הרוקח· רבנו אלעזר מגרמייזא
הלכות טרפות
שפא
אלו טרפות בבהמה נקובת הוושט שני עורות יש לוושט אדום ולבן נקבו שניהם אפי' זה שלא כנגד זה טריפה ניקב עור החיצון ולא פנימי או פנימי ולא חיצון כשיר'. אבל קרום שעלה מחמת המכה בוושט אינו קרום ישב לה קוץ בוושט כשירה ואין חוששין שמא הברי' אמר רבא שני עורות יש לוושט חיצון אדום ופנימי לבן אם הוחלפו שחיצון לבן ופנימי אדום או שניהם אדומים או שניהם לבנים טריפ' וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים אם ספק דרוסה הוא דחוששין בבהמה אין לו תקנה לפי שצריך לשחוט ב' סימנים אבל בעוף יבדוק הגרגרת מבחוץ אם לא יאדים ישחוט רק גרגרת ויבדוק וושט מבפנים. או אם דרס בבהמה וידע דריסתה ישחט למעלה או למטה ואחר כך יבדוק מקום דריסתה תורבץ הוושט מקום דיבוקן בלחי למטה קיימא לן כרב נקובתו במשהו השוחט בשנים ושלשה מקומות שחיטתו כשירה שחט הוושט והניחו ושחט הגרגרת ואחר כך שחט וגמר הוושט מאחר שעסוק בשחיטה כשירה פסוקת הגרגרת ברוב חללה. ניקבה כנפה בנקבים שאין בהן חסרון מצטרפת לרובה נקבי' שיש בהן חסרון מצטרפין לכאיסר האיטלקי וכן אם ניטלה רצועה לאורכה מצטרפין לכאיסר היא מעה קטנה נסדקה הגרגרת לאורכה ולא נשתייר כי אם טבעת אחת למעלה ואחת למטה כשירה הקנה שניקב' למטה מן החז' נידון כריאה בנקב משהו טריפה נפסק' הגרגרת מקיפין בקנה לוקחין קנה נפסק ומקיפין אותו אם דומה לנפסק הראשון בידוע שלאחר שחיטה נפסק וכשירה ואם לאו טריפה ומקיפין מחוליא לחוליא מבר חוליא לבר חוליא פי' חוליא הטבעות ובר חוליא תוך רצועות בשר המחברת הטבעות אבל לא מחוליא לבר חוליא ולא מבר חוליא לחוליא קנה שנפסק חציו והוסיף עליו כל שהוא ושחט גם את הוושט כשירה ולא דמי לשחט ישראל וגמר גוי דפסלינן דהוי גמר שחיטה ביד גוי אבל דגמר ישראל ונקבה הגרגרת לא מפסל' אלא בפסיקת הרוב ניקב קרום של מוח בפרק א"ט (דף מ"ה) רב ושמואל דאמרי תרוייהו קרמא תתאה וסי' חייתא דמיתנח ביה מוחא. טרפות קרום התחתון מטריף ולא העליון מוח וכל מה שבקדירה (פי' בגלגולת) נידון כמוח אם ניקב התחתון טריפה. וכן כנגד הפולין שעל פי הקדירה מוח שנתמסמס פי' שנתמעך או נתמרך טריפ' נתמזמז פי' נתרוקן כשר נמצא תולעת בקדירה והקרום קיים כשר. ניקב הלב לבית חללו. קיימא לן בין חלל גדול בין חלל קטן ואם ניקב בשר הלב עד חלל טריפה ניקב קנה הלב מקום שנהגו להיות שם נקבים שרי פי' כי יש מקומות נקבים בו ושומן כנקבים.
מחט. מחט בלב אם אין הלב בא לפנינו שלם אסור ניקב הלב וחלב טהור סותם טריפה כי חלב העשוי ככובע אינו סותם.
נשברה השדרה. ונפסק החוט שלה היוצא מן המוח שבראש מן הפולין ולחוץ עד בין הפרשות כל מקום שנפסק החוט אע"פ שהמוח קיים טריפה בפסיק' רובו ואם לא נפסק רוב החוט אע"פ שהמוח נפסק כשר כי החוט מהדקו ומחזיקו נתמרך כמים או נתמסמס המוח טריפה אם אינו יכול לעמוד מפני כבדו אבל נתמזמז כשר. סדק לארכו כשר אין להוסיף על הטריפות. בין הפרשות והפרשות אזלינן לחומרא וטריפה בפסיקת חוט השדרה רוב הקיפו מן הראש עד הפרשה השלישית החוט והפיצולין הן פרשות וכנגד הפרשה ופי הפרשה הכל טריפה. אבל משלישית ולמטה כשירה.
ניטלה הכבד. ולא נשתייר הימנה כלום או פחות מכזית נשתייר טריפה ופסקי' כזית כנוס יחד במקום מרה. ובמקום שהיא חיה ביותרת הכבד. מחט שנמצא' בכבד פסק רב אשי במחט גדולה אי קופה לגו שאוזן המחט מהופכת למטה כשירה. דרך סמפונות נקיט ואתי. ואי קופה לבר טריפה. ואי קלישתה מחט שתופרים בה בגדים טריפה לעולם. מחט שנמצא בסמפון הגדול בכבד פסק רבינא כשירה כבד שהתליעה כשירה דהדרא בריא. קנה ככבד בניטלה כולו ולא נשתייר כזית טריפה. הכבד שנימוקה טריפה כדאמר בגיטין במי שאחזו דאמר דאתי מפומא אי מכבדא אתי לית ליה תקנה הכבד שיבש טריפה. או קשה כאבן חלב שמסירין בכבד לפי שחלב הכליות רכה ונמתח סמוך למרה כשמזנקת הבהמה ויוצאה ויונקת משם.
הריאה שניקבה. ניקבה נקב מפולש שעבר שני קרומים טריפה אבל ניקב קרום העליון והתחתון שלם כשירה כרבא האי ריאה דאגליד וכן ניקב קרום התחתון והעליון קיים כשירה כרב יוסף ריאה דאוושא אי ידעינן היכא אוושא מותבינן עלה גילא או רוקא או גדפא אי מבצבצא טריפה ואי לא כשירה ואי לא ידעינא היכא אוושא מייתינן פשורי ונניח הריאה באותן מים ונפחינן לריאה אי מבצבצא טריפה ואי לא כשירה ריאה שהאדימה בין כולה בין מקצתה כשירה. ריאה שיבשה אפי' מעט טריפה. שנפרכת בציפורן קיימא לן כרבא דהוי כנקב וטריפה הריאה נפסלת בה' מראות וסימניך דמבב"ל די"ו מו"ריקא בש"ר בי"צה לב"נה. כדיותא טריפה. כקורט דיו שחור. כר' חנינא בנדה בפ' כל היד שהוא שחור כחרת אבל דיהה מכן טהור הוא הדין בריאה כשר כדרבא ריאה דאסיק גילדי גילדי אוכמי אוכמי חזותא חזותא כשירה דדמי ככוחלא שאינו לא ירוק ולא שחור כשירה. מוריקא וככשותא טריפה כרב סמא. כבישרא טריפה כדאמר רב הונא אבל ככבדא כשירה כביעתא כחלמון ביצה טריפה ללובן ביצה טריפה אבל ככבדא אדומה כדם כשירה מדר' נתן. או ירוקה ככרתי כשירה בועות אמר אמימר משמיה דרבא אין מקיפין בבועי. אם ניקב טריפה בין שיש בה סירכא בין אין בה סירכא. אמר רבא הני תרתי בועי דסמיכי להדדי לית להו בדיקותא לאכשורי' חדא ומתחזא כתרתי שיש באמצעיתו סדק מביאין קוץ או מחט ונוקבין אחת אי שפכי להדדי חדא היא וכשירה ואם לא טריפה. בועא בשיפולי ריאה בין באונות בין באומות ואין היקף בשר מקיפו למטה טורפין במגנצא וכן הורה ר"ת וה"ג. אבל בוורמיש' אין טורפין כי באומות ולא באונות. כל מקום שיש סריכות חוט בבועא טורפין. בועא קשה כאבן ואין חוט נסרך ממנה כשירה והם צמחים טינרי טינרי.
אונות הסמוכות אמר רבא תרתי אוני דריחה דסריכי להדדי לית להו בדיקה לאכשורי. הני מילי שלא כסדרן אבל כסדרן היינו רביתייהו פי' ב' אונות החיצונות נדבקו ממעל לאמצעית או מתחתיה הקרום שעלה בריאה אינו קרום ותתפרק הסירכא הוי מיד כנקב מאחר שמתקפלות זו על גב זו. ואע"פ שרבי' חננאל ורבי' שמואל בן חפני פירשו אם נסרכו שתי אונות באמצע ועיקרן מתפרקין טריפה אין אנו מורין כן אלא כל מקום שעומדות האונות בדביקתן בלא קיפוץ הוי כסדרן וכשירה אונא באומא אונא הסרוכה באומא שאצלה רבי' שלמה וכל רבותי' ורבי' יב"א מתירין. אך רבינו תם אוסר אך בכל מלכות לותי"ר אוכלין אונות שהוחלפו או חסרו. אונות שהוחלפו טריפה כי דינה להיות ג' לימין וב' לשמאל. אבל ב' לימין וג' לשמאל הוי חליף וטריפה אונות שנחסר' טריפה אם ג' לימין וא' לשמאל או ב' לימין וב' לשמאל פר"ש הילכתא כרבא ביתרת.. עינוניתא דוורדא היא אונא קטנה העומדת לצד הימין כל מקום שהיא סרוכה טריפה. דכולהו לגבה שלא כסדרן וטרפה. אינוניתא דוורדא אם עומדת לשמאל ולא לימין. רבי' שלמה מטריף דחליף דלאו מקומה. אבל ראיתי הלכה למעשה שאבא מורי הכשיר ואמר כל מקמה בין תרי אינוניתא בין חד בין מימין בין משמאל כשר. אין לה אינוניתא דוורדא ר' שלמה מכשיר שהרי רוב בהמות בארץ ישראל לא היה להם. מדסבר רב אשי למיטרפא. וכן פי' רא"ם וכן אנו נוהגין להכשיר אינוניתא דוורדא מצטרפת לימין. אם אין בימין כי אם ב' אונות הואיל ויתרת היא. אבל רבי' שלמה אוסר. אבל הגאונים פוסקים שמצטרפת לימין. וכן אנו נוהגין לצרפה עם הימין אם חסרו ולא עם השמאל וכן פר"ח. אינוניתא דוורדא עומדת לימין. פעם אחת הוחלפה מקומה שעמדה לשמאל ולא לימין רבינו שלמה מצרפת היה אוסר דהני חווי בריית' הכי אית להו וכן אם יש לה שנים טריפה. אבל רבי יב"ק ממגנצא התירה שהרי לבהמתם לא הי' אינוניתא ורצה רב אשי להטריף עד שאמרו לו כל הני חווי ברייתא הכי אית להו ואמר הני מילי מקמה אבל אגבה אפי' כטרפא דאסא אסיר פשיט' דלאו הכי אית להו אלא ש"מ מקמה שרי בין לימין בין לשמאל בין ב' אינוניתא ושלח הדברים לרבי' שמריה ולר' אברהם ולר' יהודה ולרבי מאיר אחיו ולה"ר יצחק הלוי והתירו וכן רבי' יצחק הלבן התיר. וכן פר"ח דכל מקמה שרי בין לצד ימין בין לצד שמאל. אינוניתא דורדא אם אין כלל או אם יש שנים בין לימין בין לשמאל כשירה. אונא מגבה טריפה או בגג הריאה ונוטה לחוץ בנפיחתה מאחר שאינה עומדת בדרא דאוני אפי' כי טרפא דאסא טריפה לא שנא באומי לא שנא באוני אם בולט למעלה טריפה אפי' בציר מעלה של הדס. ולאו דווקא נקט טרפא דאסא אלא דבר מועט. אמר רפרם בר פפא ריאה דדמיא לאופתא דפחיזא טריפה הריאה קשה במשמושה כבקעת ועומדת במילואה טריפה. ולא דמיא לחרותא שחרותא צמקה וקשה. אי נמי דנפיחא דאופתא לבנה כבקעת אעפ"י שאינה יבשה טריפה. אי נמי דשיעא כאופתא ולא מיחתכא בחיתוכא דאונא טריפה אבל אם יש סדק ניכר כשירה.
אטום בריאה אמר רבינא האי אטום בריאה טריפה פי' כשנופחין יש מקום מטומטם שאין נכנס בו הרוח שמא יבישה היא וינעוץ בה באותו מקום סכין או קוץ אם יש שם דם ניכר או מוגלא מחמת זה הוא וכשירה. ואם אין שם דם וליחה יניח רוק או קש או נוצה במקום שניקבו וכשנופח בריאה אם מבצבץ הרוח כשירה שהרוח שולט בו. ואם לא טריפה. וכשבא אטום יש למשמש שם באותו מקום הרבה שתתרכך לראות אם תעלה בנפיחה ואם אינה עולה יחתוך הריאה ויראה אם שם דם עכור או בשר נרקב או ליחה כשר. ואם לאו יתן קש בסימפון. וינפח לראות אם הרוח יכנס בו להעלותו בנפיחה אם לאו מקיפין בריאה אם ניקבה הריאה היכא דלא, ממשמשא ידא דטבחא. ואין לידע אם קודם שחיטה היה שם נקב או לא. נעשה שם נקב ונדמהו אם דומה לראשון כשר. ואם לאו בידוע קודם שחיטה היה וטריפה הני מילי מערוגה לערוגה. אם ניקבה אונא לצד ימין ינקב אותה אונא העומדת בימין. ולא אונות שבשמאל ולא מאומא לאונא ולא מאונא לאונא. ולא מאונא של בהמה זו לאונא של בהמה אחרת מריאה לריאה אין לדמות. ריאה שניקבה היכא דמשמשא ידא דטבחא כשירה כגון באונות שהם במיצר החזה. או בכל מקום בריאה שיכול לתלות שבציפורניו עשה או בסכין או כשרצה להוציאה דהא תלינן בזאב אם החזיר בני מעיים נקובין דנשחטה הבהמה בחזקת היתר עומדת. אונא הסרוכה בגרגרת או בשומן הלב או ביותרת הכבד טריפה. או הסרוכה לחזה או בגידין טריפה אבל בשתי צלעות קטנות הניתנות לכהן אם נסרכות שם פר"ח אוסר. אבל יש גאונים מכשירין ואנחנו מכשירין. אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה. פי' אם דבוקה בצלעות אין לחוש שמא נקבה אלא נא' דופן זה יש בו מכה. וכשחייתה קלטה הריאה אצלה. העלתה צמחין חוששין לה. היכי עבדינן לה מייתינן סכינא דחליש פומיה ובדקינן לה. והאמר רבה בר מניומי אמר רב נחמן ריאה שניקבה ודופן סותמה כשירה. לא קשיא הא במקום רביתה. פירוש במיצר החזה באונות אפילו ניקבה האונא כשירה שהדופן סותמה ומגין עליו אבל שלא במקום רבית' באומות אז הסירכא הולך למטה מכנגד שפת סוף האונות וגורד בצלע כנגד הסירכא אם יש שבר בצלע כנגד הסירכה נתלה בצלע. ונפחה לריאה אם תעלה בנפיחה כשירה. ואם לאו טריפה. אבל באונות חותכין הסירכא כן עושין בוורמיישא. אבל במגנצא גורדין הצלעות אם נסרכו האונות ובודקי'. אבל האומות כל מקום שנדבקות אוסרין ואין בודקים כלום. ואם הסירכא רחבה מן שבירת הצלע טריפה. גרידת הצלעות ריאה הסמוכה לדופן חוששין לה. ומייתינן סכינא דחליש פומיה ומגרדין לצלעות. ומאחר שבמקום רבית' מהניא סתימת הדופן כך עיקר לעשות. ריאה הסרוכה לצלעות אם הם באונות יסיר הסירכא בסכין יגרוד הבשר ומנפח הריאה. ואי לא מפקא זיקא סתימת הבשר מאחר שאין הרוח יוצאה כשירה. אבל שלא במקום רביתא כמו באומות יגרד אם העצם נשבר תלינן בעצם ונופח הריאה אם לא ניקבה כשירה. אבל אם ריעותא בדופן טריפה. ולא נפחינן לריאה שוודאי הריאה ניקבה וקרום שעלה מחמת המכה בריאה אינו קרום. ואם הריאה ניקבה ונסבכה בצלע כולו אפי' אחוזה באונות טריפה. דהא אמרי' ריאה שנקבה ודופן סותמתה כשירה. ואמר רבינא והוא דסביך בבישרא ואם נסבך בבשר שבין הצלעות או בצלעות גופייהו הוי סתימה ולא בא למעט רבינא אלא אם הדופן סותם בלא סיבוך אע"פ שהמקום צר אינו סותם אבל הצלע באחיזתם רב אמר סותם. וכן נוהגין בכל מקום ואע"פ שרבי' שלמה אוסר אם נאחז בצלע דאינו סותם אנו מתירין.
שפב
הלכות בדיקה בקוצר
כשמכנים הבודק ידו בבהמה יבדוק תחילה באומות אם נסרכות כחוט ואחוזות בצלע או בבשר שבין הצלעות ואין שבר בצלע ולא שום מכה טריפה או נסרכות בלב או בשומן הלב או לחצר הכבד או לשמנונית שבין האומות טריפה. ואם האונות הקטנות שהן ג' לימין וב' לשמאל אם נסרכות לחזה לפנים מן החוט או לשומן הלב או בגרגרת או בחצר הכבד טריפה. אבל אם האונות נסרכות לצלעות או בבשר שבין הצלעות בכל מקום באונות שם מפרקים מן הדופן ונפחין לה אם תצא הרוח טריפה ואם לאו כשירה. אבל האונות שנסרכו בגידולן כסדרן כשירה שלא כסדרן טריפה. ואונא באומא כסדרן שניכר חיתוכא דאוני או על ידי סדק אבל אם אינה מפורדת שאין ניכר סדק טריפה ואינוניתא דוורדא בכל מקום שנסרכת טריפה. ואם יש רירין בבהמה שהם מתפרדין במישמושן ומתפרקין כשירה ואם הריאה נסרכה בב' צלעות קטנות הניתנות בחזה לכהן כשירה כמו בצלעות אחרות. ואם כל הריאה דבוקה לדופן בלא סירכא הוי סתימה מעליא וכשירה. ואם על הריאה כמו חלב כיסוי והוא כבשר בלוי קולפין אותו ואם הריאה תחתיו יפה ושלימה כשירה. ואם יש לריאה ב' אינוניתא דוורדא ועומדות לימין או אחת לשמאל או אין לה כלל אינוניתא דוורדא או יש לה בשמאל ולא בימין כשירה ואם יש בשמאל רק אונא אחת טריפה. ואם אין לה אינוניתא ויש בימין ב' אונות טריפה. דהוו חסר. ואם יש יתרת בדרא דאוני שיש לה ד' אונות לימין או ג' לשמאל כשירה. ואם יש יתרת משוכה לגבי הריאה אפי' כעלה של הדס ארוכה כשנופחין אותה טריפה. וריאה שהוציאה בלא בדיקה כשירה מאחר שאין נראה בה שום סירכא ושום בועא. ואפי' אם אינה בעין סמכינן ארובא וכשירה. או אם לא נופחה. אם היא בעין נפחינן לה פן יהיה אטום ואם לא נחתכה כשירה. ריאה שנשפכה כקיתון כשירה וחסרון מבפנים לא שמיה חסרון והוא דקיימי סיפונהא. ריאה שנימוקה וקרום שעליה קיים כשירה. ריאה דמליא מוגלא כשרה בכוליא טריפה ריאה שנמצא בה מחט אם באתה שלימה לפנינו וראינוהו שלא ניקבה כשירה כר' יוחנן דדרך סימפון נכנסה ואם נמצא בסימפון גדול נמי כשירה ואם חתיכת ריאה בא לפנינו ובה המחט טריפה דשמא ניקבה הריאה ואם בכבד נמצא מחט גדול אי קופיה לגיו שהאוזן נעוץ בכבד וחודו לחוץ לכבד כשירה. ואי קופיה לבר וחודו לגיו טריפה ואם מחט דק שניקב כמו כן האוזן טריפה בכל ענין ואם מחט בדפני הדקין לארכן ולא ניקבו והכשירוה ואם בעובי בית הכוסות באורך נמצאת טריפה. תולעים הנמצאים על הריאה ועל הכבד כשירה. דאמרי מורנא לאחר שחיטה פריש. אמר רבא חמשה אוני אית לריאה אפה כלפי גברא כשהבהמה תלויה דרך רגליה ובני מעיים לגבי האדם יש ג' מימינא וב' משמאל אי יתיר אי חסיר אי חליף טריפה ואוני דסריכי אהדדי שלא כסדרן טריפה. זו מושכת אילך וזו מושכת אילך והקרום נפסק אבל כסדרן לפי שריאה שואבת כל מיני משקה ונעשה עב כשירה שאין שם נקב. בתשובת הגאונים תרתי אוני דסריכי כסדרן לא צריכה למפרקינהו אבל בדקינן בנפיחה אם מבצבץ טרפה ואם לאו כשרה. ורבי' גרשון פי' אם האונות כסדרן סרוכות זו לזו וסובכות בצלעות או בבשר שבין הצלעות כשרות אם תעלה בנפיחה. כשגורדין הסירכא מעל הצלעות עם הבשר ואין הרוח יוצא כשירה וריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה דמחמת ריעותא דדופן הוא סרוך. אבל העלתה צמחין מאחר דאיכא ריעותא בריאה הסירכא מחמת הריאה באה וטריפה. הילכתא תרי אוני דסריכי אהדדי שלא כסדרן טרפה ואם כסדרן כשרה לפרש"י שסירכא דרך נקב צריכה נפיחה אם היטב נסתם הסירכא כשרה. וכן פי' רבי' גרשם ורבי' יוסף טוב עלם תרי אוני דסריכי צריכי בדיקה בנפיחה ובערוך פי' ר"ח דקבלה רב מרב תרי אוני דסריכי כסדרן ועיקרן מפרקי מלמטה מקום שמתחילין ליחלק שם ואין הסירכא כי אם באמצע או למעלה טריפה ולא תועיל בדיקה. ורוב העולם אין זהירין בזה. אונא באומא במלכות לותיר אוכלין ולא בצרפת. אומא הסרוכה אפי' לא העלתה צמחין טריפה. וריאה הסמוכה לשומן הלב או בטרפשא טרפה. אין אינוניתא כשירה להם דבהמתם לא היה להם כלל כדאמר בבכורות (דף יט) פרה בת שתים ודאי לכהן ושלש יולדות קודם. בועא בשיפולי ריאה טורף בה"ג ומראות אוכמי אוכמי שאין שחורות כדיותא כשירה. מחט שנמצא בריאה והיא שלימה לפנינו כשרה דדרך סימפון בא. ואפי' נתעכל הבשר מבפנים כשרה וחסרון מבפנים לא שמיה חסרון ואם אין לפנינו כי אם חתך טריפה שמא אם היתה שלימה לפנינו היינו רואים הנקב מבחוץ אבל כשהריאה שלימה לפנינו בין קופא לגיו בין לבר כשרה. וכל שכן אם נמצא בסימפונא רבה אפי' בקטניתא. אך אם מחט נמצא' בעובי בית הכוסות ואינה ניכרת בחוץ אמרינן מצד אחד כשרה אפילו קופה לבר שתחוב בעובי העור. דהשתא מוכחא מילתא דדרך חוץ בא ונגע חודו של מחט בחוץ ונכנס בפנים אפילו הכי כשרה דדרך פנים בא והא דנתחב קופא של מחט בעור מה שאין דרכו לעשות אוכלין ומשקין דחקוה ליכנס שם וכשרה. וכן אם נמצא בחלל הקורקבן אפי' נתחב בבשר בפנים כשר שדרך הוושט נשתלשל שם. אבל המחט ניכר מבחוץ טרפה דניקב הקורקבן טרפה. כי ניקב הכוס והקורקבן עמו קורקבן ניקב זה בלא זה כשר אפילו ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה אבל הוושט ניקב זה בלא זה כשר. ואם ניקבו שניהם אפי' זה שלא כנגד זה טרפה.
שפג
הלכות טריפות של רבי' גרשם מאור הגולה זצ"ל. אלו הן סירכי הריאה כשמכניס הטבח את ידו בריאה יבדוק בשתי אומות בשני צדדין בכל מקום שהן אחוזות בין בצלעות בין בחצר הכבד בין בשומן הלב בין בגבי האומות בין בשיפולן אפי' כחוט השער טריפה. ואין לה בדיקה כלל לא בנפיחה ולא בענין אחר אבל האונות שהן משני צידי הריאה ג' מימין וב' משמאל אם דבוקות בצלעות או בבשר שבין הצלעות בין בגבן בין בגגן בין בשיפולן יהא מפריש אותה סירכא מן הצלעות או מן הבשר ונופח הריאה אם יצא הרוח טרפה ואם לאו כשרה. ואם אלו האונות כגידולן וכמולדתן כשרה. רק שיהא להם חיתוכא דאוני הפרש ניכר אבל אם אין להם חיתוכא דאוני טריפה ואם ידבק אוזן הסמוך לאומא כשרה. אם לא יצא הרוח. אבל אם יצא הרוח טריפה ואם האונא אחת דבוקה באומא ואינה מפרדת כל שהוא כדי שיהא בה היכירא כשרה. ורבינו יעקב בר' מאיר אוסר אונא הדבוקה באומא וטעמא מפורש בספר הישר שלו. והאונה קטנה שהוא כמו ורדא בכל מקום שהיא דבוקה אין לה בדיקה כלל וטריפה ואם חסר מג' אומות של ימין חשוב הוורדא עמהם להיות ג' של ימין וכשירה. ורבי' שלמה חולק ע"ז אבל אם חסרה אחת של ב' משמאל אינה מצטרפת האינוניתא משום דבימין היא ואם ליתא כלל לאינוניתא וכולן ישנן ג' מימין וב' משמאל כשר ואם בועות פרודות בריאה כשירות הם הבועות ואם שנים בועות מתאימות ודבוקות זו בזו מביאין מחט או קוץ ונוקב באחת אם שופכות מים אחת לחבירתה כשרה ואם לאו טרפה האי אונא דמסרכא באומא נופח את הריאה אם מבצבצא טרפה ואם לא כשרה ואין הסירכא בריאה והיכא דאיכא סירכא במקום רביתא אית ליה בדיקה ושלא במקום רביתא לית ליה בדיקה וטריפה איזהו מקום רביתא מקום ריבוי האונות מפני שמקומן צר וחיישינן שמא מקום הצר נסרך והיכי נבדוק לה יגרוד אותה הסירכא בסכין חד כדי שלא תתקרע הריאה וינפח אם יצא ממנה הרוח טרפה ואם לאו כשרה והשתי הערוגות שהן האומין אחת מכאן ואחת מכאן וביניהם סימפון ושמנונית שהוא דבוק בשדרה ונמצא סירכא באותו סימפון טריפה אבל אם דבוק בלא אויר אמרינן הכי נבראה וכשרה וכשהטבח מכניס ידו לבדוק ונמצא חוטין בריאה הסרוכין בין בחזה בין בצלעות והיו מתפרקין מאיליהן ואין מקומן ניכר כשרה דלא סירכ' ממש הוא אלא רירות הן. ריאה כד מנפח בה ואין הרוח נכנס בה חוששין שמא יבישה וטריפה מאי תקנתיה מייתי' סכינא וקרעינן בההוא דוכתא פורתא ומייתי' גדפא או גילא ומותבינן בההוא פיסקא ונפחינן ליה אי מבצבצא ודאי אית ביה חיותא וכשירה ואי לא מבצבצא וודאי יבשה היא ואין בה חיותא וטרפה. ריאה שיש בה תולעים מניחין את הריאה בשמש אם מחממין ויוצאין לחוץ כשירה ואם לאו טריפה ואם יש מכה בכוליא והמכה מגעת ללובן של כוליא טריפה ואם אין המכה מגעת ללובן כשירה.
סליק הלכות טריפות דרבינו גרשם
שפד
ניקבה המרה טריפה ואם ניקבה במקום ששוכבת בכבד והכבד סותמתה כשירה נמצאו במרה גרעיני תמרים או של גודגדניות כשירה ואם של זתים שהן חדים או של פירי אחר טריפה נטלה המרה כשירה לא נמצאת המרה לוחך בלשונו במקום מרה אם יש מר במקומה כשירה ואם נמצאו שתי מרות כשירה מאחר שאם היתה חסירה כשירה הוא הדין אם ב' שהם כשרות אפי' למזבח. ניקבה הקיבה באקשת' מבחוץ כעין קשת דאייתר' במקום הפשוט כעין יתר כשרה חלב הקיבה אסור לאכול וצריך לקולפו בין דאקשת' בין דאייתר' דאנן בני גולה כבבלאי ניקבו הדקין הם בני מעיים טריפה מקיפין בבני מעיים לראות אם נקב קודם השחיטה או נקב לאחר השחיטה נוקב הנקב אצלו וממשמש לדמותו בני מעיים שניקבו וליחה סותמתן טריפה כדפסיק במועד קטן (דף כב) ובאלו טריפות (דף נ) בני מעיים שניקבו ונסתמו בקרום נראה דאינו קרום וטריפה דבכל נקובי אין קרום סותם והא דקאמר בריאה ובוושט הודיענו אע"ג דיש לריאה ולושט ב' קרומין ואם ניקב זה בלא זה כשר הייתי סבור קרום שסתמו מועיל קמ"ל הוא הדין בכל נקובי.
שפה
חלב טהור סותם אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן האי הדורא דכנתא דמנקיב לחבריה כשירה וחלב טהור סותם אמר רב נחמן חלב העשוי ככובע אינו סותם כמו חיטי דכרכשתא וטרפש' דליבא חלחולת שניקבה וירכים מעמידין אותה בשור בד' אצבעות בדיבוקו בנקב וב' לשה וא' לגדי וטלה כשר אבל שלא הדבק במשהו נקב טריפה שני בני מעיים היוצאים מן הבהמה כאחת שהיא טריפה כשיוצא משתי מקומות וכנגדן בעוף כשירה אבל בהמה ב' מעיים יוצאין במקום אחד וכלין עד כאצבע כשירה וכן ב' בית הכוסות או ב' קיבות או ב' מעיים היוצאין במקום אחד והדר ערבי לא הוי יתר וכשירה ואי לא הדרי וערבי אי נמי יוצאין מב' מקומות אפי' הדרי וערבי טריפה. ב' מעיים בב' מקומות בבהמה טריפה ובעוף כשר כך אבל יוצאין ממקום אחד וכלין מלהפצל ברחב בשר דהדרי וערבי. שתי כרכשות שיוצאין במקום אחד ושופכין זה לזה וקודם שיגיעו לדבק כלים כשיעור אעפ"י שפרודים אך קודם שיגיעו לדבק כלים כשיעור אצבע כשירה. הכרס הפנימי שניקב טריפה. אנן עבדינן לחומרא וטריפה בכל הכרס בנקב משהו. בשר החופה את רוב הכרס שנקרע ברובו טריפה. מחט הנמצאת בפרש או בבשר כשירה. ניקב הכרס אין חלב טמא סותם ר' יהודה אומר בגדולה טפח נקדרה יותר מכסלע טריפה. המסס שניקב לחוץ או בית הכוסות שניקב לחוץ שלא במקום דיבוקו טריפה. מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות בצד אחד כשירה משני צדדין טריפה ואותו העובי מבפנים לצד הריעי. נמצא עליה קורט דם בידוע שהיה קודם השחיטה וטריפה לא נמצא עליה קורט דם בידוע שהיה לאחר השחיטה וכשירה. ודמי למורנ' דאמרי' לאחר שחיטה פריש. הגלד שעל פי המכה בידוע שהוא ג' ימים קודם שחיטה והוי מקח טעות לא הוגלד פי המכה המוציא מחבירו עליו הראייה.
שפו
גבינות מבהמה שנטרפה
בהמה שהיתה חולבת ועשו ממנו גבינות ולאחר ימים נשחטה ונטרפה והתירן אבא מורי ה"ר יב"ק ב"ר משה דבהמה בחייה בחזקת היתר עומדת לחלב' הוא הדין ביצי תרנגולת ולבסוף נמצא טריפה. ולא דמי למקוה שנמדד ונמצא חסר דהתם חסר לפניך העמד טמא על חזקתו. וביעי דספק טריפה העוף בחזקת ספק. טבל ועלה ונמצא דבר חוצץ בגוף איתרעי והעמד טמא על חזקתו. בפ' הכל שוחטין סכין נמי איתרעי והעמ' טמא על חזקתו. בהמה לא איתרעי אף כאן חלב לא איתרעי בהמה איתרעי אבל היה בודק את החבית העמד טבל על חזקתו והרי החמיץ וכן שרץ שנמצא במבוי והא דמחמרי' בנקבים היכא דמשמשא ידא דטבחא משום דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת. והא דאמרינן הוגלד פי המכה דבתוך ג' ימים ליכא לספוקי דאיכא מחט. אבל היכא דחלב בחזקת היתר עומדת הגבינות מותרות דמעט קודם שחיטה נעשות כל הגבינות שנעשו קודם שחיטה מותרות. אבל ר"ת אסר בתוך ג' ימים אבל לא קודם לכן כי כשהריאה ניקבה נסרכה וקרום שעלה מחמת המכה בריאה אינו קרום. והריאה שואבת כל מיני משקה. והוגלד קודם שחיטה ג' ימים והכי אית' בה"ג גבי גיד הנשה. אבל קודם ג' ימים העמד הגוף בחזקת בריאותו. וכדתנן הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים והיא אומרת משאירסתני נאנסתי נאמנת. אע"ג דאיכא למימר מקמי ארוסין נבעלה אפילו הכי חזקת הגוף עדיף כן הכא בחזקת בריאה. ואפי' לרבי יהושע התם העמד ממון על חזקתו לא מפיה אנו חיים והכא העמד הגוף בחזקת בריאות והיתר. כדאמרי' בפ' המדיר (דף עו) אלא כי אזיל ר' יהושע בתר חזקה היכא דאיכא חזקה דממונא וכו'. אבל הכא בהמה בחזקת איסור אבר מן החי ואסרי' גבי שחיטה סימנין ונקבים וסכין אבל החלב בחזקת היתר עומדת עד שתמצא טריפה ודאית. ודי לנו לאסור ג' ימים ולא קודם. ומורי רבי' י"בק ב"ר מאיר אסר כל י"ב חדשים הגבינות דבהמה בחזקת איסור והריעותא לפניו וכגון שנסרכה הריאה שניקב קרום לקרום והקרום מתקש זהו לימים רבים ולא דמי להנושא אשה דהתם ברי ושמא ברי עדיף. והא דאמרי' בהמדיר אם נכנסה ברשות הבעל דאזלינן בתר חזקה דגופא. ומייתינן מבהרת דכהה וטיהר כדאמר בפ' בתרא דנזיר (דף סה) דפתח הפסוק בטהרה. כדאמר בפ' ד' אחין (דף ל) גבי וכולן שהיה בהן קידושין או גירושין בספק ש"מ מעולם לא חלו וכן בבהרת ברי עדיף. ודווקא לגבי מחט סרוכי מסרכא אבל בכל הנקבים פשיט' קודם לכן נעשה. דכל היכא דאיכא ריעותא איתרע חזקה אפי' קודם ג' ימים היכא דהריעותא בעין כמו סכין שמא בעור נפגמה. ובקידושין בפ' האיש מקדש (דף נז) גבי ציפורי מצורע שחטה ונמצאת טריפה כגון שנמצאת טריפה בבני מעיים דמעיקרא לא עליה קדושה אע"פ שנוכל לומר בתוך ג' ימים או ביום אחד ועיקר הסברא לאסור הגבינות שנים עשר חודש משנשחט.
שפז
נפלה מן הגג שגבוה י' טפחים טריפה כדמשמע בבבא קמא בפ' שור שנגח את הפרה (דף מט) גבי תורא דנפל לאריתא דדלאי אמר רב הונא הניח בהמה למעלה ובא ומצאה למטה אין חוששין משום ריסוק איברים או גדי קופץ ממטה למעלה כשירה דאמדה נפשה. אמר רב יהודה אמר רב נפלה ואחר כך עמדה אינה צריכה מעת לעת. אבל בדקה חוט השדרה כשירה. וכל חלל הריאה ובני מעיים לבד מסימנין שהם קשין אצל נפילה. אבל נפלה ולא עמדה צריך להניחה מעת לעת דחיישינן לריסוק אברים. הלכה אפילו בדיקה אינה צריכה פשטה יד לעמוד אע"פ שלא עמדה עמדה ועקרה רגליה להלוך אע"פ שלא הלכה. אמר רב הונא זכרים המנגחין זה את זה אין חוששין לריסוק איברים נפל לארעא חוששין. הני דיכרי דגנבי גנבי אין חוששין. אי החזירום מחמת פחד חוששין. בית הרחם אין חוששין לריסוק איברים. בפ' אין צדין (דף כה) בכור שנפל לבור ירד מומחה אחריו וישחוט. בהליכה או בור שאינו י' טפחים בפ' כל הזבחים שנתערבו רבי ינאי ור' ירמיה סברי עמדה אינה צריכה מעת לעת הלכה אינה צריכה בדיקה בהמה שמושכת רגליה אין חוששין לריסוק דשיגרונא שכיח חוט השדרה לא שכיח. פעם אחת הוליכו בהמה על דף שעל המרתף והחליקו רגליה האחרונים ונפלה במרתף ולא עמדה ולא הלכה ושהתה מעת לעת ונשחטה ופירכסה ובדקו השדרה ובני מעיים ולא היה בה שבר ואף קרום המוח לא בדקו. ואבא מורי ה"ר יב"ק התיר. וכן אמר כלל בנפילה. נפלה על מתניה כשירה מהנהו דכרי דגנבי גנבי אבל נפלה על צלעותיה חוששין. פשטה יד לעמוד אפילו לא עמדה אינה צריכה שהייה כי אם בדיקה והיכא דלא נפלה על ראש צריכה בדיקה בכל החלל ובריאה ובלב ובצלעות ובבני מעיים ובחוט ולא בסימנין דקשין ולא בקרום של מוח שהרי על הצלעות נפלה ולא על הראש דגבי דרוסה דארס קלי צריך בדיקה מכפא דמוחא. אבל על השדרה יבדוק בחוט מההוא דשלים חוטרא עד פלגא. אי אית ביה קיטרי. ולעולם לא צריך חוט לבדוק אם לא שתפול על צלעותיה או על השדרה. אבל אם נפלה ולא נודע אם על מתניה או על צלעותיה מותרת בלא בדיקה. דספק ספיק' הוא ושרי. ויש אוסרין מדרב הונא הניח בהמה למעלה ובא ומצאה למטה דאמדה נפשה אבל נפלה בפתאום חושש אפי' נפלה על מתניה צריכה בדיקה בריאה ובכרס ובקיבה ובהמסס ובדקין ובצלעות ובטחול ובקרום של מוח שהוא רך לבד מן הסימנין שקשין הן אצל נפילה. ואם בדק בכולן חוץ מן אחד אסורה. ואפי' שהתה צריכה בדיקה מדאמר בפרק התערובת (דף מד) זבחים שנתערבו בטריפה ירעו עד שיסתאבו דמוקי הליכה צריכה בדיקה ולא אמרינן לשהינהו ש"מ דאפי' שהתה צריכה בדיקה ובפ' שור שנגח את הפרה (דף נ) וגמר בבי מדרשא שהתה מעת לעת כשירה אפי' בלא בדיקה.
בתוספת' נפלה מן הגג ונתרסקו אבריה או שרצצתה הבהמה ונתרסקו איבריה אי עמדה מיד כשירה ואם לאו טריפה ואם שהתה מעת לעת בין כך ובין כך כשירה. ועוד תנן רצצתה בהמה ומפרכסת ושהתה מעת לעת אמרי' בגמרא צריכה בדיקה. אמר שמואל עוף שנחבט על פני המים כיון ששט מלמטה למעלה מלא קומתו כשר. אבל לא מלמעלה למטה. ואי אקדמי' לציבי אפילו מלמעלה למטה ואמיא דקוו כשירה. גלימא דמתיח חיישי' לא מתיח לא חיישי' אי עוף כפול לא חיישי'. כיתנא דדייק ולא נפיץ חיישי' דייק ונפיץ לא חיישי'. עביד ביזרי חיישינן עביד בטוני חיישינן. הני אוזלי רשתות מקרבי קיטרי חיישינן. דקתא חיישינן דק דקתא לא חיישינן. חול הגס שיש בו אבנים. וחיטין. ושיפון. ודבק הטוח בדף קטן אם שני כנפיו דבוקים בו ונפל חיישינן. אבל כנף אחד אין חוששין. נשברו רוב צלעותיה שש מיכן ושש מיכן או י"א מיכן וא' מיכן כלפי השדרה טריפה ובצלעות שאין בו מוח והלכה כר' יוחנן בין עקרו בין נשתברו ברוב שני צדדין טריפה. נעקרה צלע מעיקרה מן החוליא טריפה. נשבר הצלע ונכנס בחלל הגוף צריך לבדוק בריאה גבי נפולה. נעקרה חוליא בלא צלע בשלהי כפלי טריפה נעקרה קצת חוליא עם הצלע טריפה כר' יוחנן.
שפח
דרוסת הזאב ר' יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה ודרוסת הארי בגסה. ודרוסת הנץ בעוף הדק ודרוסת הגס בעוף הגס. אמר רב יהודה אמר רב בבהמה מן הזאב ולמעלה בעופות מן הנץ ולמעלה. בתוספת' דרוסת הזאב עד שתינקב לחלל ר' אומר הזאב ודרוסת הארי בגסה. כל למטה מזאב דורס בדזוטר מיניה חוץ מכלב שאין לו דרסה כלל. חתול וחולדה יש להם דרוסה בעופות. ולא בכבשים גדולים אבל גדיים וטלאים יש לחתול דרוסה ולא לחולדה. יש דרוסה לשועל ולא לכלב. חתול ונמייה ונץ בגדיים וטלאים אפי' במקום שאין מצילין וחולדה בעוף הדק. נץ אפי' בדרבה מיניה גז בעוף גדול שאר עופות טמאים בדכוותיהו אין דרוסה אלא ביד ולא ברגל. בציפורן ולא בשן מדעת ולא שלא מדעת מחיים ולא אם דרס וחתכו לידו. ארי שנכנס בין השוורים ונמצאת ציפורן בגבו של אחד מהם אין חוששין שמא ארי דרסו. אבל נמצא מקום ציפורן או ציפורן יבישה או תרתי תלת חיישינן. ספק ארי או זאב נכנס או שמא לא נכנס מותר ספק כלב או חתול מותר. על וקטעיה לרישיה האחרים מותרין. על ושתיק שלמא שוי ומותרין. איהו קא מצווח ואינהו מקרקרן מותרין שנבעתו ממנו איהו קא שתיק ואינהו מקרקרן חיישינן לספק דרוסה. ספק שונרא ספק קניא מותר. דרוסה צריכה בדיקה מכפא דמוחא עד אטמי אפילו סימנין. וצריך שיאדים הבשר כנגד מעיים אמר רב נחמן בקוץ עד שתנקב לחלל בסימנין עד שיאדימו הן עצמן בין וושט בין קנה דריסתו במשהו נתמסמס הבשר כאילו אינו כל שהרופא גורדו ומעמידו על בשר חי. בהמה המקשה. בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשירה מן הארכובה ולמעלה טריפה, וכן שניטל צומת הגידין באיזו ארכובה בארכובה הנמכרת עם הראש. בשר של ירך אצל העגבות אין בו גידין אם נשבר שם עצם ועור קיים כשירה ואם יצא העצם חוץ לעור טריפה. אבל בעצם האמצעי שנדבקין בו צומת הגידין אם נשברה טריפה וכן שניטל צומת הגידין למטה מן הארכובה אם העור קיים אף האבר מותר. אין העור קיים האבר אסור והבהמה מותרת. צומת הגידים ממקום שהגידים צומתין יחד מקום שמפשיטו נשמטה בין רכובה תחתונה לערקומא הערקומא היא דבוקה לרכובה אמצעית נמצא שלא נחתכו צומת הגידים וכשירה. בפ' אלו טריפות (דף נד) שמוטת ירך בבהמה טריפה היינו בוקא דאטמא נשמטה בין ערקומא לרכובה אמצעית הרי נחתכה במקום צומת הגידין וטריפה.
שפט
עוף שנשבר בארכובה שנשמט הארכובה באמצע טריפה מאחר שנפרד עצם השוק מחבירו בארכובה בליעי הוו צומת הגידים ולא בליעי אשוני ולא רכיכי אלימי ולא קטיני חיורי ולא דלא חיוורי ולא זיגיא דלא חיורי.
שצ
בבהמה תלת חוטי חד אלים ותרי קטיני עד דמפסקי כולי בעופא שיתסר אי איפסיק חד מינייהו טריפה. צומת הגידין אעפ"י שלא נשתייר הימנו אלא כחוט הסרבל כשר. אמר רב יהודה אמר שמואל שמוטת יד בבהמה כשירה.
שצא
שמוטת רגל בבהמה טריפה. שמוטת רגל בעוף או גף בעוף טריפה. עוף שנשתברו רגליו מהארכובה ולמעלה טריפה. ולמטה כשירה.
שצב
נישתברו גפיה בכל מקום כשירה בוקא דאטמא דשף מדוכתיה אי איפסיק ניביה כשירה אי איעכול ניביה טריפה.
שצג
ניטל הטחול כשר. אמר רב עוירא משמיה דרבא ניקב בסומכיה טריפה ואם נשתייר כעובי דינר כשר. בקולשיה ניקב כשר הטחול בפ' א"ט נחתך הטחול טריפה כדאמר חותך מן הטחול.
שצד
ניקור הטחול משום חלב יסיר החלב והקרום שעליו וחוטין שבו. כדאמרי' בפ' גיד הנשה (דף צג) דטחלא ודכולייתא משום תרבא. טחול מותר לבשלו כדאמרינן בפ' כל הבשר (דף קיא).
שצה
שני טחול אם נמצאו שני טחול כשר דכל יתר כנטול דמי ותנן ניטל כשר.
שצו
ניטלו הכליות כשירה או ניטלה אחת או אם נמצאו ג' או ד' כשר דאמרינן בבכורות בפ' כל אלו מומין (דף לד) את שתי הכליות ולא אחד ולא שלש. דווקא למזבח אבל להדיוט מותר.
שצז
ולקתה בכוליא אחת במקום חריץ טרפה מים זכין אי סריחי טריפה לא סריחי כשירה. אי עכירי ולא סריחי טריפה.
שצח
אבן בכוליא. נמצא אבן בכוליא כשירה. כי משם יורדות לגיד הערוה כוליא שהקטינה בדקה עד כפול. בגסה עד כענבה בינונית. כוליא שהאדימה כולה או מקצתה ואין בהליחה שום דבר רע כשירה ניטל לחי התחתון כשר והעליון טריפה נימוק הלשון עד הטולטלת היא ערלת הגרון כשר. אבל עם הטולטלת טרפה. ניטלה האם היא טרפחת היא שלחופית מקום שהולד נתון כשר. נמוק טריפה ניקב בית מי רגלים טריפה חרותה בידי שמים כשירה דהדרא בריא בידי אדם טריפה. ר' שמעון בן אלעזר אומר אף בידי כל הבריות. הגלודה שהעור נפשט כולו טריפה. ואם נשתייר בה סלע ברוחב על פני כל השדרה כשירה.
שצט
אלו כשרות בבהמה
ניקבה הגרגרת או שנסדקה כשירה כאיסר האיטלקי טריפה. נקבים שיש בהן חסרון מצטרפין לכאיסר. אין בהן חסרון מצטרפין לרובה. נפחתה הגלגולת בלא נקיבת הקרום כשירה או נחבסה בלא רוב גובהה כשרה ניקב הלב ולא. לבית חללו. נשברה השדרה בלא חוט. ניטלה הכבד ונשתייר הימנה כזית במקום תלייתה. ניטל הטחול. או נבראת בלא טחול או יש לה ב'. הריאה שנדבקות האונות כסדרן ואונה באומה. אין לה אינוניתא. או יש לה שנים המסס ובית הכוסות שניקבו זה לתוך זה ניטלו הכליות או גברא בלא כליות. או שיש לה כוליא אחת או ג' כליות. ניטל לחי תחתון. ניטלה האם. ניקב הוושט זה בלא זה. פסוקת הגרגרת ברוב עוביה. חרותה בידי שמים כל אלו כשרות.
ת
ואלו טריפות בעוף
ניקב הוושט זה כנגד זה או אפי' זה שלא כנגד זה. פסוקת הגרגרת נרחבה וברוב חללה או כמלא איסר בחסרון. הכתה חולדה על ראשה מקום שעושה אותה טריפה. כיצד בודקין אותה מכניס ידו לתוך פיה בצד הנקב ודוחה באצבע אם מבצבץ ועולה המוח בידוע שניקב קרום של מוח וטריפה ואם לא כשירה. תני ר' לוי כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדו בעוף יתר עליהם עוף ניקבה העצם אעפ"י שלא ניקב הקרום טריפה. הני מילי בעוף של מים הואיל וקרומו רך. אמר רב אשי הני אווזי דידן דמשתכחן במיא כעוף של מים דמיי אבל תרנגולים עד שניקב הקרום כתרנגולא דבי רב חנא ובדקה רב מתנא דנשבר העצם ולא ניקב הקרום של מוח ואכשרה.
תא
ניקב הקורקבן הכיס והבשר טריפה. אבל זה שלא כנגד זה כשר. מסמר או מחט הנמצא בקורקבן אם ניקב הכיס והבשר קיים כשר.
תב
ניקבו הדקין טריפה. נפלה לאור ונחמרו בני מעיה ירוקין טריפה. אדומין כשירה שיעור ירוקתן במשהו כשיעור נקובתן. הוריקה כבד כנגד בני מעיה בידוע שנחמרו בני מעיה וטריפה. ירוקין פסולין בלב ובקרקבן אבל קרקבן וכבד שהן אדומים אם הוריקו ושלקו וחזרו והאדימו כשרים. אבל אדומים שלא הוריקו ושלקו והוריקו טריפה דרסה או טרפה בכותל או שרצצת בהמה ומפרכסת ושהתה מעת לעת ושחטה צריכה בדיקה וכן עוף שנחבט על המים וכן בגד מתוח שאינו כפול. וכן רשת שקרניו קשורין ופשתן דק שאינו מנופץ וחבלי פשתן או כל דבר שאינו חלק שנפל עוף עליהם או דבק בראש השפשף שנדבק העוף עליו בשתי כנפיו ונפל חיישינן לריסוק איברים.
תג
זפק גגו של זפק שנמתח עמו למעלה נידון כוושט בנקב משהו. אבל גופו של זפק אם ניקב כשר ניטל ר' אומר אפילו ניטל בתוספת' לא הודו חכמים הילכך ניטל טריפה. יצאו בני מעיה אם ניקבו טריפה.
תד
רגל עוף שנשבר אמר רב למעלה מן הארכובה. אם רוב בשר קיים זה וזה מותר ואם לאו האבר אסור והשאר מותר וקי"ל בפ' בהמה המקשה (דף עו) שלחו מתם הלכה כרב. בתוס' נשבר העצם ויוצא לחוץ ואין רוב עור ובשר מקיפין אותו פסול אמר רב פפא הילכך בעינן רוב עוביו ורוב הקיפו. ג' פרקי' ברגל העוף אם נחתך או נשבר למטה מן הארכובה שעליו כעין קשקשין כשר אבל אם נחתך בראש הפר' במקום שנדבקין עם שני ראשין טריפה ששם נצמתין הגידין. פרק שני ששם צומת גידין מחציו ולמטה כיון שנשבר העצם אפי' אינו יוצא לחוץ לבדוק צומת הגידין ומחציו ולמעלה אין שם תורת צומת הגידין לכך נשבר העצם והעור ובשר חופין אותו רובו העוף והאבר כשרין אין חופין רובו האבר אסור והעוף מותר. פרק ג' הדבק לעוף נשבר העצם ואין חופין עור ובשר רובו העוף והאבר אסור כך בודקין אותו ימתח האבר כמה שהיה ויקרב שבר זה לזה ויראה אם עור ובשר חופין רובו.
תה תו
תו שמוטת ירך בעוף ושמוטת גף טריפה מכה בעוף כנגד הריאה שמואל ור' יוחנן אומר תבדק מביאין קש או נוצה ונותן בקנה הריאה ונופחין אותה אם תצא הרוח טריפה ואם לאו כשירה וכן שניטל צומת הגידין י"ו חוטין הן אם נפסק אחד מהן טריפה לוקחין מחט ומפרידין גיד מחבירו ותוחב מחט בין גיד לגיד וקושרו בחוט ותוחב המחט ופורך החוט לאותו גיד עד שימצאם ויראה שלא יפריד אחד לשנים חוט השדרה צריך לבדוק בעוף אם נשברה שדרתו יבדוק למן הזנב עד למטה מן אגפיים מעשה תרנגולת אחת היה אצבע אחת יוצא מן הארכובה כך במקום צומת הגידים ואסר אבא מרי ה"ר י"בק בר משה דכל יתר כנטול דמי והאצבע בארכובה כאילו נחתכה שם ויש מתירין דלא שייך ייתור אלא כיוצא בו כגון בעלת ה' רגלים ודווקא רגל ולא אצבע כגון ריאה כטרפא דאסא מגבה ובשני מעיים ושני סניא דיבי וכגובתא מבי כסי ובבכורות פ' כל אלו מומין בעלת ג' כליות ש"מ דכוותיה בעינן רגל ולא אצבע ולי נראה כדברי אבא מורי הר"י ז"ל מדאמרי' בפרק אלו טריפות (דף נח) תנן התם בעלת ה' רגלים דהוי בעל מום ואמר רב הונא והוא שחסר ויתר ביד או ברגל טריפה יתר בנטול דמי וכנחתך שם אם כן אפי' אצבע.
ואלו כשרות בעוף. ניקבה הגרגרת או נסדקה לאורכה ונשאר טבעת אחת למעלה ואחת למטה או הכתה חולדה על ראשה שלא כנגד המוח ושלא כנגד החלל או נחתך החרטום הוא הפה ויכולין להלעיטה ולדאכילה ואם ניקב הזפק במקום שהוא מרווח ולא במקום שנמתך או יצאו בני מעיה ולא ניקבו ולא היפך בהם או נשברו רגליה למטה מן הארכובה ומן צומת הגידין או נשברו גפים אפי' יצא העצם לחוץ רק אותו אבר אסור דהוי אבר מן החי והשאר מותר או נמרטו כנפיה או נדבקו בכנף אחד בדבק ונפלה או נשברה הנוצה או נמרטה או נפלה לאור או במים רותחים והלב והכבד והריאה אדומים או אם נמצא מחט בחלל הגוף ובני מעיים לא ניקבו כשירה.
תז
בשר שנתעלם מן העין
אוסר רב אפי' בבית ישראל על שולחנו פן נחלף בנבילה וכשהיה רב אוכל בשר לא העלים עיניו מיניה או חתימה או הוה ליה סימנא בפיסקיה פר"ח מדמתרץ רב לכולהו פירכי בפרק גיד הנשה (דף צה) ובפרק ב' דבבא מציעא מקשה מדרב שמע מינה דהכי הילכתא אבל רבינו שלמה וכל רבותיו פוסקין אין הלכה כרב דאסר אלא סמכינן אמתניתין דשקלים נמצא בגבולין נמצא בה בשר חי הלך אחר רוב טבחים ואע"ג דשני בעומד ורואהו בשינויי דחיקי הוו ורב הונא דסביר גבי כרכשא כרב משום דתלמידיה הוה ואשכחן בפרק אלו מציאות (דף כז) ר' חנינא אשכח גדי שחוט והתירו לו ומה שמקשה מדרב בשר שנתעלם אף על גב שבשלהי יום טוב (דף כז) גבי רב חנא בר חנינאי זבין בישרא ותלא בעיברא דדשא דאמר ליה רב הונא אי את תלית ליה ולא אסח דעתך זיל שקול משום דרב הונא תלמידיה כדאמרי' בפרק מפנין (דף קכז) אבל מיהו בשר שנתעלם מן העין מותר. והראיה שמקשה בפ' הכל שוחטין רב היכי אכיל בישרא ולא אמר אנן היכי אכלינן בישרא ובשקלי' ירושלמי גדי צלוי אישתכח באיסתרא והתירוה אבל השולח בשר ביד גוי צריך חותם אחד פן יחליפנו הגוי כדאמרינן בע"ז בפרק אין מעמידין הילכך בשר בבית גוי או קרבי' שאין בהם סימן אסור או שומן אם לא יהיה לו חותם אחר.
תח
עד אחד נאמן הבודק ואומר כשר או אסור או אשה שאומרת הדחתי ומלחתי הבשר והדחתיו כראוי נאמן דקיימא לן עד אחד נאמן באיסורין בפרק ב' דגיטין (דף פז) ובפרק הניזקין וביבמות בריש האשה רבה (דף ק) גבי בל והקדש ובקידושין בפרק האומר לחבירו מפני שבידו הדבר אבל אם אחד אומר יינך נס או בשר זה אסור ובעל היין או הבשר שותק הרי מאמינו אבל אם אמר איני מאמינך אינו נאמן כדמשמע בפרק האשה רבה ובפרק האומר לחבירו מאחר שהיו בחזקת היתר אבל דברים שבחזקת איסור נאמן לאסור ואם בידו לתקן אפי' בדבר איסור נאמן להתיר ואשה נאמנת דשייכא בה כמו בכתובות בפרק המדיר וספרה לה וחיה ודיין ומוכר ואביו בפרק בת' דקדושין (דף עב) ובפרק א' דפסחים בחזקתו בדוק ובעירובין בפרק כיצד מערבין ובפרק הכל שוחטין חזקתו שחוט ובפרק ב' דע"ז גבי מורייס ובכריתות בפרק אמרו לו ובפרק יש נוחלין גבי גירשתי ובסוטה בפ' עגלה ערופה ובפ' מי שקינא ובשלהי מסכת נדרים ובפרק א' דשחיטת חולין אמר רב יהודה אמר שמואל הטבח צריך ג' סכינין אחת ששוחט בה ואחת שמחתך בה בשר ואחת שמחתך בה חלבים וצריך שני כלים של מים אחד שמדיח בו בשר ואחד שמדיח בו חלבים אמר אמימר משמיה דרב פפא לא לסחוף איניש כפלי עילוי בישרא דדייב תרבא ובלע בישרא אע"ג דאיכא גרמא אגב דמשמש ידא דטבחא מתפרקא.
תט
הלכות ניקור בשר יש גידין אסורין משום דם וכן יש קרום ויש קרומין וגידין אסורין משום חלב קרום של מוח בפרק גיד הנשה אוסרו משום דם וצריך להסיר הקרום כי יש שורייקי סומקי וראש עוף יוצא המוח לחוץ צריך להסיר ב' חוטי הלחי מב' צידי הלשון כדמשמע בפרק הזרוע והלחיים והן אסורין משום דם בפרק גיד הנשה דמוקרא ודלועא משום דם חתכיה ומלחיה אפי' לקדירה שפיר דמי וחוטי אחורי האזנים יסיר משום דם וחוטין שבצואר ובגרון הבהמה והם מזריקי שמלאין דם ובעוף יטול שני גידין משני צידי הצואר אחד מימין ואחד משמאל ויוציא חוט שבאמצע הצואר מלא דם ויטול מן החזה ב' חוטין אחד אילך ואחד אילך משום דם. ויסיר חוטין שבכתף והם בין הכתף ובין הצלעות והם משום דם בפרק גיד הנשה (דף צג) וחוט שבזרוע מלא וניכר בחוץ דידא משום דמא וצריך ליטול כל חלב שבכליות מלמעלה ומטה והקרום שתחת הלב והגידין שבכליות אסורין משום תרבא ולבין הכליות צריך לשרש אחריו וכל החלב שעל העצמות של כסלים ושתחת כסלים ועצמות החוליות שתחת הכסלים והחוטין שבכסלים ג' בכסל ימין שכל אחד נחלק לג' חוטין וב' בכסל שמאל שכל אחד נחלק לג' ומספרן י"ב חוטין בכסלים וישרש אחריהם שהן חלב שלא יניח כחוט השערה כדאמר בפ' גיד הנשה ואי שלף להו בחמימי משתלפי ואי לא בעי חטטי בתרייהו וחוטי דכפלי וקרומי דכפלי משום תרבא ולית להו תקנה. ותרבא דקליבוסתא חייב כרת זהו חלב שעל הכסלים וחלב שהבשר חופה אותו מותר בגובה הכסלים ולמטה מאותו מקום נבלע חלב שתחת הבשר אדום דק ומתפשט תחת אותו בשר בכל מקום הכסלים ומה שהבשר חופה מותר ותרבא דתותי מתני גובהו של חלב קודם שמכסהו גובה עצמו מכוסה במתנים לונבי"לש שרחבו מרחיב למטה מצלעותיו קטנות מכסהו וכשהטבח מפרידה נראה אותו חלב פרוקי מיפרקא כשהולכת הבהמה איבריה נעים ופעמים המתניים נמשכין כלפי למעלה והכסלים נמשכין כלפי מטה ואין החלב נכנסה בהם. תרבא דקליבוסתא עצם קטן ומחובר לחוליות האליה מלמעלה ועליו חלב תחת ראש המותן חוטין שבחלב אסורין בחוטי הכסלים ובחלב שעל הקרב יש חוטין דקין והן אוסרין ויטול חוטין מתרי כפלי בזכר במקום הביצים ובנקבה במקום דדיה ויטול חוטין שתחת השדרה והחלב שבזנב והחוט שבו אמר רב יהודה חוטין שבעוקץ אסורין יטול חלב שבצד השדרה. ביצי איל או ביצי שור אסור לבשל אם לא יקלף שורייקי סומקי גידים אדומים שבו ומותרין בצלייה אבל ביצי גדי וטלה ועגל שלא השלימו ל' יום מותר לבשלן בלא קילוף כדמר בר רב אשי מיכן ואילך אית בהן שורייקי סומקי אסור ואי לא שרו דביעי משום דמא. וצריך ליטול גידי הירך יוציא כל הגיד שלא ישתייר אפי' כחוט השערה ויחתוך ראשי עצמות שבירך שבהן שרשי הגיד וישליכם ויחתוך צומת הגידין שצומתין וכל גידי הארכובה האמצעית ויוציאם ויטול שמנונית שבירך שאסור משום חלב ויטול ג' חוטין שבשוקין. ויחתוך בין אצבעות הידים והרגלים ויוציא החוטין שבהן שהן מלאין דם ויטול החוטין שבריאה והריאה יבקע בכל סימפון וסימפון. הלב קורעו ומוציא את דמו וחותך עוקץ הלב ואזני הלב שבהם חוטין מלאין דם. ויטול חלב והקרום שעל הטחול ויוציא חוטין שבטחול שאסורין משום חלב. ויטול חלב שעל הקיבה משני צדדין וחלב שעל המסס ובית הכוסות ושעל הכרס. ויטול חלב שעל ראש הקיבה מקום שנחתך מן המעי עד אמה שלימה, ראש המעי נשארים במעיים הדקין שחותך מן הקיבה עד אמה שלימה. אמר רב יהודה מעיא ריש באמתא בעי גרידא. כשדקין יוצאין מן הקיבה צריך לגרוד חלב שעליהן עד אמה מיכן ואילך הוא הדורא דכנתא והוא שומן היתר רק יסיר כל הוורידין שבו. וחלב שבראש הכרכשא פי הטבעת אסור באכילה אסור לבשל כבד אם לא יצלהו קודם אבל טחול שומנא בעלמא הוא ומותר לבשלו כדאמר בפרק כל הבשר טבח שנמצא אחריו חלב כשעורה במקום אחד צריך לעברו. ואם נמצא חלב כאן מעט וכאן מעט שהיה הכל כזית להלקותו אעפ"י שאותו זית נמצא בכמה מקומות כאן מעט וכאן מעט. אסור דם וחלב כרת. על כן צריך לדקדק בניקורו. דקדקו, חכמים נ"א גידין אסורין כ"ה מצד זה וכ"ה מצד זה וא' בתוך האליה. וסימן אל תאכלו נא. גיד הנשה נוהג בחיה ובבהמה בין בירך ימין בין בירך שמאל. וצריך לחטט אחריו ואין נוהג בעוף: