הר המוריה על משנה תורה, הלכות שגגות· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק טו · הלכה ט
שנצטרע עבר וכו'. הוריות י' א' מימרא דרב דימי בר חמא לפרש הברייתא.
שעבר מנשיאותו וכו'. שם ט' ב' ותו"כ שם פרשה ה' ושם י' א' ובתו"כ פרשה ב'.
כשהיה נשיא וכו'. שם ט' ב' במשנה.
שחטאו עד וכו'. שם י' א' וכת"ק תמורה כ' א' ועיין תו"כ שם פרשה ב' ופרשה ה'.
אם אכל וכו'. שם י"א א' אליבא דרבנן פשיטא ליה דאזלינן בתר חטאה עיין מרן ולח"מ ועיין ירושלמי שם ה"ג יעו"ש היטב.
חצי זית וכו'. שם י"א א' מימרא דרב זביד משמיה דרבא בפירושא דברייתא (ועיין תו"כ שם פרשה ז') וירושלמי שם הלכה ג'.
כשהוא נשיא וכו'. כ"ה מבואר מהך דינא שלאחר זה ועיי"ש בירושלמי.
כשהוא הדיוט וכו'. שם בעיא דלא איפשיטא ובירושלמי שם ה"ג ועיין לעיל פ"ג ה"ח שפסק דאם נדחו הבעלים באמצע לא נדחה הקרבן יעו"ש וצ"ל דהכא גרע טפי דלא מטעם דחייה אתי עלה אלא משום דלא מצטרף חד לחבירו באם שלא היה ראוי באמצע לאותו קרבן. והא דפריך הכא בש"ס לפשוט מההיא דהתם י"ל דפריך מכ"ש אם דפסקינן דנדחה בכה"ג כ"ש דלא מצטרף ומשני דכאן לא מיקרי דחוי לכן מטעם דנדחה לא איבעיא לן רק דהבעיא היא אי מצטרף אי לא (והא דפריך תפשוט ליה מדר' יוחנן יעו"ש היינו משום דרבא ס"ל כוותיה בזבחים ע"ג ב' יעו"ש) והא דמבואר כאן דמטעם דחוי לא הוי דחוי דמשום דגברא לא אידחי לגמרי אע"ג דהקרבן נדחה ממנו דאינו ראוי הכבשה או השעירה לנשיא ובזבחים י"ב ב' משמע איפכא יעו"ש היטב עיי"ש תוס' בזבחים בד"ה הכא קרבן וכו' מה שכתבו בזה יעו"ש היטב ובאמת לפי גירסא שלנו בזבחים דגרסינן הכא קרבן נמי אידחי יעו"ש א"כ לכאורה לק"מ דהא התם תרווייהו אידחי כי גברא אינו ראוי להביא כיון שהורו שחלב מותר אם כן איפטר גברא מן הקרבן וגם החטאת שהפריש על החלב אינו ראוי עוד להביא על החלב אבל גבי מומר הוא אידחי אבל מצד הקרבן לא היה שום דיחוי ולכן לא הוה כ"כ דחוי כמו התם לגבי הורו בי"ד וכו' והכא בהוריות הוי איפכא שהגברא לא אידחי מקרבן רק הקרבן נדחה ממנו אבל מ"מ גברא חזי להביא קרבן אחר לכן קיל הוא מהכל ולא מיקרי דחוי כלל אף לר' יוחנן (שוב ראיתי מעין זה בחי' פנים מאירות על זבחים שהרגיש בזה יעו"ש).
ודברי ר"ת שבתוס' שם יש לעיין דלכאורה אין נהלם יפה בפשטות דברי הש"ס שם יעו"ש היטב ובלא"ה בפשיטות נ"ל ליישב דלק"מ קושיית התוס' אף לפי גירסתם דהנה יש דיחוי בקרבן דהיינו שבעליו לא נשתנה מידי רק שהשינוי היה בקרבן ויש דיחוי שהקרבן לא נשתנה מידי רק שהדיחוי היה מחמת בעליו שהם נשתנו ולא הקרבן שבקרבן לא היה שום שינוי והנה זה פשוט להש"ס בזבחים דהשינוי שבקרבן גרע טפי מהשינוי שבבעלים והתם בהוריות השינוי בבעלים ולא בקרבן ורצה לפשוט מהמיר דתו שהתם ג"כ השינוי בבעלים ולא בקרבן ואפ"ה הוי דחוי ומשני דזה לא הוי דיחוי כלל דגם הבעלים לא נדחו לגמרי וקיל טפי מהמיר דתו נמצא לפ"ז למאן דס"ל דיש דיחוי בבע"ח אם היה הדיחוי בקרבן עצמו ודאי הוה דחוי קיל מזה באם לא היה הדיחוי רק מחמת בעלים שנשתנו ומ"מ לדינא הוי דיחוי והיכא דבקרבן לא הוי שום שינוי רק בבעלים הוי השינוי וגם הבעלים לא נדחו מכל קרבן רק מקרבן זה אבל לא משאר קרבן לא מיקרי דחוי לדינא ומ"מ מחמת ספק אין מצטרף. זהו הנ"ל בדינים הללו (וע"ע כריתות ז' א' יעו"ש היטב אבל התם מיירי לענין אחר וה"ק דאע"ג מכיון שהמיר דתו נדחה קרבנו מ"מ יש כפרה על הבעלים משום יום הכפורים יעוין שם היטב והבן).
סוף הספר