השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
פרק ו
הלכה ב
בלע מצה וכו'. כתב הראב"ד ז"ל זה שבוש שאין זה טעם למרור אלא שאינו טועם טעם מרור אא"כ לעסו עכ"ל:
הלכה ה
העושה עיסה מן ההטים וכו'. כתב הראב"ד ז"ל נ"ל והוא שיש בה דגן כזית בכדי א"פ ויאכלנו עכ"ל:
מצה שלשה במי וכו'. כ' הראב"ד ז"ל אע"ג דתניא בתוספ' יוצאין במצה מתובלת בין שתבלה בקדרה בין שתבלה באלפס ההיא שתבלה משנאפת עכ"ל:
הלכה ו
אחד מצה שנאפית וכו'. כתב הראב"ד ז"ל מעשה אילפס אע"ג דלחם הוי מיהו איכא למיחש ביה משום חמוץ אא"כ עשה אותו באילפס וכפה עליו את הכסוי ונפקא לן הא ממילתיה דאביי ורבה בחרוכי תרתי שבלי וממחי קידרי ומחצבא דאבישונא זקיפא אסיר דמאי דפליט מהאי רישא בלע מהאי רישא ומחמיץ עכ"ל: