הר המוריה על משנה תורה, הלכות תמורה· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק א · הלכה יז
בכלאים או וכו'. יבמות פ"ד א' בכורות מ"ב א' תמורה י"א א' י"ז א' ועיין בתוספתא פ"א דרבי יוסי פליג על זה וע"ע במרן ובלח"מ ועיין מש"כ מזה לעיל בפ"ג מהל' איסורי מזבח ה"י יעו"ש.
בטומטום ואנדרוגינוס וכו'. שם אוקמה כרבי יהודה דס"ל וולדות עושין תמורה וא"כ לרבינו דפסק דלא כר"י לא הו"ל לכתוב זה וכבר הרגיש בזה הלח"מ ועיין שם מה שכתב בזה ואולי י"ל דבכל מקום דהקרבן קדוש הוא לוקה ואע"ג דהתמורה אינה חלה ודומיא דקרבן צבור ושותפים ולכן כתב כאן דאינו לוקה כלל ועדיפא מוולד קדשים ויותר נראה דנתן טעם אחד לכולן ומשום טרפה ויוצא דופן נקט לה וכסברת הלח"מ יעו"ש ועיין להלן בקטע הבא.
בין אלו וכו'. ר"ל טרפה שנטרפה אח"כ וכן יוצא דופן שקדש הולד במעי אמו וכמבואר שם י"ז א' ועיין לח"מ שם. אבל כלאים וטומטום ואנדרוגינוס הוי כבע"מ שהומם קודם שהוקדש דלא עביד ג"כ תמורה כמבואר לעיל הלכה י"ג. אבל יותר נ"ל לומר דרבינו כתב טעם זה לכולן ומיירי שהקרבן עצמו היה תמים וזכר ודאי והמיר בו טרפה ויוצא דופן וטומטום ואנדרוגינוס וקמ"ל דלא חל עלייהו קדושת תמורה וא"כ שפיר יש חילוק בין בע"מ לאינך הני דבע"מ בכה"ג חל עליו קדושת תמורה כמבואר בתמורה ט"ז ב' וש"נ והא בע"מ קבוע קודם שהוקדש לא גריע כחו רק דאין עושה תמורה אבל מ"מ נעשה תמורה וקמ"ל דהני אין דומים לבע"מ ואין חל עליהם קדושת תמורה והכי משמע לישנא דרבינו דכתב הממיר בכלאים וכו' היינו שהתמורה היא כלאים ויוצא דופן ובהכי ניחא נמי קושיא דלעיל (בד"ה הקודם) דכיון דליכא לאשכחינהו רק בוולדות קדשים ולרבי יהודה והא לרבינו לא ס"ל כוותיה אבל לפ"ז אתי שפיר דהא הש"ס לא קאמר לה רק על אין מקדישין לעשות תמורה ושפיר קאמר לה דליכא לאשכוחי רק בוולדות קדשים אבל רבינו לא מיירי מזה ומיירי דאין חל עליהם קדושת תמורה ופשוט לדעתי והא דאין עושין תמורה לא איצטריך רבינו לאשמעינן והבן.