הר המוריה על משנה תורה, הלכות שגגות· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ו · הלכה יא
שתי זיתי וכו'. שבת ע"א א' והנה בזה נבוכו כל חכמי לב דרבינו פסק לעיל בהלכה ט' דידיעות מחלקות וא"כ איך כתב כאן דאם הביא על הראשון ראשון ושני מתכפרין והא כשיוודע ליה אח"כ ודאי חייב על השני דהא ידיעות מחלקות והנה מרן כתב דאם נודע לו קודם כפרה באמת ס"ל לר' יוחנן דחייב שתים אבל כי נודע לו לאחר כפרה פטור כיון שכבר נתכפר לו על שניהם ולא ס"ל בהא כר"ל יעו"ש היטב ולכאורה בזה יתיישב קושיית התוס' שם צ"ד א' ד"ה ובפלוגתא וכו' שהקשו על פירש"י דהו"ל לאוקמי לרב ששת כגון שנודע לו לאחר כפרה דכו"ע ס"ל דמחלקת יעו"ש ולפי דעת מרן ז"ל א"כ אינו מודה ר' יוחנן דכפרה מחלקת אך באמת אין זה מיושב דא"כ אכתי יקשה דהו"ל לאוקמי או שנודע לו קודם הפרשה וכר' יוחנן או שנודע לו לאחר כפרה וכר"ל יעו"ש היטב והבן ופשוט. והנה רש"י כתב שם ע"א ב' בד"ה קמ"ל וכו' והבאתיו לעיל בה"י דחלב כזית אינו מתכפר כפרה אחת עם הראשון בלי ידיעה יעו"ש מבואר מזה דלא כמרן ועל כרחך רבינו מודה לו בזה דאל"כ מאי איכא בין כזית לפחות מכזית וצ"ל דרבינו מפרש לה דה"ק דאם נודע לו על כזית נמשך החצי זית עמה אבל זית שלם אינו נמשך עמה בידיעה לחודא אבל אה"נ דאם כיפר על זית אחת נמשך הזית האחר שעמו (אבל מרש"י משמע דבלאחר כפרה מודה ר"י וודאי ועיי"ש וא"כ שפיר הקשו התוס' הנ"ל בדף צ"ד א' ופשוט) וכ"ז פשוט לפי דעת זה. אבל לפ"ז לא הבנתי במש"כ עוד וז"ל ולפי זה מש"כ רבינו אבל אם נודע לו על שניהם כאחד מביא חטאת אחת (לעיל הלכה ט') בשנודעו לו שניהם קודם הקרבת הקרבן נודע לו שניהם כאחד מיקרי ואע"פ שהיה שעות בין ידיעה לידיעה עכ"ל ולא זכיתי להבין דאדרבה לפי דבריו כיון שנודעו שניהם קודם הקרבת הקרבן צריך להביא על כל אחד ואחד אבל אם נודע לו לאחר הקרבה כבר נתכפר בהקרבן שהביא והן דבריו נפלאו ממני ואנכי לא ידעתים. שוב ראיתי בלח"מ סעיף ט' שגם הוא עמד ע"ז בתימה.
וע"ע במש"כ משם הר"י בירב לחלק בין הא דהלכה ט' להא דהכא דהתם מיירי שאכלם לא בבת אחת רק שהה ביניהם והיה כל אכילה בפ"ע רק שהיה הכל בהעלם אחד ולכן הידיעות מחלקות אבל הכא מיירי שהיה הכל באכילה אחת שאכלם רצופין זה אח"ז ולכן הידיעה שבנתים אינה מחלקת יעוין שם היטב. והנה לכאורה על שני הפי' הללו יקשה א"כ למה ליה לר"י לאוקמי קרא דמחטאתו ונסלח כגון דאכל כזית ומחצה יעו"ש למהר"י בירב לוקמי דאכל שניהם רצופין זה אח"ז ולשיטת מרן לוקמי בלא נודע לו עד לאחר כפרה והנה פקחתי עיני וראיתי כי הלח"מ בהלכה ט' הרגיש מזה יעו"ש שנדחק בזה לדעת מרן ועוד יקשה כי הוא דוחק גדול לאוקמי פלוגתייהו דר"י ור"ל בסברות הפוכות והנה לזה י"ל דרבינו מפרש דהא דס"ל לר"ל דכפרות מחלקות מיירי בהיה לו ידיעה מתחלה והוא הביא כפרתו על אחת אלמא דלא רצה להתכפר בזה (ועיין בלח"מ סברא זו) ולכן ס"ל דצריך כפרה אחרת וה"ה לאוקימתא דפליגי בהפרשה היינו ג"כ דמיירי דהיו שתי ידיעות ושוב הפריש על אחת אבל אם לא ידע מהשניה והביא כפרתו על אחת י"ל דלכו"ע מתכפר בכפרה אחת וצ"ע בסברא זו סוף דבר אני נבוך בזה מאד וה' יאיר עיני ועיין בתשובות חכם צבי סימן קס"ד מש"כ בזה יעו"ש היטב.
על הראשון וכו'. אע"ג דמיירי הכא שכבר ידע מהראשון בשעה שאכל השלישי עיין מרן שכתב משום שרוצה לכלול בדבריו גם כשלא נודע לו הראשון בשעה שאכל השלישי א"נ מיירי בשכח אח"כ בשעה שהביא קרבן יעו"ש וכ"כ הלח"מ וכתב דאל"כ כיון שידע מהראשון והוא לא הביא רק על האמצעי לא כיפר על הראשון יעו"ש ומהר"י בירב תירץ דה"ק דאם כשמביא קרבן לא שם על לבו להביא רק על האמצעי ואח"כ כשנותן אל לבו להביא על הראשון או על השלישי פטור יעו"ש היטב.