השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות ברכות· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
פרק ד
הלכה ג
היה אוכל בבית זה כו' עד יגמור סעודתו. כתב הראב"ד ז"ל הפליג בזה דכל לפתח ביתו לאו עקירה היא וכל שכן אם רואה מקומו שאינה עקירה כלל עכ"ל:
הלכה ה
במזרחה של תאנה ובא לאכול במערבה צריך לחזור ולברך. כתב הראב"ד ז"ל והוא שלא היה דעתו מתחלה לכך עכ"ל:
הלכה ז
גמר בלבו מלאכול או מלשתות כו' עד לברך שנית. כתב הראב"ד ז"ל לא אמרו לענין אכילה אלא לענין שתיה בלבד, אבל לענין אכילה לא הויא הפסקה אלא במים אחרונים או בשינה או בנמנום עכ"ל:
הלכה ח
היו שותין וכו' עד אבל אם אמרו בואו ונבדיל אינן צריכין לחזור ולברך. כתב הראב"ד ז"ל עירבובי דברים יש כאן שהפסקת הקידוש אף ע"פ שלא אמרו בואו ונקדש כיון שקדש היום חייב להפסיק מה שאין כן בהבדלה שאע"פ שחשיכה אינו מפסיק מ"מ אם אמר בואו ונבדיל הא סליק נפשיה משתיה ואסור למישתי בלא ברכה: