השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות עירובין· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
פרק ג
הלכה ו
כותל גבוה וכו'. כתב הראב"ד יש כאן שבוש ולשון הגמרא כך הוא זיז רחב ארבעה טפחים שיוצא מן הכותל והניח עליו סולם כל שהוא מיעטו, פי' בטל הזיז שאינו ראוי לעמוד עליו והסולם ג"כ אינו כלום ולא אמרן אלא דאותביה עילויה אבל אותביה בהדיה ארווחי מרווח ליה פירוש לזיז והזיז ממעט את הכותל שהרי הוא רחב ארבעה טפחים ואמר ר"נ כותל י"ט צריך זיז באמצע להתירו, עכ"ל:
הלכה ט
כותל שגבוה וכו'. כתב הראב"ד ז"ל זאת הגירסא אינה בספרינו ואיני יודע מהו באורך עשרה טפחים ואולי הוא ברוחב ארבעה טפחים, עכ"ל:
הלכה יא
ואם בא לפרוץ וכו'. כתב הראב"ד ז"ל אף זו לא מצאתיה בענין הזה וצריכה תקון, עכ"ל:
הלכה כג
באר שבאמצע וכו'. כתב הראב"ד ז"ל והוא שחוליית הבור גבוהה עשרה טפחים שאין אויר רה"ר אוסרו ורשות חבירו נמי אינו אוסרו דרך אויר אבל אין חוליתו גבוהה עשרה טפחים אין ממלאין ומתני' היא במסכת עירובין פרק המוצא תפילין, עכ"ל:
הלכה כה
שתי חצרות וכו'. כתב הראב"ד ז"ל זה שבוש דלעצמה לא צריכא למימר אלא אפילו מזו לזו שהיא קודם סתימה. עכ"ל: