השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
פרק ו
הלכה ב
טען השומר שתנאי וכו' עד ושהיה ביניהם תנאי. א"א זהו תימה וכי העדים לא שמעו התנאי ואיך נאמן לומר תנאי היה בינינו וכיון שהפקיד סתם בפניהם הרי נעשה שומר גמור והוא מודה שפשע ומה לו לשקר במקום עדים לא אמרינן עכ"ל:
הלכה ג
שומר חנם שהביא ראייה וכו' ואם טען ואמר תנאי היה בינינו וכו'. א"א תימה גדול יש בזה ואם טען ואמר לא הייתי שומר אלא הא ביתא קמך אמרתי כי יש עדים שפשע מאי הוי אלא נשבע היסת שלא היה שומר ואם בשהפקיד אצלו בעדים קאמר דאינו יכול לומר תנאי היה קשיא רישא דמה לו לשקר במקום עדים כמו שכתבתי עכ"ל:
הלכה ד
מעשה באחד שהפקיד שומשמין וכו' עד כמו שביארנו. א"א למה בנקיטת חפץ והלא המפקיד אצל חבירו בעדים אינו צריך להחזיר לו בעדים עכ"ל: