אור ברסלב
הרוקח הלכות תשעה באב

הרוקח· רבנו אלעזר מגרמייזא

הלכות תשעה באב

הלכות שבעה עשר בתמוז

שי

הלכות תשעה באב משנכנס אב ממעטין בשמחה ואין אורגין בגדים כדאמרי' בירושלמי בפ' מקום שנהגו אמר זעירא הני נשייא דנהגי דלא מישתייה מן אב עליל מנהג שבו פסקה אבן שתיה מה טעם כי השתות יהרסון דלא מישתייה ל' שתי אמר רב פפא הלכך האי בר ישראל דאית ליה דינא בהדי כותי לישתמיט ליה מיניה באב דריע מזליה ואין עושין סעודת ארוסין כדאמר בירושלמי בפ' א' דתענית ובפרק א' דכתובות אמר שמואל אפי' ט' באב יארס שלא יקדמנו אחר. ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין וביבמות בפ' החולץ תניא מר"ח עד התענית העם ממעטין בעסקיהן וכו' עד סעודת אירוסין אסור. הא ליארס שפיר דמי בפ' בג' פרקים שבת שחל ט' באב להיות בתוכה אסור לספר ולכבס עד ט' באב אפי' להניח ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם וכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ. וקיי"ל אע"פ שאין בהן משום גיהוץ אסור ללובשן בשבת שחל ט' באב להיות בתוכה. אם ט' באב בשבת ונדחה עד יום א' מותר לכבסן. וכן משמע בירושלמי אך אין לכבס פן יבא להתיר שבת שחל להיות ט' באב בתוכה ואף לכבס ולהניח אסור כדאמרינן בפ' א' דביצה גבי ביצה אישתקד וכן גבי יום הנף ופסיק רבא אסור לכבס בגדים ללבן באותה שבת לפניו אבל לאחריו מותר. וקטן או אשה בימי ליבונה מותר ללבן אפי' שבוע שבו ט' באב תניא שבת שחל ט' באב להיות בתוכה אסור לספר ולכבס. כיצד חל להיות באחד בשבת מותר לכבס כל השבת כולה בשני ובשלישי וד' וה' לפניו אסור לאחריו מותר. חל להיות בע"ש מותר בה' מפני כבוד שבת ונראה שאסור לתקן בגדים חדשים ומנעלים חדשים בשבת שחל בו ט' באב. מיהו מנהג אבותינו הקדושים שאין אוכלין בשר ואין שותין יין ואין רוחצים מר"ח עד ט' באב. ערב ט' באב לא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא יאכל שני תבשילין. אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא מו' שעות ולמעלה ובסעודה המפסקת וכן הלכה. ואם היה רגיל לאכול בי' אוכל בה' לשתות י' כוסות שותה ה'. ואם רוצה לאכול צנון או מליח אחר סעודתו הרשות בידו. תניא הסועד ערב ט' באב אם היה עתיד לסעוד סעודה אחרת מותר לאכול בשר ולשתות יין. והא דתנן לא יאכל בשר אכל בשר מליח מותר. אם הוא ג' ימים מלוח. ושותה יין מגתו כל זמן שהוא תוסס. אמר רב יהודה כך היה מנהגו של ר' אליעזר מביאין לו פת חרבה במלח ויושב בין תנור לכירים ואוכל ושותה אחריה קיתון של מים. ודומה כמי שמתו מוטל לפניו. באיכה רבתי רבי כיון שהיה אוכל סעודת ט' באב היה נוטל פרוסה וטובלה באפר לקיים מה שנאמר ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר. וכן רב בירושלמי ומנהג לישב בסעודה המפסקת על גבי קרקע ואוכלין ביצים מבושלים קשים שאין להם פה. ושותין מים ואין שוחקין והולכין יחיפין לבית הכנסת ויושבין על גבי קרקע. תניא ט' באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו כסעודת שלמה בשעתה ונראה שיבצע על ב' ככרות ומברך נחמנו. ודברים של צנעה תשמיש מותר בשבת שחל בו ט' באב ולא דמי להא דאמר ר' יוחנן במועד קטן בשבת דברים של צנעה נוהג שעולה למנין אבילות. ואין הלכה כר' יהודה דמחייב בט' באב בכפיית המטה. וצריכין ליזהר שלא יאכלו גבינה או חלב כי אכלו בשר בסעודה שלישית. יש שאוכלין בשר ושותין יין כמו הלכה שאין אבילות בשבת ואין אומרין צדקתך צדק. ומנהג אבותי יושבין על גבי כסאות נמוכים בשבת ולא על גבי קרקע. ואוכלין על שולחן קטן ביצים ושותין מים ואין מברכין נחמנו ואין הולכין יחפים אך במ"ש אחר ברכו חולצין מנעליהן ויושבין על גבי קרקע ואין אומר ויהי נועם ולא ואני זאת בריתי אך לאחר איכה אומר קינות ואומר ואתה קדוש וגומר סדר קדושה וקדיש ואין אומר תתקבל ולא ויתן לך. אין שאילת שלום בט' באב. ולהדיוטות משיבין בשפה רפה. צריך לאכול ערב ט' באב מבעוד יום דאמרינן בפ' א' דתענית אמר שמואל אין תענית ציבור בבבל אלא ט' באב. וקורין בלילה איכה ישבה וקינות. באיכה רבתי ובמסכת סופרים משמע שיש לקרות איכה ואין מתפלל נחם בברכת ירושלם אלא במנחת ט' באב תנו רבנן כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בט' באב ואסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. ואסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה ובמדרש ובהלכות ובאגדות. וקורא בקינות ובאיוב ובדברים הרעים שבירמיה ותינוקות של בית רבן בטלין. בפ' א' דתענית כל שהוא משום אבל כגון ט' באב ואונן אסור לרחוץ פניו ידיו ורגליו בין בחמין בין בצונן. וביומא בפ' יוה"כ ערב ט' באב מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובים למחר מקנח בו ידיו ורגליו דרחיצה אסור. בהשכמה רוחץ ידיו דהוי כמו להעביר הזוהמא ואמרינן אם היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה מותר. כדאמרינן בפ' בתרא דיוה"כ. והוא הדין כשנפנה או מטיל מים משפשף כדאמרינן ביומא. ואמרינן בפ' כל הבשר נמי משום שיבתא. פר"ח שבתינוק בן ה' שנים אמרינן יד לעין תיקצץ או לאוזן או לפה עליהן צריך נטילה אבל בשריית מפה מותר לקנח כל שעה פניו ידיו ורגליו ואם רגליו מלוכלכות מותר לרחצם. ירושלמי בפ' א' דתענית הורה רבי אחא בבא מן הדרך והיו רגליו כהות עליו מותר לרוחצם במים. חייבי טבילות טובלין כדרכן אף בט' באב בפ' מקום שנהגו בט' באב אסור להושיט אצבעו במים. סיכה אסור אם אין לו כאב יש לו כאב מותר. אסור בנעילת סנדל בעיר בקש לצאת יוצא ונועל כדרכו נכנס לעיר חולץ. מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אין עושין ובמקום שנהגו לעשות עושין והני מילי על ידי עצמו אסור במקום שלא נהגו אבל על ידי גוים מותר אפי' בביתו וכן בי"ד בניסן דאין שייך לומר אמירה לכותי' שבות כי אם גבי יו"ט ושבת וחש"מ. תלמידי חכמים בטילין וכל אדם. אין בבבל אלא תשעה באב בלבד, מעוברות ומניקות מתענות העושה מלאכה בתשעה באב אין רואה סימן ברכה לעולם והאוכל ושותה בו אינו רואה בשמחתה. ועליו נאמר ותהי עונותם על עצמותם במגילה בשילהי פ' בני העיר קורא כי תוליד בנים ומפטיר אסף אסיפם וקורא שלשה והשלישי מפטיר. במנחה קורא ויחל ומפטיר דרשו. תשעה באב שחל להיות בשבת יפסיק סעודתו מבעוד יום ואינו מבדיל עד ליל שני ולא יאמר בורא מאורי האש כדאמרי' בפסחי' ולא בשמי' אך במ"ש כשיראה הנר פושט את ידיו ואומר בורא מאורי האש ובשמים כשירצה ואומר המבדיל בין קודש לחול מפני עשיית מלאכה ולא יאמר ויהי נועם אלא איכה ובא לציון ולא יאמר ואני זאת בריתי. שחרית תשעה באב אין נופלין על פניהם על שם סכות בענן לך מעבור תפלה שתם תפלתי במנחה מתפלל כל התפלה ויחיד אומר עננו בשומע תפלה ובברכת ירושלם אומר נחם ומסיים מנחם ציון ובונה ירושלם. תשעה באב אין מתעטפין על שם בצע אמרתו ולא תפילין על שם השליך משמים ארץ תפארת ישראל נותנין אפר מקלה בראשיהן כדאיתא בפרק חזקת הבתים לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר המתאבל על ירושלם זוכה ורואה בשמחתה שנאמר שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. ט' באב שחל להיות בשבת מתענין יום א' ולא יום ו' אקדומי פורענותא לא מקדמינן וכן י"ז בתמוז וכן ג' בתשרי שחל ביום ז' מאחרין. אבל הולך בט' באב לבית הכנסת. אחר ט' באב השבתות מפטירין נו"ע א"רק. ואם יש נשואין באלו שבתות אין אומר שוש אשיש. ואם חל ר"ח אלול בשבת מפטירין השמים כסאי. בפ' בת' דמגילה אמרי' בראשי חדשים קורא ובראשי חדשיכם ומפטירו היה מדי חדש בחדשו ועדי שבת בשבתו. בפרקי דרבי אליעזר נהגו לתקוע מראש חדש אלול וכן המנהג.

שיא

מנהג תשעה באב. במגנצא אומר קדיש בט' באב לאחר שקרא שלישי המפטיר בתורה ביוצר ובחזירתו ספר תורה מתחיל בקינות. ואחר כך תהלה למנצח ובא לציון ואתה קדוש. ובליל ט' באב כשחל במ"ש לא יבדילו כלום רק יבדיל, הדעת בלבד. אבל במוצאי ט' באב יבדילו על הכוס בלבד ולא בשמים ומאור. אבל רבינו שלמה היה נוהג בט' באב שחל להיות במ"ש היה מברך בורא מאורי האש בלילה אע"ג דאין מבדילין עד אחר התענית למוצאי יום ראשון דלמוצאי שבת אין מבדילין שכבר אכלו ושתו מבעוד יום ומיד כשחשך חל התענית. ואינו יכול להבדיל לפי שאינו יכול לטעום ואין מבדילין אלא על הכוס. וא"ת למה הוא מותר במלאכה כגון הבערה ובישול דמותר בט' באב כגון שהבדילו בתפלה אבל בשמים אין צריך לברך. ושאלתי מר' משה בר' יקותיאל ובירך על הבשמים ועל המאור בליל ט' באב כשאין מבדילין על הכוס. והשיב איפשר לברך על שתיהן במוצאי שבת אע"פ שהחכמים ע"ה אמרו צריך לסדרם על הכוס בשעת הדחק שאני. ט' באב שחל להיות במ"ש או בשבת היה רבי יצחק ברבי יהודה נ"ע בין מנחה למעריב בסעודה המפסקת בוצע על ב' ככרות ומיסב על השלחן כשאר שבתות והולך נעול לבית הכנסת מפני כבוד השבת וכשאומרים ברכו חולץ ויושב לארץ. ומר"ח עד תענית לא היה אוכל בשר. אבל ר' משה בר' יקותיאל נוהג בשפירא ומקובל מאבא כי בסעודה המפסיק אין מברך בזימון ואין אומר נחמנו ולא רצה והחליצנו כי אם מיסב על השלחן. ואמר רב סעדיה ג' שבועות שמי"ז בתמוז עד ט' באב הם רמוזים בדניאל שהתענה ג' שבועות וצריך להתענות מבשר. כשחל ט' באב להיות בשבת במגנצא במ"ש מסיימין איכה כולו ומתחילין בקימת ואין אומר ויהי נועם אבל מתחילין ואתה קדוש. ולעולם ט' באב אין נופלין בתחנונים לא ביוצר ולא במעריב משום דקרוי מועד. אבל אומרים עננו. ואחר שקורא בספר תורה אומר קדיש כמו בשני ובחמישי ומפטירין אסוף אסיפם ומכניסין ספר תורה לארון הקודש וקורין על מגדל עץ כמו בשאר ימים. ומתחילין בקינות ואחר כך תהלה ואין אומר למנצח אלא ובא לציון גואל ואין אומר ואני זאת בריתי לא ביום ולא בלילה ושבת של חזון ישעיהו לא החליפו כסות אלא כתונת לבד לבשו אבל רב יוסף ומיתר העם במנין החליפו קמיצות וזה המנהג ראיתי בשפירא בשבת שחל ט' באב להיות בתוכה או ערב ט' באב להיות בתוכה בסעודה המפסקת אינם אוכלין בשר כל עיקר. כי אם ביצים ופירות ויושבין על השלחן מפני כבוד השבת. אבל בשאר ימות החול אפילו ביצים אינן אוכלים הפרושים כי אם לחם צר ומים לחץ ויושבין כאבל בין תנור לכירים. ונוהגים לומר צדקתך במנחה והיה פליאה בעיני אבל אין להרהר אחריהם כי כולו מחמדים. וכשבאין לבית הכנסת הרוצה יכנס יחף לבית הכנסת וקצת הרבנים המשמרי' משום כבוד שבת נכנסין במנעליהן ושליח ציבור יורד לעולם כשהוא יחף לומר ברכו משום טירוף תפלה. ושאר כל העם חולצין לאחר ברכו שאין מקבלין אבילות משום כבוד שבת. וכשמתפללין אומרים בלחש קדיש לאחר תפלתו ואין אומר ויהי נועם אלא מתחילין איכה כאבלים ולאחר השלמת איכה וקינות אומר ואתה קדוש במ"ש לפי שבמוצאי שבת אפי' לא חל ט' באב להיות בתוכה אין אומר ובא לציון אלא ואתה קדוש וגם עתה כמו כן אבל אם חל בשאר ימות החול אומר בלילה ובא לציון כמו במגנצא. אבל ר' אליקים חולק ואומר שצ"ל ובא לציון גואל בליל ט' באב בין במוצאי שבת בין בחול משום דלאחר קינות צריך לומר ולבקש להביא משיח במהרה בימינו להוציאנו מאבילות ולאחר סדר קדושה אינן משלימין קדיש תתקבל צלותהון אבל קודם קינות משלימין. וגם בשחרית כמו כן לאחר קינות אינן משלימין קדיש וטעמו של דבר משום דכת' בקינות גם כי אזעק ואשוע סתם תפלתי. שסתם אותו יום תפלתי מרוב אבילות כמו שנ' אל תאיצו לנחמני ואין נופלין בתחנון ואין אומר אל ארך אפים בחמישי בשבת. ומקדישין בבקר אחר קריאת התורה לפי שאין לך כל דיבור ודיבור שבתורה שאין בו שם המפורש שאין אנו יודעין לפיכך צריך להקדיש על אותו השם ולפי שאין יכול להקדיש עכשיו לאלתר כבשאר ימות החול שלאלתר לאחר חזרת התורה מקדישין בלא שום פיסוק בנתיים לא תהלה לא שום דיבור כשעומדין להתפלל. אבל עכשיו שאין אומר קדיש עד לאחר קינות וסדר קדושה. ע"כ יאמר קדיש אחר קריאת התורה ולמחר ביום אחר קינות בשחרית אומר ובא לציון ולא למנצח ואני זאת למנצח משום מועד ואני זאת בריתי משום שאין אנו לומדין בתורה באותו יום ולא ימושו מפיך שלא יהי' במשמע על הקינו' להכי אין מזכירי' ולערב אין נופלין בתחנונין. כי אם מתפלל עננו ונחם. ומבדילין על הכוס המבדיל בין קודש לחול ולא יותר. ושאלת"י אנ"י יק"ר אם צריך להזכיר עננו בתפלת ערבי' בליל ראשון כשקבלנו התעני' והשיבו אין צריך לפי שאינו קרוי תעני' אלא א"כ לן בתענית ועדיין לא לן. ושליח ציבור בליל ט' אינו מגביה קולו אפילו במ"ש כשחל ט' באב להיות באחד בשבת או בשבת ולמחר אינן מגביהין קולן לומר פסוקי דזמרה כי אם בלחש כאבלים אבל יש רבנים שחולקין בדבר שמצריכין לומר לאחר תהלה לדוד למנצח בשחרית ובא לציון גואל וקדיש תתקבל צלותהון וטעם שלהם שעיקר אבילות אינו נוהג כי אם בלילה ולא יותר. ולמחר מקצת היום ככולו. ר' משולם אינו מזמן ברכת המזון בט' באב אלא בדד יושב ומזמן לעצמו. וכן נוהג רבי' ר' יצחק.

שיב

רחיצה באב אלו שאילות שאלתי אני יק"ר מן רבינו ר' קלונימוס מן רומי מהיכן חייב אדם למנוע מלרחוץ קודם אב יום קודם ראש חדש או ראש חדש עצמו. והשיב חייב אדם למנוע מלרחוץ מר"ח אב ובראש חדש עצמו אסור משום שנ' חגה חדשה ושבתה. אבל קודם ר"ח מותר לרחוץ ביום. ועוד שאלתי אם יזדמן לבר מינן אבל שישלימו לו ל' ימים אפי' יום אחד או ב' ימים או לאחר ראש חדש לאלתר באותה שבת שחל ט' באב להיות בתוכה אם מותר לרחוץ בט' או אם יש לו להמתין עד לאחר ט' באב. והשיב אם יזדמן לו סוף דבר לאחר ראש חודש לאלתר אסור לרחוץ עד שיעבור ט' באב שאין לו אבילות גדולה מזו שחרב בית אלהינו ודמיא להא דקאמרי רבנן במסכת תענית לגבי אבל דתניא תכפוהו אבליו בזה אחר זה אם הכביד שערו מיקל בתער ומכבס כסותו במים אלמא בחמין אסור הכא נמי כתכפוהו אבליו דמי ואסור ברחיצה עד אחר ט' באב. ועוד שאלתי אם יזדמן לאשה נדה לרחוץ מטומאתה קודם ט' באב אם מותרת ברחיצה אם לאו והשיב לגבי אשה נדה שיזדמן לרחוץ באלו ימים מטומאתה מותרת לרחוץ על ידי פושרין ולטהר במי מקוה אם מתעסקת לטהר עצמה לבעלה. ומשום פריה ורביה הקלו לה. כי הא דאמרו חכמים גדולה פריה ורביה לפני הקב"ה מבנין בית המקדש שנ' חדש יהיו בלבנון ושנים חדשים בביתו (מלכים א ה) ועוד שאינו אסור בתשמיש המטה כי אם בט' באב בלבד. אבל קודם לכן מותר. ועוד שאלתי איך מנהג לרבותי' שברומי לנהוג בשבת שחל להיות ט' באב בתוכה או באחד בשבת אוכלין בשר בשבת ושותין יין בסעודה המפסקת. ואם צריך לשנות משלחנו ולישב כשאר ימות השבת או לאו. והשיב והורה אם חל להיות בשבת התירו לנו הגאונים לאכול בשר בסעודה המפסקת וגם לשתות יין מפני כבוד שבת ועונג. ואין צריך לשנות משולחנו בשבת. ובלבד שיש לו לישב בדאבת נפש שלא ינהג בשמחה כדאמרו חכמים במס' תענית (דף כט) ט' באב שחל להיות בשבת מעלה על שולחנו אפי' כסעודת שלמה בשעתה דהא דקאמרי רבנן לא מיירי אלא בסעודה המפסקת שאם תאמר בסעודת שבת קא מיירי שאוכלין קודם שש שעות מה צורך לומר כן והא אפי' חל להיות ערב ט' באב בחול בסעודה המפסקת לא יאכל בשר ולא ישתה יין. ומשש שעות ולמטה מותר לאכול בשר כל שכן בשבת אלא לא שנא. אבל אני יקר מצאתי בה"ג בפירוש שחייב להפסיק לסעודת ט' באב משש שעות ולמענה בשבת שלא יאכל בשר ולא ישתה יין אבל קודם שש שעות מותר. אבל בשר מליח ויין מגיתו כל היום כולו אסור. ועוד שאלתי אם צריך לומר ובא לציון בט' באב במנחה קודם קריאת ספר תורה כמו בשאר שבתות בתפלת המנחה או עם ואני זאת בריתי. והשיב בליל ט' באב לאחר קינות צריך לומר ובא לציון ואתה קדוש וגם בשחרית כמו כן צריך לומר אבל לא ואני זאת בריתי משום שיש בו לא ימושו מפיך ואנן קרינן קינות הילכך אין צריך לומר. אבל כן מנהג ברומי במנחה לעת ערב של ט' באב קודם קריאת ספר תורה צריך לומר ובא לציון וגם ואני זאת בריתי כבשאר שבתות במנחה לפי שיש לומר בתפלת מנחה נחם להכי אמרינן ואני זאת. ועוד לפי שלא אמרו ואני זאת לא בערבית ולא בשחרית. לכך נוהגין ברומי לאומרו במנחה כמו בשבתות שלא אמרוהו לא בערבית ולא בשחרית ועוד אמר כן נוהגין ברומי ששליח ציבור המתפלל במ"ש שחל ט' באב להיות בתוכה צריך לחלוץ את בתי שוקיו מעל רגליו ולהניח מנעלים בהרווחה ואחר כך אומר ברכו במנעלים לאחר ברכו יחלוץ מנעלים מן הרגל ברגל אחת את חבירתה לאלתר. לבר מינן אם יארע אבל בט' באב ראיתי נוהגין כן בשפירא שאין נכנסין לבית הכנסת בלילה עד למחר ולמחרתו נכנס ויושב עם הקהל עד שמשלימין קינות ובחמשה עשר באב נופלין בתחנונים וכן נוהגין לפי שניטלה מגילת תענית וכן הורה רבינו שלמה בר' שמשון ב"ר אליקים שאומר ובא לציון לאחר קינות בין במ"ש בין בשאר ימות השנה בליל ט' באב וגם למחר. ואינו אומר ואני זאת אפילו בשחרית וערבית ואין אוכלין בשר בט' באב שחל להיות בשבת בסעודה המפסקת. כבר נהגו בכל מקום שהאבל נכנס לבית הכנסת בט' באב ובפורים ומתפלל עם הצבור.

סדר תפלה ערב ט' באב במנחה מתפלל ואין נופלין על פניהם. ולתפלת מעריב יושבין על הקרקע וקורין איכה. וחוזרין זכור ה' ומוסיף אוי עד ואתה ה' לעולם חשב. וקינות ומתחיל ואתה קדוש. ואין אומר ואני זאת שנראה כמקיים וכו' והכל בטלים ולגבי אבל לא שייך למימר כן לפי שהמנחמין מותרין ואומר קדיש בלא תתקבל והולכין לביתן ואין אדם נותן שלום לחבירו. למחר אין מגביהים קולן ומשכימין לבית הכנסת ומתפלל י"ח ועננו. וקדיש בלא תתקבל ומוציאין ספר תורה וישראל השלישי הוא מפטיר. ואומר המפטיר הברכות עד מגן דוד. וקינות אשרי ובא לציון בלא ואני זאת ולא למנצח דקרוי מועד. ולא תתקבל דכ' שתם תפלתי. ואין נופלין על פניהם שחרית וערבית. ואם חל בחמישי אין אומר והוא רחום ולא ארך אפים ואומר קדיש על קריאת התורה. רבינו יצחק בסעודה המפסקת היה בוצע על ב' ככרות כמו בשאר שבתות והיה הולך במנעליו עד לאחר ברכו ומשנכנס אב לא היה אוכל בשר ושותה יין. אבל ר' משה בר יקותיאל לא היה בוצע על ב' ככרות ולא אמר רצה והחליצנו וכן מנהג בשפיר"א שאין אוכלין אלא ביצים ופירות. אבל יושבין על השולחן ונוהגין לומר צדקתך במנחה ובוורמישא אין אומרים ואין אומרים ויהי נועם. במגנצא אומר ובא לציון כשחל ט' באב בימות החול. ולא במוצאי שבת בלילה. ובוורמיישא אין אומרים. יש שאין מברכין ברכת המזון בשלשה בפסיקתא רבתי בט' באב מותר אדם בכל הדומה כאלו היה מתו מוטל לפניו וקברו כי נחם ה' ציון וגו':

תוכן העניינים

הרוקח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה