הר המוריה על משנה תורה, הלכות תמורה· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ד · הלכה א
ולד שלמים וכו'. תמורה י"ז ב' י"ח א' בכורות ט"ו ב' תוספתא פ"ב דתמורה ופ"ט דפסחים ובתו"כ ויקרא פט"ז.
ולד התודה וכו'. מנחות ע"ט ב' תמורה י"ח ב' תו"כ צו פי"א.
כמו שביארנו. לעיל פ"ג ה"א ושם נסמן.
בולדות עצמן וכו'. שם כריב"ל דתניא כוותיה ועיי"ש כ' ב' ועיין לח"מ מה שכתב בזה ודע דכאן חזר בו רבינו ממה שפסק בפי' המשניות דהלכה כת"ק יעו"ש ודע דבתוספתא פרק ג' דתמורה (ופרק ט' דפסחים) איתא וז"ל ולד תמורת שלמים ולדן ולד ולדן עד סוף העולם ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמיהן שלמים ר"א אומר ולדות עצמן יקרבו שלמים עכ"ל והוא נגד סוגיין דידן דבסוגיין דידן מבואר דנחלקו בולד שלמים ור"א ס"ל דולד שלמים אינו קרב שלמים ורבנן ס"ל דקרב שלמים אבל בולד ולד לא נחלקו וצ"ע בזה. ואולי י"ל דע"כ לא פליג ר"א רק בולד שלמים אבל לא בולד תמורה ומשום דלא שכיח וכמו שכתב רש"י בתודה אליבא דר"א והא דהשוה רבינו דין תודה לענין שלמים לגבי ולד ולד ע"כ צ"ל דלגבי ולד ולד חמיר טפי דגלי דעתיה דמשהה ליה ור"א בתוספתא מודה בולד ולד ולא פליגי רק אולד עצמו והבן.