הר המוריה על משנה תורה, הלכות שגגות· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ה · הלכה ז
ואמרה לו וכו'. אבל אם לא אמרה נטמאתי ופירש באבר חי פטור כן מוכח בשבועות י"ח א' דפריך מי מצית לאוקמי בשלא סמוך לוסתה ואפרישה והא נמצא קתני ונמצא לבתר הכי משמע ואי אפרישה מעיקרא כי פריש ליה מעיקרא הו"ל ידיעה עכ"ל ועיי"ש בתוס' ד"ה לעולם נמצא קתני וכו' יעו"ש היטב ואי איתא לוקמי בשלא אמרה לו נטמאתי אלא ודאי דבלא אמרה נטמאתי פטור על הפרישה ועיין במל"מ שגם הוא כ"כ דאם לא אמרה נטמאתי והיה שלא סמוך לווסתה דפטור יעו"ש היטב וע"ע שם כל פרטי הדינים בזה.
איסורי ביאה. פ"ד הי"א יעו"ש.
בשאר העריות וכו'. עיין במרן והטעם לפי שאמרו בנדה לפי שיציאתו הנאה לו כביאתו יעו"ש א"כ ה"ה בכל ערוה כן ועיין שבועות י"ח ב' ובירושלמי הוריות פ"ב ה"ה דמשמע לכאורה דדוקא בנדה מדנפקא מפסוק ותהי נדתה עליו יעו"ש.
לא ידע וכו'. זה למד מהא דאיתא בשבועות י"ח א' אידי ואידי אכל שתי זיתי חלב בהעלם אחד אבל יש לעיין דלא דמי להתם דהתם אף דידע שהיא נדה מ"מ לא ידע שחטא עליה כי היה סבור שהוא אנוס או שסבור שאין חייב חטאת וכמש"כ המל"מ יעו"ש אבל הכא כיון שנודע לו שהיא ערוה א"כ ידע שחטא וכיון שכן הרי הם שתי העלמות וידיעה בנתיים ובעיני זה צ"ע גדול אם לא נימא דפליג רבינו על רש"י ותוס' וס"ל דכל שהיה שוגג גמור בתחלת הביאה ובסוף מיקרי שגגה אחת בהעלם אחד ולא מיקרי ידיעה בנתיים אם לא שהיה לו ידיעה בתחלה שיש איסור בביאתו כמו ת"ח הבועל סמוך לוסתה ואתי שפיר דלא משכח בש"ס דליחייב שתים רק בבא על אשתו סמוך לוסתה ובת"ח לזו ולא לזו ולדעת רש"י ותוס' אמאי לא קמ"ל בשום דוכתא דהבא על אשתו נדה וסבור טהורה היא ובאמצע נודע לו שנדה היא שחייב שתים או הבא על הערוה וע"ד שכתב רבינו ז"ל וצ"ע בזה וה' יאיר עיני.