הרוקח· רבנו אלעזר מגרמייזא
הלכות חלה
שנז
הלכות חלה בסיפרי ובמנחות בפרק רבי ישמעאל חמשת המינין העושה מהם עיסה חייבין בחלה. חיטין ושעורין ושיבולת שועל וכוסמין ושיפון. האוכל מהן בפסח יצא ידי חובתו ממצה שהם באים לידי חימוץ. ובירושלמי דמסכת חלה מפיק מהדין קרא ושם חטה שורה ושעורה נסמן וכוסמת גבולתו (ישעיה כח) חטה אלו חטין. שורה זה שיבולת שועל שעשויה שורה. שעורה אלו שעורין. נסמן זה שיפון. וכוסמת אלו כוסמין. גבולתו עד כאן גבול חלה. ויסרו למשפט אלהיו יורנו הוי כמה שהוא דבר תורה ומקשי בירושלמי הא דתנן בריש מסכת חלה ה' מינין חייבין בחלה ומצטרפין זה עם זה והא צירוף דחל' החיטין אין מצטרפין אלא עם הכוסמין השעורין מצטרפת עם הכל חוץ מן החיטין ומשני כאן בנשוך כאן בבלול פי' בלול עירב כל הקמח יחד ועשה עיס' מצטרף ואם עשה עיסה מכל מין ומין בפ"ע והנשיך העיסות יחד אין מצטרפות קמח בפרק ב' דחלה המפריש חלתו קמח אינה חלה. פי' רא"ם שאם בעודו קמח יחול שם חלה עליו אינה חלה. אבל הפריש קמח ואמר לכשתיעשה עיסה יחול שם חלה הוי חלה. ואמרי' במסכת שבת בפרק מפנין (דף קכז) ובברכות בפרק שלשה שאכלו (דף מז) ובפסחים בפ' כל שעה ובביצה בפרק א' (דף יג) הקדימו בשיבולין פטור מתרומה גדולה לפי שהפרישו בעוד' פטור אבל אמר אני מפריש עתה לכשיתחייב מועיל. כדקיימא לן בקדושין בפרק האומר (דף סב) לרבי אליעזר בן יעקב יהיו תרומה על פירות זה לכשיביאו שליש ויתלשו דברי קיימין. ירושלמי בפ"ג הרי זה חלה על העיסה הזאת ועל השאור המתערב בה ועל הקמח שנשתייר בה ועל הקרין שניתן תחתיה לכשתיעשה כולה גופן אחד. בפרק ב' דחלה חמשת רביעים קמח חייבין בחלה הן ושאורן ומורסנן חמשת רביעים חייבין, ניטל מורסנן מתוכו וחזר לתוכן הרי אלו פטורין. בסיפרי שיעור חלה של בעל הבית אחד מכ"ד ושל נחתום אחד ממ"ח היא חלה קטנה כעין דאורייתא בפרק א' דשבת ה' רבעים חייבין בחלה. ובעירובין בפרק כיצד משתתפין (דף פו) מפיק מראשית עריסותיכם. ושיעור העיסה מ"ג ביצים כמנין חלה וחומש ביצה.
שנח
לשער עומר וכה תשער עומר אחד תמלא כלי אחד מים ותוציא אותם המים ושים בכלי אחר וקח מ"ח ביצים ושים באותו כלי שהורקח מהם המים וקח אותם המים ששמת בכלי אחר ותשפוך באותו כלי על הביצים עד שתתמלא הכלי ומים שישארו בכלי האחר הם שיעור כ"ד ביצים והם עומר שחייבין בחלה. אוכלין אכילת עראי מן העיסה עד שתגלגל בחיטין ותטמטם בשעורין. ירושלמי אבל אכילת קבע מפני שמערי' לפוטר' מן החלה. בפרק ו' דחלה נכרי שנתן לישראל לעשות לו עיסה פטורה מן החלה. נתנה לו במתנה עד שלא גילגל חייב. משיגלגל פטור.
גר שהיה לו עיסה עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב. ואם ספק חייב. גילגול הכותי פוטר פי' מה שגילגל הכותי לצורך עצמו אבל מה שגילגל לצורך ישראל לא מיפטר מחלה. בפרק א' דבכורות (דף יא) ובכמה מקומות דלוקח חייב לעשר. ובפרק השוכר את הפועלים (דף פא) תבואת רעך ולא לוקח פי' לוקח טבלים שאינן ממורחים שלא נתחייבו מעולם. וההיא דפרק א' דבכורות הלוקח טבלים ממורחים מן הכותי חייב לעשרן כי מרחוהו ישראל ברשות כותי חייב דגנך קרינן ביה. אבל גילגול הקדש דכתיב ראשית עריסותיכם עיסתכם אפי' גילגלה ישראל דאינו גיזבר שהוא בר חיובא פטור כיון דנעשית עיסת הקדש.
שנט
ברכת חלת חוצה לארץ
כשמפרישין מן העיסה חלה קטנה צריך לברך. בא"י אלהינו מ"ה אקב"ו להפריש חלה בבכורות בפרק עד כמה תרומת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש. ואין תרומת חוצה לארץ אסורה באכילה אלא למי שטומאה יוצאה מגופו. אבל בנגיעה מותר. ומסיק רבינא נדה קוצה לה חלה ואוכל כהן קטן שלא יצא טומאה מגופו גדול שטבל והעריב שמשו ואי ליכא כהן קטן או גדול שיטבול ויאכלנה ישרוף אותם ויקח חלה אחרת ונותנה לכהן שלא תשכח תורת חלה דאכיל ליה כהן גדול. אבל אם נותן לכהן קטן אין צריך להפריש חלה אחרת. רבי יוסי אומר אין צריך טבילה אפי' בעל קרי אוכל אותה פי' חלה שנייה אבל חלת האור בטבל דווקא או כהן קטן שאין טומאה יוצאה מגופו. כדאמר בבכורות ואסורה לזבים ולזבות אפילו לרבי יוסי דטומאה יוצאה מגופו וגם טומאתו חמורה שטמא במשכב ומושב לר' יוסי נצרכה. ירושלמי יפריש לאור ולא לכהן ומשני שלא יאמרו ראינו תרומה טהורה נשרפת יפריש לכהן ולא לאור ומשני שלא יאמרו תרומה טמאה נאכלת. במדרש חזית שמוני נוטרה את הכרמים סבורה אני שאני מקבל שכר על שתי חלות בחוצה לארץ ואיני מקבלת שכר אלא באחת. חלה גדולה נראה לי שיכול זר לאכול אותה עם הכהן שאוכל חלתו בקערה אחת ואפי' חלה קטנה שהרי בפרק כל הבשר דבשר עוף הנאכלת עם הזר על השלחן לפי שהיא כעין דאורייתא אינה נאכלת בקערה אחת אבל חלה גדולה דהוי שלא תשתכח מותר. בפרק ב' דחלה האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה שיכולה לכסות עצמה אבל לא האיש. בפרק במה מדליקין (דף לא) אשה יש לה להפריש חלתה כדתנן על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר. בביצה בפ' אין צדין (דף כט) האשה מודדת קמח ונותנת לתוך העיסה כדי שתטול חלתה בעין יפה. ובכתובות בפ' המדיר (דף עב) העוברת על דת משה ואינה קוצה לה חלה הסל מצרף לחלה בפ' ב' דחלה ר' אליעזר אומר אף הרודה ונותנו בסל הסל מצרפן לחלה פי' אם לא לש כשיעור חלה כי אם חצי עומר ועוד עיסה פחות מעומר כשיתנו בסל חייב ליקח חלה כן משמע בפסחים בפרק אלו עוברין (דף מח) דהלכה כרבי אליעזר גבי הנהו נשי דנהיגי למילש קפיזא קפיזא. ואם אפה כשיעור עומר אין ליתנם בסל לפטור זה את זה. וכן משמע בפרק ב' דחלה ובסוטה בפרק כשם מדרבי אליעזר מצריך חוט בצק ליתן בין ב' עיסות אלא בסל לא מצטרף כשנלושה כשיעור זהו אם לוקח חלה קטנה ונותנה לכהן קטן או לכהן גדול שטבל אבל אם לקח חלה קטנה מכל עומר ואחר כך נותנו לסל ולוקח חלה גדולה ונתנה לכהן גדול שלא תשתכח תורת חלה מותר. ובפסח יכול לאפות עיסתו ויקח חלה קטנה ונותנה לכהן קטן. ואם אין שם כהן יאכל ואחר כך יפריש כדאמרי' בפרק א' דביצה (דף ט) ובפרק עד כמה בבכורות. ואפי' פרוסה יתן מן הלחם שאכל ואע"ג דאמרי' במנחות בפרק התודה אחד שלא יפרוס מיהו לגבי חלה מותר. כדמשמע בעירובין בפרק חלון (דף פא) ומאחר דקיימא לן בפרק אלו עוברין כרבי אליעזר דאית ליה הואיל אפילו אין שם כהן קטן יכול לאפות העיסה הואיל ואי מקלע ליה כהן קטן הוה חזי ליה השתא נמי מותר. בפרק ב' דחלה הסופגנין והדובשנין פטורין מן החלה ומייתי לה בפרק כל שעה ירושלמי ר' יוסי אמר ר' יוחנן כל שהאור מהלך תחתיו חייב בחלה ואומר עליו המוציא לחם מן הארץ ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח ומשמע אם נותן קמח במחבת פטור וסופגנין שנעשו בחמה פטורין ואם נעשו באור חייבין וכל שבלילתו רכה פטורין ואם בלילתו עבה חייבין זהו תחילתו עיסה אבל באילפס בלא משקה הוי כעין תנור וחייב. עיסת השותפין חייב אבל נשים שנתנו קמח לנחתום לעשות עיסה לכל אחת בפני עצמה והוא עירב שלא מדעתן פטורין ואם מדעתן ויש ביניהם כשיעור חייבין. הפריש חלתו קמח לפטור העיסה כשנתגלגלה אינו פוטר אבל קמח שגבלו לעשות עיסה אם גבלו ויש בו כשיעור חייבת ומייתי לה בקידושין חמשת רביעים קמח חייבין בחלה הן וסובן ומורסנן קליפות החיצונות כמו טחונה. חמשת רביעים חייבין ניטל מורסן מתוכה שניפה התבואה בנפה והבדילו וחזר לתוך הקמח ובין הכל ה' רבעים פטורה. כי מורסן שפירש קשה ואינו ראוי לאכילה. חלה אחת מכ"ד בפרק חלון (דף פא). במקום שאין כהן קטן חלות שלנו צריכות לישרף. בשילהי תמורה (דף לד) סתם לן גבי תרומה וחמץ בפסח כרבי יהודה וכן קיימא לן והעיק' שצריכה שתי חלות בכל מקום ויש שאומר שתי חלות בחוצה לארץ הסמוכה לארץ ישראל כדמוכח במסכת ידים דמצרים ועמון ומואב גזרו עליהם מפני שהיו סמוכין לארץ ישראל אבל מקומות הרחוקים לא תיקנו. ולפי שכל אדם הלש עיסתו דומה חלה קצת לחובת הגוף והצריכוה בכל המקומות. ומה שר' יוסי מתיר בלא טבילה לבעל קרי חלה שנייה ואסורה לזבין ולזבות מפני שטומאתה טומאה חמורה לטמאה משכב ומושב. חלת חוצה לארץ ניתנה לכל כהן שירצה אף לעם הארץ אבל חלת הארץ בפרק הזרוע והלחיים כתיב לתת מנת לכהנים וללוים למען יחזקו בתורת יי וכתיב משמרת תרומותי. וחלת חוצה לארץ ניתנת אף לטמאים. והא דאמרי' בזבחים בפרק טבול יום (דף קי"ד) אין חולקין קדשים לטמא לפי שאינו ראוי לאכול כלל באותו יום אבל חלה ותרומה מצי למיכל לאחר טבילה. בפרק ב' דחלה ובפסחים בפרק כל שעה (דף לז) הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין וחלת המשרת והמדומע פטורין מן החלה וקיימא לן כרבי יוחנן הללו שעשאום בחמה אבל מעשה אילפס חייבין. תחילתה סופגנין וסופה סופגנין פטורה מן החלה אבל עיסה ואחר כך סופגנין או סופגנין וסופה עיסה חייבת. הלכה כר' יוחנן דברייתא דסופגנין כוותיה וכן יוצאין במצה הינא וכן כל דבר שנאפה בתנור ובאילפס שהרתיח והדביק חייב בחלה ולברך עליו אבל קלשונש בורא מיני מזונות והעיקר בפרק א' דחלה כל דבר שתחילתו עיסה חייב בחלה אפילו בק' אלפסין. נראה כשלשין עיסה גדולה ועשויה לחלק ולתבשיל ולא לאפות פטורה מן החלה. ירושלמי כל שהאור עובר תחתיו הוי לחם פי' שנאפה בהיסק אור בפרק כל שעה (ד' ל"ז) הרתיח והדביק מבפנים או הרתיח ולבסוף הדביק לחם הוא לחלה ולהמוציא ולברכת המזון ולעירוב. הילכך לישתן רכה כסופגנין ואפאן חייב אם לא עשאן בחמה או כל מקום שתחילתו עיסה בכל עניין שנאפה קרוי לחם וחייב בחלה. אפאן באילפס או בדפוס ברזל אפי' הדביק והרתיח מבחוץ חייב. ביבמות בפרק החולץ (דף מ) תחילתו סופגנין אפויה בתנור הוי לחם ובפרק כל שעה דלא אפייה בתנור כל מקום שלישתן עבה חייב בחלה לחם ונתנו ברותחין ונימוח לא הוי לחם כדאמר בברכות בפרק כיצד מברכין ובפ' אלו מנחות נקמצות. בפ' א' דחלה עיסה העשויה לאכילת אדם חייבת בחלה אבל עיסת כלבים שאין הרועים אוכלין הימנה פטורין. כהנים מוזהרים להפריש חלה משלהם כדתניא בסיפרי פ' ויקח קרח חלות שלנו לחם גמור הוא סופגנין ודובשנין שבלילתן רכה דלא אפאן תחילתן בתנור אלא באילפס יקרוש תחילה. ההוא ממעט. אבל תחלתו עבה אפי' בק' אלפסין חייב בחל'. דראוי לאפות בתנור קרוי לחם. חלת האור שנתערבה בעיסה מותר לזרים בדיעבד. אבל לכתחילה לישראל אסורה לערב שאם כן ביטל' תורת נתינה אבל כהן מבטל' ברוב. כדאמר בבכורות בפרק עד כמה רבה אמר מבטל' ברוב ומותרת לבעל קרי חלת חוצה לארץ אם נתערבה אבל לא בעינה כדמשמע בפ' עד כמה. ובנדה בריש בנו' כותים אבל מבטל' ברוב לאכול בימי טומאה אבל לזרים אסור בביטול. ותניא בשם ר' ישמעאל תרומת נכרי אינה מדמעת. בפ' במה מדליקין (דף ל) בעון חלה שאין נוטלין אין הברכה במכונס. ואין הנותנין מתברכין שנ' ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך. בפרשת אשה כי תזריע בויקרא רבה נסמכ' פרש' חלה לע"ז כל המקיים מצות חלה ביטל ע"ז חלת האור לחמם בה ישראל אינו אסור דבירושלמי בפ' בת' דכתובות לגבי נודר מן הככר בעי התם אם יכול לחמם בו ומסיק דמותר. ביבמות בפ' יש מותרות בת ישראל מאורסת לכהן מעוברת מכהן שומרת יבם לכהן וכן בת כהן מאורסת לישראל לא תאכל בתרומ' בת ישראל שנשאת לכהן תאכל בתרומה. מת ולה הימנו בן תאכל בתרומה. אבל נישאת ללוי או לישראל לא תאכל בתרומה. מת ולה הימנו בן לא תאכל ובת כהן שנישאת לישראל לא תאכל בתרומה. מת ולה הימנו בן לא תאכל בתרומה. נישאת לכהן תאכל בתרומה. מת ולה הימנו בן תאכל בתרומה. מת בנה מכהן לא תאכל בתרומה מת בנה מישראל חוזרת לבית אביה דכתי' ושבה אל בית אביה וגומ'. מעוברת מכהן לא תאכל בתרומה ילדה תאכל בת ישראל נשואה לכהן וילדה בת ונשאת הבת לעבד או לנכרי וילדה בן ומתה הבן הבת שהוא מישראל מאכיל אם אמו בתרומה שיש לה בן מכהן. בת כהן שנישאת לישראל וילדה בת ונישאת הבת לכהן וילדה בן ראוי להיות כהן גדול ומאכיל את אמו שיש ל לה זרע מכהן ולא לאם אמו שיש לה זרע מישראל. כל שיש לה זרע מכהן בין זכרים בין נקבות. אפילו זרע זרעה אוכלין בתרומה היתה בת כהן נשואה לישראל אינה אוכלת בתרומה: