אור ברסלב

השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

פרק כה

פרק כד

הלכה ד

התנה המלוה עם הערב וכו' עד שיש נכסים ללוה. א"א שבוש הוא שאע"פ שאמר על מנת שאפרע ממי שארצה תחלה אם יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב עכ"ל:

הלכה ה

אבל אם אמר לו הלוהו ואני וכו' עד ממי שארצה אפרע. א"א אף זה שבוש עכ"ל:

הלכה ו

ערב של כתובה וכו' עד וקבלן של כתובה חייב. א"א כי האב אע"פ שלא קנו מידו עכ"ל:

הלכה ז

ראובן שמכר לשמעון וכו' עד וכזה הורו רבותי. א"א שבוש הוא זה שאם אמר בשעת מתן מעות משתעבד ואין בערבות משום אסמכתא עכ"ל:

הלכה י

שנים שערבו לאחד עד בשאר החוב. א"א אינו מחוור אלא לפי המנהג ולמדין מן העכו"ם לישראל עכ"ל:

הלכה יג

מי שלא פירש וכו' עד ודברים של טעם וכו'. א"א וא"כ לא ברב ולא במעט אלא כדי שהדעת מגעת לשם שהוא רגיל ואמיד נשתעבד עכ"ל:

הלכה יד

מי שאמר לחבירו הלוהו ואני ערב לגופו של וכו' עד ולזה דעתי נוטה. א"א דל אסמכתא מהכא שהרי סלקו אותה בגמרא אלא אם אמר בשעת מתן מעות הלוהו ואני ערב לך להביא בידך את גופו ואם לא אוכל להשיבו אשלם לית דין ולית דיין שהוא חייב לשלם ואם לא אמר לו כך למה יתחייב ממון אלא י"ל שיבא גוף תחת גוף עד שיתפשר עמו עכ"ל:

תוכן העניינים

השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה