות רמ"ח מצות עשה. וללמדנו שלא נביא ענין ציצית בחשבונו אלא למצוה אחת זה דבר ראוי לטעות בו. ועם כל זה אנחנו לא נשבש מניינו של הרב בזה שראינו לבעל הלכות גדולות שמנה ציצית מצוה אחת לפי שהוא ענין אחד שבתשלום התכלת והלבן תשלם לנו הכונה במצוה הזאת לזכור את כל מצות ה' ולעשותם, ואע"פ שאמר רבי ישמעאל (מנחות דף כ"ח) בארבע ציציות ארבעתן ארבע מצות, לענין שאינן מעכבים זה את זה אמרו כך אבל בחשבון המצות הענין בתשלומו נמנה אחת, וזו סברא תסבול אותה הדעת לבעל ההלכות שמנה ג"כ מצות תפילין אחת, אבל הרב מנה תפילין שתי מצות ושתים אלו נשנו משנה אחת התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת נפלה של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד, ואם נביט לענינם הרי התפילין יחשבו יותר ענין אחד שכל מה שכתוב בזה כתוב בזה והענין בהם למען תהיה תורת ה' בפינו שומה כנגד הלב והמוח משכנות המחשבה לבד. ואולי יטעון הרב שזה מעשה אחד לבישת התכלת והלבן כאחד והתפילין שני מעשים, מה שבאמת לא יחשבו שני מעשים שאינן מעכבים זה את זה כאלו שתי מצות, שהרי הוא מונה ק"ש שחרית וערבית מצוה אחת והקטרת בוקר וערב אחת ושני תמידים אחת: