הר המוריה על משנה תורה, הלכות שגגות· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ז · הלכה ח
וכן בשבת וכו'. עיין כל הסוגיא דכריתות ט"ז וכתב מרן דרבינו פסק כרב חסדא יעו"ש והנה מבואר ברש"י שם דלר"ח מיבעיא ליה תרתי אי וולדות חשיב כאבות או לא ופשיט ליה דכאבות דמי ולא קביל מיניה עוד מיבעיא ליה בעשה מלאכה אחת בשבתות הרבה בשגגת שבת וזדון מלאכות אי חייב על כל שבת ושבת דנימא ימים שבנתים הויין ידיעה לחלק ופשיט ליה דימים מחלקין וקיבל מיניה (וכנ"ל הלכה ב') אבל זה פשוט לר' עקיבא דזדון שבת ושגגת מלאכות דשבת הוי ליה כגוף אחר וחייב על כל שבת ושבת והטעם דפשיטא ליה טפי בזדון שבת מבשגגת שבת דבשגגת שבת אין הטעם רק מפני שהידיעה מחלקת אבל בזדון שבת א"כ כל שבת הוא גוף בפני עצמו עיי"ש ברש"י שם ע"א ד"ה וזדון שבת וכו' ושם ע"ב בד"ה והא דתני פטור וכו' ולפ"ז עשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה בזדון שבת ושגגת מלאכות חייב על כל מלאכה ועל כל שבת וכמש"כ רש"י בד"ה ר"ח וכו' יעו"ש היטב ולפ"ז אם עשה מלאכה אחת בשבתות הרבה בין בשגגת שבת וזדון מלאכה ובין בזדון שבת ושגגת מלאכה חייב על כל מלאכה שבכל שבת ולפ"ז דברי רבינו תמוהים לכאורה וכמו שתמה עליו הלח"מ יעו"ש היטב מה שהניח בתימה גדולה.
והנראה לענ"ד כי רבינו פי' המשנה דה"ק דשאלו ר' עקיבא מי שעשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת ר"ל ע"ד שכתב רבינו דעשה מלאכה בשבת אחת ועשה מלאכה אחרת בשבת אחרת וכן עשה מלאכה אחרת בשבת אחרת וכל המלאכות היו מעין מלאכה אחת אי חייב אחת על כולם או לא. ופריך הש"ס ה"ד אי מיבעיא ליה אם שבת מחלקת אי לא א"כ הו"ל למיבעיא בעשה מלאכה אחת ממש בשבתות הרבה אי חייב על כל אחת אי לא ואי נסתפק לו אם עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אי הוולדות מתחלקין א"כ הו"ל לשאול אם עשה וולדות הרבה מאב אחד בשבת אחת ופשט הש"ס דהכי קא מיבעיא ליה דילמא שבתות מחלקין וא"כ אף אם עשה מלאכה אחת ממש בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת ואם תימצי לומר דאין השבתות מחלקין משום דהוי כעשה מלאכה אחת הרבה פעמים בהעלם אחד זה אחר זה אכתי מיבעיא לך אם זו המלאכה שעשה בהרבה שבתות היו כולם מאב אחד אם בזה אמרינן דהוי כמלאכות מחולקות. וזה מבואר בלשון הש"ס תרתי בעי מיניה שבתות כגופין דמיין אי לא (ר"ל אם תאמר שאינן כגופין) בעא מיניה וולדות מלאכות כמלאכות דמיין אי לא (ראה זה בעיניך שבראשונה כתוב ואי לא ובשנייה כתוב אי לא והבן) והנה ר"א פשט ליה דשבתות כגופין דמיין ואם עשה מלאכה אחת ממש בשתי שבתות חייב על כל מלאכה וכן פשט ליה דוולדות כמלאכות דמיין. והנה לר"ע דבשבתות כגופין קיבל מיניה לר"ח ובוולדות כמלאכות לא קיבל מיניה ובעשה בשבת אחת הרבה ולדות מעין אב אחד אינו חייב אלא אחת אבל בשעשה ולדות הרבה בשבתות נפרדים חייב על כל אחת משום שהשבתות מחלקים ומינה דה"ה אם עשה מלאכה אחת בשבתות הרבה חייב על כל מלאכה ומלאכה כמו דמשמע לעיל הלכה ב' רק דרך רבינו להעתיק לשון המשנה כצורתה וכתב הטעם על כל דבר וממילא נדע פרטי מוצא הדין וכתב תחלה הדין של זדון שבת ושגגת מלאכה דזה פשוט טפי דהשבתות כגופין וכדעת רב חסדא בש"ס והבן. ובאמת לפי פירש"י דמיירי שעשה הרבה מלאכות מעין מלאכה אחת בשבת אחת וכן בהרבה שבתות ומבעיא ליה אם חייב על כל הולדות חטאות הרבה לא יצדק כיון דמיירי בזדון שבת ושגגת מלאכה וכמו שהקשה הקרבן אהרן בתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"א יעו"ש היטב.
כגופין מחולקין. ולפ"ז אם עשה הרבה מלאכות בכל שבת חייב על כל מלאכה ומלאכה ועל כל שבת ושבת והא דלא כתב רבינו לעיל הלכה ג' דחייב על כל שבת ושבת (וכדדייק לה הש"ס התם בכריתות ע"ב די"ל דבשלמא דבמשנה דהתם מיירי בשבתות הרבה לכן דייק שפיר) דרבינו מיירי שם רק משבת אחת.