הר המוריה על משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ח · הלכה יז
אינן מעכבין וכו'. לפירש"י מנחות מ"ה א' הדין כך דפרים של מוסף עצרת אינו מעכב זה את זה וכ"ש דלא מעכבי את הפר דשתי הלחם ולא הפר דשתי הלחם מעכבן לשני פרים דמוסף היום. האלים דשתי הלחם מעכבין זה את זה אבל אין מעכבין את האיל של מוסף והאיל של מוסף אינו מעכבין והכבשים של מוסף דעצרת ג"כ אינם מעכבים זו את זו אמנם בפי' המשניות לרבינו כתב שם וז"ל וכן זכרנו לך פעמים כי מה שנאמר בכאן הפרים האלים והכבשים אינן מעכבין זו את זו ר"ל שאיל של מוסף היום אינו מעכב לשני האלים של קרבן הלחם ואין שני האלים מעכבין את האיל וכן הפר אינו מעכב לשני האלים ושבעת הכבשים הקרבין עם הלחם ולא שני הפרים מעכבין את האיל ושבעת כבשים של מוסף היום והכבשים ג"כ אינן מעכבין לזולתן ולא שבעת של כבשים של מוסף מעכבין שבעה של לחם ולא של לחם מעכבין של מוסף עכ"ל ודבריו צריכים ביאור.
ונ"ל דכוונתו דכבשים ופרים אינן מעכבי אהדדי דאיתא בגמרא ה"ק דאינו מעכב את יתר המוספין דהיינו אם אין לו כבשים למוסף או פר למוסף מ"מ מקריב את שאר המוספין וכ"ש שאינן מעכבין את הנקרבים לחובת שתי הלחם אבל האיל דמוסף אינו מעכב את הקרבנות דשתי הלחם אבל של מוסף מעכבי שפיר דאם אין איל למוסף גם הפרים והכבשים אינן נקרבין ולפ"ז הכי פירושא דמתניתין הפרים והכבשים והאלים אינן מעכבין זה את זה היינו דהפרים אינן מעכבין את האלים ואת הכבשים וכן הכבשים אינן מעכבין את הפרים ואת האלים וכן האלים אינן מעכבין את הפרים ואת הכבשים. ולפ"ז י"ל דהפרים דמוסף גופיה מעכבין זה את זה וכן הכבשים דמוסף היום מעכבין זה את זה. אבל יש לעיין דאמאי כתב דהפר שבעצרת של שתי הלחם אינו מעכב את שני האלים והכבשים של שתי הלחם הא הפר הוא משתי הלחם ואמאי אינו מעכב את הכבשים והאלים ואולי י"ל דמשום דיהי' דכתיב גבי קרבנות דשתי הלחם לא קאי רק אאלים לבד דעלייהו לחודא קאי אבל הפר והכבשים עלייהו לא כתיב יהיה ולפ"ז גם הכבשים אינם מעכבים את הפר והאלים וכמש"כ בסוף דבריו. והנה לפ"ז מש"כ דהפר אינו מעכב שני האלים ושבעת כבשים הקריבין עם הלחם כ"ש דאינו מעכב של מוספין וכן כל הקרבנות דשתי הלחם אינם מעכבין את המוספין ושל מוספין אינם מעכבים את של שתי הלחם. אך יש לעיין לפ"ז אמאי קאמר בש"ס אלא דר"ח ועצרת דחומש הפקודים הא גם דעצרת דת"כ אינם מעכבי אהדדי ואולי לא גרס בש"ס הנך תיבות דחומש הפקודים אלא גרס אלא דר"ח ודעצרת וכן להלן לא גרס אילים דהיכא אי דהנהו דאיל הוא אלא ה"ג אי דחומש הפקודים דאיל הוא וצ"ע בזה.
ועיין בדברי הרע"ב דכ' לפרש דהא דפרים ואלים וכבשים אינן מעכבי אהדדי היינו דפר דשתי הלחם אינו מעכב את שני הפרים דמוסף היום וכן פרים דמוסף היום אינם מעכבין את הפר של שתי הלחם וכן שני האלים דשתי הלחם אינן מעכבין את האיל של מוסף היום והאיל של מוסף אינו מעכב את שני האלים דשתי הלחם וכן הכבשים אינן מעכבין אלו את אלו יעו"ש היטיב אבל לא ידעתי לפרש איך יפרנס לנו דברי הש"ס דקאמר אלא דר"ח ועצרת דחומש הפקודים ואפילו אם נימא דל"ג דחומש הפקודים מ"מ בעצרת ניחא דאיכא פר ואלים וכבשים דשתי הלחם ופרים ואיל וכבשים דמוסף היום וקמ"ל דפרים דהכא לא מעכבי דהכא וכן באלים וכבשים אבל בר"ח דליכא רק מוסף מאי איכא למימר ועוד האיך יפרש מאי דאמר התם אלא פרים דאפילו אהדדי לא מעכבי ואלים דהכא ודהכא לא מעכבי יעו"ש ולפי' הרע"ב הלא פרים וכבשים ואלים הכל בחד גוונא הוא. והיה אפ"ל דמתחלה ס"ד כפי' רבינו בפי' המשנה דבמוסף גופיה אין הפרים מעכבים את האיל ואת הכבשים וכן הכבשים אינם מעכבים הפרים והאלים וכן האלים אינם מעכבין את הפרים ואת הכבשים ואינו גורס דעצרת דחומש הפקודים רק דעצרת וכנ"ל וקאי על תו"כ ועל חומש הפקודים ופריך דאלים א"א לומר דאינו מעכב את הפר ואת הכבשים ומפרש דקאי דאינם מעכבים את האיל דמוסף ופריך ע"ז הא לאו בחד גוונא נינהו דהפרים אינם מעכבין את הכבשים ואת האלים משא"כ אלים מעכבי הפר והכבשים ורק דאינן מעכבי האלים דמוסף ומשני מילי מילי קתני והיינו דהכל בחד גוונא איתני וה"ק דהפרים אינם מעכבי של מוסף וכן האלים והכבשים ולפ"ז זה הדין לא שייך רק בעצרת ולא בר"ח ולא בשאר מוסף.
והנה לפ"ז י"ל דבר"ח מעכב קרבן אחד על כל הקרבנות וצ"ע דהא שם מ"ה א' איתא דגם בר"ח לא מעכב פרים אהדדי ולא כבשים אהדדי וכ"ש דלא מעכב קרבן אחד על חביריו כמו פרים על איל וכבשים וכן איל על פרים וכבשים וכן כבשים על איל ופר וכן יש להקשות על פי' רבינו שבמשנה שמשמע קצת דכבשים ופרים של מוסף מעכבי אהדדי דהיינו שאם לא היה לו רק פר אחד מעכב עליו חבירו או שלא היה לו ז' כבשים אינו יכול להקריב מה שיש לו וכמש"כ למעלה והא מבואר דגבי ר"ח אינו כן ואולי יש לחלק משום דגבי ר"ח לא כתיב תיבת יהיה כלל משא"כ בעצרת גבי מוסף כתיב בסופו תמימים יהיה לכם ונסכיהם לכן מפרש רבינו לפי שיטתו והרע"ב לשיטתו. והנה ראיתי בערוך ערך פר ג' שם משמע דהיה לו גירסא אחרת בש"ס (וכן ציין הגאון ר' ישעיה ברלין על הגליון) ולפ"ז דלא גרסינן כלל זה בש"ס וקאי אהא דמסיק בסוף מילואים הקריבו בימי עזרא וכו' יעו"ש היטיב (ואף שאין מבואר זה היטיב בדבריו כי לא נתבארו כל צורכן יעו"ש מ"מ י"ל כן).
אך עיין בספרי פרשת פינחס פיסקא קמ"ז גבי פסח וז"ל והקרבתם אשה לה' פרים בני בקר הרי שמצא פרים ולא מצא אלים אלים ולא מצא כבשים שומע אני שלא יקריב עד שיקריב כלם ת"ל שבעת ימים תקריבו אשה אפילו אחד מהם או אפילו כלם מצויים ת"ל פרים בני בקר שנים ואיל אחד עכ"ל וכן התם בפיסקא קמ"ט גבי עצרת וז"ל פרים בני בקר שנים ואיל אחד הרי שמצא פרים ולא מצא אלים אלים ולא מצא כבשים שומע אני שלא יקריב עד שימצא כלם ת"ל שבעת ימים תקריבו אשה לה' אפילו אחד מהם עכ"ל וכ"ה שם בפיסקא קנ"א גבי שמיני עצרת וז"ל והקרבתם עולה הרי שמצא פרים ולא מצא אלים אלים ולא מצא כבשים שומע אני שלא יקריב עד שימצא את כולם ת"ל שבעת ימים תקריבו אשה לה' (וכ"ה הגי' בתוס' מנחות מ"ד ב' ד"ה אלא וכו' אבל בספרי על הגליון כתוב ת"ל והקרבתם עולה וכו' והוא יותר נכון) אפילו אחד מהם עכ"ל מבואר מזה דגבי המוספין אין מין אחד מעכב את חבירו והיינו דלא כהרע"ב והבן (ועיין תוס' ד"ה אלא דר"ח וכו') וצ"ל דס"ל דלא כהספרי דהא בעצרת וודאי דאלים מעכבי וכן בשמיני עצרת דכתיב כמשפטם וא"כ וודאי דמעכבי אחד על חבירו ועיי"ש בתוס' בסוף הדבור ובצאן קדשים שם.
העולה מזה דלדעת רבינו בפי' המשנה היינו דמוספין לא מעכבי מין את מין האחר וכן בחובת שתי הלחם לא מעכב מין את מין האחר (רק אלים דחובת שתי הלחם מעכבין את שאינו מינם) ולהרע"ב ה"ק דמין זה אינו מעכב את מינו של מוסף היום וכן של מוסף אינו מעכב את מינו של חובת שתי הלחם אבל במוסף גופיה וכ"ש בחובת היום דב' הלחם מעכב קרבן אחד את חבירו ואפי' אינו מינו אבל במין אחד גופיה כגון אם לא היה לו רק פר אחד או פחות מז' כבשים במוסף היום י"ל דגם לרבינו בפי' המשנה מעכב אהדדי אבל רש"י ס"ל דבמוספין אינו מעכב אפי' במין אחד כגון אם לא היה לו רק פר אחד או פחות מז' כבשים לא מעכבי אהדדי ויקריב מה שיש לו אבל שני האלים דחובת שתי הלחם מעכבי אהדדי (ועיי"ש בתוס' ד"ה אלא ר"ח וכו' דגם כבשים דשתי הלחם מעכבי אהדדי יעו"ש) ואם מעכב מין אחד על חבירו בשתי הלחם בזה לא מכרע מילתא רק מדקאמר דאלים דשתי הלחם לא מעכבי אאיל דמוסף י"ל דלענין פר וכבשים של חובת הלחם ה"נ דמעכב אבל אין מכאן הכרע די"ל דרש"י ס"ל דזה קאי רק על מינן גופייהו וקמ"ל דאפילו במין אחד לא מעכב אבל ממין על שאינו מינו פשיטא דאפי' בחובת הלחם גופה אינו מעכב מין אחד על חבירו ולכן הוכרח לומר דהאלים אינן מעכבין אף על מינם והיינו על האלים של מוסף והא דכתבו התוס' דה"ה דכבשים מעכבי בחובת שתי הלחם היינו י"ל דווקא במינן אבל לא על שאינו מינן. ועכשו נבא לדברי רבינו בכאן. דכאן כתב שני פרים של מוסף היום ופר הבא בגלל הלחם אינן מעכבין זה את זה לכאורה י"ל דדווקא דמוסף לא מעכבי וכן דמוסף לא מעכבי לחובת שתי הלחם אבל חובת שתי הלחם מעכבין זה את זה אבל מדכתב לקמן בהלכה י"ח דאיל של מוסף היום ושני אלים הבאין בגלל הלחם אינן מעכבין ותו לא וכגי' מרן והוכיח מכאן דגבי פרים של מוסף לא מעכב אחד את חבירו אבל באלים לא כתב רק דאינן מעכבין את המוסף אבל שני אלים דחובת שתי הלחם מעכבי אהדדי ובהלכה י"ט גבי כבשים כתב דז' כבשים של מוסף היום וז' כבשים של חובת הלחם אינם מעכבים זה את זה ולפ"ז גם מספר הכבשים דחובת היום של שתי הלחם אינן מעכבין מספרן ואפי' אם היה פחות מז' כבשים מ"מ מקריב אותן שיש לו והנה הא דיהיה דמשמע עכובא לא קאי רק אשני אילים ולא אכבשים ודלא כמש"כ התוס' והנה לפ"ז מיקל יותר מרש"י דאלו מרש"י י"ל דהא דס"ל דאינן מעכבין אפי' במינן לא קאי רק אמוספין ולא אחובת דשתי הלחם ולכן י"ל בכבשים דשתי הלחם מעכב מספרן משא"כ לרבינו כאן י"ל דאפילו בחובת דשתי הלחם אינו מעכב במינן במספרן לבד מאלים.
אמנם לפי גי' שלנו דגרס בכולן אין מעכבין זה את זה י"ל דס"ל כשיטת הרע"ב ודווקא דחובת שתי הלחם אינן מעכבין את המוספין וכן המוספין אינן מעכבין את חובת היום דשתי הלחם הא דמוספין גופיה מעכבין זה את זה וכנ"ל אבל א"א לפרש כן דהא בסעי' כ' כתב בהדיא דאפי' מנין העולות לא מעכבי אהדדי אבל אפ"ל בדעת רבינו איפכא דס"ל דמנין העולות לא מעכבי אהדדי אבל מ"מ בעינן שיהו כל המינין שבמוספין דהיינו פרים ואילים וכבשים וס"ל איפכא ממש"כ לעיל והטעם דסמך על מש"כ בגמרא גבי ר"ח דהמנין אינו מעכב וס"ל דהמנין אינו מגרע כח המוספין אבל מספר המינים מעכבין וזה דלא כמש"כ בספרי דמספר המינין לא מעכב וכן מוכח קצת לכאורה מהתוס' יו"ט שכתב דרבינו כאן קאי בשיטת הרע"ב יעו"ש והא כתב בהלכה כ' דגם מספר העולות אינו מעכב א"ו כמש"כ אבל הוא דוחק דהתוס' יו"ט כתב מתחלה להיפך דיותר יש סברא לעכב במין אחד אחד על חביריו מלעכב מין על שאינו מינו יעו"ש היטיב (והנה לדברי רש"י דמפרש דקאי במין אחד אחד על חבירו א"כ אתי שפיר דהא דבספרי מבואר דגם בשמיני עצרת אינו מעכב מין על שאינו מינו והא התם כתיב כמשפט והיכא דכתיב כמשפט מעכב כדאיתא בש"ס גבי פרי החג יעו"ש אלא ודאי דהא דמעכב היינו במין אחד אחד על חבירו אבל מין בשאינו מינו אינו מעכב ונמצא לרש"י דכל הקרבנות הכתובים בחומש הפקודים אינו מעכב אחד על חבירו אפילו במין אחד דכ"מ שם מ"ד ב' בד"ה כל הקרבנות האמורים בחומש הפקודים עכ"ל ומשמע דנפקא ליה מלימוד דמייתי הש"ס מ"ה א' גבי ר"ח. ובעצרת דת"כ כל הקרבנות האמורים שם מעכב במין אחד אחד על חבירו כמבואר שם בד"ה וקפריך הש"ס וכו' יעו"ש היטיב וכן משמע שם בתוס' מ"ד ב' ד"ה אלא וכו' (ועוד יבואר דעת רבינו אי"ה להלן לפנינו.