אור ברסלב

הר המוריה על משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין· רבי מאיר יונה ברנצקי

פרק ד · הלכה יג

הלכה יב

הנכנס נוטל וכו'. כוונתו דאותו הנכנס באותו שבת שקודם יו"ט שחל בשני בשבת (ועיין מרן ולח"מ מש"כ בזה) ומה שדחקו לרבינו לפרש כן כבר כתב מרן דלרש"י הו"ל למימר המקדים והמתעכב יעו"ש ונ"ל עוד דהכי משמע לשון משנתנו דקאמר ובשאר ימות השנה הנכנס נוטל שש והיוצא נוטל שש ולפירש"י אין זה מענין הקודם כלל דלעיל מיירי משאר המשמרות וכאן מיירי ממשמר היוצא וממשמר הנכנס הן אמת די"ל דמשום דברישא קאמר דהמתעכב נוטל שתים אבל המשמר הקבוע נוטל עשר ובמשמר הקבוע נכללים שתי המשמרות היוצא והנכנס ולכן אמר דבשאר ימות השנה אינו כן אלא משמר שזמנו קבוע היינו היוצא והנכנס נוטלין י"ב. אבל לפי' רבינו אתי כמין חומר דהכל מיירי מענין החלוקה שבין משמר היוצא ובין משמר הנכנס וה"ק דבזמן שאם יום אחד ביניהם אז היוצא נוטל עשרה והנכנס נוטל שתים ועלה קאמר אבל בשאר ימות השנה אינו כן רק דהיוצא נוטל ששה וכן הנכנס נוטל ששה. ויש לעיין על רבינו לפי פירושו דהא דמשמר המתעכב היינו משמר הנכנס נוטל שתים והיוצא נוטל עשר א"כ איך קאמר ביומא י"ח א' אי איכא משמר המתעכב משמנה בעי למיפלג ושקיל ארבע אי ליכא משמר המתעכב מעשר בעי למיפלג ושקיל חמש יעו"ש היטיב ובשלמא לפי' רש"י והראב"ד ניחא דבזמן דאיכא משמר המתעכב שנוטל שתים נשתיירו עשרה א"כ היוצא נוטל ארבע והנכנס נוטל ששה דהנכנס נוטל שתים בעד הגפת דלתות אבל לרבינו בזמן דאיכא משמר המתעכב א"כ נוטל היוצא עשרה והנכנס שתים א"כ מעשרה בעי למיפלג. וצ"ל לר' יהודה דס"ל דשתים נוטל הנכנס בעד ההגפת הדלתות א"כ פליג נמי ארישא בזמן דחל הרגל באמצע השבוע דאז נוטל היוצא שמונה והנכנס נוטל ארבע שתים בעד הגפת דלתות ושתים מחלקם בלחה"פ וכיון דפליג בסיפא ה"ה ברישא ורישא דנקיט היוצא נוטל עשר והנכנס נוטל שתים היינו לרבנן דווקא ומינה דלרבי נוטל הקבוע שמונה והמתעכב נוטל ארבע ואם חל יום ה' אחרון של חג דאז היוצא נוטל שתים והנכנס נוטל עשר א"כ הנכנס נוטל שתים בעד הגפת הדלתות ולא נשאר להם לחלקם רק שמונה לכן ארבע הוא נוטל. וזה ברור.

תוכן העניינים

הר המוריה על משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה