אור ברסלב

הר המוריה על משנה תורה, הלכות תמורה· רבי מאיר יונה ברנצקי

פרק א · הלכה א

פרק א

המימר לוקה. ב"מ צ"א א' חולין ב' א' תמורה ב' א' ד' ב' תוספתא מכות פ"ד.

כל בהמה וכו'. וכ"כ לקמן הלכה י"ד יעו"ש והטעם דגופין מחלקין למלקות כמו שמחלקין לחטאות עיין קדושין ע"ז א' ועיין כריתות ד' א' ב' יעו"ש וע"ע ברש"י תמורה כ"ז א' בד"ה גברא וכו' ללישנא ירושלמי שם מבואר כדברי רבינו כאן יעו"ש היטב.

מפי השמועה וכו'. מכות ט"ז א' שבועות כ"א א' תמורה ג' א' ותוספתא פ"ד דמכות. ועיין במרן מה שהקשה ע"ז הא מימר יש בו מעשה דבדבורו עביד מעשה כדאיתא שם בש"ס והנה כבר האריך בזה הלח"מ בפי"ג מהל' שכירות ופי"ח מהל' סנהדרין ה"ב יעו"ש היטב ועיין לעיל פ"א מהל' איסורי מזבח ה"א בלח"מ שם ולקמן פ"ד הי"א במרן בשם ר"י קורקוס יעו"ש וע"ע במל"מ פ"ד מהל' מלוה ולוה ה"ו וע"ע תשובות שאגת אריה סימן ע"ח יעו"ש היטב וע"ע בספר מעיין החכמה בענין דתמורה מש"כ בזה ובתוס' חדשים ריש תמורה שכוונו לדבר אחד יעו"ש היטב ועיין בילקוט בחוקותי שם מביא הסוגיא דתמורה ב' ב' בזה"ל בין לרבנן בין לר' יהודה טעמא דרבייה קרא לאשה הא לא רבייה קרא הו"א כי עבדא לא תילקי והאמר רב יהודה אמר רב וכן תנא ר' ישמעאל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה איצטריך סד"א הנ"מ עונשין דשוין בין ביחיד בין בצבור אבל הכא כיון דעונש שאינו שוה בכל הוא דתנן אין הצבור והשותפין עושין תמורה אשה נמי כי עבדא לא תלקי קמ"ל ואיצטריך גבי סמיכה ואיצטריך גבי תמורה סד"א הנ"מ בדבר שיש בו מעשה אבל מימר דלאו מעשה הוא סד"א לא תחייבה אשה קמ"ל קרא ור' יוחנן דאמר כעושה מעשה דמי קרא למאי אתי איצטריך סד"א הנ"מ בלאו ששוה בכל אבל תמורה לא אהכי איצטריך ואם המר ימיר עכ"ל וברור הוא שכן היה גירסת רבינו ולק"מ מכל מה שהקשו עליו ולקמן אי"ה יבואר עוד מזה. ולענ"ד נראה להעיר עוד קצת בזה והוא דעיקר טעמא דר"י דס"ל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו משום דיליף לה מנשבע ומקלל את חבירו בשם והו"ל שני כתובים הבאין כאחד דמלמדין לדידיה כמבואר בקדושין ל"ה א' ובסנהדרין ס"ז ב' ובדוכתי טובי לכן ס"ל דלאו שאין בו מעשה לוקין ואי משום מימר דהו"ל שלשה כתובים ובשלשה כתובים אף לר"י אין מלמדין ע"ז אמר ר"י לא תיתני מימר כיון דבדבורו עביד מעשה נמצא שאינו מסוג אחד עם הנך תרי אבל לדידן דס"ל דשני כתובים אינם מלמדים א"כ מנשבע ומקלל את חבירו ילפינן דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ומתמורה ילפינן דהיכא דבדבורו איתעבד מעשה אה"נ דלוקה (אבל יש לעיין ע"ז מסוגיא דמכות ד' ב' וי"ג ב' יעו"ש היטב וצ"ע רב).

ושני לאוין וכו'. תמורה ד' ב' (ועיין מכות ט"ו א' בד"ה תנינא וכו' שכתב דהיכא דהלאוין אינן סמוכין דאתי עשה ודחי ללאוין יעו"ש וכ"כ בחולין פ"א א' יעו"ש ועיין בזבחים קי"ד ב' ד"ה אלמא וכו' שם כתבו בענין אחר קצת יעו"ש ויש לעיין בזה).

שאין לאו וכו'. שם וכגי' רש"י בלשון ראשון וכ"ה בסמ"ג לאוין סימן שמ"ה יעו"ש וכ"כ הלח"מ ועיין בתשובת שאגת אריה סימן פ"ב יעו"ש היטב.

שהצבור והשותפין וכו'. עיין יומא נ' ב' זבחים ו' א' הוריות ו' ב' תמורה ב' ב' י"ג א' י' א' ט"ז א' ב' כ' א' תוספתא דתמורה פ"א תו"כ בחוקותי פ"ט.

המיר בשבת. תוספתא שם פ"א.

לוקה ארבעים. עיין תוס' חולין ב' א' ד"ה וסופג וכו' ובתמורה ב' א' ד"ה וסופג וכו' ועיין בלח"מ ומה שנדחק הלח"מ בהא דאיתא שם ד' ב' דהוי תרי לאוי וחד עשה וכו' יעו"ש ואדרבה משם איכא תיובתא על סברת התוס' כיון דחד לאו לא לקי משום דהוי לאו הניתק לעשה וכבר הרגיש בזה הרש"א בחולין שם (וכ"כ השאגת אריה בסימן ע"ח) ובאמת דברי התוס' תמוהים לכאורה ובזה י"ל דזה כוונת רש"י שם שכתב דסופג את הארבעים משום לא ימיר יעו"ש ולמה לא כתב משום לאו דלא יחליפנו דהוא קדים אלא ע"כ דאל"כ הוי לאו הניתק לעשה ולכן לקי משום דכתיב עוד לאו לא ימיר (ועיין ב"מ צ"א א' שם כתוב משום לא יחליפנו יעו"ש) והבן.
והנה בהא דפשיטא להו דעל חד לאו לא לקי משום דניתק לעשה לכאורה הוא כשיטת הריב"א שהובא בתוס' חולין קמ"א א' ד"ה ל"צ וכו' לענין דעשה אינו דוחה עשה ול"ת דמ"מ הלאו נדחה ואין לוקין עליו יעו"ש היטב ומה שהשיגו התוס' עליו מהסוגיא דהתם לכאורה אין זו השגה דהתם ה"ק דכ"ז שלא שקלה הרי עומד בפניו עשה ול"ת וא"כ אע"ג דהלאו נדחה מ"מ העשה נשאר ואין מי שידחנו. ואין לומר דהכי קשה להו דהא העשה דמצורע קאי בין בתחלה ובין בסוף וא"כ מותר לקחת לטהרת מצורע דמתחלה דחי הל"ת דלא תקח ואף כי לקחה ויש לפנינו עשה דשילוח א"כ אתי עשה דטהרת מצורע ודחי עשה דשילוח וא"כ שפיר דחי העשה דמצורע העשה ול"ת דשילוח הקן א"כ למה איתא שם לא צריכא דעבר ושקלה לאם דלאו עבר העשה הוא דאיכא וכו' הא יש להתיר ליקח לכתחלה. זה אינו דהא בלא"ה קשה וכמו שהקשה מרן הכ"מ בפי"ג מהלכות שחיטה הא העשה ול"ת אינם בחד זמן רק מתחלה אתי הל"ת דלא תקח ושוב כאשר לקחה אז יש העשה של תשלח לרבנן שם יעו"ש היטב שנשאר בצ"ע ועיין בר"ן פ"ק דקדושין רכ"ב א' רמז תרע"ה וע"כ צ"ל כתירוץ התורת חיים שם דכיון דלא איפשר להתקיים המצוה דמצורע רק ע"י דחיית עשה ול"ת א"כ מעיקרא לא דחי כלל יעו"ש היטב א"כ אתי שפיר שיטת הריב"א דכאן נמי כיון דכאן איכא דחיית העשה ול"ת הל"ת נדחית והעשה קיימת וא"כ מה ידחה אותה ולכן אסור ליטלה. ואין לומר דהיה קשה להו לישנא דש"ס דעבר ושקלה לאם וכו' דלשיטת הריב"א מותר ליטול ולא מחוייב רק לשלח אח"כ זה אינו דאם מתחלה נטלה בשביל המצוה אה"נ דמחוייב לשלחה אח"כ דאין בכח המצוה לדחות ל"ת ועשה ולכן הוכרח לתרץ דהוא נטלה מתחלה לדבר הרשות ועבר הלאו וכעת הוא צריך לה לטהרת מצורע והו"א דעשה דמצורע דחי עשה דשילוח והבן כן נראה לפענ"ד להליץ בעד הריב"א זי"ע.
וע"ע בתוס' קדושין ל"ד א' בד"ה מעקה וכו' שכתב דאם יש לאו בהדי עשה אף הלאו אלים ולא דחי ליה עשה יעו"ש ודלא כשיטת הריב"א (וע"ע פסחים מ"ז ב' ד"ה כתישה וכו' יעו"ש) ולפ"ז י"ל דאה"נ דדבר שיש בו תרי לאוי אלים כל לאו שבו ולא מינתק לעשה וא"כ לקי שמונים וא"כ שפיר הקשו התוס' והבן שוב מצאתי בספר ראש יוסף שכתב בריש חולין וז"ל (לאחר שפירש דברי הרש"א) אבל הא לא קשיא ליה דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי אבל חדא מיהא עקר ולא נשאר אלא חדא דז"א דמנלן זאת דאימא דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי כלל וכלל ולקי על שניהם ובכללים הארכנו בזה עכ"ל ואולי כיון למש"כ ודלא כהשאגת אריה וצ"ע בזה. וע"ע בספר ראש יוסף שכתב ליישב דברי הרש"א דהתוס' הקשו לפי שיטת רבא דס"ל דכל דאמר רחמנא לא תעביד אי עבד לא מהני ולוקי אדעבר אמימרא דרחמנא ולפ"ז אה"נ דהצבור והשותפין שהמירו אע"ג דאין תמורתם תמורה מ"מ לקי עלייהו והנה א"כ לפ"ז לא מיקרי לאו הניתק לעשה והא דקאמר הש"ס דהוי לאו הניתק לעשה היינו דווקא לאביי דס"ל דאי לאו דמהני לא לקי עלה וא"כ בצבור ושותפין לא לקי עלה יעו"ש היטב ורבינו דהכא ס"ל ג"כ כרבא אף דלא מהני מ"מ לקי כמו בצבור ושותפים ואהכי מיקרי לאו שאין בו מעשה דלא נתפס בקדושה וכמש"כ לעיל ד"ה מפי השמועה בשם השאגת אריה ומעיין החכמה ולהכי כתב דלא ניתק לעשה ולפ"ז י"ל דשם ב' ב' גריס הנ"מ לאו דאית ביה מעשה אבל לאו דלית ביה מעשה לא ול"ג לה להא דמחלק בין לאו השוה בכל ובין לאו שאינו שוה בכל וכמש"כ השאגת אריה סימן פ"ב דא"כ יקשה סוגיא דיבמות פ"ה א' יעו"ש היטב ומיושבים כל דברי רבינו ואין להאריך עוד בזה.

תוכן העניינים

הר המוריה על משנה תורה, הלכות תמורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה