השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
פרק ה
הלכה ב
בשר גידים ועצמות וכו'. כתב הראב"ד ז"ל תימא הוא זה ומאי שנא זה מן הבשר החי שאין בו אלא משום טריפה. עכ"ל:
הלכה ג
ואין העצמות וכו'. כתב הראב"ד ז"ל ולמה ליה למכתב הכי ואפילו חלקו לאבר כמות שהוא לשנים מבחוץ פטור אם אין עליו כזית בשר. עכ"ל:
הלכה יא
האוכלו אינו לוקה. כתב הראב"ד ז"ל זה שבוש שהרי אמר למעלה אפילו החזירה וחתכה אחר שחיטה לוקה משום ובשר בשדה טרפה ובמשנה אמרו שחט את אמו ואח"כ חתכו חכמים אומרים מגע טריפה שחוטה אלמא אית ביה איסור טריפה והל"ל אינו לוקה משום אבר מן החי דאין שחיטה עושה ניפול ועם כל זה מה צורך הואיל ויש בו לאו דטריפה. עכ"ל:
הלכה יג
ומצא בה שליל וכו'. כתב הראב"ד ז"ל מכדי קי"ל דשליא אינו אוכל דפרשא בעלמא היא וכי יש עמה ולד קשור דליכא בה חשש ולד נימוח אמאי אסורה לא כולה ולא מקצתה. עכ"ל: