אור ברסלב
הרוקח הלכות עשיית ציצית וברכותיו

הרוקח· רבנו אלעזר מגרמייזא

הלכות עשיית ציצית וברכותיו

הלכות פדיון הבן הבכור

שסא

כשלוקח טליתו להתעטף בו אומר בא"י אלהינו מ"ה אקב"ו להתעטף בציצית הלכת עשייתן לוקח צמר לבן וטווין אותו לשם ציצית וכופלין החוט שיהא שזור כדמשמע בערובין בפ' המוצא תפילין (דף קב) גבי המוצא תכלת משני כשזורין וכן בסיפרי מה פתיל תכלת טווי ושזור אף לבן טווי ושזור וקושרין כל חוט למטה שלא יחלק ויראה כשנים ולוקחין ד' חוטין כל אחד ארכו אמה שהן כ"ד אצבעות גודל וחוט הרביעי ארוך אם הוא עב אורך ב' טפחים מחביריו ואם הוא דק שלשה טפחים שיהא לו שיעור לה' קשרים ולד' כריכות ומיהו אין לדקדק כל כך בכריכות ותולה ד' חוטין מופסקין בכנף בתוך ג' אצבעות וכשכופל החוטין יהיו ח' ואורכן כזרת וגודל השליש מתחילת כנף ולמטה יהיה גדיל ושני שלישי ענף שהוא בלא גדיל במנחות בפ' התכלת (דף מא) ציצית אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה ופסיק רב פפא ד' חוטין בתוך ג' אצבעות משולשות ד' לוקח ד' חוטין אורכן כ"ד גודלים ופוסק החוטין ונותנו בכנף שני אצבעות גודל וחצי אצבע ויתן החוטין באורך הטלית ולא ברוחב ולא ירחיק מן הכנף ג' אצבעות ולמטה כמלוא קשר גודל וכופל ד' חוטין ויהיו ח' וחוט הארוך ג' טפחים מחביריו יקח ויקשור ב' קשרים למעלה אצל הכנף וכורך לד' כריכות וקושר שלשה קשרים למטה מיהו אין להקפיד על הכריכות רק שיהא כרוך עם הקשירות שליש הציצית ולאחר כך צריך להפריד החוטין זה מזה כדאמר אביי קבלתי מרבי' רא"ם לא קיימא לן כברייתא בפרק התכלת (דף מ"ד) דמחייב בעלת חמש אלא כברייתא בפרק ב' דזבחים ד' כנפות ולא בעלת חמש ולא שלש. והכי משמע בשילהי הקומץ גבי לגלימא וקיימא לן כשמואל דאמר בעינן חוטי ציצית טוויה לשמה דסבר כרשב"ג דאמר שיעשם לשמה כדמשמע בסנהדרין בפרק נגמר הדין (דף מה) גבי הזמנה דרבא ומברכינן להתעטף בציצית ש"מ חובת גברא הוא ובתלייה לא עביד גמר מצוה ולא מברכינן לעשות ציצית כדמשמע בפרק תכלת. תניא היודע להתעטף חייב בציצית מדרבנן וראיתם אותו פרט לכסות לילה שכסות יום בלילה פטורה. והוא כר' שמעון דפוטר הנשים דהוי זמן גרמא. וכוותי' קיימא לן בפ' במה מדליקין (דף כ"ז) ובמנחות (דף מ"ג) אבל סומא חייב וכסות לילה ביום חייב וסדינין שיש להן ד' כנפות רבי אליהו מפר"יש ז"ל היה עושה להם ציצית. ציצית צריכה שתהא מונחת על הבגד שלא יקרב לסוף הכנף פחות ממלא קשר גודל ולא ירחיק מג' אצבעות ואי הוי ברוחבו של טלית לא הוי כלפי קרקע תלוי לכך יעשה לאורך הטלית קשר העליון דאורייתא ואנו עושין ב' קשרים למעלה כההיא דשבת בפ' כלל גדול (דף עד) גבי תפירות והוא שקשרן הרי לא הוי חיבור אלא בב' קשרים הוא הדין לכלאים דאשתרי בציצית תכלת בפ' א' דערכין (דף ג) ובפ' א' דיבמות (דף ה ולפי שציצית עולה ת"ר וח' חוטין וה' קשרים להשלים תרי"ג וזכרתם את כל מצות ה' אם היה לכו תכלת היה מותר לנו כלאים עכשיו שאין תכלת יקח לבן דתנן התכלת אינה מעכבת את הלבן ביבמות בפ' א' גדיל ב' גדילים ד' עשה גדיל ופתלהו מתוכו קיימא לן כרב נחמן בפ' התכלת (דף לט) השיראין פטורין מן הציצית כדתנא דבי רבי ישמעאל צמר ופשתים יחדו רב הונא ורבה מחייבי שאר מינין דאורייתא הלכך ירא השם יעשה טלית מצמר ופשתים וקיימא לן כר' שמעון דפטר בציצית טלית כפולה אך כפל ותפרה חייב וקי"ל היא של בגד וכנפיה של עור חייב' היא של עור וכנפיה של בגד פטור. כשתולה הציצית מרחיק כמלא קשר גודל לכתחילה אבל שירי מצוה כל שהוא, כל הזהיר במצוה זו זוכה ומקבל פני שכינה ובשוחר טוב במזמור ע' אומר חזקיה בזמן שישראל מתכסים בציצית ומסתכלין בו כאלו הדר שכינה עליהם וראיתם אותו הוי והדרך על בניהם. קשה עונשו של לבן מעונשו של תכלת. חוטי צמר בשל צמר. פשתים כעין פשתן. שיעור טלית שיתכסה ראשו ורובו הטיל לבעלת שלש והשלימה לארבעה פסולה תעשה ולא מן העשוי נראה ברחב הנקב שבו החוטין שאין החוטין רחוקים מלא קשר גודל לית לן בה כל אדם שאין לו טלית בת ד' כנפות פטור אבל בעידן ריתחא ענשו עלה כדא' ליה מלאכא לרב קטינא הילכך צריך כל אדם לקנות טלית ולעשות ציצית אמר רב טובי בר קטינ' אמר שמואל כלי קופס' חייבין בציצית סביר' ליה ציצית חובת טלית היא וכל הבגדים שיש להן ד' כנפות וראוים לכסות בהן חייבין בציצית ואם לא יהא פטור מלעטף. ומדלא דייקינן להתעטף בציצית ש"מ חובת גבר' הוא כדמשמע בפרק במה מדליקין (דף כ"ג) מדברכינן להדליק ש"מ הדלקה עושה מצוה ולא דייקא גבי ציצית הכי שמע מינה מצוה דעיטוף לעולם חייב. ובפ' ערבי פסחים (דף קיג) מי שאין לו ציצית בבגדו הוי כמנודה. ובפ' שלשה שאכלו (דף מו) קורא לו עם הארץ. אמר אביי ומודה שמואל בזקן שעשאה לקבורה שפטורה דלאו בר כיסוי היא מאחר שעשאה לתכריכין וההיא שפתא רמינן ליה חוטין משום לועג לרש חרף עושהו וכן פסק רבי' י"בק ממגנצא שהטלית שיש לאדם אם ימות יתנו סביבותיו בקברו וכן צוה לעטפו בטליתו במותו ולהניח ציציותיו בידו והא דאמר בפ' ג' דברכות למחר באים אצלנו ועכשיו מחרפי' אותנו פי' זהו החירוף שאנו חייבין והן פטורין. ואין להביא ראייה מפרק המוכר את הספינה (דף עג) דהתם הוי לבושין בחייהן ונקברין בכוכיהן. וצריך כל אדם שלא ינתקו הציציות מטלית המת כדמשמע בפרק התכלת ובנדה בפרק האשה (דף מא) בגד שאבד בו כלאים עושה אותו תכריכין למת ואמר רבי ינאי לא שנו אלא לסופדו אבל לקוברו אסור דמצות אין בטילות לעתיד לבא ומשום הכי נקברין בציציותיהן ולא קיימא לן כרבי יהודה דאמר מצות בטילות דהא רבי ינאי רביה דרבי יוחנן היה ורבה הוה בתראה קאי כוותי' ואע"ג דאבא שאול בן בטנית אמר לבניו הטילו מאפליוני בפרק י"ג באבל רבתי סבר כר' יוחנן ואין מורים הלכה מתוך משנה. ובשאילתות דרב אחאי פסיק בפטירה למשה יום טוב שני לגבי מת כחול שוויה רבנן למירמא ליה הכנתא. וכן פסקו רבינו י"בק משפירא ור' רח"ם. והא דאמר אבא שאול בן בטנית לבניו קברו אותי תחת מרגלותיו של אבא והטילו תכלת מאפליוני בלשון תכלת צוה ולא בלשון ציצית. שהתכלת כלאים גמורין במקום שאין חובת גברא כגון בלילה או בנשים למאן דפטר. והמת פטור אין כאן ציצית אלא כלאים ניכרין ויש לו מצוה לכורכו בציצית שכולן לבן שחובת טלית היא ולאו חובת גברא ואין כאן לועג לרש. כשמואל דאמר בפרק התכלת ההיא שעתא ודאי רמינן לה מטילין לה ציצית ואין לפרש רמיא מן הטלית, בפ' הקומץ קיימא לן ד' ציציות מעכבין זה את זה. וקיימא לן טלית קרועה חוץ לג' אצבעות יתפור אבל תוך ג' לא יתפור. טלית שאולה שאין לה ציצית. פטורה כל ל' יום מיכן ואילך חייבת. אבל טלית ששואל ויש לה ציצית חייב לברך. נפסק החוט מעיקרו ממקום הקשר פסולה. ואם יש בגרדומין כדי לעונבו כשר. קיי"ל מתירין ציצית מבגד לבגד. ציצית שעשאה כותי עע"ג פסולה. הכל חייבין בציצית כהנים לוים וישראלים וגרים. וצריך לברך בכל שעה שמתעטף בטליתו. כדתניא תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהם. כל שאין לו ציצית עובר בה' עשה. ועשו. ונתנו. וראיתם. והיה. גדילים. ומי שיש לו ציצית זוכה למתן שכר בעולם הזה ובעולם הבא תלאן ואחר כך פוסק ראשי חוטין שלהן פסולה. היוצא בשבת בטלית שאינה מצוייצת כהלכת' חייב חטאת שארבעתן מצוה אחת היא. בתנא דבי אליהו רבתי אמר הקב"ה למשה צא וברור לישראל שיהיו נוהגין בשבתות ובימים טובים מצות ציצית שלא יהו חוטאין ובמנחות בפ' התכלת (דף מד) אותו אדם שהיה זהיר במצות ציצית שטפחו לו ציציותיו ומנעוהו מלחטוא. ובפ' במה מדליקין (דף ל) הזהיר במצות ציצית זוכה ומשמשי' אותו ב' אלפי' ות"ת עבדים. כשמתעטף משליך הכנפות לאחוריו כדאיתא במדרש אבכיר בפסוק והמים להם חומה שהכריז גבריאל למים שאחריהם הזהרו שעתידין להשליך ציצית לאחוריהן וקשר של תפילין. בפרק במה מדליקין הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה. וישמור שלא ידרוך על ציציותיו כדאמר בפ' במה מדליקין (דף כב) אבוהון דכולהון דם שלא יכסנו ברגל שלא יהו מצות בזויות עליו. בעון שאין לאדם ציצית בניו ובנותיו מתים גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים. בכל עת יהא בגדיך לבנים בגימ' תן ציצית לבגדים וסיים ואת מצותיו שמור ששקולה כנגד כל המצות וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי. גיליון מרבי שמריה מפי ר' י"בא הלוי ליהודי נחסר אחד מציציותיו בי"ט ואסר להתעטף בו דקיימא לן ד' ציציות מעכבות זו את זו וקיימא לן דחובת גברא הוא והיאך יתעטף בו מאחר שאינו מצויץ כהלכתו ושאלתיו אם יכול לצייצה במועד והתיר דאמרי' במועד קטן (דף יט) וטווה תכלת לציציותיו בין באבן בין בפלך:

תוכן העניינים

הרוקח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה