הר המוריה על משנה תורה, הלכות שגגות· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק יא · הלכה ב
באיזה אב וכו'. שם י"ד ב' ודלא כר"א ועיי"ש י"ט א' דר"י ס"ל דגם ר"א מודה דלא בעינן שידע באיזה אב נטמא ועיין בפי' המשניות שפסק כחזקיה משום דעולא נמי ס"ל כוותיה יעו"ש אמנם לדינא לית הלכה כר"א (וע"ע בתו"כ שם) וע"ע נדה כ"ח ב' דמייתי סוגיית הש"ס הא דחזקיה יעו"ש אבל התם עולא אזיל לשיטתיה.
ונודע לו וכו'. לכאורה משמע דבידיעה שבסוף בעינן ע"כ שידע באיזה אב נטמא משום דלא גרע משאר חייבי כריתות דבעינן דידע באיזה חטא נטמא וכדלעיל פ"ב ה"ג ופ"ח ה"ה יעו"ש ולא פליגי כאן רק בידיעה קמייתא אבל באמת לא דמי להך דלעיל דהתם אינו יודע על מה חייב כרת איזו חטא חטא שיתחייב עליה כרת אבל כאן ידע שנטמא ונכנס למקדש או אכל קדש בטומאה מ"מ יש לדמות שפיר דהא התם ידע שפיר שנכשל בחטא עריות או בחטא מאכלות אסורות ואעפ"כ פטור. ובזה נסתלק כל מה שקיהה בזה הלח"מ דלעולם דרשינן דרשא דבה לגבי ידיעות בתרייתא וזה תלוי בפלוגתא דר' אליעזר ור' ישמעאל ופסקינן כר"י אבל הך פלוגתא מיירי לענין ידיעה קמייתא אבל מהך דנדה כ"ח ב' יש לעיין היטב בזה דמבואר התם דלר' עקיבא חייב והא התם ליכא ידיעה בתרייתא ואולי עד כאן לא פליגי בתרייתא רק לענין חטאת ולא לענין מלקות והתם מיירי לענין מלקות ולא לענין חטאת ומ"מ יש לעיין א"כ מנ"ל דר"א פוטר בכה"ג לענין מלקות ואולי אפשר ס"ל לרבינו דלרב דהלכה כוותיה א"כ התם ר"ע ור"א מודו דמיקרי ידיעה שפיר דעד כאן לא פליגי רק בלא ידע באיזה דבר נטמא אבל בידע שפיר מהו הטומאה רק דלא ידע אי טומאתו מחמת אודם או מחמת לובן מיקרי שפיר ידיעה ולכן לכו"ע הוי חייב והא דאינו חייב התם על כרחך טעמא אחרינא הוא משום דבעינן זכר ודאי ונקבה ודאית ואכתי יש לעיין בזה. ובאמת יש לעיין בגוף דברי הש"ס דנדה דמנ"ל דבעינן דידע אי בלובן נטמא או באודם הא מ"מ נטמא מטעם זיבה ובשלמא הכא בעינן שפיר דידע אי נטמא משרץ אי מנבלה ואם היו שני שרצים כגון עכבר וחולד וידע דאיטמי בחד מי בעינן דלידע דאיטמי באיזה שרץ או באיזה נבילה וכ"ת אין הכי נמי א"כ לימא רבותא טפי דאפי' אי איטמי בשרץ ולא ידע באיזה שרץ נמי פטור ועוד אפי' תימא דבכה"ג פטור ג"כ מ"מ הא דידן עדיפא טפי דהא הכא איטמי בתרוייהו ודאי רק דאינו יודע משום איזה טעם הוא טמא. סוף דבר אני נבוך בזה. גם בדברי רבינו יש לעיין קצת דאכתי לא דמי להפלוגתא דר"א ור"י דהתם לא ידע איזה חיוב כריתות עבר אבל כאן ידע שפיר דעבר על כרת של טומאת הגוף לגבי קדש או לגבי מקדש וא"כ י"ל דכאן לא בעינן ידיעה. סוף דבר צע"ג בזה וה' יאיר עיני.
הלכות טומאה וכו'. שבועות י"ד ב' בעיא דרב פפא ועלתה בתיקו.
שלא ראה וכו'. שם בעיא דר' ירמיה ועלתה בתיקו.
חטאת העוף וכו'. עיין לעיל פ"ז מהל' פסולי המוקדשין ה"י יעו"ש ובזה מיושב מה שהקשו התוס' בגיטין כ"ח ב' ובנדה ע' א' יעו"ש היטב.